סרט שנוצר בשיתוף צילומים וסרטונים שצילמו המשתתפים בפתיחת התערוכה 'המשך יבוא'
(לצפייה רצוי לפתוח למסך מלא) - תודות!
גלריית 'עדי' במרכז קהילתי שז"ר יבניאלי 30 גבעתיים
מתכבדת להזמינך לפתיחה חגיגית
בתערוכת ציור ופיסול
ביום ב' 3 בספטמבר 2018 בשעה 19:30
בתכנית אמנותית בערב הפתיחה:
קטעי מוזיקה בביצוע אביגיל רונן
קטעי זמרה: זמי פליטר
על התערוכה:
משמעותו של הביטוי "הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא" התאפיינה מחדש באמצעותו של המדיום הטלוויזיוני שמשמש כמוביל תקשורתי לצופים רבים. אמצעי קומוניקציה זה מבנה מערכת חברתית מודרנית ואותחל במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא הפך לגורם דומיננטי במכלול אמצעי תקשורת ההמונים (Mass Media) כמספק מידע ובידור.
במרחב זה, שגבולותיו אינם ברורים, מתבצע משא ומתן על עמדות וערכים בחברה במגוון רחב של טקסטים מילוליים ואור-קוליים, ומיוחסת לו השפעה על עיצוב דעת הקהל ועל הבניית המציאות. בטלוויזיה הכוח והיוזמה נמצאים בידי הגוף המשדר וקהל הצופים שלו מצוי בעמדה פסיבית.
במרחב זה, שגבולותיו אינם ברורים, מתבצע משא ומתן על עמדות וערכים בחברה במגוון רחב של טקסטים מילוליים ואור-קוליים, ומיוחסת לו השפעה על עיצוב דעת הקהל ועל הבניית המציאות. בטלוויזיה הכוח והיוזמה נמצאים בידי הגוף המשדר וקהל הצופים שלו מצוי בעמדה פסיבית.
בחוויית תקשורת מידית זו מייצר המוען פן אסקפיסטי, ומכונן זהות פיקטיבית. זו מתחזקת באמצעות המדיה ומסריה המלאכותיים והבדויים. הללו ממירים את המציאות בעולם בייצוגים מלאכותיים שהופכים לשפת האמת של המדיה, ומשמשים כמשבשי תרבות.
על מנת לבנות ולפתח את מיקומה הייחודי, החלה הטלוויזיה בבניית ז'אנרים שהתפתחו והשתכללו בתוכן, בצורה, ובטכנולוגיה.
סוגת הדרמה הטלוויזיונית הפכה לפופולארית ביותר. זו התאפיינה ביצירת סדרות בהמשכים שבנויה ממקטעים. בסדרה הדמויות והמקומות חוזרים על עצמם שוב ושוב בכל פרק, אך כל פרק בנוי כסיפור בפני עצמו וכולל אקספוזיציה שמסכמת בקצרה את העלילה לטובת קהל חדש ולשכחנים... הסדרות מתארכות ונמתחות על פני ״עונות״, ויש שאינן מסתיימות. הקהל החל לפתח נאמנות לדמויות, ומי שרק נקלע לפרק כל שהוא, יוכל להבין בקלות את תרחיש הסדרות.
תצורה מסוג זה משפיעה על מבנה הנרטיב בהן.
ארבעת מרכיבי הנרטיב הקלאסי על פי דליה למיש הינם: דמויות, במה, עימות ופתרון. עתה הנרטיב יכיל עלילות משנה רבות ואותן דמויות ומקומות יחזרו שוב ושוב לצד הנרטיבים שמתמשכים מפרק לפרק. במבנה נרטיבי חדש זה, אין חובה להבנות את הפרקים כבעיה ופתרונה והם מתמשכים מפרק לפרק. כל פרק מתאפיין בעלילת משנה הנפתחת ונסגרת באפיזודה אחת, ובסוף כל פרק יופיע הביטוי
"To be continued".
התערוכה "הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא" בוחנת את יחסי הגומלין בין היצירות הסדרתיות שמופקות עבור קהל אמצעי התקשורת ובין סדרות באמנות הפלסטית.
תיאורטיקנים וחוקרים ניסו לבחון את השפעת הדרמה הטלוויזיונית ומסריה על הצופה ועל תפיסת עולמו: את יצירת אשליה שהעולם יפה, ניוון התמודדות אמתית בבעיות חברתיות וכלכליות של החברה, הממד האסקפיסטי, השפעת האלימות, וטיפוח הייצוגים הסטריאוטיפים הטבועים בה.
כפועלות מטעם תאגידים והון הגלובלי, מייצרות הדרמות הסדרתיות האחדה והשטחה של הבדלי תרבות. בד בבד הן מייצרות מפגש בין-אישי, פורשות אפשרויות שונות לעיצוב עולם ייחודי, מרחיבות את היכולת להכרה עצמית ומאפשרת לקבל את שוני הזולת.
בתולדות האמנות של העולם העתיק ניתן לזהות יצירות סדרתיות באימפריה הרומית. הדיפטיכון הינו אובייקט אמנותי המורכב משני לוחות שטוחים ומחוברים באמצעות ציר. תוצרים אמנותיים אלה כשהם מגולפים או מצוירים העבירו מסר מוחשי דתי. כל חלק ביצירה השלמה היה שונה ועמד בפני עצמו. בימי הביניים הדיפטיכונים נועדו לשימוש כאיקונין - יצירת אמנות דתית המוצבת על מזבח הכנסייה. כמרים נודדים נהגו להקים באמצעותו אתר תפילה נייד אשר הוצב בתחילת התפילה וקופל בסיומה. באפן זה הונגשה והופצה הנצרות גם באוכלוסיות שלא ידעו קרוא וכתוב.
ברנסנס, במאות ה15-16 החלו להתפתח יצירות אמנות מסוג טריפטיכון. הן הורכבו משלוש יחידות מחוברות הניתנות לקיפול למטרה דתית זו. טריפטיכונים שהוצבו בקתדרלות הצטיינו בגודלם ובהדרם ואמנים ידועים ציירו אותם. בכנסיות האורתודוקסיות ניתן למצוא פוליפטיכונים - קירות איקונין שמחברים עשרות יצירות מצוירות למכלול פולחני עשיר.
המושגים טריפטיכון ופוליפטיכון התרחבו ומשמשים גם לתיאור סדרת של יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני. אמנים כראובן רובין ויוסף זריצקי יצרו טריפטיכונים חפים מפרשנות דתית כבר בשנים הראשונות של הישוב בארץ ישראל.
על קירות תערוכה זו מוצגות סדרות שמונות שלוש או ארבע עבודות. הן עצמאיות אולם מקיימות קשר זו עם זו והסדרות אף הן מהדהדות האחת את רעותה.
כל יחידה מדומה כאן למסך של מדיה. הסדרות שמתארות קטעי נהר, חוף, וצמחייה בגדה שמנגד. הן מצטרפות ומתחברות למעין תמונה פנורמית וממשיכות זו את זו לאורכו של קיר שלם. כשהן מוצבות ביחד – יצירות אלה מייצרות תחושת עוצמה של זרימה וקיטועה בו-זמנית. בדרך זו מיוצגים גם פרקי התקדמותו של המבט האנושי שאינו בנוי לקליטת הסצנה השלמה הנפרשת מאופק לאופק.
ציורים אלה וזולתם בסדרה זו, שאינם מוצגים בתערוכה, צוירו בעת בה לא נצפתה תנועה של בני אדם, בעלי חיים, סירות או ספינות בסצנה המצוירת. ללא סימנים מסוג זה לא ניתן לדייק ולנחש היכן הן נוצרו. היצירות צויירו והובאו מחו''ל ומוצגות לראשונה בתערוכה זו.
הנוף בתערוכה מייצג את הבמה שהינה חלק בלתי נפרד מהנרטיב הקלאסי בדרמה. פיסות נוף אבסטרקטיות בחלקן מכסות את הקיר שמנגד ומייצרות במה לאפיזודות הסדרתיות השונות שניתן לייצר על גביהן. הן מוצבות בצמידות ובאפן שהן מהדהדות זו את זו ומסבירות את הדמיון שבין הסדרות השונות כביכול בתקשורת ההמונים.
הנפשות הפועלות - גיבורי הסדרות לסוגיהם - ניצבים בזקיפות קומה על העמודים בגלריה. אוסף מגוון זה של פורטרטים נבחר בקפדנות מתוך מחסן יצירות צבורות על מנת לייצג את קו הזמן ואת השינויים בסממני הדמויות שנוצרו לאורך השנים הארוכות בהן נוצרו וכולל בעיקר דמויות נשים. הן משקיפות על הבמות שנוצרו על קירות הגלריה וממתינות להשתלב בעלילות השונות שקהל הצופים ירכיב. יש לזכור שהנרטיב נע בין שני מצבים. הוא מציג לפנינו מצב מאוזן התחלתי, אשר הפרתו מייצרת מצב של אי-סדר, ואת הדרך בה מתמודדות הדמויות השונות ופותרות את הבעיה.
 |
| Dvora Bochman - Untitled |
כלי אפסון ריקים מוגבהים באמצעות שלושה או ארבעה כלונסאות צורפו לתערוכה ומיועדים לאפסון נרטיבים. הם תוצרים של סדרה המורכבת מ 30 פסלונים ונוצרה בחו''ל. פריטים ספורים שהובאו לחלל התצוגה מוצגים לראשונה בישראל. בתערוכה זו הם מייצרים Fake News שמתפרסמים בתקשורת - האינפורמציה שנתפסת לגבי המראה המיוצב של דגמי הבטון אפרפר הינה מטעה. הפסלונים עשויים מעיסת נייר ועלולים להתרסק בעת נפילה או בהפעלת כוח בלתי זהירה עליהן. הן ניצבות על מעמדים אשר שמשו כקופסאות מארז למותגי הלבשה והנעלה, ואשר בעיצובן הושקע לא פחות מהמושקע במוצרים שהוכנסו לתוכן. יש בהן יסוד פתייני והתכתבות עם קופסת פנדורה. לאחר שתפתחנה הן יושלכו לזבל, אך יש מי שאוספים אותן. פתיחת האריזה הינו נושא שמחקרים נכתבו עליו, וכאן המארזים ממוחזרים.
הדימויים בהזמנה הדיגיטלית לתערוכה ואי הכללתו של אחד מהם בתערוכה זו נועדו לאזכר פרסומים מטעים לסוגיהם אשר משוקעים בתקשורת ההמונים לסוגיה ובמיוחד בסדרות בהמשכים. הם מייצרים התמכרות ומתח בעזרת מידע שיתגלה כלא אמתי בהמשך שיבוא. השימוש בסילוף כשיטה טמון במבנה ובחלקי העלילה. הם כוללים: חשיפה, הסלמה, שיא, פתרון והתרגעות.
 |
| Dvora Bochman - Untitled |
אוצרת התערוכה ומפיקה: דבורה בוצ'מן
שעות פתיחה: א'-ה':07:00-22:00
סיום התערוכה: 12.10.2018
סיום התערוכה: 12.10.2018
