'שלום בדמיוני' 2012 - תערוכת 'פוסטר השלום'

אודות התחרות : 

תערוכה זו הינה תוצר של תחרות שנתית של ציורי ילדים  שנערך על ידי 32 מועדוני ארגון מתנדבי ה"ליונס"  בישראל במסגרת התחרות של הארגון הבינלאומי.

התלמידים ציירו את העבודות בהדרכת מורות האמנות בבתי הספר ברחבי הארץ.  הן הוגשו בעילום שם  לתחרויות  מקומיות שבהן נבחרו הפוסטרים המצטיינים.

לאחר שלב התחרויות המקומיות נערכה תחרות ארצית ובה נבחר פוסטר השלום שייצג את מדינת ישראל במרכז האומות המאוחדות בארה'ב.

למקום ראשון: נבחרה עבודתו של מוחמד זועבי מבית-ספר האנג'יליקני בנצרת. ציור סימבולי ואוירתו עגומה וכמעט מונוכומית הנתנת לפרשנויות מגוונות. אנו נתבונן בזוג עיניים המדמיינות את השלום המצוי מעבר לכלא המלחמה. פני השלום עוצבו באמצעות ענפי עץ שאליו מגיעות יונים של שלום. ביחד מתגברת הלהקה המאוחדת על המלחמה הכולאת והדומעת.

מר בן עמי עמיאל יו'ר איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים - רמת-גן נבחר למנוי השופטים שהינם אמנים ותיקים מתחום הציור והפיסול על מנת שיבחרו את הציורים המצטיינים בכל איזור.

השופטים בתחרות המקומיות "ליונס גבעתיים" היו : מיכאל מסינגר, שירי דורון פרלה, ליאורה פרקל.  

השופטים  בתחרות  המקומית  "ליונס גור אריה" היו: יעל טייכר, רבקה רוסינסקי  ואתי גביש.

השופטים בתחרות הארצית היו: אורה שמואל, אלכסנדר צ'רקוב, דבורה בוצ'מן, יעל אלקיים, ובן-עמי עמיאל.

הזמנה 

אודות התערוכה:

הציורים  רבי המבע והמגוונים השאירו רושם עז על בן-עמי עמיאל יו'ר "איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים - רמת-גן". הוא פנה לאלינור גלעד, מנהלת השיווק בקניון עזריאלי בגבעתיים. בכוחות מאוחדים, בימים עמוסי אירועים של חג החנוכה, נוצרה תערוכה המושכת תשומת לב המבקרים בקניון ההומה האדם בעת החג.   

התערוכה כוללת גם ציורי ילדים כבדי ראיה אשר קבלו ציון של כבוד על השתתפותם בתחרות הציור. 

'ראובן שחר', ראש העיר גבעתיים נושא ברכות בפתיחת התערוכה 

להצצה על ציורי תערוכת התחרות הארצית ללחוץ כאן.

פרסום התערוכה באתר ליונס : http://www.lions.org.il/index.php/en/en/2010-12-31-11-26-42/261--2012


אוצרת התערוכה - דבורה בוצ'מן                                                                                  

' דיוקנאות ודמויות ' תערוכת ציורים - אריה אירני

במוזיאון יד לבנים - רמת גן 

 4.12.12  - 31.1.13

פתיחה חגיגית: יום א 23.12.12 בשעה 18.30

מהקירות הלבנים במוזיאון יד לבנים ברמת גן צצות דמויות שאי אפשר לעבור על פניהם ללא תגובה.

עבודותיו   האקספרסיוניסטיות של  אריה אירני, צייר שנולד  בשנת 1965 בחיפה הינן אזכור של סגנונו  של הרמן שטרוק והאקספרסיוניזם  הגרמני , סגנון שרווח בעיקר בתרבויות דוברות הגרמנית, ובו יש נראות מרכזית לראייתו הפנימית של האמן ולא ניתן לכפות עליו את הקונבנציות.

משיכות מכחול עזות בצבעי אקריליק על קנבס מאפיינת את סגנון עבודתו. הנושאים בהם  הוא עוסק  בתערוכה זו הינם  פורטרטים ודמויות שנחרטו בזיכרונו שמהם נבעים תחושת  כאב, ייאוש וחרדה.  
בעבודתיו נעשה שימוש בצבעים מנוגדים כגון אדום המונח ליד כחול וצהוב כשהצבע השחור שוכן  בהן דרך קבע.


אריה שלמד  אמנות בחיפה ובמוזיאון לאמנות בירושלים, עבר להתגורר   לעפולה לדיור בקהילה בגיל 30. מקום בו לומד אמנות בכיתת אמנים של ציור וצבע במרכז קהילתי בהדרכת שילה דבור כשדי. הוא השתתף בתחרות בינלאומית בפולין בסרט על חייו כאומן עם מוגבלות נפשית.

בתערוכה  מכלול דמויות  במספר נושאים.

חלקה המרכזי  של התצוגה עוסק בדמות הצייר. הוא כולל דיוקנאות עצמיים בתהייה, באדום, בשחור, במשבצות, כמתאגרף, בכלא, 'בין  החלונות', באפריון, בטיול  לארה"ב. לכך נוספת העבודות: 'השד  שבתוכי' ו'בתוך  הפנים'. הן מצטיינות  בעיוות, ומורכבות מצורות מסוגננות, צירופי צבע המעוררים תחושת אגרסיה.

דמויות הנשים בתערוכה מצטיירות הן מתוך עולם התוכן הפרטי והמדומיין והן מהעולם הגדול ומהתנ'ך. כאן נתוודע ל'ריקי', 'מירה', 'נערת  חלומותיי', 'הרקדנית  באדום' 'האישה בכחול', 'האישה בסגול', 'הטווה  בפלך', 'האישה  מסרילנקה',  'בת פרעה', ו'מדונה' התנכית.

אריה אירני

הנושא השלישי  בסדרת העבודות הינן דמויות גברים כאביו, ואליו מצטרפות דמויות אישים כאיינשטיין, אינדירה, ג'ומו קנייטה - נשיא  קניה, הרב  שפירא ו'הקדוש'. אריה אינו שוכח את האיש בשוק, את 'החושב' ואת זה שבבוסתן.

חבר  באיגוד הציירים והפסלים של רמת-גן גבעתיים.
חבר בארגון חופשי לציירים ופסלים בחיפה.

אוצרת דבורה בוצ'מן

'אור וחשך ' - תערוכה קבוצתית

תערוכה בשיתוף תלמידי בית הספר התיכון 'קלעי' גבעתיים ואמני אגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן, בגלריית  יד-לבנים  ובבית ראשונים בגבעתיים.

האור הפיזי והמטפיזי תפסו מקום מרכזי בהיסטוריה של התרבות המערבית, בהגות ובמיסטיקה היהודית.

האור ביהדות הוא אלוהי. ביום הראשון לבריאה, בבראשית א' פסוקים: ב'-ה',  מבדיל האל בין האור והחשך מיד לאחר בריאת השמים והארץ.

שתי המהויות עומדות בפני עצמן, מסדירות את התוהו שהיה לפניהן ויוצרות את היום והלילה. בקטבי כדור הארץ מתקיימת הנוסחה: 

יום+לילה = שנה.

האור ילווה כיסוד מרכזי את הלשון, הפילוסופיה התרבות והאמנות בביטויים, סמלים ובמטפורות שונות שבבסיסן מצוי חוש הראייה. ליקויי החמה והירח  הפכו לסימן מאיים. הם הטילו אימה על האדם בשל החשש משחור לילה נצחי, אבדן האור, וחזרה לתוהו.

דתות עתיקות התייחסו לחשש שמא החושך ימנע מהאור להפציע.

במשל "המערה" מבקש אפלטון מהאנושות להשתחרר מכבלים של תפיסת המציאות כצללים ולצאת אל האור. האור הוא מקור החיים בעוד החושך נקשר אל הפחד ואופל המוות.

על פי הפילוסוף קאנט החושך הינו הבלתי ניתן להכרה.

באמנות, אור המבליח מהחשכה המבוצע בהארת אובייקט מתוך החשך ומשמש להעצמת רגשות דרמטית והענקת פן של מסתורין ומיסטיקה. זוהי לכידתו של רגע אינטימי ותפיסת הניגודיות שמתקיימת בין המואר והחשוך, כשהמתח בינם מנסח את היופי ביצירה.

הנשגב, העל-חושי, הנצחיות והאין סוף אף הם מקבלים ייצוג במופעי האור. המאורות קטנים הירח והכוכבים מאירים את החשך המוחלט. אורם מוזן מהשמש והם מייצגם את האור ומהותו בדרך עקיפה המנסה לגעת במהות חסרת הצורה והחומר.

תהליך בריאתו של האור והיפרדותו מהחשכה מבוצעים בעבודותיה של בהט. גל פאר מציירת חנוכייה של אור ורגש לכבוד חג החנוכה החורפי ומאזכרת את פסטיבלי האור.

Haim Ben David

האור בעבודתו של בן-חיים מדומה לפרפר שחיו קצרים ואינו יודע כי יתעופף אל האופל.  אדורם מתייחסת לאור הנובע מחלונות של מבנים בעיר הגדולה. ריבועים של אור מצטרפים ליריעה של חברה השוכנת ביחידות קטנות אלה לצד האחרות. הן מייצרות חיים ומשמעות. הן שונות, אך במבט כללי כולם מוארות ומאירות. 

האור בוקע מהחשכה בסצנת תיאטרון אצל רוזנזפט מאיר עולם של אשליה המיוצרת עבור הקהל והנאתו. חיי הלילה בטבע מעלים בדמיון האמנית רזניק עופות טורפים כתנשמת שעיניה מאפשרות  ראיה בחשכה. האמנית מתארת בעבודה אחרת נוף לילי פסטורלי, כך גם עבודותיו של רקנטי.

האור מודגם בלילה בעת השריפה, כשאודים אדומים נשרפים ומאירים את החשכה בעבודתה של גולדפרב. יבשת שחורה זועקת מעיניו הבוהקות של אדם החי בסבל חשוך ודיכויי אצל גורשטיין.

האור כחומריות נוצצת מצטייר במסכת זהב המסתירה את זהות המסתתר מאחורי חומריותו של העושר.  היא דבוקה לזהות ואינה מאפשרת לחדור דרך השכבה המלאכותית והנוצצת.

עבודתה של נודלמן מתייחסת לחג החנוכה. היא מציבה  על בד הציור את נרות  החג. שלהבות האור בעבודתה מפיקות אור ותקווה.   מולה ניצבת עבודתה הכהה והחשוכה של גולדפרב בה מקבלות פנים מוארות רגע של חסד.

חיימוביץ מתמודדת בשני הדפסי אבן בחלוקה עדינה של החשוך והמואר. רונן מתארת את אורה של השריפה ביערות הכרמל, זו המאירה ומכלה את  הצמחייה ומפרה את שלוות הלילה. הנושא מודגם בזוג ציורים. בלילה בעת השריפה וביום, כשהנוף הפסטורלי מואר.

רזניק מתייחסת לעוניו הצבעוני של הלילה בעבודתה: צפור קטנה על ענף העלולה לשמש כטרף לעבודתה האחרת המוצבת הרחק בחלל האחר של התערוכה. אצל נוי הירח מקבל משמעות סמלית של עצבות ובדידות בצבעו הכחלחל, אך אצל נוי הלילה הינו גם הזמן המתאים לחזיונות אור וזיקוקים. עבודתה הינה מחווה לאמן מוטי מזרחי ועבודתו חנוכיית "עין השמש" באשדוד.

אדיר צייר שני ציורים בהם חוזר בגעגוע לרגע מסעיר מימים בהם הגיע לקיבוץ באמצע הלילה, לאחר שעות נסיעה רבות באוטובוס תקופתי. בבוקר התגלה לפניו מראה שונה לחלוטין המעלה חיוך על שפתי המתבונן. העבודות מבוצעות במכחול ופה בעיצוב נאיבי.


אוצרת: דבורה בוצ'מן

תודות מיוחדות לרונית שפירא ולצוות בית ראשונים.

'צמתים' - תערוכת ציורים - יצחק מילר

 גלריית הספרייה המרכזית רמת-גן

פתיחה יום ב' 19 בנובמבר 2012  

נעילה יום א' 6 בינואר 2013  

 

אודות התערוכה

בתערוכה נבחנות פרשות דרכים מתוך זיכרונות וחוויות אוטוביוגרפיות מנסיעות ומטיולים בארץ ובעולם. דרכים מצטלבות המשלבות נופי טבע ועיר ממבט ציפור. הביצוע מצטיין בצבעונית רוויה בשימוש האמן בצבעי אקריליק, דפוס ופסטל על גיליונות דופלקס או בדים.

בעבודות מתגלות לצופה שכבות רבודות, המונחת זו על גבי זו, ומשולבות בשיטתיות כשקו מתאר רישומי מוסיף מקצב ותנועה. התערוכה 'דרכים' הוצגה בגרסא שונה ובאוצרות אודי רוזנויין במשכן לאמנויות הבמה תל אביב.

יצחק מילר

 קורות

מילר, יליד סלובקיה 1945 עולה לארץ ב 1949. הוא מסיים לימודי קולנוע במכון לצילום והסרטה בירושלים בשיתוף בצלאל, לימודי ציור מגוונים, קלישר תל אביב. ונוטל חלק בסדנאות ציור בבית הלוחם תל אביב. בין מוריו ניתן לציין את האמנים: אסתר פרץ ארד שהשפיעה על דרכו האמנותית, ברוך אלרון, יוספה פרנקל, דוד כפתורי, דבורה מורג ברכה גיא ועוד.

תערוכת היחיד הראשונה של האמן מוצגת בדצמבר 1989 בגלריית מופת ברמת גן באוצרות ברוך אלרון. הוא מראה בה ציורי פסטל. הצייר ממשיך ומציג בבית הלוחם תל אביב שש תערוכות ובהן רישומי מודל ופורטרט, ציורי אקריליק בטכניקה משולבת, באוצרות אסתר פרץ ארד, ובעזרת ברכה גיא המלווה את אוצרות עבודתו עד שנת 2012. הצייר משתתף גם בתערוכות קבוצתיות רבות.

לפרנסתו עובד בתחום האופטיקה והצילום ברפא"ל, משרד הביטחון. 

הוא מנהל משרד הפקות ושווק מופעי מוסיקה וכן מנהל תזמורת קאמרית קלאסית.

יצחק מילר

חבר אגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת גן, ובאיגוד האמנים הפלסטיים בישראל.

אוצרת דבורה בוצ'מן. 

'סריקת לב ארכיטקטונית' - תערוכת ציורים - מיכל פוני אדלר

 גלריה 5  - קניון עזריאלי גבעתיים

פתיחה: 7.11.2012  - נעילה:  9.01.2013.

פוני, אדריכלית וציירת, הציגה תערוכות רבות בכל חלקי הארץ. היא נולדה בנהריה, נשואה ואם ל- 3 בנות וגרה ברמת גן.

בוגרת לימודי אדריכלות בטכניון. היא החלה לצייר בגיל צעיר, למדה אצל מורים רבים  וכן בקורס לרישום באוניברסיטת חיפה. בשנים האחרונות ציירה  פוני בסדנה אצל הציירת שלי חלאווי ועתה היא יוצרת באפן עצמאי.

האמנית מתארת את תהליך הציור במילים פשוטות וחודרות ללב: "הציור רוחש וגועש בי כים בסערה פנימית. הוא פורץ החוצה אל הבד הלבן ומציף אותו בכתמים וצורות בעזרת מכחולים ואצבעות הידיים" 

מיכל פוני אדלר

על מקורות ההשראה לעבודתה היא  מספרת: הציור מתחיל בחוף הים של נהריה-נוף ילדותי  כחול-ירוק אינסופי, לעיתים הים סוער ולעיתים הוא נרגע, מלווה בשמיים כתומים וורודים, סגולים וכחולים של שקיעת השמש. הציור ממשיך ונטען בגווני ירוק אחר-מנופים רחוקים הטבועים בזיכרונותיהם של הורי, כפי שסופרו לי במשך השנים".

במשך השנים נוספו נופי הארץ המגוונים, צבעים, צורות ותחושות ממקומות אחרים. נופים אלו נארגים לעולם אישי כשהם משולבים ברגשות ומחשבות , שמחה ועצב, אהבה ודאגה, קשיים ותקוות ובעיקר המון אופטימיות.

סגנון העבודות הינו אקספרסיבי ומופשט. הסדרה מקיימת משחק עדין בין קו וצורה בשימושי טקסטורות וצבעוניות מגוונת. רוך ועדינות ניצבים מול צבעוניות רוויה ומהודקת משהוא.

חלוקת השטח האפקטיבית וצבעוניותם של הקנבסים הינם פרי עבודתה האינטואיטיבית מחד אך עולם הארכיטקטורה בו מתפקדת האמנית מוצא אף הוא בטויי בנופים שהינם תערובת של מבט ממעוף הציפור ותקריב.

* חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים - רמת-גן.

אוצרת: דבורה בוצ'מן

"תבונה ורגש" - רונן ארגזלי תערוכת ציורים של רונן ארגלזי - אמן המצייר באמצעות הפה

גלריית תפוח פייס יפו לאמנויות.

פתיחה:  13 נובמבר 2012 

נעילה :   6  דצמבר 2012

אודות התערוכה:

ההתבוננות בעבודותיו של המגוונות של האמן מאפשרת בחירות רבות. מתוך המכלול קובצו לתערוכה ציורי צומח, חי, נוף, וטבע-דומם המצטיינים בעזות ובעושר מבעם, בצבעוניותם הלוהטת, ובקומפוזיציות של תנועה וריצוד. הן מבוצעות בטכניקה של מריחות צבע חופשיות שממשיכות מהפיגורטיביות ומייצרות עבודות מופשטות של עוצמה וחופש.

רונן ארגזלי 

אודות האמן:

ארגזלי שנולד בתל אביב של שנות השישים המאוחרות היה נער של חיים שגרתיים ומלאי פעילות . נתיב חייו השתנה בגיל 17 כשנפצע בתאונת אופנוע והפך למשותק ארבע גפיים. השתקמותו לוותה בלימוד גרפיקה ממוחשבת, כשעזרים מיוחדים שמשו אותו בבצוע עבודותיו.

בשנת 91  התוודה לציור באמצעות הפה. הוא התמקצע, והתקבל כחבר בארגון הציירים של הפה והרגל הבינלאומי. האמן לא הסתפק בכך. הוא המשיך ולמד ציור ורישום במדרשה לאמנות ברמת השרון, (מכללת בית ברל בכפר-סבא) בשנים: 1996- 2000 וקיבל תעודת מדריך מוסמך לציור ולרישום.

רונן בתהליך העבודה

כיום מייעד ארגזלי את זמנו לציור, וכן מרצה בבתי-ספר בנושא תאונות הדרכים ומספר על פציעתו, ועל העיסוק בציור שבאמצעותם שיקם את חייו.

ציוריו של רונן הוצגו בתערוכות יחיד במרכזי פיס, במתנס"ים, באולמות מופת ובגלריות בכל רחבי הארץ.

חבר באגוד הציירים והפסלים של גבעתיים רמת-גן.
חבר בארגון הציירים של הפה והרגל הבינלאומי.

אוצרת: דבורה בוצ'מן

"עולם פיגורטיבי" חיים גרון - תערוכת ציורים רטרואספקטיבית

מוזיאון בית יד לבנים, רמת גן.
 פתיחה : 1.11.2012
נעילה : 27.11.2012

לעיתים פוגשים אמן שהמציא שם לתערוכתו. בנסיון להפוך שם זה למתוחכם או אטרקטיבי יותר, אתה לומד על האמן ומקור יצירתו.

40 עבודות אקריליק על בד הינן של חיים גרון, יליד סופיה בולגריה, בעל שני תוארים של הטכניון בחיפה, מנהל כללי של אורט סינגאלובסקי עד ליציאה לגמלאות.

הידע בציור נרכש מספרי לימוד, התבוננות, נסיון והתנסות עצמית, וביקורים בתערוכות רבות בארץ ובחול, וללא השכלה פורמלית.

העבודות מאגדות בתוכן סיפורים קטנים וגדולים שקיבלו נראות פיגורטיבית.

חיים גרון 

האמן מראה לקחים מוסרים מחיי היום יום אשר מועברים מדור לדור.  בתמונה אחת השווה לאלף מילים נחזה במה שברור למבוגרים אך נסתר מהצעירים.

חיים גרון 

נוכל לפגוש בתערוכה סצנות מסיפורי המקרא, סצנות ומראות אכזוטיים, מזרחיים, וכפריים, בהם נבחין באלגוריות שונות שנטוו מדמיון האמן ומחשבתיו ונוסחו במכחוליו.

לצדן מוצבות דמויות מהתא המשפחתי המצומצם והפרטי וכן נופים שמבוצעים בדיוק רב, בעלי חיים, טבע דומם וכולי. 

חיים גרון

גרון מרחיב ויוצר  את דיוקנה של גולדה מאיר ועוד אישים מעברה של המדינה הצצים ועולים בהתבוננות בעבודות.

נושאים אלו וזולתם המתגלים מתוך מסגרות חומות אמיתיות או מצוירות פותחים אשנבים לנושאי התעניינותו המגוונים של האמן, היוצר והאדם - חיים גרון.


אוצרת: דבורה בוצ'מן

'מתגלגלים' - תערוכת ציורים - תקוה גורן

 גלריה 5 - קניון עזריאלי גבעתיים 

  האמנית מגדירה את עשייתה האמנותית בשיר שכתבה:

                                          חלומות שהתנגנו בי לאורך הילדות.../תקוה גורן

חלומות על עיצוב הסביבה בה אני אחיה                            הזיכרונות מרחפים על הבד המתוח        
קמו ועמדו מול עיני לעדות                                              ואני ילדה קטנה בעמק יזרעאל             
למה שאני ולמה שאהיה                                                 פוסעת לאיטי בשדה הפתוח                  
זאת יצירתי וזאת בחירתי עד אחריתי                                בין אלף צבעים, ריחות ורוח מתהולל
לפרק ולפרוט את הרגע-לחרוט במכחול                            כי לוחות הצבעים המרפדים את עולמי    
לשחזר, להנציח בתנופה עוצמה וכוח באפור                      מן העמק הם ומגבעת המורה     
דממה ומתחתיה תנועה להחיות-שחור                              כחול, ירוק, צהוב, אדום, תכלת שמימי
והשקט שאחרי, לבן, שמים ואור  -                                   כל צבעי הקשת שיצר הבורא  

                                           זאת יצירתי וזאת בחירתי עד אחריתי.

גורן  למדה והתמקצעה מאז 1997 אצל האמנים: מוריס לזר, עדי יצחק, יוסף גטניו, ראובן תשרי וצביקה לחמן.

תערוכת "מתגלגלים" נבעה ממבט אקראי על צורתו של שעון יד בעת שציירה, ושיח עם קבוצת אמנים על הזמן ומהותו. התנועה המעגלית של גלגלי השיניים הוותה השראה לעבודותיה האקספרסיביות. 

הן מתייחסות למסע בזמן האוטוביוגרפי ברחבי הארץ ובנופיה המגוונים מלווי סערת רגשות ואהבה אדומה הנצבעים באומץ ובחופשיות  בקומפוזיציות מאוזנות ונופים מופשטים.

האמנית נהגה לצייר וליצור כשהיא מתבוננת בציורי אחיה הבכור. היא תארה את עשייתה האמנותית בשיר שכתבה על חלומות ילדות בהם יצרה עולמות מדומיינים צבעוניים וריחניים, שרוח ותנועה, שקט ודממה מניעים את מכחוליה על פני הקנווסים.

כאז כן עתה, הצבע העז והרווי הינו מוטיב דומיננטי ביצירותיה, ומותיר את המתבונן בציורים נכסף לעוד.

חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן,        

         ארגון המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל, 

מדריכת לציור לילדים: שדה בוקר, גבעתיים.

 אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן. 

"פרחים יפים בדרך כלל" - תערוכת ציור משותפת

תערוכה קבוצתית בבבית-ראשונים ובגלריית בית-יד-לבנים, גבעתיים.

מה רואה אדם המנסה לחשוב שמחה, לרגש ולשמח את הזולת?
מה יביא הביתה או לחבר ?
מה יקנה על מנת לפנק את עצמו ?

זר פרחים!

בהומור, בסטירה, בספרות ובשירה, במדע ובכל תחום אשר יעלה על הדעת טיפלו, דשו ושפשפו תמה זו. אולם הטריטוריה נותרה פתוחה ובלתי רוויה, משום שאין דבר המשתווה לפרחים ומתחרים בהם, בצורותיהם הרבות והמגוונות, ריחותיהם נעימים והשונים ובאין סוף גווניהם.

אני זוכרת כילדה שאימי הושיבה אותי  מול זר פרחים רעננים שקנתה ואמרה: ציירי!

במהלך ההיסטוריה יאכלסו פרחים ציורי "טבע דומם" רבים ויסמלו את היפה, הרענן ואת הזמן החולף. מדיות העיצוב והפרסום יתחברו וישתמשו בפרח למכור לנו את הריחני, הנכון, האמיתי והנעים. 

ויקי נוי 

הפעם  נבחר זר הפרחים לפתוח את השנה כמדיום וסמן החג הבסיסי.

המבקרים בחלל התערוכה צופים באיחולים הנובעים ממחוזות נשכחים, נראותן  ונוכחותן של אגרות ברכה תמימות של פעם, זרויות פתיתי כסף וזהב, אשר נשמרו באוספים ובספרי זיכרונות  טרם המסר הדיגיטלי והמשתמע ממנו.


משתתפי התערוכה המקבלים את השנה החדשה : בן עמי עמיאל, מוטי דבי, דבורה בוצ'מן, שרה חגי,  ויקי נוי, צביה עזיז, קטי ויינר , רבקה טיר, ויטלי רוזנזפט

אוצרת דבורה בוצ'מן

"פועלת" מיצב של נגה מלמד ברזילי, בוגרים 2012 - סמינר הקיבוצים.

החוג לאמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית.

Noga Melamed Barzilai עוסקת בנושא ספורט הכדורגל בעבודת המיצב שיצרה. התבוננותה בתפקיד הצופה, משתתפת בעולם שתפש מקום מרכזי בזוגיותה. לא רק שאינה אדישה, מתעלמת או מרחיקה, אלא להיפך, היא מקרבת לליבה את המתחולל על מגרש המשחקים, מקום המשקף במידה רבה את התמורות בחיי היום יום בארץ ואת ההקבלה למגרשה הביתי.

מלמד- ברזילי יצרה את מעונה במבואה מלבנית. השמים מבצבצים מתוך הקובייה הלבנה המכנסת פנימי וחיצוני. דלת רחבה מזמינה את הקהל אל חללו הפנימי של המיצב, בדומה לאופן שהכניסה את עולם הכדורגל לביתה, שם הוא מתארח בין הקירות הלבנים. וילונות בוהקים המקרינים נשיות וחיוניות, מסמנים את הכנסת האורחים לה זכה המשחק בליבה, וחוליה שנוספה לעולמה ולחיי זוגיותה. ביחד נוצר המרחב הייחודי של התא משפחתי.

רצפת הבית עשויה מרבד דשא סינטטי ירוק, המדמה את משטח הדשא עליו מתרחש משחק הכדורגל. הבית מרוהט בטריבונת בטון מוגבהת, עליה ניצבים שני כסאות פלסטיק אדומים מקוריים. הללו שימשו את בני הזוג מלמד-ברזילי לישיבה ולצפייה במגרש המכתש בגבעתיים, שנהרס לטובת עסקי נדל''ן מקומיים משגשגים.

הכסאות אוצרים לתוכם את כל השייכים לתחום: שחקנים, מאמנים, שופטים, עסקנים, אנשי תקשורת  אך בעיקר את האוהדים המכונים: "השחקן ה-12" - בלעדיהם לא תתקיים חווית המשחק. האוהדים מעצימים את תרבות הכדורגל באמצעות פעילויות אקטיביות שהמניע להם מצוי לעיתים על גבול המיסטי. עתה בנוכחותם הנעדרת, הם ניצבים זה ליד זה, כשתי קבוצות הנאבקות זו בזו.  נראה שהמאבק  הוא המקיים את התחום, אך גם מייצג את הבעיות שמוצפות מתוך המבנה המשפחתי המורכב.

קיר המבואה מעוטר בצילומים וביניהם טקסטים בעלי משמעות כפולה. אוהדי הכדורגל מעודדים באמצעותם את קבוצותיהם, אולם אותם משפטים מוכרים גם כבטויי אהבה בזוגיות האנושית. 

יש להתקרב לריכוז הצילומים הממוסגרים מאלבום התמונות המשפחתי המדומיין של בני הזוג, על מנת להבחין בדימויים מעובדים של הקולוסאום - האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה ברומא, עמית היסטורי שהתאזרח גם בישראל. הדימויים שעל הקיר מרוקנים כמעט מזכר המקום ומותירים רק קווי מתאר לבנים עדינים הנרשמים על גבי שחור העבר. זיכרון עמום זה נטען במשמעות מחודשת לאור מעשי האלימות המתרחשים כיום על מגרשי הכדורגל.

צילום:דבורה בוצ'מן 

 אוצרת המיצב "פועלת": דבורה בוצ'מן

"היום קוראים לזה: קיימות" תערוכה קבוצתית

גלריית אשכול פיס לאמנויות - יפו 

פתיחה: יום ד' 13.06.2012 בשעה 10 
במעמד מר דוד בן זהר, מנהל תיכון עירוני ז, יפו

בהשתתפות: אושרית אייזןן, דבורה בוצ'מן, ליאורה בנקל, דוד בן חיים, רותי ברין, איילה ליפסון לוי.

תערוכת "הקיימות" עוסקת בשיח על עתיד האנושות.

בשל גידול אוכלוסיית העולם על פני כדור הארץ, מזדהמים מקורות המים, הימים, פני האדמה ומעמקיה, וכן את האוויר, בשל התעשייה שיוצרת זהום סביבתי רב. 

קיימות (באנגלית: Sustainability ) היכולת להמשיך לקיים  מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. במונח טמון  הפוטנציאל לחיים של רווחה סביבתית, כלכלית וחברתית.

על מנת לנסות ולהפחית את מימדי הזיהום,על הפרט לבצע שינויים בצורת המגורים ובסגנון החיים האישי.

יש שתי דרכים עיקריות לצמצום הפגיעה במערכות האקולוגיות ובשפורה. הראשונה: ניהול סביבתי. השנייה: ניהול הצריכה של האנושות. על מנת לפעול למען קיימות נחקקו חוקים לאומיים ובינלאומיים בתכנון עירוני, בתחבורה, ובצרכנות.

אמני איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים ורמת גן בוחנים בעבודותיהם את בעיית הקיימות וממחזרים חומרים פסולת שונים ההופכים לבעלי משמעות ועניין על מנת להתריע על התופעה החמורה: זיהום כדור הארץ.

האמנית בנקל ליאורה נוהגת לאסוף חפצים ישנים ושבורים, זרעים וענפי עצים, אבנים וחלוקי נחל, אריזות שיצאו מכלל שימוש ועוד. היא לקחה חפץ או אריזה ושינתה את צורתם מתוך שעשוע וסקרנות.

חופש הפעולה והיצירה בתחום המיחזור בחברת השפע בה אנו חיים כיום הינו חסר גבולות. אוסף החמרים השונים המצטבר סביבנו גדל בקביעות, וכולם מוזמנים ליצור ולחדש  בהתאם ליכולת היצירתיות  והדמייון הגלומים בנו. 

מתוך תערוכת מיחזור ביפו 

רות ברין יוצרת בסיבי הצמחים מבושלים שנטחנים ומושרים במים עד התפרקותם והפיכתם לעיסה שאותה היא מעצבת מצמחים ממשפחות 

שונות. כך מתקבלים סוגי נייר באיכויות, מרקמים ואופי המיוחדים להם - המהווים את המצע לעבודות היצירה.

דוד בן חיים  משתמש בגרוטאות של חלונות אשר הושלכו ובלבידים שמצא זרוקים ברחובות העיר. הוא יוצר עולמות חדשים בשרבוטים עזים שמרצדים בשלל צבעים. ומזהיר אותנו בדרכו מפני הזיהום.

תודות לגילה מלניק מנהלת אשכול פיס יפו 

אוצרת דבורה בוצ'מן.   

"בין בני אדם", תערוכת ציורים - סמדר מסינג

גלריה 5 בקניון עזריאלי בגבעתים
פתיחה 17.7.2012  

לסמדר מסינג אין צורך להסביר מהי אמנות קהילתית. משנת 1998 היא מפתחת  ותורמת רבות לשימור האמנות האתיופית בפרויקט הנוטל חלק באירועים גדולים בארץ ובעולם כמנהלת חנות המפעל, בשיווק הפרויקט וכיחצנית. "במסגרתו ייצגנו מספר רב של אמנים אתיופים וקידמנו אותם מקצועית" מציינת סמדר.

מושאי אהדתה וחיבתה מקרב קהילה זו מוצאים דרך אל עולם היצירה הפרטי של האומנית החולקת איתנו מבחר של עבודות אינטימיות המוצגות אף היא במסגרת הקהילתית - בגבעתיים בגלריה 5 הנמצאת בקניון עזריאלי.

סמדר מסינג 

נשים הן המאכלסות את הקנווסים האפלוליים שמגלים טפח מעולמן של נשים קשות יום, היגעות במלאכתן  המפרכת, אך אינן מאבדות צלם. להיפך, אהבה קורנת מפניהן העייפות ברגע בו פוגשות את ילדיהן ובני המשפחה הנסמכים על שולחנן.

 סמדר המשקיפה ומשתתפת בחיי היו יום של נשים אלה מצליחה לחדור לעולמן הפנימי וביחד הן שוגות בחלומות שיוגשמו על בד הציור. כך תנועות המכחול נלכדות במקצב מוסיקלי מרצד אור, הנמשך מעבודה אחת לרעותה ומספר עוד ועוד ספורים קטנים ממסכת ארוכה של מפגשי האמנית עם  בני אדם.

סמדר מסינג

סמדר הפיקה אירועים שונים לעולים חדשים מארצות חבר הלאומים ומאפריקה, ולבני מיעוטים כגון: אמנות הבדואית בלקיה (בצפון הנגב)  ואמנות ערביות בגליל.  היא גם שימשה כרכזת קורסים וחוגים לאמנות במוזיאון תל אביב וקשרה את ליבה לעיסוקים הנושקים לאמנות. 

מביה"ס תיכון "דביר", רמת גן, לימודי אמנות  במכון אבני, קורס רכזי תרבות באוניברסיטת חיפה ולימודי אמנות במוזיאון תל אביב, ממשיכה סמדר המגלה התמדה בעבודותיה המצטיינות ביושרה.

סמדר  חברה ב'איגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן', ומתנדבת בפעילויות להקניית פרספקטיבה אמנותית בקרב בני הנוער.

אוצרת - דבורה בוצ'מן                   
הפקה - בן עמי עמיאל

"בדרך חלק ב' 2012 " תערוכה קבוצתית - במוזיאון "יד לבנים", רמת-גן

משתתפים:

דבורה בוצ'מן ציור ופיסול, דויד בן חיים - ציור, בן עמי עמיאל - ציור 

17.07.2012 -  01.07.2012 

דוד בן חיים      

סדרת התערוכות "בדרך" ממשיכה והפעם נוסף לאמנים המציגים הצייר דוד בן חיים.

שלושת האמנים: עמיאל, בן חיים ובוצ'מן, נפגשו במהלך פעילותם האמנותית באיגוד הציירים והפסלים כשהם מטפלים  בצד הפיזי ובפן הרוחני בתערוכות החברים. בתערוכה זו הם נפגשים לזמן קצר על קירות המוזיאון "יד לבנים"  ברמת-גן ומשרטטים ביחד את הדרך שאותה עברו.

הציירים בן-חיים ועמיאל מציגים מבחר עבודות  מופשטות המצטיינות במבנה אקספרסיבי המכילות ביטויי רגשות וריגוש. 

בן עמי עמיאל 

בן חיים עוסק בצבעוניות עזה ואוהבת,  השוכחת את אפלוליות העבר ומתרכזת ביחסים המתפתחים בינו לבין הזולת. 

עמיאל  מצייר את סערת נפשו האישית, הנקשרת לעצמים ולנופים והסובבים אותו. משמעותם מתערבלת ומתמוססת בצבעוניות עזה ובקומפוזיציות מורכבות המשמעות את הסתור.

בדרך פלא מתחברים הנרטיבים האוטוביוגרפיים שפגשו את אלה  המצויים בעבודותיה של האמנית בוצ'מן המנסה לאחות את פיסות החיים הקטועות שנחוו בנסיעותיה התכופות.  היא מנסה ליצור קו הגיוני של המשכיות, לנרמל, לקטלג ולהאחיד את השונות, הזרות, והבלתי ידוע - בשתי עבודותיה הסדרתיות.

דבורה בוצ'מן 

פסלי עיסת הנייר המתכלים של בוצ'מן כפסלת, מוצבים בחלל ומכנסים הצטלבות דרכים ומהלך גורל. שושנת הרוחות, ופסלי רגליים שתנועתן הופכות לפטיש של תנועה. הן תמשכנה לנוע אך לאן נעים ולאיזה כוון?  שואל פסל ארבעת הרגליים השוזר זיכרונות עבר ואירועיו  בעיצובו המונוכרוני ובצבעו הבטוני.

נעילה חגיגית ביום חמישי 12.07.12 בשעה 19:30 במוזיאון יד לבנים רמת-גן רח' מעלה הבנים (כניסה מדרך בן גוריון 171)

אוצרת: דבורה בוצ'מן

"נופים בישראל" - תערוכת ציורים, עירית רונן

גלריית יד לבנים, גבעתיים

עירית רונן  נולדה בקיבוץ שער הגולן ומתגוררת בגבעתיים משנת 1948. היא בחרה בציור בנוסף להוראת ספרות ולכתיבה.

ניתן לציין את מוריה הידועים לאמנות: סטימצקי, שטרייכמן, זריצקי, אליהו גת, אבני כץ, עדית פאנק,יוסי גטניו ורפי משל, ובנשימה אחת גם את המיומנות בה היא אוחזת במכחול ויוצרת.

מבין בנושאים בהם התמחתה: נוף, מודל, ובעלי חיים, נבחר הנוף לתערוכה זו המוצגת בבית-יד-לבנים בגבעתיים.

האמנים הנודעים שהיו מוריה הראשונים היו בין מקימי תנועת "אופקים ראשונים" והעדיפו את האוניברסלי על המקומי. אולם רונן מתבוננת במראות המקומיים, מנסחת אותם בגוונים עדינים וקלילים המותירים תחושה של ראשוניות וזכות  רעננה של ימי חסד ובראשית.

עירית רונן

הפעם והאז ממשיכים להיות נוכחים ויוצקים את ניחוחם, טעמם ותמימותם במכלול ציורי השמן, האקריליק, האקוורל וברישומים.

מועדי ביקור בתערוכה: יום ב' 12:00 – 09:00, יום ה' 12:00- 09. הנעילה 31 במאי.

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן.

"מראות" תערוכת ציור, איציק אדיר

פתיחה 21.02.2012  ב'גלריה 6&5' קניון עזריאלי, גבעתיים.  

על האמן:

אדיר נולד בשנת 1947 באיראן. הוא למד אלקטרוניקה ואת שירתו הצבאי מילא בטייסת קרב בחיל האוויר. 

כאדם נמרץ ואופטימי הוא יצק תכנים חדשים לחייו לאחר תאונת דרכים שבעטיה נותר נכה המרותק לכסא גלגלים. כך, במשך 40  שנה כשמכחול נתון בפיו בסטודיו המותאם למגבלות הגוף, מצייר  אדיר באדיקות את היש ואת האין של חייו, ומציג את עבודותיו המגוונות בתערוכות רבות בארץ ובעולם.

על התערוכה:

הנופים העדינים האקוורליים באופיים מצביעים על יכולת תימצות ומוקפדות של אמן שאינו מוותר. באמצעות ציורי נופים  הוא מבקר את ילדותו המאושרת והפסטורליה של רחובות ומראות כפריים. המבט נע לאורך הרחוב והעצים שנותרו מלבלבים ושיני הזמן לא פגעו בהם.

האור מוקרן הן מהשמש והן מפנימיותו של האמן המחוייך, המבין כי  יכולתו לחבור ליפה ולנעים יעזרו לו להיות שרויי במקום המקרין כוח וחיים.

 מקורות ההשראה של מכלול נופי הסדרה נובעים מטיוליו ברחבי הארץ ובעולם, אשר הוטמעו בנפשו ומקבלים נראות קסומה בעלת צבעוניות רגישה במגוון קומפוזיציות פסטורליות וסוערות. 

יו"ר "ארגון הציירים בפה וברגל" ונציג אירופה בארגון.     

חבר ב"איגוד הציירים והפסלים גבעתיים - רמת-גן"