האמנית נילי קשאני מציעה צוהר לאמנות עכשווית לתלמידותיה המציגות את עבודותיהן בסמוך לעבודותיה במסגרת תערוכת הישגים שנתית "בשלות ובוסר".
נילי קשאני,עלתה לארץ בשנת
1964 ומתגוררת ברמת גן. היא החלה לעסוק באמנות בעקבות החלמה ממחלה קשה. היא התמקצעה, הציגה את עבודותיה בארץ ובעולם וכך גם הפכה למורה לאמנות.
נילי מציינת כי הושפעה מאומנים כגון פיקסו, סזאן ומאטיס.
 |
| נילי קשאני |
ארלין אלון היא אמנית הגרה ברמת-גן. משנת 2009, לאחר עשרים שנה בהן הייתה מרצה וראש מחלקה באוניברסיטה פיליפינית, היא עובדת כמורה לאנגלית המלמדת תלמידים, סטודנטים ואנשי עסקים.
בשנים 2010 – 2012 היא ציירה בצבעי גואש פסטל ושמן ורשמה בפחם ובעפרון באפן נטורליסטי. מעת הצטרפותה לסדנה של נילי קשאני השתחררה מהתלות במודל ומתנסה בציור חפשי ונטייה למופשט.
בחיפוש אחר הגיון פנימי בעבודותיה ניתן להבחין באספקט האסתטי של עבודתה העושה שימוש באמצעים ומבעים הגותיים המוצאים ביטויי גם בשמות הציורים:
Dialogue - הינו תרחיש בין שני פרחי חמניות ומתכתב עם עבודתו של וואן גוך.
Breaking out - הינה התפרצות של קונכייה, מפלג גוף עליון נשי באמצעות גל.
כאן ניתן רמז ליצירות האמנות המפורסמות של בוטיצ'לי: 'הולדת ונוס' העולה מקצף הגלים שבים וכן ליצירתו של דיוויד לה שפל בה מכסים שני גברים את מערומיה של ונוס בקונכייה, שאינה אלא דימויי של האיבר המוסתר.
Anticipation - התקווה בציור זה מסתתרת בבית ישן בעל דלת וחלון חסומים.
ביהדות מסמלת דלת סגורה החלטה שאותה מעוניינים לדחות, אולם פתחים והיציאות בחלום יכולים להעיד על יכולת אינטראקציה עם הסביבה החיצונית. חלום על בית נעול שלא ניתן להיכנס אליו יכול להצביע על סגירות בזמן הערות.
"Go With The Flow" – הנו גם שמו של השלאגר בביצוע להקת הארד רוק "Queens of the Stone Age". עבודתה של ארלין מבוצעת כמקטע של זרימת מים בין סלעים. כבר בתחילתו של השיר מתוארת אפיזודה קשה. האם לאמנית יש קשר אליה?
She said "I'll throw myself away. / They're just photos after all / I can't make you hang around / I can't wash you off my skin. / Outside the frame, is what we're leaving out /You won't remember anyway/
I can go with the flow…
האמצעים בהם משתמשת ארלין מניבים תוצאה אמנותית שאופייה מוטעם לוויזואלי. הייצוגים, המבנים והנרטיבים החברתיים-תרבותיים שמכילים פמיניסטיות מופנמים בעבודותיה.
 |
| ארלין אלון |
רותי קורנבליט מגיעה לסדנה של נילי ממושב 'בקעות' המצוי בבקעת הירדן החל מספטמבר 2013. היא מתגוררת במושב זה ארבעים שנה.
בגיל עשרים למדה ציור במכון אבני במשך שנה. היא סיימה לימודי רפואה משלימה ועבדה בתחום. בד בבד החלה ליצור בחומר ולימדה בחוגי קרמיקה באזור מגוריה.
בסדרת עבודותיה המוארות שמוצגות בתערוכה ניתן לצפות בפרחים המצויים במרכזה של כל יצירה. הם מיוצגים כקבוצות ונתונים באגרטל, בעציץ או מככבים בקדמת הקנבס. גם כשדמות אישה מבצבצת היא מצויה במישור האחורי.
יצירותיה בתערוכה מצטיינות בקומפוזיציות במנח ממורכז, או כזה היוצר תנועה שמובילה את המבט באופן סיבובי בין מרכיביה של כל עבודה שוב ושוב. מריחות המכחול מבוצעות במקצב אקספרסיבי, אך מגוון הצבעים שבהם משתמשת רותי הנו חי נינוח ורגוע. כך היא יוצרת תחושה של נועם ועדינות המנוסחים בעבודותיה.
 |
| רותי קורנבליט |
ענת רביב מרמת גן היא פסיכולוגית ילדים במקצועה. היא מציירת אצל נילי כשנה.
במרכז סדרת ציורים של בתי קפה מצויה האישה העכשווית, הנתפסת כסמל העידן הנוכחי.
הדמות משמשת ככלי ביטוי בסצנות של מערכות יחסים והקשרים ומייצרת חללים נוסטלגיים כאמנים אחרים המתגעגעים למרחבים לזמנים אחרים.
ענת שואבת מהתרבות המערבית שאין בה שום דבר לכיד ואחיד באופן המהדהד את סובייקט אישה כמודל אנושי, וכאינדיבידואל העומד בפני עצמו המצטיין בהשתוקקות לדו-שיח ודיאלוג, ולקשרי זיקה הדדית.
עבודותיה מתכתבות עם תקופת ניס ביצירותיו של אנרי מאטיס והפוביזם. האישה המיוצגת בהן מהווה בעת ובעונה אחת אובייקט מחשבתי קונקרטי ומופשט. כך היא נקשרת לנעלה ולנשגב.
 |
| ענת רביב |
לי שיגר מרמת גן לומדת אצל נילי זה שנה ועובדת עם ילדים. היא מצאה מענה בשיח אמנותי שברירי עם תחום שגבולותיו חמקמקים כמושאיו, ופרספקטיבה אופטימית שוררת בעבודותיה בשל המיעוט הוויזואלי ופשטות הקומפוזיציה.
לי שיגר מבקשת לנסח בסדרת הציפורים המוצגת בתערוכה תרחיש המגדיר אותן בפרשנות שיכולה לרמז על פרמטרים מסוימים מהשקפת עולמה ומשדה פעילותה היום יומי.
כך נוצר כאן ועכשיו קשר המתקיים בין אדם לבעלי כנף במפגש אקראי שאינו נטול הומור ורגישות או מודעת לחוסר הוודאות המסתמן מן העבר השני.
 |
| לי שיגר |
אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן
