'שלום בדמיוני' 2012 - תערוכת 'פוסטר השלום'

אודות התחרות : 

תערוכה זו הינה תוצר של תחרות שנתית של ציורי ילדים  שנערך על ידי 32 מועדוני ארגון מתנדבי ה"ליונס"  בישראל במסגרת התחרות של הארגון הבינלאומי.

התלמידים ציירו את העבודות בהדרכת מורות האמנות בבתי הספר ברחבי הארץ.  הן הוגשו בעילום שם  לתחרויות  מקומיות שבהן נבחרו הפוסטרים המצטיינים.

לאחר שלב התחרויות המקומיות נערכה תחרות ארצית ובה נבחר פוסטר השלום שייצג את מדינת ישראל במרכז האומות המאוחדות בארה'ב.

למקום ראשון: נבחרה עבודתו של מוחמד זועבי מבית-ספר האנג'יליקני בנצרת. ציור סימבולי ואוירתו עגומה וכמעט מונוכומית הנתנת לפרשנויות מגוונות. אנו נתבונן בזוג עיניים המדמיינות את השלום המצוי מעבר לכלא המלחמה. פני השלום עוצבו באמצעות ענפי עץ שאליו מגיעות יונים של שלום. ביחד מתגברת הלהקה המאוחדת על המלחמה הכולאת והדומעת.

מר בן עמי עמיאל יו'ר איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים - רמת-גן נבחר למנוי השופטים שהינם אמנים ותיקים מתחום הציור והפיסול על מנת שיבחרו את הציורים המצטיינים בכל איזור.

השופטים בתחרות המקומיות "ליונס גבעתיים" היו : מיכאל מסינגר, שירי דורון פרלה, ליאורה פרקל.  

השופטים  בתחרות  המקומית  "ליונס גור אריה" היו: יעל טייכר, רבקה רוסינסקי  ואתי גביש.

השופטים בתחרות הארצית היו: אורה שמואל, אלכסנדר צ'רקוב, דבורה בוצ'מן, יעל אלקיים, ובן-עמי עמיאל.

הזמנה 

אודות התערוכה:

הציורים  רבי המבע והמגוונים השאירו רושם עז על בן-עמי עמיאל יו'ר "איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים - רמת-גן". הוא פנה לאלינור גלעד, מנהלת השיווק בקניון עזריאלי בגבעתיים. בכוחות מאוחדים, בימים עמוסי אירועים של חג החנוכה, נוצרה תערוכה המושכת תשומת לב המבקרים בקניון ההומה האדם בעת החג.   

התערוכה כוללת גם ציורי ילדים כבדי ראיה אשר קבלו ציון של כבוד על השתתפותם בתחרות הציור. 

'ראובן שחר', ראש העיר גבעתיים נושא ברכות בפתיחת התערוכה 

להצצה על ציורי תערוכת התחרות הארצית ללחוץ כאן.

פרסום התערוכה באתר ליונס : http://www.lions.org.il/index.php/en/en/2010-12-31-11-26-42/261--2012


אוצרת התערוכה - דבורה בוצ'מן                                                                                  

' דיוקנאות ודמויות ' תערוכת ציורים - אריה אירני

במוזיאון יד לבנים - רמת גן 

 4.12.12  - 31.1.13

פתיחה חגיגית: יום א 23.12.12 בשעה 18.30

מהקירות הלבנים במוזיאון יד לבנים ברמת גן צצות דמויות שאי אפשר לעבור על פניהם ללא תגובה.

עבודותיו   האקספרסיוניסטיות של  אריה אירני, צייר שנולד  בשנת 1965 בחיפה הינן אזכור של סגנונו  של הרמן שטרוק והאקספרסיוניזם  הגרמני , סגנון שרווח בעיקר בתרבויות דוברות הגרמנית, ובו יש נראות מרכזית לראייתו הפנימית של האמן ולא ניתן לכפות עליו את הקונבנציות.

משיכות מכחול עזות בצבעי אקריליק על קנבס מאפיינת את סגנון עבודתו. הנושאים בהם  הוא עוסק  בתערוכה זו הינם  פורטרטים ודמויות שנחרטו בזיכרונו שמהם נבעים תחושת  כאב, ייאוש וחרדה.  
בעבודתיו נעשה שימוש בצבעים מנוגדים כגון אדום המונח ליד כחול וצהוב כשהצבע השחור שוכן  בהן דרך קבע.


אריה שלמד  אמנות בחיפה ובמוזיאון לאמנות בירושלים, עבר להתגורר   לעפולה לדיור בקהילה בגיל 30. מקום בו לומד אמנות בכיתת אמנים של ציור וצבע במרכז קהילתי בהדרכת שילה דבור כשדי. הוא השתתף בתחרות בינלאומית בפולין בסרט על חייו כאומן עם מוגבלות נפשית.

בתערוכה  מכלול דמויות  במספר נושאים.

חלקה המרכזי  של התצוגה עוסק בדמות הצייר. הוא כולל דיוקנאות עצמיים בתהייה, באדום, בשחור, במשבצות, כמתאגרף, בכלא, 'בין  החלונות', באפריון, בטיול  לארה"ב. לכך נוספת העבודות: 'השד  שבתוכי' ו'בתוך  הפנים'. הן מצטיינות  בעיוות, ומורכבות מצורות מסוגננות, צירופי צבע המעוררים תחושת אגרסיה.

דמויות הנשים בתערוכה מצטיירות הן מתוך עולם התוכן הפרטי והמדומיין והן מהעולם הגדול ומהתנ'ך. כאן נתוודע ל'ריקי', 'מירה', 'נערת  חלומותיי', 'הרקדנית  באדום' 'האישה בכחול', 'האישה בסגול', 'הטווה  בפלך', 'האישה  מסרילנקה',  'בת פרעה', ו'מדונה' התנכית.

אריה אירני

הנושא השלישי  בסדרת העבודות הינן דמויות גברים כאביו, ואליו מצטרפות דמויות אישים כאיינשטיין, אינדירה, ג'ומו קנייטה - נשיא  קניה, הרב  שפירא ו'הקדוש'. אריה אינו שוכח את האיש בשוק, את 'החושב' ואת זה שבבוסתן.

חבר  באיגוד הציירים והפסלים של רמת-גן גבעתיים.
חבר בארגון חופשי לציירים ופסלים בחיפה.

אוצרת דבורה בוצ'מן

'אור וחשך ' - תערוכה קבוצתית

תערוכה בשיתוף תלמידי בית הספר התיכון 'קלעי' גבעתיים ואמני אגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן, בגלריית  יד-לבנים  ובבית ראשונים בגבעתיים.

האור הפיזי והמטפיזי תפסו מקום מרכזי בהיסטוריה של התרבות המערבית, בהגות ובמיסטיקה היהודית.

האור ביהדות הוא אלוהי. ביום הראשון לבריאה, בבראשית א' פסוקים: ב'-ה',  מבדיל האל בין האור והחשך מיד לאחר בריאת השמים והארץ.

שתי המהויות עומדות בפני עצמן, מסדירות את התוהו שהיה לפניהן ויוצרות את היום והלילה. בקטבי כדור הארץ מתקיימת הנוסחה: 

יום+לילה = שנה.

האור ילווה כיסוד מרכזי את הלשון, הפילוסופיה התרבות והאמנות בביטויים, סמלים ובמטפורות שונות שבבסיסן מצוי חוש הראייה. ליקויי החמה והירח  הפכו לסימן מאיים. הם הטילו אימה על האדם בשל החשש משחור לילה נצחי, אבדן האור, וחזרה לתוהו.

דתות עתיקות התייחסו לחשש שמא החושך ימנע מהאור להפציע.

במשל "המערה" מבקש אפלטון מהאנושות להשתחרר מכבלים של תפיסת המציאות כצללים ולצאת אל האור. האור הוא מקור החיים בעוד החושך נקשר אל הפחד ואופל המוות.

על פי הפילוסוף קאנט החושך הינו הבלתי ניתן להכרה.

באמנות, אור המבליח מהחשכה המבוצע בהארת אובייקט מתוך החשך ומשמש להעצמת רגשות דרמטית והענקת פן של מסתורין ומיסטיקה. זוהי לכידתו של רגע אינטימי ותפיסת הניגודיות שמתקיימת בין המואר והחשוך, כשהמתח בינם מנסח את היופי ביצירה.

הנשגב, העל-חושי, הנצחיות והאין סוף אף הם מקבלים ייצוג במופעי האור. המאורות קטנים הירח והכוכבים מאירים את החשך המוחלט. אורם מוזן מהשמש והם מייצגם את האור ומהותו בדרך עקיפה המנסה לגעת במהות חסרת הצורה והחומר.

תהליך בריאתו של האור והיפרדותו מהחשכה מבוצעים בעבודותיה של בהט. גל פאר מציירת חנוכייה של אור ורגש לכבוד חג החנוכה החורפי ומאזכרת את פסטיבלי האור.

Haim Ben David

האור בעבודתו של בן-חיים מדומה לפרפר שחיו קצרים ואינו יודע כי יתעופף אל האופל.  אדורם מתייחסת לאור הנובע מחלונות של מבנים בעיר הגדולה. ריבועים של אור מצטרפים ליריעה של חברה השוכנת ביחידות קטנות אלה לצד האחרות. הן מייצרות חיים ומשמעות. הן שונות, אך במבט כללי כולם מוארות ומאירות. 

האור בוקע מהחשכה בסצנת תיאטרון אצל רוזנזפט מאיר עולם של אשליה המיוצרת עבור הקהל והנאתו. חיי הלילה בטבע מעלים בדמיון האמנית רזניק עופות טורפים כתנשמת שעיניה מאפשרות  ראיה בחשכה. האמנית מתארת בעבודה אחרת נוף לילי פסטורלי, כך גם עבודותיו של רקנטי.

האור מודגם בלילה בעת השריפה, כשאודים אדומים נשרפים ומאירים את החשכה בעבודתה של גולדפרב. יבשת שחורה זועקת מעיניו הבוהקות של אדם החי בסבל חשוך ודיכויי אצל גורשטיין.

האור כחומריות נוצצת מצטייר במסכת זהב המסתירה את זהות המסתתר מאחורי חומריותו של העושר.  היא דבוקה לזהות ואינה מאפשרת לחדור דרך השכבה המלאכותית והנוצצת.

עבודתה של נודלמן מתייחסת לחג החנוכה. היא מציבה  על בד הציור את נרות  החג. שלהבות האור בעבודתה מפיקות אור ותקווה.   מולה ניצבת עבודתה הכהה והחשוכה של גולדפרב בה מקבלות פנים מוארות רגע של חסד.

חיימוביץ מתמודדת בשני הדפסי אבן בחלוקה עדינה של החשוך והמואר. רונן מתארת את אורה של השריפה ביערות הכרמל, זו המאירה ומכלה את  הצמחייה ומפרה את שלוות הלילה. הנושא מודגם בזוג ציורים. בלילה בעת השריפה וביום, כשהנוף הפסטורלי מואר.

רזניק מתייחסת לעוניו הצבעוני של הלילה בעבודתה: צפור קטנה על ענף העלולה לשמש כטרף לעבודתה האחרת המוצבת הרחק בחלל האחר של התערוכה. אצל נוי הירח מקבל משמעות סמלית של עצבות ובדידות בצבעו הכחלחל, אך אצל נוי הלילה הינו גם הזמן המתאים לחזיונות אור וזיקוקים. עבודתה הינה מחווה לאמן מוטי מזרחי ועבודתו חנוכיית "עין השמש" באשדוד.

אדיר צייר שני ציורים בהם חוזר בגעגוע לרגע מסעיר מימים בהם הגיע לקיבוץ באמצע הלילה, לאחר שעות נסיעה רבות באוטובוס תקופתי. בבוקר התגלה לפניו מראה שונה לחלוטין המעלה חיוך על שפתי המתבונן. העבודות מבוצעות במכחול ופה בעיצוב נאיבי.


אוצרת: דבורה בוצ'מן

תודות מיוחדות לרונית שפירא ולצוות בית ראשונים.