"נִרְאֵית" - תערוכת יצירותיה של נירית שרון

הזמנה לפתיחה חגיגית של תערוכת הציורים

 של נירית שרון: 

"נִרְאֵית"

 בגלריית ספריית בית אלון, ברח' אילת 8 גבעתיים 

ביום א' 11 בספטמבר 2016  בשעה 19.00

בערב זה תקריא האמנית משיריה

יהלי שרון ינגן קטעי מוסיקה בסקסופון

תושק סדרת ספרי השירה של האמנית 

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן

 -

שם התערוכה "נִרְאֵית" המתכתב עם שם האמנית "נירית", מחלץ אך גם בוחן את "האומץ לומר שאני רוצה שיראו אותי, ואת המתנה הייחודית שאני מביאה לעולם -  בעצם היותי כאן!"

ציוריה של נירית שרון בתערוכה זו למעט אחד, מבוצעים באקריליק על קנבס.

האמנית יוצרת ומציגה מזה חמש עשרה שנים, בהן גיבשה לשון אמנותית וחזותית בתצבורת של עבודות אמנות ואומנות. היצירות המוקדמות הצטיינו בתלת-ממדיות, שמשלבות אבן, זכוכית, ברזל. אל הציור הגיעה נירית לאחרונה, לאחר מות אמה. מדיום זה מאפשר לה להשתחרר ברובד נוסף, ונותן לה עוד כלי ביטוי, בנוסף לעבודות האבן.

השכלתה האמנותית בלתי פורמלית, למעט לימוד טכנאות נוף. נירית השתתפה בקורס נפחות אצל האמן והמורה רמי רודיך, ומפעם לפעם עובדת עמו על יצירותיה. בנוסף, השתתפה במספר קורסים בטכניקת הויטראז'.

מכלול יצירותיה הינן אינטואיטיביות ומפגישות פרקטיקות נרכשות וכן פן מיסטי-רוחני הנגזר מאישיותה ומעיסוקיה המגוונים. במשך השנים עסקה במזכירות, בתרגום מאנגלית, בעריכה לשונית, בהכנת כתוביות לסרטונים, בשיאצו, ובגינון - אשר סמן את קרבתה לקמאיות האדמה, לכוחה, לעצמתה, ליופייה, לשלוותה ולמהלכי הצמיחה והקמילה. 

בשנת 2011 מצאה עצמה נסחפת אל המחאה החברתית. היא השקיעה זמנה ומרצה בהפגנות, ביוזמות ובפעילויות נוספות. התהליך בו התנסתה ממשיך להעסיקה. תובנותיה של נירית מתרחבות בעקבות לימוד דרכי פעולה לשינוי חברתי מעמיק בארץ ובעולם. בנוסף לכך מתגברת ההבנה שהשינוי הוא אישי וחייב להתרחש בכל אחד מאתנו.

בימים אלה עוסקת נירית בהדרכת חוגים לציור אינטואיטיבי. היא מגיעה למקום החי ומעוררת אותו, לעולם פנימי קיים ולאוצרות הטמונים בו. היא מערערת על מוסכמות ומעודדת הפחתת ביקורת עצמית וטיפוח האהבה העצמית.

ועוֹד הַיַּד נְטוּיָה!

מרבית מושאי ציוריה של  נירית שרון הינם דמויות נשיות וכן מופעים של צמיחה. שמות יצירותיה מהווים מעין כותרים השזורים גם בשיריה והם תוחמים מעגל שלם של חיים: 'אימא ותינוק', 'אימא ובת', 'מישהי להישען עליה', 'אישה', 'נישאת ברוח', 'מסתתרת', 'הולכת באור', 'שמחת הניצחון', 'העדינות', 'שלום', 'מרכבת האש', 'אני והמלאכים, 'זהב', 'החיים כטיפה', 'קסם הפיקוס', 'פּרִיחה', 'חלון', 'שערי גן עדן'.

בספרה: "קצה חוט" מילות השיר: "בְּכָל דַּקָּה יֵֹש בִּי" (עמ' 47), שופכות אור ותובנות על התהוותה של היצירה הפלסטית והמילולית אצל נירית שרון:

בְּכָל דַּקָּה יֵֹש בִּי

זֶרַע קָטָן שֶל צִיוּר,

שֶל שִיר

אוֹ  יְצִירָה גְּדוֹלָה.

מִכָּל דַּקָּה יָכוֹל לִנְבּוֹט

נֶבֶט רַךְ שֶל יופִי,

לִגְדוֹל לְעֵץ שֶל תְּהִילָה.

וְכָךְ, שַֹקִים מְלֵאִים בִּזְרָעִים

נֶעֱרְמוּ אֶצְלִי בַּמַחְסַנים

נִֹשְכְּחוּ חֲבוּיִים בַּאֲפֵלָה.

מִדֵי פַּעַם מוֹשִיטָה יָד

אוֹסֶפֶת כְּכָל יְכֹלְתִי,

וּמוֹצִיאָה לָאוֹר

אֶת נִֹשְמָתִי.

האמנית נירית שרון נולדה בשנת 1954 במושב ניר בנים. כיום היא נשואה + שלושה בנים ומתגוררת בגבעתיים בבית דו קומתי צמוד קרקע. המקום משמש הן למגורים והן כמרחב יצירה וגלריה לבנה. בין הצמחים האקזוטיים בגינתה פזורות יצירות אמנות מעשה ידיה. הן מוצבות גם בחלל הבית. יצירותיה קשורות ללא ספק לאהבת האדמה והטבע שהוטמעו בה מילדותה. גושי אבן וסלעי כורכר ראשוניים ללא טיפול וללא עיבוד, משולבים בזכוכית בצמחיה ובמתכת. הם יוצרים ממשות חדשה ומיתית כפסלים, כגופי תאורה, כבתי מזוזה, ככלים לפרח, כקופסאות, כמפלי מים קטנים, ככלים לנרות ועוד.

שתי יצירות תלת ממדיות משלובות באבן - מוצבות בתערוכה. ביתר יצירות תלת-הממד ניתן לחזות במסגרת אירוח אמנותי הנערך מדי יום שישי "בחצר של נירית" באירועי בית פתוח לציבור.

שלושת ספרי השירה שחיברה נירית שרון המושקים כסדרה הינם: "אהבת הגנן", "פעמון השמחה" ו"רגע של נצח + קצה חוט". השירים נובעים ממקום של בהירות ועוסקים בחיפוש בעל צביון רוחני אחר האהבה והאושר לאורכו התָּחוּם של קו החיים הנִפְתַל. השירים מצטיינים בקצביות רווית מטפורות ומקורן בגילויים הרבים של האנושי והטבעי.

המסר של 'פרם ראוואט' המוכר גם כמהרג'י מאוזכר ומצוטט בספרי השירה של נירית. בין פעילותיו הרבות נודעות סדנאותיו: "לחיות בשלום עם עצמך" ומציאת האושר הפנימי. ברוח זו מוצאת האמנית גם את נשיותה במעין נקודת מגוז המתכתבת עם הפרספקטיבה המצויה ביצירותיה התלת מימדיות באבן.

מרכבות האש - נירית שרון

תערוכות:

2014 ספטמבר – בתים פתוחים – גבעתיים.
2007 "גלרינה" בת-שלמה.
2005 ספטמבר "גלריה אלטרנטיבית" יפו.
2004 דצמבר גלריה "אנונימי" תל-אביב.
2004 יוני  תערוכה ב"מרכז שז"ר" בגבעתיים.

יצירותיה הוצגו בחנות מוזיאון בית התפוצות תל אביב.

התערוכה תתקיים בין התאריכים: 9.9.16 - 27.10.16

בשעות פעילות הספריה 

בשלות ובוסר - תערוכת ציורי סדנת הציור של נילי קשאני 15.6.15 - 17.4.15

האמנית נילי קשאני מציעה צוהר לאמנות עכשווית לתלמידותיה המציגות את עבודותיהן בסמוך לעבודותיה במסגרת תערוכת הישגים שנתית "בשלות ובוסר". 

נילי קשאני,עלתה לארץ בשנת 1964 ומתגוררת ברמת גן. היא החלה לעסוק באמנות בעקבות החלמה ממחלה קשה. היא התמקצעה, הציגה את עבודותיה בארץ ובעולם  וכך גם הפכה  למורה לאמנות. 

נילי מציינת כי הושפעה מאומנים כגון פיקסו, סזאן ומאטיס.

נילי קשאני

ארלין אלון היא אמנית הגרה ברמת-גן. משנת 2009, לאחר עשרים שנה בהן הייתה מרצה וראש מחלקה באוניברסיטה פיליפינית, היא עובדת כמורה לאנגלית המלמדת תלמידים, סטודנטים ואנשי עסקים. 

בשנים 2010 – 2012 היא ציירה בצבעי גואש פסטל ושמן ורשמה בפחם ובעפרון באפן נטורליסטי. מעת הצטרפותה לסדנה של נילי קשאני השתחררה מהתלות במודל ומתנסה בציור חפשי ונטייה למופשט.  

בחיפוש אחר הגיון פנימי בעבודותיה ניתן להבחין באספקט האסתטי של עבודתה העושה שימוש באמצעים ומבעים הגותיים המוצאים ביטויי גם בשמות הציורים:

  Dialogue - הינו תרחיש בין שני פרחי חמניות ומתכתב עם עבודתו של וואן גוך.   

 Breaking out - הינה התפרצות של קונכייה, מפלג גוף עליון נשי באמצעות גל. 

כאן ניתן רמז ליצירות האמנות המפורסמות של בוטיצ'לי: 'הולדת ונוס' העולה מקצף הגלים שבים וכן ליצירתו של דיוויד לה שפל בה מכסים שני גברים את מערומיה של ונוס בקונכייה, שאינה אלא דימויי של האיבר המוסתר.

Anticipation - התקווה בציור זה מסתתרת בבית ישן בעל דלת וחלון חסומים. 
ביהדות מסמלת דלת סגורה החלטה שאותה מעוניינים לדחות, אולם פתחים והיציאות בחלום יכולים להעיד על יכולת אינטראקציה עם הסביבה החיצונית. חלום על בית נעול שלא ניתן להיכנס אליו יכול להצביע על סגירות בזמן הערות. 

"Go With The Flow" – הנו גם שמו של השלאגר בביצוע להקת הארד רוק  "Queens of the Stone Age". עבודתה של ארלין מבוצעת כמקטע של זרימת מים בין סלעים. כבר בתחילתו של השיר מתוארת אפיזודה קשה. האם לאמנית יש קשר אליה?
She said "I'll throw myself away. / They're just photos after all / I can't make you hang around / I can't wash you off my skin. / Outside the frame, is what we're leaving out /You won't remember anyway/
I can go with the flow…
האמצעים בהם משתמשת ארלין מניבים תוצאה אמנותית שאופייה מוטעם לוויזואלי. הייצוגים, המבנים והנרטיבים החברתיים-תרבותיים שמכילים פמיניסטיות מופנמים בעבודותיה. 

ארלין אלון 

  




























רותי קורנבליט מגיעה לסדנה של נילי ממושב 'בקעות' המצוי בבקעת הירדן החל מספטמבר 2013. היא מתגוררת במושב זה ארבעים שנה. 

בגיל עשרים למדה ציור במכון אבני במשך שנה. היא סיימה לימודי רפואה משלימה ועבדה בתחום. בד בבד החלה ליצור בחומר ולימדה בחוגי קרמיקה באזור מגוריה.  

בסדרת עבודותיה המוארות שמוצגות בתערוכה ניתן לצפות בפרחים המצויים במרכזה של כל יצירה. הם מיוצגים כקבוצות ונתונים באגרטל, בעציץ או מככבים בקדמת הקנבס. גם כשדמות אישה מבצבצת היא מצויה במישור האחורי.

יצירותיה בתערוכה מצטיינות בקומפוזיציות במנח ממורכז, או כזה היוצר תנועה שמובילה את המבט באופן סיבובי בין מרכיביה של כל עבודה שוב ושוב. מריחות המכחול מבוצעות במקצב אקספרסיבי, אך מגוון הצבעים שבהם משתמשת רותי הנו חי נינוח ורגוע. כך היא יוצרת תחושה של נועם ועדינות המנוסחים בעבודותיה. 

רותי קורנבליט 

   





























ענת רביב מרמת גן היא פסיכולוגית ילדים במקצועה. היא מציירת אצל נילי כשנה.
במרכז סדרת ציורים של בתי קפה מצויה האישה העכשווית, הנתפסת כסמל העידן הנוכחי.
הדמות משמשת ככלי ביטוי בסצנות של מערכות יחסים והקשרים ומייצרת חללים נוסטלגיים כאמנים אחרים המתגעגעים למרחבים לזמנים אחרים. 

ענת שואבת מהתרבות המערבית שאין בה שום דבר לכיד ואחיד באופן המהדהד את סובייקט אישה כמודל אנושי, וכאינדיבידואל העומד בפני עצמו המצטיין בהשתוקקות לדו-שיח ודיאלוג, ולקשרי זיקה הדדית. 

עבודותיה מתכתבות עם תקופת ניס ביצירותיו של אנרי מאטיס והפוביזם. האישה המיוצגת בהן מהווה בעת ובעונה אחת אובייקט מחשבתי קונקרטי ומופשט. כך היא נקשרת לנעלה ולנשגב. 

ענת רביב 

לי שיגר מרמת גן לומדת אצל נילי זה שנה ועובדת עם ילדים. היא מצאה מענה בשיח אמנותי שברירי עם תחום שגבולותיו חמקמקים כמושאיו, ופרספקטיבה אופטימית שוררת בעבודותיה בשל המיעוט הוויזואלי ופשטות הקומפוזיציה.  

לי שיגר מבקשת לנסח בסדרת הציפורים המוצגת בתערוכה תרחיש המגדיר אותן בפרשנות שיכולה לרמז על פרמטרים מסוימים מהשקפת עולמה ומשדה פעילותה היום יומי.

כך נוצר כאן ועכשיו קשר המתקיים בין אדם לבעלי כנף במפגש אקראי שאינו  נטול הומור ורגישות  או מודעת לחוסר הוודאות המסתמן מן העבר השני.

לי שיגר 

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן 

גלי ניר - תערוכת צילום - 'פנימה והחוצה'

אוצרת דבורה בוצ'מן

גלי נולדה בגבעתיים בשנת 1976 ולמדה בבי"ס א.ד. גורדון בעיר. שנות ילדותה עמדו בסימן התמודדות של קשיי תקשורת עם הסביבה. התפתחות מאוחרת של הדיבור הותירה אותה לכודה בתוך עולמה הפנימי. צעד אחר צעד, תוך כדי מאבק יום יומי ובאמצעות עזרה מקצועית הצליחה גלי להפתיע גם את מיטב הרופאים ואת אנשי החינוך ולהשתלב בלימודים יסודיים ותיכוניים בהצלחה. גלי המשיכה והשתבצה בהכשרה לעשייה בתחום הגרפיקה והמולטימדיה, וכן למדה צילום בשיעורים פרטיים אצל צלם העיתונות אבי קדם.

ברזומה של גלי נכללים לימודי מחשוב בבתי ספר למחשבים: 'אחד לאחד' בתל-אביב, 'אוריין' ברמת-גן, 'סיוון' בתל-אביב. עיצוב גרפי למדה במכללת 'אורט קריירה' בתל-אביב, לאחר שסיימה לימודיה ב'תיכון חדש' ברמת-גן (מגמת אמנויות העיצוב). שם הייתה אחראית על עיצוב עיתון ביה"ס וספר המחזור, וקבלה פרס להצטיינותה בלימודים.

כיום עוסקת גלי בעיצוב אתרים באפן עצמאי. היא הועסקה באקו"ם בתל-אביב, ב'יעד בע"מ' בתל-אביב, ב'טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ' בכפר-סבא.

אולם הקושי להסתגל לחברה שמסביבה ברמה היום יומית לא נעלם. שני עוגנים שגלי הצליחה לבנות הפכו למצילי חיים מבחינתה: המחשב, ובשלב מאוחר יותר - הצילום.

 מפריחת הבלונים בשוק הפשפשים ביפו

הללו סייעו בידה גם להתמודד עם אירועים טראומטיים שחוותה בילדותה ובעת נעוריה.

הצילום הפך לכלי המאפשר את הרחבת עולמו של הפרט ולהעשרתו, וכן להכרת עצמו בהקשרים שונים. הוא מאפשר להרחיק או לקרב אובייקט, להתמקד או להישאר מרוחקת כמתבוננת מהצד אך גם ליצור קשר עם האובייקט. זו הנה הדרך להתבוננות עצמית, הרחבת גבולות ה"עצמי" והמורכבות שלו ולהשתחררות והיפתחות לאפשרויות חדשות. לכן דרך הצילום היא נערכה להתמודדות עם אותם קשיים ומכשולים התפתחותיים שנעלו בפניה את ההזדמנות להשתלבות בחיים רגילים.

כדי לצלם גלי נדרשת להתבונן מחוץ לעצמה ולראות את העולם בדרך חדשה. המצלמה

הדיגיטלית עדשותיה וחיישניה הרגישים מאפשרת לה לצפות בעולם בדרך שונה מזו לה מסוגלת העין האנושית. היא משמשת לה כצוהר מובחן וככלי המאפשר תרגום שבאמצעותו מתנסחים פניו של העולם.

הצילום העמיק בה את האומץ לבחון את העולם בלי לחוש שהיא מאוימת. באמצעותו מתגברת גלי על הקושי שלה לתקשר עם הסובב אותה ועל הקושי המקביל של הזולת להבין מה היא חושבת על העולם.

בעלי החיים שאותם היא אוהבת אהבת נפש, וכן נופי הארץ נצפים בצילומי החי, הצומח והדומם של גלי ובאמצעות צילומים אלה נפרמים קשיי התקשורת עם סביבתה בצורה מתגמלת.

שברי זיכרונות המרכיבים את צילומיה מספרים סיפורים שאין המילים יכולות לזקק בדקויות תואמות. הם נובעים מיציאתה אל המרחב והתבוננות בו, ואורזים חוויה אסתטית ורגשית באופן שמאפשר שחזור הדומה למילה כתובה העוזרת להתמקד שוב ברעיונות מופשטים.

בין המקומות בהם צולמו העבודות ניתן למנות את גבעתיים, הפארק הלאומי בקיסריה, רחוב שינקין, רחוב שטריקר, חוף הדולפינריום, וכיכר רבין בתל אביב, שוק הפשפשים ויפו העתיקה ועוד.

בין המראות שנלכדו בעדשות המצלמה של גלי ניתן להבחין בקומפוזיציות ישירות המעבירות מסר ברור, בצבעוניות עזה ולוכדת עין.

"תמונה שווה אלף מילים", אמר הפילוסוף הסיני קונפוציוס לפני 2500 שנה, "ומה שהצילום מעתיק לעדי עד אירע רק פעם אחת"; כתב רולאן בארת בספרו 'מחשבות על צילום' (כתר, 1980) "הוא חוזר בדרך מכאנית על מה שלעולם לא יוכל לחזור שנית בממשות."


תודות מיוחדות לרינה האם, ולאיריס האחות על הליווי והעזרה הרבה.

קטלוג הופק.

invitation to the group exhibition 'Pictures of Books' הזמנה לתערוכה קבוצתית 'תמונות מספרים'

An invitation to the group exhibition

 "Pictures of Books - ''An invitation to the group exhibition

On Tuesday 09/09/2014 at 19:30

Library&Gallery Beit Allon,  Eilat 8 St. Givataim

:Artists

,Abigail Fried, Estee Yaron,  Eti Matza Yehezkel 

Boruch Britzmn, Dorit Rishoni,Dov Droval,
  , Stern Gefen, Zeev  Porush, Dvora Bochman

 Yulia Furen, Yafit Nomberg, Hanita Birnbaum

 Miriam Willner, Misha Kaminski, Michal Blair

   Inbal Drew, Nurit Lieberman, Mickey Shmueli

 ,Renana Laub,  Noemi Tedeschi Blankett

,Rachel Dekel,   Ruth Horam,   Tili Birch

Installations:  Shiri Doron,  Dana Kogan Laor

   :Digital catalog can be loaded at

http://goo.gl/nftWvz  

or by scanning the following Barco:  

Digital catalog 

Curated by Dvora Bochman   

10.31.14 - 1.9.14

'ארץ.עיר.חי.צומח.דומם' - תערוכת ציורים

הזמנה לתערוכה 

אוכלוסיית הדור השלישי  בישראל צפויה להכפיל את עצמה בעשרים השנים הבאות. אתגר דמוגרפי דרמטי זה מייצר דרישה להתמודדות לאומית משמעותית והקמת שירותים קהילתיים ומוסדיים ייעודיים.

במקביל מסתמנת התעצמות המחקר הנוגע להזדקנות ולזקנה.

איכות חיים, בריאות פיזית ונפשית, אירועי חיים טראומתיים, הנם רק חלק מנושאי מחקרים אלה בפקולטות למדעי החברה והפקולטות לרפואה.

תופעה חדשה הנובעת מהארכת משך החיים של המין האנושי הנה הופעתו של זמן חופשי למכביר בקרב פלח מתרחב זה של האוכלוסייה, והיכולת לעשות בו שימוש אפקטיבי. 

האגף לשרותי רווחה חברה וקהילה  בעיריית גבעתיים מקיים פעילות מגוונת המוקדשת לבני הדור השלישי. 

מועדון הגמלאים "אלון" בהנהלתה של דליה הראל הנו מרכז הפונה לזמן הפנוי של ציבור מסוג זה וזולתו. 

שם התערוכה: 'ארץ.עיר.חי.צומח.דומם' מהדהד אל הילדות והמקום המאושר של החופש והמשחק של פעם.

  

המשורר 'אלי משעלי' העוסק בגעגועים לעבר, כותב בשירו 'ילדות שנייה:

# "...עַכְשָׁו זוֹ יַלְדוּת שְׁנִיָּה- \\ הָעֵינַיִם מִתְמַלְּאוֹת בְּאוֹר,\\ וּבִדְמָעוֹת גִּיל נִשְׁטָפוֹת.\\ לִחְיוֹת אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת\\, וּלְהָאֳפִיר בְּאֹשֶׁר וְתִקְווֹת.\\"

בספרו 'אובדן הילדות' מנה 'ניל פוסטמן' את הסיבות להעלמות מושג 'הילדות' בתקופת ימי-הביניים: העלמות החינוך והלימודים בבית הספר, אי ידיעת הקריאה והכתיבה, והעלמות הבושה כשילדים נחשפו לתכנים כגון: מין, מלחמות, וכיו"ב. 

מראשיתה של העת החדשה ועד לתקופתנו, הילדות מתוארת בעיקר כניסיון חיים חברתי ולא רק כשלב של צמיחה ביולוגית. 'אבדן הילדות' נקשר להחלשות מוסדות החינוך, המשפחה וערכיה. ההורים איבדו את האינסטינקטים בנוגע לגידול ילדיהם.  תקשורת ההמונים התחזקה (בייחוד הטלוויזיה כמבטלת מחסומים.) בד בבד נעלמים בגדי הילדים ומשחקי-ילדים. 

האם הזקנה גם היא ניסיון חיים חברתי ולא רק שלב של צמיחה ביולוגית? 

האם אבדה?

כיום לאוכלוסיית הגיל השלישי יש זכויות לקיום עצמאי. הם בעלי אמצעים: מטיילים בעולם, מעודכנים באמצעי המדיה, לומדים, שומעים הרצאות, משתתפים בחוגים, מתעמלים שרים, מנגנים ורוקדים. 

הם מתאמצים בהקניית מראה צעיר לעצמם. כך גם יאמצו דפוסי התנהגות ועיסוקים תואמי אוכלוסיה המוגדרת כצעירה מאד.

לצד 'ההורה-הנעדר' מחמת שעות עבודה ממושכות הנדרשות להתפרנסות המשפחה נוצרת ברית של אהבה ונתינה בין סבים וסבתות לנכדיהם. 

האם כך מתפתח מודל הזקן הפוסט מודרניסטי בה הילדות והילדות השנייה הולכים יחדיו לאיבוד במרחב?

האמנית נילי קשאני מדריכת החוג לציור פורסת את ציורי תלמידיה בתערוכה שנתית המסכמת את הישגיהם. לצד ציורים ורישומים אלה מציגה האמנית מספר יצירות בביצועה.

'ארץ.עיר.חי.צומח.דומם'  הינו שם משחק-ילדים המונה את נושאי יצירותיהם של תלמידי החוג השקדנים. מסגרת זו מאפשרת למשתתפיה לחרוג ממטלות היום יום הרגילות, ולשקוע בעשייה שיש בה רצינות וצורך בריכוז, אך גם  חדווה ויצירה. כאן יפליגו באניות הדמיון ויממשו חלומות נשכחים. נופים וצמחים אקזוטיים מרצדים לצד  יצירות עדינות של טבע דומם, בעלי חיים ובני אנוש. 

על משתתפים בתערוכה וציוריהם:

אראלה הרטוב מציירת בקביעות במשך שבע השנים האחרונות. הציורים בתערוכה זו מתארים : צדף, נוף וגל. הם מצטיינים בצבעוניותם, בעבודה על הפרטים הקטנים ובאופטימיות המשתקפת מהם.

ורדה איגל  חסרת ניסיון קודם באמנות. היא מציגה את עבודותיה הראשונות בתערוכה.

מרי כהן רכשה את ניסיונה האמנותי במועדון אלון. עבודותיה רוויות המבע והצבע נעשו בהשראת מגוון צילומי נוף מרחבי העולם אשר הרשימו אותה הן בצבעיהם והן בקומפוזיציה בה הונצחו.

שולמית כהן  מציירת כארבע שנים בלתי רצופות ומשתתפת בחוג הציור במועדון בשנתיים האחרונות. היא מציירת בעיקר פורטרטים ודמויות אקזוטיות מארצות שונות. עבודותיה נעימות לעין המתבונן ומאיירות חוויות של נוסטלגיה ויחסים אישיים בין בני אדם.

יעקב משיח החל לצייר במסגרת החוג לפני זמן מה.

נעמי נבו  מציירת כשמונה שנים נופים ופרחים.

רגינה צימליכמן  החלה לצייר לפני שלוש עשרה שנה. היא למדה אצל ריקי רוזנטל. בחוג הציור בבית אלון למדה אצל מורים שונים. רגינה שואבת את נושאי ציוריה מצילומי שבועונים. כאן מוצאת את מושאי עבודותיה אשר גרמו לה להנציחם ביצירותיה. אפן עבודתה אינטואיטיבי מהיר וישיר. לציורים מראה של פשטות ונטייה לנאיביות.

יצחק סבן ביצע בעבר עבודות ריקוע בנחושת. עתה במסגרת החוג, הוא נותן ביטוי לאהבתו לטבע. בציורי הנוף מבחינים בעבודה על אור וצל, ובגוונים  העשירים של מכחולו החופשי.

רות ראובני  מצטיינת בציורי נופים עדינים. היא צובעת את צמרות העצים בצבעי שלכת רווים וחמים, ובנוף שליד שפת הים ניתן לחוש ברוח קלילה המצננת את החום באווירה של אידיליה. רות גם עוסקת ברישום אקספרימנטאלי. (בפורטרט של דמות אוריינטלית עם תרבוש.)  

 

עדנה רצ'קובסקי מציירת שלוש שנים לסירוגין. הא מציגה בתערוכה ציור אוורירי של בתי כפר ביער בצבעוניות עליזה ומשמחת לב, וכן נוף מופשט במריחות מכחול חופשיות בצבעוניות מינימליות של כחלחלים, חומים ונגיעות ירקרקות בקומפוזיציה מאוזנת ורגועה.

שולמית שמיע  מציירת נופים מובנים ומשלבת מקורות מים בהם משתקפים מבנים הסמוכים למים, סירות ובעלי חיים. מריחות המכחול אכספרסיביות וצבעוניות רוויה.

נילי קשאני - מדריכת החוג החלה בלימוד ציור אצל האמנית שרה ניסים ב1997. היא המשיכה בכיתתו של ראובן תשרי בבית האמנים באלחריזי בתל אביב ב2004, וכן בבית האומנים מוזיאון תל אביב בשנים 2005-2012. למדה פיסול וציור אצל הפסל והצייר צביקה לחמן. ב 2011 השתלמה באיטליה, אומבריה, בבית הספר הבינלאומי Montecastello. ב2013 השתלמה אצל יאן ראוכוורגר.

נושאי הציור שלה התגבשו בעקבות אירועי הטרור בעולם כאסון נפילת מגדלי התאומים. היא הושפעה מאמנים כגון פיקסו, סזאן ומאטיס. עבודותיה עזות מבע ורוויות בצבע. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות. זכתה בפרסים ובציונים לשבח.

חברה באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל ובאיגוד האמנים גבעתיים רמת-גן.

פתיחה חגיגית: ביום ב' 14.7.2014 בשעה 19:30

בטלפון נייד נא לסרוק ברקוד לקטלוג

       http://goo.gl/OLUYGW     לינק לקטלוג התערוכה     http://goo.gl/OLUYGW 

יו טוב לפתיחת התערוכה

דבורה בוצ'מן - אוצרת

(בהמתנה להרשאת ציטוט מהמשורר)
#  http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=66841#.U7jBCpR_uSp