"ביד הדמיון" תערוכת ציורים, שלמה טל

עיסוקו של טל, רו'ח ומשפטן בפעילות ציבורית לפתרון המצוקה החברתית, הינה פן נוסף של האמן החובב שהחל ליצור בסוף שנות ה90 של המאה ה20. 

בעבודותיו של טל ניכרת הפשטה בפיגורטביות מרומזת. הן מבוצעות בצבעוניות עזה. הקומפוזיציות מאוזנות אך קיימת בהן תנועה  תוך יצירתית הנוצרת בהנחת כתמי צבע בטכניקות ובצורות שונות ותיחומן.  הקירבה של כתם אחד משנהו יוצרת מתח צבעוני שמתפתח, ומערך דינאמי בו הצורות מתגברות על התכנים. לפיכך נדרש להתבונן שוב ושוב על מנת לגלות משמעות נרטיבית בעבודות.


חבר באיגוד אמני חולון, איגוד אמני המושבים, ובאיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן.

פיס כפר סבא, ינואר 2011. ללא פתיחה.
אוצרת: דבורה בוצ'מן 

"כסאות מוסיקלים" תערוכת פיסול וציור.

 אוצרת: דבורה בוצ'מן 

משתתפים: 

איציק אדיר, דבורה בוצ'מן, שרי-אלה גוטמן, דוד בן-חיים, צפורה בקנשטיין, מוטי דבי, אמנון דובדבני, פנינה זליבנסקי, שרה חגי, נירה לובנוב, יעל מאירוביץ, מיכאל מסינגר, בן-עמי עמיאל, נילי קשאני, רבקה רוסינסקי.

על התערוכה:

"ספת השפתיים" הסוריאליסטית של דאלי מדגימה חפץ שהופקע מדימויו של איבר אנושי, ונעשה מוצג אמנותי בר שימוש. עולם העיצוב איליו ניתן לסווג את האובייקט 'כיסא', התרחב כשנוספו לתחומו אובייקטים שמידת השימוש בהם מוטלת בספק. כלומר מתקיימת טרנספורמציה מערך של שימושיות ופרקטיות אל הערך האסטטי.

מתחילת המאה ה20 הוצגו מוצרים תעשייתיים בגלריות ובמוזיאונים כיצירות אמנות (one off). החלוץ בהפיכתם של מוצרים תעשייתיים ליצירות אמנות המוצגות ככאלה היה מרסל דושאן ביצירות הרדי-מייד. הראשונה בהן היא צירופם של "גלגל אופניים על גבי שרפרף". אמנות זו הצטיינה בביקורת חברתית ופוליטית ובמידה רבה גם ביקורת כנגד הממסד האמנותי. היא מצאה ביטוי בניצול פסולת וחמרים ממוחזרים לייצור פריטים לשימושי היום יום ככיסאות.

אמני עמותת הציירים והפסלים של גבעתיים ורמת-גן אותגרו ליצירת ספקטרום מצויר ומפוסל של כסאות בסגנונם האישי. בסיום התהליך הוצבו היצרות במרחב הגלריה. עין הצופה חוזה בשיח אומנותי שמנהלים הכיסאות זה עם זה בחומר, צבע, קומפוזיציה ובסגנון.

הצבת הכיסאות בתערוכה יוצרת מרחב ארכיטקטוני מדומיין המשוחח עם מאפייני התרבות החזותית אשר נוצרו כתוצאה של אינטראקציה בין אמנות עיצוב ואדריכלות. הם  התהוו במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות באזורי המפגש ומשקפים את תהליכי התגבשותה של התרבות החזותית בעולם המערבי במאה העשרים

14*10*DUVDEVANI AMNON 15

גלריית בית ראשונים - רחוב גורדון 24 גבעתים,

קטלוג הופק

"מדבר מתעורר" תערוכת ציורים - אתי גביש

במרכז למדע, טכנולוגיה ואומנויות - תפוח פיס אור יהודה
גביש יוצרת באמצעות קשת רחבה ורוויה של צבעים עזים ומלאי מבע בסדרה מגוונת ומרתקת של נופים מדבריים. 

ההיכרות עם מדבריות ישראל ונופיה הצחיחים החלה לפני מספר שנים בטיולים שבהם השתתפה האמנית.

היא חזרה לסטודיו ושקפה את רגשותיה על גבי בדי הקנבס.נופי המדבריות הצחיחים והיוקדים פרצו שוב ושוב בקומפוזיציות שמתוכן נבחרו שש עבודות מייצגות המוצגות בתערוכה.


אוצרת: דבורה בוצ'מן  הפקה: בן-עמי עמיאל.
שעות ביקור א'-ה' 8:00-20:00 ו' 8:00-12:00
נעילה:23.10.2011

"בוגרים 11" תערוכה קבוצתית - סמינר הקבוצים 2011 - לוניה קובל

הגלריה לאמנות ע''ש רחל וישראל פולק החוג לאמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית

שם האמן: לוניה קובל_Lonya Koval

שם העבודות: (מיצב) Sacred Obelisk No. 3

                   (וידאו  ארט)  Creatures of the Mind

שם האוצרת: דבורה בוצ'מן _   Dvora Bochman

Sacred Obelisk No. 3

מיצבו של לוניה קובל, Sacred Obelisk No. 3, עוסק בבדיקת גבולות האמת והאמיתי. הוא מתאפיין בייצוג מינימליסטי, סמלי ומגדרי. באמצעות הצבתו של צינור פלסטיק אנכי הדומה בצורתו לפאלוס ענק בצבע אדום בוהק שאורכו כשני מטרים, הוא קורא תיגר על תפיסות מגדריות מוסכמות.

הצינור, בוקע מקיר הגלריה וניבלע בצידו האחר באופן שהופך את הפונקציונאליות שלו כאובייקט המשמש להעברה של קומפוננטים ממקום אחד למקום אחר, לחסרת תכלית. ציטוטו הדיגיטלי, שנוצר באמצעות מידול בתוכנת תלת מימד, מוקרן עליו באופן בו הוא מהווה כסוי אופטימאלי שלו (באותו האופן בו "מפת הקיסר" המתוארת ע"י בורחס מכסה לחלוטין את הטריטוריה אותה היא מייצגת). באמצעות הקרנה זו נסדקת גם צורתו הסגורה של הצינור. האנימציה היפר-ריאליסטית וצל דיגיטלי המוקרן עליו במקביל, משבשים את תפיסת המציאות. השיבוש המתרחש בעקבות כך מקבל חיזוק נוסף באמצעות מניפולציה ממוחשבת מהדהדת על סאונד שמייצר אשליה של המצאות בתוך החלל המרוקן של הצינור עצמו.


השיבושים בתחושת המציאות  מדגימים את חוסר היכולת להבחין בין הממשות לייצוגה המאפיינת את המצב של הסימולקרה אליו מתייחס ז'אן בודריאר. שיבושים אלה, באופן בו הם נוצרים בעבודה, מתממשים בהיבטים נוספים של העידן הפוסט מודרני המתאפיין בהפיכתה של החברה היצרנית לצרכנית, ובקיומם של מצבים בהם החשיבה הנשית סודקת בגברית ושוחקת אותה.

 Creatures of the mind

עבודה נוספת אותה מציג קובל הינה סרט הוידאו  Creatures of the Mind. שהוא תוצאה של פעולת מחשב אוטומטית של איתור קווי מתאר.  בסרט המתואר נראות דמויות רוקדות צרובות על רקע שחור ומנותקות מכל הקשר למציאות הקיימת. פס-קול המלווה את הסרט, מבוסס על נגינתו של ריצ'רד קליידרמן את השיר Somewhere Over the Rainbow, כשהיא מושמעת במהלך לאחור. אין כל קשר בין תנועות הריקוד לבין המוזיקה בסרט, כלומר הם אינם מסונכרנים. אולם למרות הניתוק מהתיעוד המקורי, העבודה עדיין משמרת סוג של תחושה טקסית. מקורה בשיבוש שנוצר באמצעות הווירטואליזציה של האירוע המצולם. היבט מרכזי בעבודתו של קובל מקורו בהיותו מוזיקאי. בשתי העבודות הוא יוצר שיבוש כפול – באמצעות הדימוי ובאמצעות הסאונד.

"אל האור" תערוכת ציורי שמן - חנה פלוט

'משל המערה' של אפלטון עולה  לתודעת המתבונן בשנים-עשר עבודותיה של פלוט.  אפלטון מזועזע ממותו של סוקרטס אשר ניסה לגאול את בני האדם מבערותם. אולם הם העדיפו להשאר בחשכה ולהמשיך ולראות בעזרת חושיהם רק העתק של האמיתי. זה שנוצר מתוצאה מהקרנת צללים שמיוצרים על ידי אור מדורה הבוערת מאחורי חומה.

פלוט עוסקות בציוריה באור המצוי מחוץ למערה החשוכה אך גם באורה של המדורה המשמשת כתחליף לאור האמיתי. עין הצופה תתקרב אל מקור האור החזק, עוצמתו וצבעיו הלוהטים. שהותו הפילוסוף בחשוכה שבסופה יבחן באור. מתוארת שוב ושוב באפנים שונים על גווניו השונים. 

תהליך זה גם משחרר את סגנונה הריאליסטי בעל הסממנים הסמליים  של פלוט לעבר הקוביזם המנסח תנועה ואור המצויי בכל כתם של צבע על הקנבס המאורגן בתבניות צורניות.

חנה פלוט 

פלוט שלמדה אמנות במכון לאמנות חזותית בפתח תקוה, אצל אייל ששון, רבקה רוזנטל וד"ר אנטון בידרמן, עוסקת בחיפוש של התוכן החבוי מאחורי החומר הגלוי. האור המלאכותי משנה את מציאות. החלל החשוך בתוך המרחב  מבדיל בין הנראה לנסתר ולנעלם.

אוצרת: דבורה בוצ'מן 

גלריית תפוח פיס אור יהודה, מאי 2011.

'נשים ועוד נשים! ' - פסטיבל ציור ופיסול בגבעתיים

גבעתיים חוגגת בפסטיבל תערוכות ואירועים לציון יום האישה הבינלאומי 2011 -  בחסות מר ראובן בן-שחר ראש העיר גבעתיים

אוצרת :דבורה בוצ'מן

מתוך דברים לקטלוג יום האישה 2011: 

ג'וליה קריסטבה הנמנית עם הוגי הדעות הדגולים בני זמננו, דנה ב"אחרות" וב"בזות" האישה אשר מציבים אותה בתחתית החברה. אנחנו הנשים קלטנו והטמענו ועתה אנו פועלות לאינטנסיפיקציה של מעמד האישה, ההכרה בה קידומה וניראות הישגיה.

אמני איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים ורמת גן מגדירים את האישה המיוחדת כל כך, ומציינים את "יום האישה הבינלאומי" בחודש מרץ בפסטיבל של תערוכות ואירועים בגבעתיים והסביבה בקניון עזריאלי בגבעתיים, תיאטרון גבעתיים, ספריית בית אלון, בית ראשונים ועוד...

בישראל מציינים את "יום האישה הבינלאומי" בדיונים שונים, בעצרות ובהפגנות המתמקדות במצב האישה במדינת ישראל. בין הנושאים השונים העולים לדיון הציבורי  ניתן לציין את הקריאה להשוואת השכר במשק  והמאבק באלימות במשפחה.

מספר תאריכים  בדרכה של האישה להשוואת מעמדה בחברה בארץ ובעולם הינם:

ניו-יורק 1857  8 במרץ - יום בו פתחו הנשים בשביתה על תנאי העסקתן במתפרות ובבתי המלאכה לטקסטיל.

1977 דצמבר - הוחלט באו"ם להקדיש יום בשנה לציון זכויות האישה ולשלום העולמי.  כך נבחר לציין שהכרה בקידום השלום והחברה כרוכים בשוויון של נשים ובהשתתפותן ותרומתן לשלום ולביטחון העולמיים.
בישראל 1926 אושרה בחוקה זכות הבחירה לנשים. כך עמד היישוב היהודי בראשית שנות ה-20 בשורה אחת עם הדמוקרטיות הראשונות במערב. 

עם קום המדינה נחקקו חוקים להבטחת השוויון ואחת מאבני היסוד של מגילת העצמאות הינו שוויון ללא הבדל מין.

אולם,  דו"ח שחובר בשנת 1972 חשף את ממדי אי השוויון של הנשים, המצוקה והאפליה בישראל. בנקודה זו בשנות ה-70 החלה התפנית במעמד האישה בניפוץ מיתוס השוויון והמודעות לאי שוויון הנשים ואתחול  המסע לשינוי ושיפור המצב.

האמנית הרב תחומית שרה חגי ועבודותיה 

 יום האישה מרץ 2011 בקניון עזריאל גבעתים - קומת הכניסה

'רק היום' - תערוכה רבת אוצרים - CCA ת-א

בשוק נמכרים שפע של מוצרים. המקום אינו נקי, מסודר או מפוקח ומגיעים אליו  גם מוצרים גנובים ומועתקים. נקודת החיבור שלי לרעיון השוק נובעת מהשנים הרבות בהן אני יוצרת ועבודותיי או חלקן, צוטטו והועתקו ללא היתר.

חלקי בשוק הווירטואלי בתערוכה "רק היום" הוא תוצר של קול-קורא לעבודות אמנות שהן העתק, חיקוי או גניבה של אמנים אחרים.  (קול קורא - http://erev-rav.com/archives/10584 )
מתוך העבודות שהתקבלו, נבחרו עבודות בהן המקור התגלה כבעל חשיבות גדולה לאמן, ותגובתו אליו נעה בין מחווה להעתקה. הזווית ממנה ביצע את זממו, היא המקשרת בין העבודות ומייצרת יחסי גומלין מעניינים ביניהן.

מימזיס, פירושו "חיקוי" או ייצוג ביוונית.

אפלטון חשב שהבריאה כולה היא חיקוי של עולם האידיאות, ולכן החיקוי האמנותי הוא חיקוי של חיקוי.

ענבל דרו, Sophie Drue, צילום, 2010, 55X70 ס''מ

הצילום של ענבל דרו נוצר כתוצאה מהתחקות אחר עבודותיה של סופי קאל, הבודקת אף היא תצורות של התקרבות לזולת. ההעתק שנוצר מתוך הזדהות, נעשה כביכול בתמימות של ילד שעינו האחת פתוחה, מישירה מבט אל הצופה. עינו השנייה מוסתרת ולא מאפשרת התקרבות, כאילו מתריסה: "אני רואה אותך ואתה רואה אותי, אבל אתה לא רואה את כולי וכנראה גם לא תראה". 

מישל פלטניק, Fish Wanted, וידיאו, 2010

עבודת הוידיאו של מישל פלטניק, "Fish Wanted" היא מחווה מודעת ל"Inventory" בכוונה לייצר דיפטיכון עם סרטו של דורון סולומונס. פלטניק סופר את כל רכושו הרב והעודף במהלך הטעון של העתקת מקום מגורים, בעוד סולומונס עומד בבטחה בביתו בטריטוריה שלו, מראה ומונה בקול את המעט והשייך לו. השוואת שתי העבודות יוצרת פירוש חדש הבוחן את יחסם השונה לאובייקטים שמונים כרכושם.

לני דינר דותן ושאשא דותן, לשחרר את..., וידיאו, 3 דקות, 2010

בעבודת הוידיאו של לני דינר דותן ושאשא דותן" לשחרר את ...", נראית דמות המזכירה את האמן כריסטו, כפי שצולם על ידי הצלמת אנני ליבוביץ' למגזין רולינג סטונס: עומד של מדשאה, מאחוריו קו הרקיע של מנהטן, עטוף בכל גופו בתכריכים. העבודה היא מחווה למחווה, חיקוי של חיקוי, כיוון שהפורטרט של ליבוביץ הוא לכשעצמו מחווה אמנותית האמורה לייצר דימוי איקוני שמייצג את האמן. בנוסף, במקום לייצר את הסט המורכב של הצילום המבוים, הנראה לבסוף מחוסר מאמץ, האמניות מפרקות את הסט הצילומי על ידי שחרור האמן מתכריכיו. דימוי זה משחרר את האמן המצליח מהכבלים המסורתיים של יוצר ויצירה, מהגדרות של בעלות, ומהפחד מפני העתקה.

דוריאן גוטליב ובת אל אמה דיין, הסעודה האחרונה, תצלום מטופל, הדפסת צבע, 2010, 144X90 ס"מ

גם העבודה "הסעודה האחרונה" של דוריאן גוטליב - ובת אל אמה דיין, היא העתק של העתק. העבודה מתייחסת אל צילום של הסעודה האחרונה של עדי נס, שהיא מחווה (מפורסמת) ליצירת המופת של ליאונרדו דה וינצ'י. באמצעות חזרה למקום בו צילם עדי נס את הסעודה האחרונה, בצפון ים המלח, ובניה מחדש של הדימוי הצילומי. מתקיים כאן מהלך דקונסטרוקטיבי; הנרטיב המקורי והדתי מפורק, והמבט החדש חושף את הפונקציונאליות הבסיסית של החדר - חדר אוכל בלבד.

קרן זלץ, 20th Century Man, הדפסת דיו, 2011, 40X56

הצילום של קרן זלץ 20th Century Man"", "גונב" משני צלמים שונים מתקופות זמן שונות. האחד הוא הצלם הגרמני אוגוסט סנדר, שעבד במחצית הראשונה של המאה העשרים וניסה להגשים פרויקט שאפתני הנקרא "איש המאה העשרים". בפרויקט זה התכוון סנדר למפות את החברה הגרמנית מבחינה מעמדית וחברתית על ידי צילום דיוקנאות של בעלי מקצוע שונים. הצלם השני הוא הידריס קאן הלוקח טקסטים חזותיים ומילוליים איקוניים ויוצר מהם קובץ דיגיטלי המכיל דימויים רבים של אותה קטגוריה (למשל, כל עמודי הקוראן או כל הסימפוניות של בטהובן). באמצעות פעולה ממוחשבת מתמטית HDR) - High Dynamic Range), סרקה האמנית דימויים מן הסדרה של סנדר ויצרה קובץ יחיד המכיל את כל הדימויים. הדימוי היחיד מכיל את הנתונים האופטימאליים של כל הצילומים שהוכנסו לתוכו ליצירת קובץ אחד "מושלם" לכאורה. אך בפועל, מדובר בדמות כהה וסתומה, מפורקת לגורמים, שאינה סובייקט אחד בעל ערך. 

תמר רודד/ רוברט גובר, ללא כותרת/ ללא כותרת , 2010/ 1989-90;
מספר וריאציות ,פיסול/פיסול,     60 50X18X ס"מ

"ללא כותרת", עבודתה של תמר רודד, "מטפלת" ברוברט גובר. היא חוצבת בתוך גוש הקלקר בטכניקת גריעה נגטיב שהוא מעין זיוף של אריזה או של תבנית גבס לפסל של רוברט גובר, כחלק מסדרה של מחוות לפסלים עכשוויים ומפורסמים העוסקים בשאלת הגוף. בעבודתה היא מנכיחה את ההיעדרות של היצירות ואת הנוכחות של החלל העוטף אותן. 

רודד בחרה לפסל בקלקר שהוא חומר שאינו באמת חומר, אלא לרוב משמש ליצירת אשליה של חומר אחר, בכדי ליצור פסל שאינו באמת פסל, אלא מעין שארית של פסל אחר.

"נקודות מבט" תערוכת פיסול משותפת

האמניות : רבקה רוסינסקי, עליזה רוזן,  שרי גוטמן  ודבורה בוצ'מן מציבות פסלים חדשים מפרי יצירתן בתערוכה משותפת ב'גלריה פיס אור-יהודה'.

האמנית הותיקה עליזה רוזן הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות שונות.
כאן מוצבים יצירותיה 'הריון' ו'ונוס'. דרכן היא מגלה את נקודת מבטה על הגוף הנשי. בפסל 'הצ'לן' היא מבטאת את אהבתה למוסיקה.

פסליה המוקפדים יצוקים בברונזה. תנועה עדינה המובנית בהם מובילה את עין המתבונן אל מכלול הפרטים שמרכיבים את עבודותיה השלוות והחושניות. על מנת לדעת יותר על מקורות תובנותיה באנטומיה ובאמנות הפלסטית יש להציץ בפרטי השכלתה האמנותית והאקדמית אותם הפנימה: לימודי פיסול  וציור בסדנת דינה בבאי, אצל סשה סרברב, אבינועם קוסובסקי, נעמי מילר, דניאל ויימן, מירי נשרי,  בלה קול, ודוד כפתורי.

לרוזן  תואר שני במדעי הטבע במכון ויצמן. תואר שני בתרפיה באמנות בלזלי קולג', ותואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת ת"א.  אבני בניין אלה משמשים את האמנית  ליצירת הקלילות הביישנית  והנקיה המוצאת בטויי בפסליה. 

רוזן עליזה

שרי-אלה גוטמן היא פסלת שנולדה ברמת-גן בשנת 1960. עתה היא מתגוררת ויוצרת בכוכב יאיר. 

האמנית השתתפה בתערוכות קבוצתיות שונות. 

גוטמן מפסלת בחומר ויוצקת בברונזה והפיקה ספר צילומים של עבודותיה. בפסלה 'פנטזיה על כסא'  מחברת גוטמן בין עולם העיצוב ובין עולם האמנות. 'תהיות' הינו פסל מברונזה. הוא עוסק בזוגות ותוהה מה הינה אופיים של היחסים הנרקמים בין בני הזוג. 'שליט' הינה יצירה המוקדשת לחייל גלעד שליט, כאם לחייל אשר שרת בגדוד ובחטיבה בו שרת החטוף.

גוטמן לומדת בסדנתו של אלכס צ'רקוב בגבעתיים. בעבר למדה אצל סימונה מיכאלי, אילה סיון, ואצל שמוליק עמיר: צילום, וצילום דיגיטלי, פוטושופ ופוטושופ למתקדמים, וכן השתתפה בסדנאות עיצוב וצבע. 

רבקה רוסינסקי זימנה לתערוכה זו את הפסלים: "אישה בחום", "אישה בלבן" ו"אישה בשחור" לתערוכה כיוון שהן נשים חזקות בתנועה. מחד הן טעונות בכוח המאפשר להן לעמוד מול העולם, ומאידך הן נשיות ושבריריות. פסלי החימר צבועים  בחום, בלבן ובשחור.  

דבורה בוצ'מן היא אמנית  העוסקת בשנים האחרונות בפיסול מחמרים ממוחזרים בסדרות המושפעות מהחוויות והחיים בגלות. 

שיח גלריה: 

ביום ראשון 02/01/10 בשעה 16:00 וביום חמישי בשעה 9:00 

תודות לאתי גיטליס מנהלת 'תפוח פיס': מרכז למדע, טכנולוגיה ואמנויות אור יהודה