קיר התערוכות הספונטניות: "הילדה שבי מנופפת לשלום" - עופר ליפשיץ על הסבתא נטליה

התערוכה הראשונה על קיר התערוכות הספונטניות בגלריית ספריית בית אלון בגבעתיים מוקדשת לסבתא האהובה של עופר. ציוריה הרבים מכסים את קירות מעונו ומייצרים עולם של זכרונות שנותרו לו ממנה.

עתה מאפשר הנכד לחלוק איתנו את חוויותיו הפרטיות והקרובות ופורשן בטקסט אמיץ, בתערוכה מציוריה ובשיר שחיברה:

"הילדה שבי מנופפת לשלום" 

שלום מאת נטליה הברמן ז"ל
(מתוך ההקדמה לספרה: "נעורי שאבדו")

שלום, מילה כה גדולה ונאצלת,
על ידי רוב האנושות מקובלת.
שלום, כמה אנו אליך עורגים,
שלום, מילה אשר אינה מובנת לרבים.

חכמי עידננו,
דברו נא למען העניין הצודק.
רבים הם המשתוקקים לדמו של הזולת,
הורו להם צדק מהו.

ומה בכך אם הוא אחר,
למי איכפת צבע עורו
או הדת בה יאמין.

חשוב שנכון יבין,
שיידע כי האדם
לחיות נולד.

ציור שסבתא ציירה לנכד עפר 

נטליה הברמן-ישראלי לבית גדנסק (1924-2000), תושבת גבעתיים, אחות במקצועה, ציירת חובבת.

נטליה, ילידת עיר השדה ויסקיטקי שבפלך ז'יררדוב בפולין, באה ממשפחה ברוכת ילדים. נטליה בעלת ידי הזהב הבריחה מזון למשפחתה בגטו ורשה ולאחר חיסול הגטו עבדה בעבור משקים מקומיים וכך הצילה את עצמה בעצמה, ללא כל תעודות רשמיות.

ככל הידוע לנו, היא הניצולה היחידה ממשפחתה הגרעינית.

לאחר המלחמה, נישאה, הקימה משפחה ורכשה מקצוע. עלתה לארץ עם משפחתה ב-1956.

למרות השכול והכאב בחייה של נטליה ז"ל, שאיבדה את הוריה, סבתה, אחיה ואחיותיה בשואה, התאלמנה בגיל צעיר, איבדה את בנה הבכור בטרם עת, ונאבקה בכל כוחה במחלת האלצהיימר שהכריעה אותה, היא מעולם לא איבדה את שמחת החיים ותמיד שקדה על עשיה ויצירה. ציירת חובבת, בשלנית ואופה, בעלת קול זמיר, מחברת ספר על פרשת חייה במהלך המלחמה, גבורתה וניצחונה הגדול ביותר בכך שתמיד הצליחה לשמר בתוכה משהו מן הילדה, מן המבט הילדי. תמיד סיפרה בעיניים בורקות על סבתה האהובה, שהייתה 'כמו יונה'.

המבט הילדי של נטליה האהובה עליה השלום, אמי וסבתנו, מוגש למבקרי הספרייה, בחיוך שאפיין אותה כל כך.

יהא זכרה ברוך.

מאת: אלה אראל-הברמן ועפר ליפשיץ, ביתה ונכדה של נטליה ז"ל

נר לנשמת משפחות גדנסק והברמן שניספו בשואה,
ישעיהו ורחביה הברמן ז"ל (בעלה הראשון ובנה של נטליה)
וניסים ישראלי ז"ל (בעלה השני)

תערוכת הילדה שבי מנופפת לשלום 

אוצרת גלריית ספריית בית אלון: דבורה בוצ'מן 

"מכחולים" - תערוכת הישגים שנתית 2016

הזמנה לתערוכה 

התערוכה השנתית של תלמידי החוגים לציור במועדוני הגמלאים בגבעתיים "מכחולים" נערכת השנה בגלריית ספריית בית-אלון, אילת 8 גבעתיים - ביום ד' 2.11.2016 בשעה 19:00.

האירוע פותח חודש של פעילות ואירועים המוקדשים לגמלאי העיר בשנת 2016.

בחסות: רן קוניק - ראש עיריית גבעתיים,

בהשתתפות: בני רייך - סגן ראש העירייה, מירי פרחי - מנהלת אגף הרווחה.

תכנית אמנותית הפסנתרנית אלה קרס



על התערוכה:

'מכחולים' הנקראים גם מַצְבוֹעים הינם כלי עבודה המשמשים לציור ולצביעה. בעבר שימשו מכחולים גם לכתיבה. הם פשוטים למראה ועשויים מידית אחיזה שאליה מחוברת מברשת. משתמשים בהם לציור בצבעים רטובים, כגון צבעי מים ושמן על גבי משטחים. לאחר רכישת מיומנות השימוש בהם, ניתן לבצע באמצעותם יצירות אמנות מגוונות.

שפת היצירה החזותית המייצרת אשליה של מציאות תלת ממדית, משקפת גם את המצויר באופן בו נתפש דרך מסננת הרהורים, מחשבות, תחושות ותפישות מודעות ובלתי מודעות. ייצוג המציאות והפיכתה לתצורות פלסטיות יוצרת אשליית נפח תלת ממדי על משטח הנייר או הקנבס הדו-ממדיים באמצעות פעולת המכחולים והתכנים הגלויים והסמויים שנמסרים באמצעותם.

מפגשים שבועיים של יצירה אמנותית נערכים במועדוני 'אלון' ו'בית-ראשונים' בהנחיית האמנית והמורה - 'נילי קשאני' ובמועדון 'שדה בוקר' בהנחיית האמנית הוותיקה 'יהודית חדד'. הן מאפשרות לתלמידיהן לצאת לחיפוש אחר פתרונות מתוך נקודות מבט אישיות והגיע למצב של גילוי והאדרת העצמי. בדרך זו הן מייצרות למשתתפי החוגים לציור במועדוני הגמלאים הזדמנויות ללמידה ולעיסוק במיומנויות לפיתוח כישורי התבוננות וחשיבה.

תוצרי התערוכה 'מכחולים' הינם פרי של התנסות יצירתית וביטוי חווייתי המאפשרים לעוסקים במלאכת הציור לממש מציאות נפשית. זו מוצאת ביטויי תמטי נרחב ומבוצעת בקומפוזיציות ובשילובי צבעים היוצרים תמונת עולם סובייקטיבית, נקודת מוצא והיבטים מגוונים. הם מאירים נקודות שונות ומייצרים גיוון, העמקה והרחבה של החומרים המצוירים.
ניתן למצוא בתערוכה זו אזכורים לתנועות אמנותיות כגון הנטורליזם כדוגמת ציורי דיוקן, טבע-דומם ופיסות שונות של העולם החיצוני השמשים להשגת תחושה של אמת צילומית. האקספרסיוניזם המצטין בקווי יצירה גסים, אשר ניסה לשבור את הסדר ששלט בסוף המאה התשע-עשרה באמנות ועוד.

שוש רוניס - "על המוקד" 

שמות המשתתפים בתערוכה: 

חמדה אבשרי, שולמית אליאס, איילה ביטרמן, שושנה בן-עטר, נורית הר-טוב, אראלה הרטוב, דויד ישר, דינה כהן, שולמית כהן, זהבה מועלם, יעקב משיח, נעמי נבו, מילן סקלה, נינה עוזרי, מלכה פאר, רגינה צימליכמן, שושנה קרויטורו, חנה רגב, מרים רוטברד, שוש רוניס, טובה רשטיק, סבינה שני וציונה שני. 

על הציורים והמציירים:

שוש רוניס, ילידת פולין היא תלמידתה של נילי קשאני במועדון 'בית אלון', היא מורה וכיום פנסיונרית. שוש למדה הוראת אמנות, אמייל וויטראז' וכן פיסול וציור באבני. יצירתה "על המוקד" בתערוכה מתייחסת לאידאולוגיות קיצוניות שבבסיסן משוקעת הדת. הן משתמשות באמצעים קיצוניים כעינויים ורציחות ברוטאליות על מנת להעניש את מי שאינם נכנעים לאיומיהן ומסרבים להצטרף לשורותיהן. שוש מציינת שבמהלך ההיסטוריה בוצעו מעשים מזעזעים וזדוניים בשרות הדת. היא מאזכרת את האנוסים אשר המשיכו לשמור בסתר על יהדותם בספרד הנוצרית, למרות הסכנה שיועלו על המוקד אם ייתפסו. ג'ורדנו ברונו שילם בגופו בשל חשיבתו המדעית שלא עלתה בקנה אחד עם חוקי הכנסייה. במחנות הריכוז וההשמדה, היהדות הייתה סיבה מספקת להשמדה ללא אפשרות להיכנע או אף לשתף פעולה עם הצורר. שוש מציינת כי הצתת יערות הכרמל הזדונית שימשה כהשראה לציור זה אשר הציף את התנהלותן הפנאטית של תנועות הטרור האיסלמי כגון אל קאידה ודאע''ש שממשיכות מסורת זו, ומאידך אנו עדים לשריפת משפחתו של אחמד דוואבשה בכפר דומא.

לאחר פרישתה לגמלאות כמומחית מיחשוב, מתעניינת טובה רשטיק באמנות ובמוזיאוניים, היא עוסקת בשימור מורשת יידיש, מנחה חוגים ומציירת. נושאי עבודותיה נדלים מעולם האמנות הספרות והצילום.
דוד ישר עבד כמנהל באלביט/אלישרא. הוא בוגר הנדסת חשמל מאוניברסיטת ת''א. דוד פרש השנה לגמלאות. ציוריו המגוונים מבוצעים במיומנות ובאפן מדוייק בצבעוניות נעימה ואופטימית.

מרים רוטברד - "הסוס"

ציונה שני מציינת כי היא מציירת במועדון בהדרכתה של הציירת יהודית חדד. בהכשרתה ציונה ספורטאית, רקדנית בלט ובעלת תאר BA מאוניברסיטת בר-אילן. היא נשואה ואם לארבעה ילדים. עבדה כאחות בחדרי הניתוח בבית החולים איכילוב וכיום גמלאית של עריית תל-אביב.
זהבה מועלם בת השבעים ושמונה אוהבת ומציירת נופים וצפרים החל מגיל שבעים וארבע. היא נולדה בעיראק שם למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ה' והצטיינה בלימודיה. המשפחה עלתה לישראל לעיר לוד ומשם עברו לפרדס חנה. אבי המשפחה שהיה ספר, חלה. כילדה בכורה במשפחה בת תשעה אחים היא גידלה את אחיה הקטנים שנולדו בישראל. היא עבדה בחקלאות: בשדות, בקטיף ובאריזה בפרדס-חנה, חדרה, ובבנימינה. לאחר נישואיה בגיל שבע עשרה גרה באור-יהודה ומשם הגיעה לגבעתיים. לבני הזוג ארבע בנות ושמונה נכדים.

עם פרישתה מעבודתה בחברת אל-על כמנהלת חשבונות לפני שנתיים, החלה שולמית אליאס לצייר במועדון בית ראשונים בהנחייתה של נילי. שושנה בן-עטר שעבדה בהוראה מציינת כי אין לה רקע אמנותי קודם. דינה-מלכה כהן אף היא בתחלת דרכה. מלכה פאר היא מנהלת חברה. בתערוכה זו הן מיוצגות בציורי נוף כפרי ואורבני אידילים ומשלבות בעבודותיהן דמויות ובעלי חיים.

מרים רוטברד המציירת במסגרת החוג לציור במועדון 'שדה-בוקר' נולדה בשנת 1930 בבוקובינה - רומניה. בשנת 1950 היא עלתה ארצה עם אמה לאחר שהשתיים שרדו את זוועות השואה, מחנות העבודה ומרכזי מוות בטרנסניסטריה. הן שוכנו בחדרה באהל במשך שישה חודשים, המשיכו ליפו לשש שנים, משם לרמת גן בה שכנו שלוש עשרה שנים ובשנת 1969 הגיעו לגבעתיים. היא נישאה ועבדה במקצועות הפקידות ולשתי בנותיה ארבעה ילדים ושישה נכדים. 

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן, גלריית בית אלון. 
---
לאחר פתיחת התערוכה הוספתי סרט יו-טיוב ממתאר את האירוע החגיגי. (דבורה)

---

מאמר קצרצר על התערוכה במגזין "גבעתיים פלוס" מס' 17. יש לפתוח את טופס הPDF ב: חדר חדשות עמוד 4.

לידיעה: העורכת השתמשה בדימויים ואינפורמציה ממאמר זה.