‏הצגת רשומות עם תוויות Dvora Bochman Curator and Artist. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Dvora Bochman Curator and Artist. הצג את כל הרשומות

יום שני, 9 ביולי 2018

'המשך יבוא - To be continued' תערוכת ציור ופיסול של האמנית דבורה בוצ'מן - 3/9/2018 19:30



סרט שנוצר בשיתוף צילומים וסרטונים שצילמו המשתתפים בפתיחת התערוכה 'המשך יבוא' 
(לצפייה רצוי לפתוח למסך מלא) - תודות!


גלריית 'עדי' במרכז קהילתי שז"ר יבניאלי 30 גבעתיים
מתכבדת להזמינך לפתיחה חגיגית
בתערוכת ציור ופיסול
ביום ב' 3 בספטמבר 2018 בשעה 19:30

בתכנית אמנותית בערב הפתיחה:
קטעי מוזיקה בביצוע אביגיל רונן
קטעי זמרה: זמי פליטר


על התערוכה:
משמעותו של הביטוי "הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא" התאפיינה מחדש באמצעותו של המדיום הטלוויזיוני שמשמש כמוביל תקשורתי לצופים רבים. אמצעי קומוניקציה זה מבנה מערכת חברתית מודרנית ואותחל במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא הפך לגורם דומיננטי במכלול אמצעי תקשורת ההמונים (Mass Media) כמספק מידע ובידור.

במרחב זה, שגבולותיו אינם ברורים, מתבצע משא ומתן על עמדות וערכים בחברה במגוון רחב של טקסטים מילוליים ואור-קוליים, ומיוחסת לו השפעה על עיצוב דעת הקהל ועל הבניית המציאות. בטלוויזיה הכוח והיוזמה נמצאים בידי הגוף המשדר וקהל הצופים שלו מצוי בעמדה פסיבית.

בחוויית תקשורת מידית זו מייצר המוען פן אסקפיסטי, ומכונן זהות פיקטיבית. זו מתחזקת באמצעות המדיה ומסריה המלאכותיים והבדויים. הללו ממירים את המציאות בעולם בייצוגים מלאכותיים שהופכים לשפת האמת של המדיה, ומשמשים כמשבשי תרבות.
על מנת לבנות ולפתח את מיקומה הייחודי, החלה הטלוויזיה בבניית ז'אנרים שהתפתחו והשתכללו בתוכן, בצורה, ובטכנולוגיה.
סוגת הדרמה הטלוויזיונית הפכה לפופולארית ביותר. זו התאפיינה ביצירת סדרות בהמשכים שבנויה ממקטעים. בסדרה הדמויות והמקומות חוזרים על עצמם שוב ושוב בכל פרק, אך כל פרק בנוי כסיפור בפני עצמו וכולל אקספוזיציה שמסכמת בקצרה את העלילה לטובת קהל חדש ולשכחנים... הסדרות מתארכות ונמתחות על פני ״עונות״, ויש שאינן מסתיימות. הקהל החל לפתח נאמנות לדמויות, ומי שרק נקלע לפרק כל שהוא, יוכל להבין בקלות את תרחיש הסדרות.

תצורה מסוג זה משפיעה על מבנה הנרטיב בהן.

ארבעת מרכיבי הנרטיב הקלאסי על פי דליה למיש הינם: דמויות, במה, עימות ופתרון. עתה הנרטיב יכיל עלילות משנה רבות ואותן דמויות ומקומות יחזרו שוב ושוב לצד הנרטיבים שמתמשכים מפרק לפרק. במבנה נרטיבי חדש זה, אין חובה להבנות את הפרקים כבעיה ופתרונה והם מתמשכים מפרק לפרק. כל פרק מתאפיין בעלילת משנה הנפתחת ונסגרת באפיזודה אחת, ובסוף כל פרק יופיע הביטוי
 "To be continued".
התערוכה "הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא" בוחנת את יחסי הגומלין בין היצירות הסדרתיות שמופקות עבור קהל אמצעי התקשורת ובין סדרות באמנות הפלסטית.
תיאורטיקנים וחוקרים ניסו לבחון את השפעת הדרמה הטלוויזיונית ומסריה על הצופה ועל תפיסת עולמו: את יצירת אשליה שהעולם יפה, ניוון התמודדות אמתית בבעיות חברתיות וכלכליות של החברה, הממד האסקפיסטי, השפעת האלימות, וטיפוח הייצוגים הסטריאוטיפים הטבועים בה.
כפועלות מטעם תאגידים והון הגלובלי, מייצרות הדרמות הסדרתיות האחדה והשטחה של הבדלי תרבות. בד בבד הן מייצרות מפגש בין-אישי, פורשות אפשרויות שונות לעיצוב עולם ייחודי, מרחיבות את היכולת להכרה עצמית ומאפשרת לקבל את שוני הזולת.
בתולדות האמנות של העולם העתיק ניתן לזהות יצירות סדרתיות באימפריה הרומית. הדיפטיכון הינו אובייקט אמנותי המורכב משני לוחות שטוחים ומחוברים באמצעות ציר. תוצרים אמנותיים אלה כשהם מגולפים או מצוירים העבירו מסר מוחשי דתי. כל חלק ביצירה השלמה היה שונה ועמד בפני עצמו. בימי הביניים הדיפטיכונים נועדו לשימוש כאיקונין - יצירת אמנות דתית המוצבת על מזבח הכנסייה. כמרים נודדים נהגו להקים באמצעותו אתר תפילה נייד אשר הוצב בתחילת התפילה וקופל בסיומה. באפן זה הונגשה והופצה הנצרות גם באוכלוסיות שלא ידעו קרוא וכתוב.
ברנסנס, במאות ה15-16 החלו להתפתח יצירות אמנות מסוג טריפטיכון. הן  הורכבו משלוש יחידות מחוברות הניתנות לקיפול למטרה דתית זו. טריפטיכונים שהוצבו בקתדרלות הצטיינו בגודלם ובהדרם ואמנים ידועים ציירו אותם. בכנסיות האורתודוקסיות ניתן למצוא פוליפטיכונים - קירות איקונין שמחברים עשרות יצירות מצוירות למכלול פולחני עשיר.
המושגים טריפטיכון ופוליפטיכון התרחבו ומשמשים גם לתיאור סדרת של יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני. אמנים כראובן רובין ויוסף זריצקי יצרו טריפטיכונים חפים מפרשנות דתית כבר בשנים הראשונות של הישוב בארץ ישראל.
על קירות תערוכה זו מוצגות סדרות שמונות שלוש או ארבע עבודות. הן עצמאיות אולם מקיימות קשר זו עם זו והסדרות אף הן מהדהדות האחת את רעותה.
כל יחידה מדומה כאן למסך של מדיה. הסדרות שמתארות קטעי נהר, חוף, וצמחייה בגדה שמנגד. הן מצטרפות ומתחברות למעין תמונה פנורמית וממשיכות זו את זו לאורכו של קיר שלם. כשהן מוצבות ביחד – יצירות אלה מייצרות תחושת עוצמה של זרימה וקיטועה בו-זמנית. בדרך זו מיוצגים גם פרקי התקדמותו של המבט האנושי שאינו בנוי לקליטת הסצנה השלמה הנפרשת מאופק לאופק.
ציורים אלה וזולתם בסדרה זו, שאינם מוצגים בתערוכה, צוירו בעת בה לא נצפתה תנועה של בני אדם, בעלי חיים, סירות או ספינות בסצנה המצוירת. ללא סימנים מסוג זה לא ניתן לדייק ולנחש היכן הן נוצרו. היצירות צויירו והובאו מחו''ל ומוצגות לראשונה בתערוכה זו.
הנוף בתערוכה מייצג את הבמה שהינה חלק בלתי נפרד מהנרטיב הקלאסי בדרמה. פיסות נוף אבסטרקטיות בחלקן מכסות את הקיר שמנגד ומייצרות במה לאפיזודות הסדרתיות השונות שניתן לייצר על גביהן. הן מוצבות בצמידות ובאפן שהן מהדהדות זו את זו ומסבירות את הדמיון שבין הסדרות השונות כביכול בתקשורת ההמונים. 


  Dvora Bochman - Untitled 
הנפשות הפועלות - גיבורי הסדרות לסוגיהם - ניצבים בזקיפות קומה על העמודים בגלריה. אוסף מגוון זה של פורטרטים נבחר בקפדנות מתוך מחסן יצירות צבורות על מנת לייצג את קו הזמן ואת השינויים בסממני הדמויות שנוצרו לאורך השנים הארוכות בהן נוצרו וכולל בעיקר דמויות נשים.  הן משקיפות על הבמות שנוצרו על קירות הגלריה וממתינות להשתלב בעלילות השונות שקהל הצופים ירכיב. יש לזכור שהנרטיב נע בין שני מצבים. הוא מציג לפנינו מצב מאוזן התחלתי, אשר הפרתו מייצרת מצב של אי-סדר, ואת הדרך בה מתמודדות הדמויות השונות ופותרות את הבעיה.
כלי אפסון ריקים מוגבהים באמצעות שלושה או ארבעה כלונסאות צורפו לתערוכה ומיועדים לאפסון נרטיבים. הם תוצרים של סדרה המורכבת מ 30 פסלונים ונוצרה בחו''ל. פריטים ספורים שהובאו לחלל התצוגה מוצגים לראשונה בישראל. בתערוכה זו הם מייצרים Fake News שמתפרסמים בתקשורת - האינפורמציה שנתפסת לגבי המראה המיוצב של דגמי הבטון אפרפר הינה מטעה. הפסלונים עשויים מעיסת נייר ועלולים להתרסק בעת נפילה או בהפעלת כוח בלתי זהירה עליהן. הן ניצבות על מעמדים אשר שמשו כקופסאות מארז למותגי הלבשה והנעלה, ואשר בעיצובן הושקע לא פחות מהמושקע במוצרים שהוכנסו לתוכן. יש בהן יסוד פתייני והתכתבות עם קופסת פנדורה. לאחר שתפתחנה הן יושלכו לזבל, אך יש מי שאוספים אותן. פתיחת האריזה הינו נושא שמחקרים נכתבו עליו, וכאן המארזים ממוחזרים.


Dvora Bochman - Untitled
הדימויים בהזמנה הדיגיטלית לתערוכה ואי הכללתו של אחד מהם בתערוכה זו נועדו לאזכר פרסומים מטעים לסוגיהם אשר משוקעים בתקשורת ההמונים לסוגיה ובמיוחד בסדרות בהמשכים. הם מייצרים התמכרות ומתח בעזרת מידע שיתגלה כלא אמתי בהמשך שיבוא. השימוש בסילוף כשיטה טמון במבנה ובחלקי העלילה. הם כוללים: חשיפה, הסלמה, שיא, פתרון והתרגעות.
אוצרת התערוכה ומפיקה: דבורה בוצ'מן
שעות פתיחה: א'-ה':07:00-22:00

 סיום התערוכה: 12.10.2018




יום שלישי, 2 בפברואר 2016

התבוננות.דרך.מָא תערוכת ציורים והשקת הדיסק TIMELESS מאת מאור רוזנברג, אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן





שם התערוכה של מאור רוזנברג מעוגן בשלושה צירים:
'התבוננות', 'דרך', ו'מָא'.

המונח 'התבוננות' מהדהד תחושות, ומחשבות, ומעצים את יכולות הקליטה של ההוויה כפי שהיא מתקיימת ברגע זה, בד בבד עם אינטרוספקציה המשקפת את האני של האמן.

רוזנברג נוהג לתרגל מדיטציה שההתבוננות היא מהותה.

על פי מורשת ה'זן', במסורת הקליגרפיה היפנית, האימון מבוצע מתוך ההתבוננות בקו הקליגרפי המשקף את מהות האני.

ניתן ליישם אלמנטים פלסטיים ותלת ממדיים באופן דו ממדי לאחר התנסות של מגע. פיתוח מיומנות זו מאפשרת לנסח מושאים מוחשיים מתוך הפנמה של אפשרויות טקסטואליות ותכנים נרטיביים המוטבעים בהם.

בתערוכה זו בוצעו הציורים מתוך התבוננות עמוקה, והם משקפים את הדרך שלארכה פסע האמן אל הפוזיציה שבה הוא מצוי עתה. בנוסף לכך משמשת לו האמנות כסוג של סימולציה וכחיבור לתחומים נוספים שבהם הוא עוסק בהווה.

ציר 'הדרך' מצביע על הפעילות בגינון הקהילתי של רוזנברג ושותפיו בעיר גבעתיים. ציר זה מתייחס למודל פילוסופי אקולוגי המכונה Permaculture, אשר אותחל על ידי האקולוגים האוסטרליים ביל מוליסון ודייוויד הולמגרן.

בתכנון בר-קיימא זה נדרשים להתבוננות ארוכה בטבע ובמצב הקיים, כצעד ראשון לתכנון שטח.

מודל זה עושה שימוש בשיטות ותיקות ויעילות, במשאבים לוקאליים ובעקרונות פיזיקליים, ויוצר מכנה משותף אשר משמש לתכנון וליצירת מבנים אקולוגיים יציבים, יצרניים ויעילים - לשיפור מערכות החיים האנושיות.

כך באותה התבוננות עצמה שבה עוסק רוזנברג, מגולם ערך מוסף המאפשר חיבור אל העתיד, ולתובנות של מצב שטרם התקיים, בעזרת הפנמת הדרך שעבר.

מושג הדאו - 'הדרך' נלקח ממסורת הזן והקליגרפיה. כאן מושם הדגש על התהליך ולא על התוצאה. כלומר אמונה זו מבוססת על הדרך כמיקום עיקרי, וכבעלת חשיבות אבסולוטית. היעד הינו מסמן בלבד, ומשני לה בערכו.

בתערוכה נצפות יצירות מתקופות שונות של האמן, אשר בוצעו בהדרכת מוריו. האמנים: מתי להט, רועי שפירא, סימון אדז'יאשבילי, וקאזואו אישיאי. 


"הן משקפות את הדרך שעברתי."



הציור: 'סיפון ושני כדים', מבוצע באפן מדויק בצבעי שמן על קנבס בצבעוניות חמימה. עבודת טבע-דומם בנאלית זו, מתארת שלושה עצמים בקומפוזיציה ברורה, אשר המרחקים בין שלושת העצמים שבה זהים. הציור מייצר גם פרשנות נרטיבית של שילוש שאיננו קדוש. הסיפון הגבוה, הגבר, פונה אל כד שקוף, האישה הנמוכה, רווית הנוזלים, השקופה והבהירה. הם מייצגים מערכת יחסים שקופה. מערכת זו לא תוכל להסתיר זמן רב את הכלי הכהה המייצג את האישה האחרת שמסתתרת מעברו האחר של הסיפון, ואת הקרבה שביניהם. 

בנוסף למלודרמה המסתתרת בציור זה ובדומים לו בקומפוזיציות הישירות והפשוטות, נבחנות השתקפות כנגד אטימות, צבעוניות מינימליסטית, עדינות, מיעוט, ושקיפות של מי שנוכחותם כמעט בלתי מורגשת, אך אין ספק בקיומם. 

האמן לוכד בציוריו חפצים שיצאו מכלל שימוש כגון: סיפון, כדים וכלי אוכל ישנים. הם מציפים את משמעותו של קו הזמן. 

סיטואציות אלה הבוחנות אובייקטים מחיי היום יום של פעם, מהדהדות ניחוחות של טכנולוגיות ומוצרים ישנים שפג תוקפם, אך הם שמורים בתודעה כפריטי אספנות המנכיחים את מה שהיה טוב ונכון.  

הביצוע הנזירי של האובייקטים בציורים מצטיין בניתוקם מסביבה מובחנת. באופן זה הם מייצרים חלקים ממיתוסים של העבר הקולקטיבי ומספרים את סיפוריו באמצעות פריטים כגון: פרוטומה לבנה של ונוס וכד יווני או מאוורר ישן.

מושאיהם של מרבית הציורים נדלה מתחום הבית והביתי: פירות, ירקות וכלים המשמשים להכנת המזון, או לאכילתו, כגון קרש חיתוך לחם או מצקת וכולי'. רישומים, אקוורלים, קולאז'ים ואוריגמי על נייר, מתכתבים עם ציורים המבוצעים על קנבס.

הציר השלישי בתערוכה מקורו ביפן ובמוקד עניין נוסף של רוזנברג, בקליגרפיה. ה'מא' מושג שפירושו: חלל, מרחב, רווח. מילה המוטבעת בתרבותה של יפן ובאמנותה.

המושג 'מא' מתקשר לחלל הריק שהינו בעל חשיבות זהה למקומות בהם נגע המכחול בקומפוזיציות היפניות.

כפי שקרה לרוזנברג במאה ה21, גם אמני המערב החל מהמאה ה19 התאהבו באמנות היפנית. אנרי טולוז לוטרק, אדגר דגה, ז'אן אווריל, פול גוגן, פר טאנגי, ואן גוך, אנרי מאטיס ואמנים אחרים הושפעו מהדפסים יפניים. הם הטמיעו בציוריהם קומפוזיציות, סגנונות וצבעוניות שנלמדו מאמני יפן.

בכתיבת קליגרפיה מייצר הכותב אתנחתא בין הכוונה לביצוע לפני הנחת המכחול. מרווח של שקט זה לקראת יצירת הקו הראשון הינו מעין חלל מדומיין המייצר את עצמו, ומאפשר מיקוד והתכווננות, ומעניק עוצמה רבה.

כמי שעוסק בלימוד קליגרפיה של הכתיבה היפנית, מציג האמן כתיבה זו שיש לה משמעות הן ככתם והן כצורה המונחת על דף ייעודי, שעליו מבצעים אמני הקליגרפיה יצירות מבוססות כתב.

רישומים של ענפים עדינים או חוט הכרוך סביב עצמו הינם תצורות  ממשיכות ותולדה ישירה של העיסוק בקליגרפיה ובמקצבי השקט שהיא מייצרת.

 "גם בציורים "המערביים" בתערוכה, אני מרגיש שה-מא בא לידי ביטוי - בשקט שברקע, בחללים הריקים, ובתחושת רוגע"


מאור רוזנברג,
בעל תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב,
בעל תואר שני במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב.
מלחין ונגן קונטרבס.
מטפל במתמטיקה בילדים.
מתמטיקאי בחברת היי-טק
רכז גינה קהילתית בגבעתיים.

2007 - 2010 לימודים קבוצתיים עם הצייר והפסל מתי להט, לימודים קבוצתיים ופרטיים עם הצייר רועי שפירא.
2010 - 2013 לימוד פרטי עם הצייר סימון אדז'יאשבילי.

2011 - 2016 לימוד קליגרפיה יפנית עם אומן הקליגרפיה קאזואו אישיאי.


פתיחה חגיגית ביום א' 20.03.2016 בשעה 19.00
בגלריית ספריית בית אלון, ברח' אילת 8 גבעתיים
התערוכה תתקיים בין התאריכים: 6.5.16 - 18.3.16


לינק לאלבום ציורים - https://goo.gl/photos/zsJMdBsVRXvi5eoq8









יום חמישי, 14 בינואר 2016

שינויי בתאריך תערוכת אמנות הישראלית של בנק הפועלים IMAGINATION ל20.02.2016

הזמנה 

גם השנה אני משתתפת באירוע ההתרמה למען הוועד למלחמה באיידס,בין 600 האמנים שתרמו מיצירותהם למטרה חשובה זו.

 לצד יוצרים ותיקים מציגים גם סטודנטים לאמנות משנקר, בצלאל ועוד.

התערוכה מוקדשת לזכרה של הגב’ לאה רבין ז”ל, שהייתה בין הראשונות לתמיכה בהגברת המודעות לנושא.


האירוע מתקיים במשרדי ההנהלה המרכזית של בנק הפועלים  שהופך לאכסנייה לאמנות בישראל ב20 בפברואר.


שם הציור: ללא כותרת 

אתר אינטרנט  למכירת היצירות יעלה ב-19/2/16 ותתאפשר מכירת יצירות גם לאחר נעילת התערוכה. כתובת האתר הינה: www.artisrael.org.il

קטלוג דיגיטאלי  http://online.flipbuilder.com/cepc/bqsk/   



יום חמישי, 2 באפריל 2015

בשלות ובוסר - תערוכת ציורי סדנת הציור של נילי קשאני 15.6.15 - 17.4.15



האמנית נילי קשאני מציעה צוהר לאמנות עכשווית לתלמידותיה המציגות את עבודותיהן בסמוך לעבודותיה במסגרת תערוכת הישגים שנתית "בשלות ובוסר". 


נילי קשאני,עלתה לארץ בשנת 1964 ומתגוררת ברמת גן. היא החלה לעסוק באמנות בעקבות החלמה ממחלה קשה. היא התמקצעה, הציגה את עבודותיה בארץ ובעולם  וכך גם הפכה  למורה לאמנות. 
נילי מציינת כי הושפעה מאומנים כגון פיקסו, סזאן ומאטיס.

נילי קשאני




























ארלין אלון היא אמנית הגרה ברמת-גן. משנת 2009, לאחר עשרים שנה בהן הייתה מרצה וראש מחלקה באוניברסיטה פיליפינית, היא עובדת כמורה לאנגלית המלמדת תלמידים, סטודנטים ואנשי עסקים. 

בשנים 2010 – 2012 היא ציירה בצבעי גואש פסטל ושמן ורשמה בפחם ובעפרון באפן נטורליסטי. מעת הצטרפותה לסדנה של נילי קשאני השתחררה מהתלות במודל ומתנסה בציור חפשי ונטייה למופשט.  

בחיפוש אחר הגיון פנימי בעבודותיה ניתן להבחין באספקט האסתטי של עבודתה העושה שימוש באמצעים ומבעים הגותיים המוצאים ביטויי גם בשמות הציורים:
  Dialogue - הינו תרחיש בין שני פרחי חמניות ומתכתב עם עבודתו של וואן גוך.   

 Breaking out - הינה התפרצות של קונכייה, מפלג גוף עליון נשי באמצעות גל. 

כאן ניתן רמז ליצירות האמנות המפורסמות של בוטיצ'לי: 'הולדת ונוס' העולה מקצף הגלים שבים וכן ליצירתו של דיוויד לה שפל בה מכסים שני גברים את מערומיה של ונוס בקונכייה, שאינה אלא דימויי של האיבר המוסתר.

Anticipation - התקווה בציור זה מסתתרת בבית ישן בעל דלת וחלון חסומים. 
ביהדות מסמלת דלת סגורה החלטה שאותה מעוניינים לדחות, אולם פתחים והיציאות בחלום יכולים להעיד על יכולת אינטראקציה עם הסביבה החיצונית. חלום על בית נעול שלא ניתן להיכנס אליו יכול להצביע על סגירות בזמן הערות. 

"Go With The Flow" – הנו גם שמו של השלאגר בביצוע להקת הארד רוק  "Queens of the Stone Age". עבודתה של ארלין מבוצעת כמקטע של זרימת מים בין סלעים. כבר בתחילתו של השיר מתוארת אפיזודה קשה. האם לאמנית יש קשר אליה?
She said "I'll throw myself away. / They're just photos after all / I can't make you hang around / I can't wash you off my skin. / Outside the frame, is what we're leaving out /You won't remember anyway/
I can go with the flow…
האמצעים בהם משתמשת ארלין מניבים תוצאה אמנותית שאופייה מוטעם לוויזואלי. הייצוגים, המבנים והנרטיבים החברתיים-תרבותיים שמכילים פמיניסטיות מופנמים בעבודותיה. 


ארלין אלון 
  




























רותי קורנבליט מגיעה לסדנה של נילי ממושב 'בקעות' המצוי בבקעת הירדן החל מספטמבר 2013. היא מתגוררת במושב זה ארבעים שנה. 

בגיל עשרים למדה ציור במכון אבני במשך שנה. היא סיימה לימודי רפואה משלימה ועבדה בתחום. בד בבד החלה ליצור בחומר ולימדה בחוגי קרמיקה באזור מגוריה.  

בסדרת עבודותיה המוארות שמוצגות בתערוכה ניתן לצפות בפרחים המצויים במרכזה של כל יצירה. הם מיוצגים כקבוצות ונתונים באגרטל, בעציץ או מככבים בקדמת הקנבס. גם כשדמות אישה מבצבצת היא מצויה במישור האחורי.

יצירותיה בתערוכה מצטיינות בקומפוזיציות במנח ממורכז, או כזה היוצר תנועה שמובילה את המבט באופן סיבובי בין מרכיביה של כל עבודה שוב ושוב. מריחות המכחול מבוצעות במקצב אקספרסיבי, אך מגוון הצבעים שבהם משתמשת רותי הנו חי נינוח ורגוע. כך היא יוצרת תחושה של נועם ועדינות המנוסחים בעבודותיה. 

רותי קורנבליט 
   





























ענת רביב מרמת גן היא פסיכולוגית ילדים במקצועה. היא מציירת אצל נילי כשנה.
במרכז סדרת ציורים של בתי קפה מצויה האישה העכשווית, הנתפסת כסמל העידן הנוכחי.
הדמות משמשת ככלי ביטוי בסצנות של מערכות יחסים והקשרים ומייצרת חללים נוסטלגיים כאמנים אחרים המתגעגעים למרחבים לזמנים אחרים. 

ענת שואבת מהתרבות המערבית שאין בה שום דבר לכיד ואחיד באופן המהדהד את סובייקט אישה כמודל אנושי, וכאינדיבידואל העומד בפני עצמו המצטיין בהשתוקקות לדו-שיח ודיאלוג, ולקשרי זיקה הדדית. 

עבודותיה מתכתבות עם תקופת ניס ביצירותיו של אנרי מאטיס והפוביזם. האישה המיוצגת בהן מהווה בעת ובעונה אחת אובייקט מחשבתי קונקרטי ומופשט. כך היא נקשרת לנעלה ולנשגב. 



ענת רביב 






















לי שיגר מרמת גן לומדת אצל נילי זה שנה ועובדת עם ילדים. היא מצאה מענה בשיח אמנותי שברירי עם תחום שגבולותיו חמקמקים כמושאיו, ופרספקטיבה אופטימית שוררת בעבודותיה בשל המיעוט הוויזואלי ופשטות הקומפוזיציה.  

לי שיגר מבקשת לנסח בסדרת הציפורים המוצגת בתערוכה תרחיש המגדיר אותן בפרשנות שיכולה לרמז על פרמטרים מסוימים מהשקפת עולמה ומשדה פעילותה היום יומי.

כך נוצר כאן ועכשיו קשר המתקיים בין אדם לבעלי כנף במפגש אקראי שאינו  נטול הומור ורגישות  או מודעת לחוסר הוודאות המסתמן מן העבר השני.


לי שיגר 





























אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן 








יום שישי, 13 בפברואר 2015

תערוכת האמנית ריבי הדרי - "תיאטרון בובות"

פעילותה האמנותית  של האמנית ריבי הדרי מפיקה תוצרי הבעה אישים  שמטרתם לבטא את עולמה, רגשותיה ואישיותה.

ניתן להגדיר את עבודותיה כחלק מז'אנר
 ה'רדי-מייד', והן נוצרות מאובייקטים יומיומיים המנותקים מהקונטקסט המקורי שלהם. באופן זה היא ממשיכה את דרכם של האמנים הדאדאסטים כמרסל דושאן, מאן ריי, מרסל ינקו , ואחרים.

הדרי נהגה לחבר פיסות נייר שגזרה מירחונים צבעונים ויצרה עולמות מופלאים בסדרת קולאז’ים ססגוניים. עתה היא הופכת את השטוח לתלת ממדי, ובוראת בובות אשר גופן עשוי מעיסת נייר.

בתערוכה זו מוצגים בכפיפה אחת הקולאז'ים והאסמבלז'ים ויוצרים הפקה משותפת של תיאטרון בובות ותפאורותיו.



ריבי הדרי  מסדרת הקולאז'ים 

ריבי הדרי יוצרת ישויות באמצעות שילוב בלתי אפשרי של פיסות בדים ססגוניים, חלקי תכשיטים, חרוזים וחפצים קטנים שליקטה. כך היא יוצקת לדמויות המבוצעות את השתקפות רבדי נשמתה.

האסתטיקה של רבות מעבודותיה מהדהדת את זו של שמחת קרנבלים וצבעוניותם.

כל בובה שנוצרה עברה תהליך של הדבקה, איפור ושימוש בשלל אביזרים המוצמדים למושא היצירה. הללו מייצגים שורת דמויות רבגונית ונושאות שמות של גיבורי תרבות שנטבעו בזיכרון הקולקטיבי מעולמה הרוחני העשיר. הן מגיחות מההיסטוריה, מהספרות וספרות הילדים, מהפולקלור, המוסיקה, הקולנוע, התנ"ך ומהדמיון.

האמנית עושה שימוש בחומר מצוי ונמוך כעיסות נייר. היא מעצבת אותו מחדש כגוף. הוא מוסתר, והשימוש בו כמכניזם תומך העוטה אביזרים המזוהים כמאפייני עושר.


הצגת תוצריה בגלריה מחדשת את משמעותם ומעלה אותם לדרגה של אמנות.

פגשתי את האמנית בחלל בו היא חיה ויוצרת. הבובות מוצבות זו לצד זו ולרגע נדמה כי הן חיות וטרודות בעשייה כל שהיא אשר נועדה להן על ידי יוצרתן, ניכר כי ריבי הדרי אוהבת לשהות ביניהן ולהיות עדה לתגובות שיצירותיה והצבתן בחלל מעוררות.

היא מייצגת את אסופת הדמויות ומסבירה את חשיבותן ואת מקומן המרכזי בחייה.



ריבי הדרי - מסדרת הבובות


 מדוע הוא מתעקשת להתעסק ברצינות בתכנים “ילדותיים" לכאורה? 
האם הם הנובעים מזיכרונות ילדות תמימים או מחוויות רומנטיות שנצרבו במשך השנים ועתה מצאו ביטוי?

ריבי הדרי נולדה בקיבוץ שער הגולן ומתגוררת בגבעתיים זה כשלושים שנה. היא למדה 'חינוך גופני' בסמינר הקיבוצים, והייתה תלמידתם של רינה שיינפלד, ירדנה כהן , נועה אשכול ואחרים. היא המשיכה ללמוד 'חינוך מיוחד' בסמינר לוינסקי, עבדה והדריכה במסגרות שונות.


היצירתיות בה הצטיינה עבודתה מצאה ביטויי בבחירתה לחיות את חייה כאמנית והיא ממשיכה להשתלם וללמוד, על מנת להעמיק את ידיעותיה ולשפר את הטכניקה שלה.

הזמנה לתערוכה "תיאטרון בובות" 

אוצרת: דבורה בוצ'מן.