גלריית 'עדי' מתכבדת להזמינכם
לתערוכת סוף השנה לחוגי האמנות של המרכז הקהילתי 'שדה בוקר' בגבעתיים.
בתערוכה זו מוצגות עבודות של ילדים
הלומדים אמנות בשני חוגים: קבוצת ילדי הכיתות ד-ה-ו, וקבוצת ילדי הכיתות ו-ז-ח.
שתי הקבוצות עסקו השנה בדמיון, באיגיון
ובחלומות.
סיפורה של אליס בארץ הפלאות שימש
כבסיס ליצירות בהשראת עולמות סוריאליסטיים, הדאדא, מירו, ועוד.
התערוכה נחלקת לארבעה חלקים:
1. פסלי readymade בהשראת "אליס בארץ הפלאות".
2. הקולאז' והפוטומונטאז'
שנוצרו כמחווה לפועלם האמנותי והפוליטי של אמני הדאדא
3. שירים ורישומים בסגנון
"הגווייה המופלאה" שצוירו בעקבות הסוריאליסטים
The wondrous corpse Surrealism
4. ציורי נוף מופשט ופסלים
שהוכנו בעקבות מירו.
שמה של התערוכה "פלאות
ואיגיון" מורכב משתי מילים אשר צירופן ופריסתן על פיסות מקו הזמן
האמנותי מסביר את התהליכים שעברו התלמידים בחוגי האמנות השנה.
המילה פלאות מופיעה בספר
תהלים, פרק קיט, פסוק קכט: "פְּלָאוֹת עֵדְותֶיךָ, עַל כֵּן נְצָרָתַם
נַפְשִׁי". ההתייחסות לפלאי כחשוב מוסברת על ידי המלבי"ם במאה ה19: 'פלאות'
הינם דברים מופלאים אשר יש בהם סודות וצפונות וצריכים 'נצירה' שהיא שמירה יתירה.
איסוף והשמירה של העצמים המופלאים בתקופת
הרנסנאס מצוי באוספים של חפצים בלתי שגרתיים. הם רוכזו ונשמרו ב'חדרי-פלאות'
ברחבי אירופה. מקבצים אלה היו אבותיו של המוזיאון המודרני.
למונח 'פלאות' שורה ארוכה של
מילים נרדפות ואלה הן: אַבְּרָקָדָבְּרָה, אוֹב, אוֹת, הוקוס פוֹקוּס, כִּשּׁוּף,
לַחַשׁ נַחַשׁ, מַגְיָה, מוֹפֵת, מעשׁה כשׁפים, מִקְסָם, נֵס, קֶסֶם. הימצאותן של
ביטויים רבים אשר משיקים למונח, מגדירים אותו במישורים שונים. היקף גדול זה רומז
על עוצמתו של הפלאי, ההתלבטות, וכן על הרצון לדייק את משמעותו.
איגיון הינו מונח שנוצר מהלחם של שתי מילים: אי + הגיון Nonsense
ביצירות איגיון באמנות מתלכדים
דימויים חזותיים שחיבורם נראה משמעותי ובעל מסרים מורכבים ומבלבלים. אך לאיגיון
אין פרשנות "נכונה" אחת. להיפך: ז'אנר זה מובנה סתירות. יש ויצירות
איגיון מתבססות על משחקי מילים מומצאים אך עליהם להישמע אמתיים באפן תחבירי.
 |
| פסל - בעקבות 'אליס בארץ הפלאות |
ספרו של לואיס קרול "אליס בארץ
הפלאות" אשר משמש כהשראה ליצירות בתערוכה מקיים מפגש בין הפלאות והאיגיון. בחידון
שערך לואיס קרול הוא שאל שאלה משונה שקשה לתת לה תשובה הולמת. התשובות שניתנו היוו
משפטים נכונים תחבירית אך לא היה להן קשר הגיוני לשאלתו.
..." מי את?" אמר הזחל.
לא הייתה זו פתיחה מעודדת לשיחה. אליס
השיבה, די בהיסוס – "אני – אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה – לכל הפחות, אני
יודעת מי הייתי כשקמתי מהמיטה הבוקר, אבל אני חושבת שכנראה החליפו אותי מאז כמה
פעמים."
"למה את מתכוונת בדברים האלה?"
אמר הזחל בקשיחות. "הסבירי את עצמך!"
"אני לא יכולה להסביר את עצמי, לצערי,
אדוני," אמרה אליס, "כי אני לא עצמי, אתה מבין."
"אני לא מבין," אמר הזחל.
"לצערי, אני לא יכולה לנסח את זה בצורה
ברורה יותר," השיבה אליס בנימוס מופלג, "כי אני לא יכולה להבין את זה
בעצמי מלכתחילה; ולהחליף כל-כך הרבה גדלים ביום אחד זה נורא מבלבל."
(מתוך התרגום של עטרה אופק לספר)
בשנת 1919 הצטרף
האמן מרסל דושאן לאסכולת הדאדא אשר שמה נבחר באפן מקרי. אמני הז'אנר פיתחו טכניקות אמנות
חדשות. קולאז'ים ותבליטים העשויים מחומרים שונים סודרו באופן אקראי על ידיהם. דרכי היצירה של אמני
הדאדא נועדו לזעזע ולערער את הקהל ואת שיפוטו האמנותי והאסתטי.
 |
| קולאז' בהשראת תנועת הדאדא |
ביצירות הדאדא-ברלין נראים לראשונה
יצירות Photomontage (מצרפתית) - פוטו/תמונה, מונטאז'/הרכבה. בטכניקה זו נעשה שילוב
של גזרי תצלומים שהודבקו זה לזה. התוצר אף הוא נראה מציאותי ומשמש להעברת מסר
אמנותי פוליטי בידיעה של המתבונן שאין מדובר בתצלום אמתי.
המונח Readymade הגיע מצרפתית:
"Objet
trouvé", אוֹבּזֶ'ה טרוּבֶה. מושג זה נטבע על ידי האמן מרסל דושאן.
הוא פיסל באובייקטים ובחפצים יומיומיים כשהם מנותקים מן הקונטקסט המקורי שלהם. כך
הרחיב את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות.
הגווייה המופלאה הינה טכניקה
שהומצאה על ידי אנדרה ברטון וחבורת אמנים סוריאליסטים. מקורה במשחק שיתופי בו ארבעה שחקנים
כתבו על דף נייר קטע קצר בתורם, הדף קופל כדי להסתיר את החלק שנכתב והועבר לשחקן
הבא לכתיבה נוספת. הביטוי המוזר שנוצר באקראי: 'הגווייה המופלאה תשתה את
היין' "Le cadaver exquis boira le vin nouveau"
הפך לשמו של המשחק.
הסוריאליסטים צעדו צעד נוסף. הם הדביקו
צילומים או ציירו תמונות אדם במקטעים כאשר נייר הציור קופל לאחר כל מקטע, כך
שמשתתפים מאוחרים יותר לא יוכלו לראות חלקים קודמים. הפתעה נוצרה בסוף, כשנפרש כל
הדף המצויר.
האמנים הסוריאליסטים: איב
טאנגי, ג'ואן מירו, מקס מוריס ומאן ריי שיחקו
במשחק זה שכלל אלמנטים בלתי צפויים ליצירת דמויות המשלבות הומור אבסורדי מאוזני עלים ועד רגלי שלג. שיתופי פעולה
קבוצתיים אלה עזרו לשבש את נטייתו של המוח לסדר.
 |
| עולמות דמיוניים בהשראת מירו |
דרכו של הצייר והפסל חואן
מירו יליד ברצלונה, בין פטריוטיות, מסורת, שירה דמיון והשילוב בין השפעת אמנות
פולקלוריסטית קטלאנית, ובין השפעת הקוביזם והסוריאליזם המודרניים, הובילה אותו לסגנון
אישי ומיוחד אשר נראה עדיין רענן ואהוב.
מירו הגיע לפריז של 1919 כשהציור הפך
לביטוי בצבע ובצורה, וחבר לחוג שיצר את המניפסט הסוריאליסטי שדגל בכתיבה אוטומטית
ובציור ללא כל מחשבה או תכנון. רעיונותיו בוצעו על פיסות קרטון או נייר שנקרעו
בהיסח הדעת, ובהם שרטוטים, כיתוב ומספור.
בציוריו המוקדמים לדמויות חזות מופשטת בהשפעת הסוריאליזם ונוף
ילדותו שהפכו למארג דימויים סימבוליים. הוא
טען שאינו מצייר מופשט וכל צורה מבוססת על דבר אמתי. כך תמיד נראה בציוריו אלמנטים
מוכרים כירח, כוכבים, דמויות גרוטסקיות, כמעט קריקטורות, חפצים כסולמות ובעלי חיים
על רקע חלל ריק.
מירו יצר קולאז`ים והשתמש בעבודותיו
בחומרים מגוונים מאוד שערבב ויצר בעצמו. צבע מעורב בחול וזפת, צבעי מים, ציור על
נחושת, תחריטים וליטוגרפיות, גואש, עפרונות צבעוניים, דיו שמן, פסטל וגם בריבה.
הוא פיסל וצבע חפצים בהשפעת אמנות
הפופ. ציוריו הקלילים הודפסו כפוסטרים עממיים והגיעו לכל בית, אך יצירתו הייתה מגוונת:
מאיורים לספרים לקירות ופסלים גדולים.
-
על מינדי וענת מפעילות החוגים:
מינדי מרגלית היא מורה לאמנות, בוגרת Techniques des Arts et ESAT - Ecole Supérieure.
היא מנחה חוגי אמנות בהם סיפורי ילדים ושיחה עליהם מהווים השראה ובסיס רעיוני
לעבודה הפלסטית.
בעת הכשרתה המקצועית ועבודתה כמעצבת
תפאורה, תלבושות ואביזרים בתיאטרון, הבינה שהבמה מספקת לאנשיה חופש ליצירה בסביבה
בטוחה ומוגנת. את אותו החופש ואותה האווירה היא שואפת ליצור לכל תלמיד בסטודיו,
כשהיצירה מהווה מעין במה קטנה לכל יוצר.
ענת חסון בת קיבוץ עין המפרץ, אם לנער ולנערה וגרה בגבעתיים.
בהכשרתה האקדמית בוגרת החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה
והחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.
הכשרה בין-תחומית זו חשפה אותה לקשר הקיים בין המילה הכתובה
לדימוי החזותי - קשר מרתק אשר הקסים אמנים רבים לאורך ההיסטוריה, בעיקר בתקופה
המודרנית.
היא מאמינה כי קשר זה מפרה ומעשיר את תהליך היצירה האמנותי של
ילדים ומבוגרים כאחד, גם בימינו.
על בסיס אמונה זו ומתוך רצון ליצור לילדי הקטנים מסגרת יצירה
מעשירה ולא שגרתית, פתחה יחד עם שותפתה מינדי מרגלית את "פיסול וציור בעקבות
הסיפור" - חוג אמנות לילדים הפועל כבר 12 שנה.
לפני ארבע שנים פתחה חוג דומה למבוגרים ("ברעיון, בקו
ובחומר- אמנות בתיאוריה ובמעשה") וברוח זו היא מרצה לתולדות האמנות במכללה
האקדמית בית ברל כבר שנים רבות.
אוצרת בגלריית עדי – דבורה בוצ'מן
סרט יו-טיוב מפתיחת בתערוכה
