'הצבע הוא הקול' - תערוכה שנתית - Curator - Dvora Bochman

גלריית 'עדי', במרכז קהילתי שז''ר, יבניאלי 30 גבעתיים מתכבדת להזמינך לפתיחה החגיגית של התערוכה:

'הצבע הוא הקול'

 האמנית והמשוררת שושי סומך בקרה בפתיחת התערוכה וכתבה שיר זה:

תמונות בתערוכה / שושי סומך

תמונות משובבות לב

במשיכות מכחול עדינות

מילאו את הקירות בתערוכה,

"קול הצבע" נשמע בתרועה רמה.

הנופים מלאי החיים

הזמינו פנימה את הצופים

כישרונם של הציירים

בלט למרחקים.

העיסוק באומנות הציור

נפלא ומבורך לגמלאים המשתתפים.

INVITATION

ביום ה' 22.11.2018 בשעה 19:30

האמנית נילי קשאני המנחה את החוג לציור במועדון 'אלון' בגבעתיים יוזמת תערוכת הישגים שנתית מגוונת במסגרת חודש המוקדש לוותיקי הקהילה. תערוכה זו ממשיכה מסורת מבורכת ומייצרת שוב מפגש ושיח הדדי של יצירות התלמידים עם הקהל הרחב באמצעות קירות הגלריה.

אוצרת גלריית 'עדי' - דבורה בוצ'מן.

    .הפקת התערוכה על ידי  דליה הראל - מנהלת פעילות גמלאים-בית אלון

שם התערוכה 'הצבע הוא הקול' מחבר את העין והאוזן. שני איברים אלו בגוף האדם משויכים לחמשת החושים שנקבעו על ידי הפילוסוף היווני אריסטו (הראייה, השמיעה, המישוש, הריח והטעם). הראיה מתבצעת באמצעות העין, אולם האמנות הפלסטית מנסה להפעיל חושים נוספים באמצעות המסר המתגלה דרכה.

'קול' במובן צליל מוגדר כסוגי גלים בצפיפות שונה בצירי הזמן או המרחב. הגלים מייצרים הפרעה פיזית מחזורית מתפשטת. האדם קולט קולות בעיקר באמצעות האוזן, והם מתורגמים באמצעות המוח לחוויה חושית שמיעתית. חשיבותה של השמיעה מומחשת בשפה במילים שהצטרפו למונח 'קול' וייצרו מטבעות לשון אשר הרחיבו את משמעותו.

קולו של אדם מייצג ומייחד אותו. במקרה פרטי זה מצטרפת האמנות שהוא מייצר כשופר לקולו. שפת היצירה החזותית מאפשרת הפקת תכנים גלויים וסמויים שנמסרים באמצעותה. אובייקטים של אשליה משתקפים במצויר והאופן בו הוא נתפש דרך מסננת הרהורים, מחשבות, תחושות ותפישות מודעות ובלתי מודעות.

בתערוכה זו נתבונן במגוון החדש של היצירות. נבחין שהן תוצרים שממחישים ביטוי חווייתי, ונותנים לעוסקים במלאכת הציור כלים לבצע תמונת עולם סובייקטיבית. כך מוארות נקודות שונות בקומפוזיציות ובשילובי צבעים מנקודת מוצא ומהיבטים מגוונים כהעמקה והרחבה של החומרים המצוירים.

נילי קשאני בעת השיעור

על האמנים:

חביבה אבדי,

נולדה וגדלה בגבעתיים, עתה בגמלאות ומתגוררת ברמת-גן. היא הצטרפה לחוג הציור בתום עבודתה המגוונת: בבנק דיסקונט אגף מט''ח, כגרפיקאית ובדקורציה בשק''ם  בקניון איילון רמת-גן, בסידור חלונות ראווה ועבודה עם ילדים במועדוניות.

חביבה אוהבת ציור ואמנות מגיל צעיר. השתתפה בחוג לאמנות במרכז קהילתי בחיבת ציון רמת-גן אצל המורה שלי (שולמית חלאווי), ולמדה גרפיקה בשנות ה-80  בבני-ברק. יצירותיה של חביבה ניתנים להגדרה הן כציורי אווירה נטורליסטיים על גבול האימפרסיוניזם והן כאבסטרקטים ששואבים נראותם מהקוביזם. היצירות  מצטיינות בצבעוניות רב גונית. היא אוהבת לעסוק בנושאי נוף וטבע דומם.

 חמדה אבשרי,

נולדה בתל אביב, והתחנכה בפנימייה בבן-שמן. מתגוררת בגבעתיים זה 40 שנה.  נשואה +3 וגמלאית מבנק דיסקונט. 

מציירת זה שלוש שנים בחוג של נילי וביצירותיה ניכרת אוירה רומנטית ואהבה לנופי כפר וחורש שמבוצעים בצבעוניות חמימה ורוגעת. מציירת בצבעי שמן על קנבס ועל לבידים. השתתפה בתערוכת החוג "מכחולים" בשנת 2016  

דורית אורנאי,

נולדה בחיפה, ומתגוררת ברמת -גן.  מהנדסת תעשיה וניהול, עבדה בצבא קבע בחיל הים. תואר שני בתולדות אמנות מאוניברסיטת בן-גוריון. עתה גימלאית צה''ל.

פיסול בחומר - 10 שנים אצל האמן צ'רקוב בסגנון נטורליסטי שמייצר מערך פיסולי עלילתי בסגנון מדויק ומוקפד.

הדפס ותחריט - במוזיאון תל אביב - בסדנה שנה שלישית.

צילום - במועדון במרום נווה, רמת גן.

אהבתה לריאליזם מקבלת ביטוי בחוג בציור אצל נילי. כאן היא נמצאת בתהליך מעניין של השתחררות מהנטורליזם הקפדני. בעבודותיה נבחין בדמויות בפוזיציות שמאיירות סצנות מלאות רגש ממחוזות הילדות וממקומות אקזוטיים.  הן מבוצעות בצבעי שמן בקומפוזיציות ובצבעוניות דרמטית.

דורית אורנאי

 שולמית אליאס,

נולדה בבגדד, עיראק. בשנת 1951 עלתה ארצה כילדה בת 4. המשפחה שוכנה במעברת 'שער העלייה' במערב חיפה. משם עברו להתגורר בצריף בהרצליה ומשם, כשהייתה בת 8 הגיעו לרמת גן.

למדה בבית הספר התיכון אוהל-שם. למדה הנהלת חשבונות ועסקה במקצוע זה בבנק לאומי, באל-על ובמקומות נוספים בשל הדינאמיות בה היא מצטיינת ואהבתה למעברים בהם הצטיינו חייה.

לאחר היציאה לגמלאות בשנת 2015 החלה דרכה בעולם היצירה והאמנות. 

למדה במשך שנתיים ציור בצבעי שמן, אקריליק, אקוורל, גיר ופחם אצל רחל בנק גרסטמן במתנ"ס קריית אונו, מרכזי קהילה ופנאי ע"ש הרי סטיל.

לימודי פסיפס אצל אמנית המוזאיקה והפסיפס - בסדנה של עדנה שגב, באזור התעשייה גבעתיים.

שולמית משתתפת בחוג הציור של נילי זה שנתיים ובמסגרתו הציגה מיצירותיה בתערוכת "מכחולים". לקראת ביצוע יצירה חדשה היא מקדישה מחשבה לנושא הבא בו תעסוק. עתה מגיעה הקומפוזיציה, והציור מתחיל לבצבץ. אוהבת לבצע סצנות מגוונות בנושאים שונים בצבעי שמן, בצבעוניות רוויה ואופטימית כמי שעולם האמנות והעוסקים בו אהובים עליה.

שולמית אליאס

רחלי אנישבן,

נולדה בתל אביב אליה חוזרת לאחר השנים בהן גדלה בקיבוץ גבת. לאחר שנישאת עוברת להתגורר ברמת-גן, בה מגדלת את בנה ובתה התאומים, ועובדת כפקידת קבלה בחברת מחשבים. כאן היא מתגוררת גם עתה.

הקשר לאומנות החל בעיצוב בובות בעבודות יד מחומרים שונים. היא עברה לסריגה, ובשנת 2000 השתתפה בחוג לפיסול ולקרמיקה של עדנה מזרחי קונפינו. שם למדה במשך 7 שנים ובצעה פסלי נשים בקרמיקה, חמסות, צלחות וקישוטים. רחלי המשיכה לסטודיו של צ'רקוב בו יצרה במשך 11 שנים פסלים פיגורטיביים וציירה בעיקר פורטרטים נטורליסטיים והשתתפה בתערוכות הסטודיו.

אנישבן הפיקה סרט יו טיוב  ובו תיארה את  לידתו של ציור.

עתה רחלי יוצרת אצל נילי ונמצאת בשלב של התפתחות לעבר השתחררות מהנטורליזם בו דבקה.

אילנה דורף,

נולדה בתל אביב כבת במשפחת זילברברג. העיסוק באמנות היווה חלק חשוב ומשפיע בחיי אביה ואחיו. נישאה ועברה לגור בגבעתיים, עיר בה נולדו וגדלו הילדים. עבדה היו  ובחברת זוהר. 

החלה לצייר עוד בימי הקאנטרי קלאב הישן בגבעתיים אצל האמנית בתיה. לאחר הפסקה היא ממשיכה לצייר כגמלאית אצל נילי בצבעי אקריליק ואוהבת לבצע יצירות של טבע דומם ונופים.   

אראלה הר טוב,

נולדה וגדלה בקיבוץ גבת ומתגוררת בגבעתיים משנת 1955 ומנהלת אורח חיים המלא בנתינה. בגיל שנה נפגעה שמיעתה ובגיל ארבע חזרה לשמוע חלקית והחלה לדבר. כיון שלא גויסה לשירות צבאי התנדבה לעזור במשקים שונים. שם הכירה ונישאה לבן גבעתיים. הם התגוררו  במשך שנתיים בקיבוץ יפעת ומשם עברו לשכונת בורוכוב בגבעתיים.

כילדה הצטיינה ברישומי הפחם שבצעה. נשלחה ללמוד בתיכון מקצועי ב'בית החלוצות' והוכשרה לעסוק בהוראת תפירה סלונית. אראלה מציירת על משי משולב במגזרות נייר, רוקמת על מפות, מפסלת בבד וכן בעיסות נייר. היא  מומחית ואף מלמדת שזירת חרוזים, סריגה אמנותית, ועוד.

אל הציור הגיעה בשנת 2004 במועדון 'אלון' בגבעתיים. עבודותיה מקרינות שמחת חיים. היא יוצרת נופים, בעלי חיים ובעיקר בעלי כנף. העבודות מבוצעות על הקנבס בצבעי אקריליק באופן מדויק ונקי.

השנה, בהמלצת מורתה לאמנות נילי קשאני ובהדרכתה, הציגה האמנית תערוכת יחיד ראשונה בגלריה זו.

מאיר כהן,

נולד בדרום תל אביב לפני 82 שנים. המשפחה הגיעה מסוריה ולהורים היו 12 ילדים. כמסגר אמן עסק בהקמת תפאורות בתאטרונים ברחבי הארץ.  צייר להנאתו במשך השנים.

הצטרף לחוג לפני שנה ומצייר בצבעי אקריליק נופים מוארים, טבע וסצנות מחיי הכפר בעדינות ובקומפוזיציות מאוזנות

אסתר מיכאל,

נולדה בריזיה, פרס. בשנת 1950, כשהייתה ילדה בת 11 עלתה לישראל והמשפחה התגוררה בחולון ובשנות השישים עברו לגבעתיים. כיום מתגוררת אסתר בתל אביב.

אסתר עבדה לפרנסתה בבית חרושת לנעליים ביפו. היא למדה לצייר במסגרת חוגי בית הספר ועסקה שנים רבות בציור כתחביב. עתה מעדיפה לצייר נופים ופרחים. אסתר משתמשת בצבעי אקריליק בצבעונית רוויה. ציוריה דינמיים ומצטיינים בקומפוזיציות מאוזנות שיוצרות אווירת קסם נעימה ומלאת חיים.

יפה מילשטיין,

נולדה ומתגוררת בגבעתיים. שרתה ועבדה 20 שנה בחיל החימוש ככתבנית IBM. שם הכירה את בן זוגה איתן, הנדסאי מכונות שהיה מפקדה והם חיו ועבדו בצוותא. לזוג נולדו שתי בנות, אך יפה התאלמנה, חלתה וסבלה מאד במשך 15 שנה. לפני שנתיים הושתלה כלייה בגופה והיא חזרה לחיות.

היא החלה לצייר בחוג לציור בעת ששרתה בצבא. למדה ציור במשך 10 שנים במועדון הטכני בקריית אונו. אצל האמנית סילביה יצרה עבודות באמייל חם וקר, ציירה על צלחות וכן בחמרים רכים (בד).

עתה מציירת ציורי נוף וטבע בצבעי אקריליק על קנבס. בעבודותיה ניתן להבחין במים כמוטיב המוסיף אוירה של רוגע ושלוה

יפה מילשטיין

נעמי נבו,

לנעמי שהתאלמנה לאחר 50 שנות נישואין יש שלושה ילדים. היא מציירת זה שתיים עשרה שנים ואוהבת לצייר נופים ופרחים. 

חנה עזרא,

נולדה ביפו. למדה בבית ספר התיכון עירוני א' חשמונאים בת-ים במגמה מזרחנית ובאוניברסיטת תל אביב. נשואה +3 ומתגוררת ברמת-גן.  עבדה במרפאת מומחים ברמת גן כמזכירה רפואית ובבנק דיסקונט במחלקת סחר חוץ במשך 25 שנים. חנה לומדת ציור זה שלוש שנים בחוגים. היא מציירת בצבעי שמן. עבודותיה אינטימיות ועוסקות בלכידת האור בעת השקיעה בים או באפלוליות של קֶרֶן זָוִית של שוק הודי בה יושבת נערה צעירה שמוכרת את מרכולתה.

חנה רגב,

תושבת העיר גבעתיים. נולדה במיסלוביץ הנמצאת בשלזיה, פולין. עלתה לישראל כתינוקת בשנת 1935.
המשפחה הגיעה למושבה רעננה. חנה למדה בגמנסיה הרצליה בתל אביב, שלוש שנים בבית ספר לאחיות בבית החולים רמב'ם בחיפה. שרתה כחיילת בתל-השומר שנקרא אז תל-ליטויבסקי. עבדה בבריאות הציבור בבית הספר 'צבי שפירא' בתל אביב וב'כפיר' בכפר שלם.  היא נישאה וילדה שני ילדים. 

חנה רגב החלה לצייר לפני כעשר שנים וציירה לסירוגין במרכז שז''ר ובמועדון אלון בגבעתיים. היא מציירת דמויות ופורטרטים במשיכות מכחול בטוחות וזריזות. העבודות מצטיינות באקספרסיביות ובצבעוניות חמה. חנה מבקרת במוזיאונים בארץ ובחו'ל ואוהבת לשמוע הרצאות על האמנות ותולדותיה. 

דניאלה רייטמן,

נולדה בגבעתיים וחזרה לגור בה. למדה בבית ספר גורדון,  וכן היסטוריה של ארץ-ישראל באוניברסיטה הפתוחה. עבדה באדמיניסטרציה כחשבת בסוכנות הנסיעות 'הדסים'. יצאה לגמלאות ומציירת זה חצי שנה.

בציוריה שמבוצעים בתנופות מכחול נמרצות מבחינים בנטייה לסגנון אבסטרקטי. הצבעונית קרירה והקומפוזיציות פתוחות ומשוחררות. 

      22.11.18 עד 02.01.19

עמנואל קובלנוב תערוכת הציורים "בין התבגרות לאמנות" אוצרת: דבורה בוצ'מן

Invitation 

האמן הצעיר עמנואל קובלנוב לומד אמנות בהנחייתה של האמנית נילי קשאני. הוא מציג בתערוכת יחיד ראשונה בבית שז''ר בגבעתיים. התערוכה כוללת מכלול עבודות שבוחנות סוגיות תהליך ההתבגרות בשפה אישית. עבודותיו מבקשות ליצור גשר בין העולם המידי לאוניברסלי ו"פוזל" לעבר העשייה החפוזה והאופנתית. מצבי רוח דינמיים המשתנים בעת זו, מנוסחים בעבודותיו ללא תחימה לאובייקטים ספציפיים ונוצרים בהבניית אינטראקציות פרטיות בצבעוניות עזה ותזזיתית, על גבי קנבסים בגדלים שונים.

עבודתו השכבתית מצטיינת בהתבוננות פנימית וחיצונית בקומפוננטים מדומיינים ואחרים הטיפוסיים לסביבתו על המטענים האישיים החברתיים והתרבותיים שהוא נושא והמשפיעים על יצירתו. עבודותיו ניתנות להבנה ולפרשנות במסגרת הבנת הרקע התרבותי אותן הן מייצגות ובתוכן הן צומחות ומתעדות את זהותו.

על האמן ועל משפחתו ניתן ללמוד מעבודת מחקר שערך האמן.

 

מקור שם המשפחה "קובלנוב" הינו מהכפר הרוסי "קובלנובו". בסיומה של מלחמת העולם השנייה ניסה סבא רבא אליעזר ז''ל ומשפחתו להימלט עם דרכונים מזויפים לפולין כתחנת ביניים בדרך לישראל, אולם הם נתפסו הופרדו ונאסרו. הסב "נתן קרפיל" היה סטודנט צעיר לרפואה ונשלח לסיביר לעבודה במחנות הפחם וכן כרופא. הוא זכה ליחס משפיל מעמיתיו הגויים אך יחסם איליו השתנה לאחר שגילה אומץ והודה בכך שהייתה לו מצה בחג הפסח וכן לא מסר את שם האדם שמסר לו את המצה. כאסיר פוליטי השתחרר הסב "כאסיר ציון".  הוא הגיע ללנינגרד בה נישא ושם נולד אביו של עמנואל. המשפחה שמרה על צביונה היהודי ועלתה לישראל בשנת 1972.

אמו של עמנואל נולדה בזאקרפטיה  אוקראינה בעיר אוז'גורד. לשם חזר אביה -הסב משה צבי לאחר ששוחרר על ידי הצבא האמריקאי והאנגלי ממחנה ההשמדה אושוויץ. שם ניצל ממות תוך כדי גילוי גבורה. משה התגייס ושרת בצבא הרוסי בסיביר. לאחר שסיים פגש את הסבתא והם נישאו. 

ההורים נפגשו לראשונה בישראל בעת שהאב, קצין ומהנדס הגיע לירושלים, ועמנואל הוא בנם הצעיר, אחיהם של מרים ואליעזר.

שמו הפרטי מנציח את מניה, דודתה של אמו. בשם תנכי זה: "עמנואל" ביקשו הוריו שהאל יהיה לצדו תמיד.

מלבד הציור, עמנואל בן ה14, תלמיד בכיתה ט' בתיכון ממלכתי דתי, נוהג לשחק במשחקי כדור. הוא אוהב לקרוא, לשחק במשחקי מחשב ולהאזין למוסיקה.  נושאי ציוריו מגוונים כגון נופים, טבע דומם, דמויות שונות ורישומיהם.

האמן הצעיר מושפע מפזמונים ישנים כגון של להקות "הביטלס" ו"אבא" אותם הוא מרבה לשמוע בעת שמצייר. הם מזכירים לו תקופות אחרות שהיו, ומשכינים בו שלווה. עיסוקם במרדנות בממשל ובמהפכנות שמזוהה עם היותו מתבגר. אולם לפני שנות האלפיים, לדעת עמנואל, המוזיקה הייתה הרמונית והכל היה תמים יותר ונאיבי.

דמותו של ) John Lennon 1940 1980)  צוירה באופן פסיכודלי על ידי עמנואל בעקבות השראה מהקשבה לשיר 'Imagine' ומצטרפת בכבוד לגלריית ציורי הפורטרטים של האמן הדגול שהיה זמר-יוצר, סופר, ופעיל שלום אנגלי. Lennon זכה לתהילת עולם כמייסד של להקת הביטלס - הרכב הרוק המצליח והמשפיע במאה העשרים.

Imagine there's no heaven
It's easy if you try
No hell below us
Above us only sky
Imagine there's no Heaven.

 Imagine there's no Countries.

 Imagine all the People Living for Today...The people
Living for today... Aha-ah...

 John Lennon psychedelic by LilyLondon9

הציור: "מלאך שנות השבעים" הינה יצירה אקספרסיבית של אישה המתבוננת מעבר לדמות זעירה הניצבת על כתפה. מבטה טרוד וממוקד על אובייקט כל שהוא המצוי מחוץ לקומפוזיציה. הציור מבוסס על האזנה לשיר:

'Edge of Seventeen'

במהלך העבודה, כשציירתי את העגיל הימני, מכחולי יצר דמות של מלאך. מכאן נובע החיבור של שם השיר למלאך.

ציור דיוקנו של Andy Warhol, אחד מחלוצי תנועת "הפופ ארט" האמריקאית אשר עסק בקשר בין האמנות לתרבות הפופולרית, בוצעה על ידי עמנואל באופן אקספרסיבי כיוון שאמנותו הרשימה את האמן הצעיר בטשטשה את הגבול בין מוצרי תעשייה לאמנות. האמן  VOKA  יליד 1965, שחי ועובד באוסטריה בPuchberg am Schneeberg, בצע את הפורטרט של Warhol ומפורסמים נוספים. הוא טבע את המונח "ריאליזם ספונטני" העולה מתוך הדינמיקה של הרגע, לכידת המציאות המידית, ובצוע ציוריו בזמן קצר ובדינמיקה אדירה. 

 https://www.youtube.com/watch?v=kMAifRBpDb0

סידרה של ראשים מארכים הינה תוצאה של השפעה מהתבוננות בציורים ובסרטים קצרים של האמן Michael Lang, שם הוא מסביר ומדגים כיצד עבודותיו מבוצעות.  סדרת היצירות: Urban Expressions (2011)  מתכתבת עם הראשים בתערוכה. העיניים הגדולות הינן חלון לנשמה והשפתיים המודגשות הן סמל ליופי ולחושניות.

בעבודות אלה כל דמות מתחברת לזולתה בתוך חלל עירוני מצופף, ולמרות הדגשת מבטן הנעוץ, הצורה והעזות הצבעונית המאפיינת אותן, הדמויות עמומות מבע , מאיימות  ועצובות. 

https://www.youtube.com/watch?v=kc4UCV0rs0w

פורטרט נוסף המבוצע באפן חופשי בצבעוניות בסיסית ועזה, צויר בתחילה ולא השביע רצון כשהוא בוסס על ציורי David Bowie Pop Art. הוא היה מוזיקאי, זמר, שחקן ומפיק מוזיקלי אנגלי והקריירה המוזיקלית שלו השתרעה על פני כחמישה עשורים, חלוץ בסגנונות מוזיקליים רבים ובשילוב מרכיבים חזותיים פורצי דרך בהופעותיו.

David Bowie נתפס על ידי עמנואל באופן מוסיקלי המתנגן וכובש את הלב.

           

הציור של החורשה שאכזבה בסדרת ציורי הנוף יוצא דופן מיתר היצירות. מקורו של הציור בטיול השנתי הכיתתי בשנה החולפת. אולם הנוף מדומיין. "עבר זמן עד שהחלטתי לצייר והציור פותח בתהליך של חוסר הצלחה והשראה המתבטא בשמים של ציור נוף זה".

נשים בתנוחות ובהבעה המצטטת רומנטיקה מצטיירות כ"פאם-פאטאל". המושג נטבע באמצע המאה ה-19 כמוטיב האישה שמפתה את הגבר ומביאה לאובדנו. הן מופיעות גם במיתולוגיות השונות וביצירות הספרות והאמנות לאורך ההיסטוריה של התרבות האנושית. הן מבוצעות בציורים כגון: "מבט של סוד", "Edge of seventeen", "מבט", "מחכה שיגיע".

הציור "מחכה שיגיע" נצטייר בהאזנה לקולה הייחודי של הזמרת  המצליחה  Stevie Nicksוהסגנון הקאנטרי-מיסטי המסתורי שלה. Nicks הושפעה בשיריה ובהופעתה מהסגנון הגותי.

"מחכה שיגיע" - 70X70

פן נוסף של האמן מתגלה ברישומי קלסתרים בשחור לבן המנציחות דמויות מפורסמות וכן של המוכרים לו בחיי הים יום. הרישומים מבוצעים לאחר שהשלים את העבודה על ציוריו, והם הופכים לגרסאות מצמצמות ומזוקקות של זולתן הצבעוניות.

-

הפתיחה החגיגית של תערוכת ציורים של הצייר עמנואל קובלנוב, תלמידה של הציירת נילי קשאני.
ביום א' 4 בפברואר 2018 בשעה 19:30  בגלריית "עדי" במרכז קהילתי שז"ר יבניאלי 30


תודות: נילי קשאני, עיריית גבעתיים, הנהלת בית שז''ר וצוות העובדים 

תערוכת יחיד של אראלה הר טוב "מכחול המשאלות" אוצרת דבורה בוצ'מן

Invitation

              פתיחה חגיגית של התערוכה "מכחול המשאלות"
-
האמנית אראלה הר טוב המציגה תערוכת יחיד ראשונה בהמלצת מורתה לאמנות נילי קשאני, תחגוג את יום הולדתה ה87 בחודש ינואר 2018. היא מתגוררת בגבעתיים משנת 1955 ומנהלת אורח חיים המלא בנתינה וזכתה באותות כבוד ובפרסים בשל כך.

הר טוב החלה את דרכה האמנותית עוד כילדה בקיבוץ גבת, השוכן במרכזו של 'עמק יזרעאל' בסמוך לנהלל. שם הצטיינה ברישומי הפחם שביצעה. הילדה צדה את עיניה של ציירת מהקיבוץ, והיא טיפחה אותה. אראלה נשלחה לתל אביב ללמוד בתיכון מקצועי ב'בית החלוצות' והוכשרה לעסוק בהוראת תפירה סלונית. מאז היא עוסקת בתחומים שונים של אומנות: בפיסול בבד, בציור על משי, במגזרות נייר, ברקמה על מפות, בשזירת חרוזים, סריגה אמנותית, פיסול בעיסות נייר ועוד. היא הקדישה תשומת לב מרובה לעבודות היד השונות שבצעה במשך השנים, והן מעוררות פליאה. יצירותיה מצטיינות בגיוונן, בדיוקן, בפרטיהן הזעירים, בצבעוניותן המעודנת, ובקומפוזיציות המעניינות.

אראלה הר טוב 

אראלה מצטיינת בסיפור חיים מעניין ואפילו מופלא. ההורים שעלו ארצה עם חבריהם מפינסק בשנת 1924, היו בין מקימי קיבוץ גבת לזכר קדושי פינסק שנספו בשואה. האב יצחק נבו הצטיין בתחום הטכני, התכנוני והאמנותי - התפרסם בשל המצאותיו וסליקים שתכנן מצויים במקומות שונים בארץ. בכפר גלעדי ובמכון איילון מצויים סליקים לנשק בלתי חוקי מעת המנדט הבריטי בא''י, אשר פתחיהם הוסוו בעזרת מכונות כביסה ואפייה הנעות באמצעות פטנט שהמציא. כאיש ארגון ההגנה נרדף האב על ידי השלטונות ונאסר למספר שבועות ב"שבת השחורה'' בעיקר בשל דמיונו לדוד בן גוריון. יחד עם יתר ילדי הקיבוץ והאימהות נאלצה הילדה לחרוש ולזרוע בשדות על מנת למלא את מקומו ומקום יתר הגברים שנכלאו.

בגיל שנה חלתה אראלה ושמיעתה נפגעה. בגיל ארבע שמע רופא המשפחה שהילדה מזמזמת נעימות. הוא הסיק שהיא חזרה לשמוע ואכן החלה לשמוע באופן חלקי. עתה החלה גם לדבר. בשל שמיעתה הלקויה לא גיוסה לצה''ל, למרות שרצתה משום שבאותה תקופה לא היו מכשירי שמיעה. אראלה לא ויתרה על שרות המולדת, והתנדבה לעזור במשקים.

כאשר שהתה בראש-הנקרה הכירה את אליעזר שהגיע מגבעתיים לביקור. הם נישאו לאחר שנתיים ועברו להתגורר בקיבוץ יפעת (שנפרד מגבת). שם גם חגגו את טכס נישואיהם – הראשון שנערך במקום, וכן את לידת הבת הבכורה ענת שהייתה גם הילדה הראשונה שנולדה בקיבוץ יפעת. הבת העניקה לאראלה שני נכדים ושני נינים.

המשפחה עקרה לשכונת בורוכוב בגבעתיים. שם נולד הבן יוסי העוסק כיום ברפואה. הוא העניק לאראלה שלוש נכדות ושני נינים. בעת בניית מעונם הנוכחי התגוררה המשפחה בהרצליה. שם נולדו שני בניהם: עופר בעל החאן "בארותיים", ומוטי בן הזקונים המתגורר בשדה יצחק. הוא עוסק בשיפוץ ובצילום. כל אחד מבנים אלה העניק לאראלה שני נכדים.

בעקבות פרנסתו של בן זוגה שהתה אראלה תקופה קצרה בדרום אפריקה.

אראלה הר טוב

אל הציור הגיעה בשנת 2004 במועדון 'אלון' בגבעתיים. עבודותיה המאותחלות באפן ספונטני מקבלות נראות אידילית, רגועה ונינוחה ומקרינות שמחת חיים. אראלה האוהבת את הטבע ואת הטבעי נעזרת במכחוליה ויוצרת קורפוס של נופים שונים, צמחיה, בעלי חיים - ובעיקר בעלי כנף המצטיינים בסגנון נטורליסטי על גבול הנאיבי. האובייקטים מוצבים בקדמת הציור או משוקעים במקום מרכזי בסביבתם הטבעית ומרביתם מצוירים בזוגות. הקומפוזיציות כנות, ישירות ופשוטות. העבודות מבוצעות באופן מדויק ונקי, ובצבעוניות הקשורה לזו המצויה בטבע: כחולים, צהבהבים, ירקרקים וכדומה.

אראלה מציינת את הדרכתה של נילי קשאני מורתה לאמנות אשר מכוונת אותה להתמודד עם נושאים שונים אשר אותם היא תבצע על הקנבס בעזרת צבעי אקריליק. נילי ממשיכה ומאתגרת את האמנית להמשיך ולהתפתח ולבצע את משאלות לבבה.

  אוצרת: דבורה בוצ'מן

בגלריית "עדי" במרכז קהילתי שז"ר, יבניאלי 30 גבעתיים

שעות פתיחה א'-ה' 07:00-22:00

סיום התערוכה 31.01.18

דליה הראל מנהלת מועדון אלון נותנת לאראלה זר פרחים בשם המועדון לכבוד זכייתה באות אשת השנה של "ליונס גבעתיים"

תודות מיוחדות להנהלות ולצוותות "בית שז''ר" ובית אלון בגבעתיים 

בשלות ובוסר - תערוכת ציורי סדנת הציור של נילי קשאני 15.6.15 - 17.4.15

האמנית נילי קשאני מציעה צוהר לאמנות עכשווית לתלמידותיה המציגות את עבודותיהן בסמוך לעבודותיה במסגרת תערוכת הישגים שנתית "בשלות ובוסר". 

נילי קשאני,עלתה לארץ בשנת 1964 ומתגוררת ברמת גן. היא החלה לעסוק באמנות בעקבות החלמה ממחלה קשה. היא התמקצעה, הציגה את עבודותיה בארץ ובעולם  וכך גם הפכה  למורה לאמנות. 

נילי מציינת כי הושפעה מאומנים כגון פיקסו, סזאן ומאטיס.

נילי קשאני

ארלין אלון היא אמנית הגרה ברמת-גן. משנת 2009, לאחר עשרים שנה בהן הייתה מרצה וראש מחלקה באוניברסיטה פיליפינית, היא עובדת כמורה לאנגלית המלמדת תלמידים, סטודנטים ואנשי עסקים. 

בשנים 2010 – 2012 היא ציירה בצבעי גואש פסטל ושמן ורשמה בפחם ובעפרון באפן נטורליסטי. מעת הצטרפותה לסדנה של נילי קשאני השתחררה מהתלות במודל ומתנסה בציור חפשי ונטייה למופשט.  

בחיפוש אחר הגיון פנימי בעבודותיה ניתן להבחין באספקט האסתטי של עבודתה העושה שימוש באמצעים ומבעים הגותיים המוצאים ביטויי גם בשמות הציורים:

  Dialogue - הינו תרחיש בין שני פרחי חמניות ומתכתב עם עבודתו של וואן גוך.   

 Breaking out - הינה התפרצות של קונכייה, מפלג גוף עליון נשי באמצעות גל. 

כאן ניתן רמז ליצירות האמנות המפורסמות של בוטיצ'לי: 'הולדת ונוס' העולה מקצף הגלים שבים וכן ליצירתו של דיוויד לה שפל בה מכסים שני גברים את מערומיה של ונוס בקונכייה, שאינה אלא דימויי של האיבר המוסתר.

Anticipation - התקווה בציור זה מסתתרת בבית ישן בעל דלת וחלון חסומים. 
ביהדות מסמלת דלת סגורה החלטה שאותה מעוניינים לדחות, אולם פתחים והיציאות בחלום יכולים להעיד על יכולת אינטראקציה עם הסביבה החיצונית. חלום על בית נעול שלא ניתן להיכנס אליו יכול להצביע על סגירות בזמן הערות. 

"Go With The Flow" – הנו גם שמו של השלאגר בביצוע להקת הארד רוק  "Queens of the Stone Age". עבודתה של ארלין מבוצעת כמקטע של זרימת מים בין סלעים. כבר בתחילתו של השיר מתוארת אפיזודה קשה. האם לאמנית יש קשר אליה?
She said "I'll throw myself away. / They're just photos after all / I can't make you hang around / I can't wash you off my skin. / Outside the frame, is what we're leaving out /You won't remember anyway/
I can go with the flow…
האמצעים בהם משתמשת ארלין מניבים תוצאה אמנותית שאופייה מוטעם לוויזואלי. הייצוגים, המבנים והנרטיבים החברתיים-תרבותיים שמכילים פמיניסטיות מופנמים בעבודותיה. 

ארלין אלון 

  




























רותי קורנבליט מגיעה לסדנה של נילי ממושב 'בקעות' המצוי בבקעת הירדן החל מספטמבר 2013. היא מתגוררת במושב זה ארבעים שנה. 

בגיל עשרים למדה ציור במכון אבני במשך שנה. היא סיימה לימודי רפואה משלימה ועבדה בתחום. בד בבד החלה ליצור בחומר ולימדה בחוגי קרמיקה באזור מגוריה.  

בסדרת עבודותיה המוארות שמוצגות בתערוכה ניתן לצפות בפרחים המצויים במרכזה של כל יצירה. הם מיוצגים כקבוצות ונתונים באגרטל, בעציץ או מככבים בקדמת הקנבס. גם כשדמות אישה מבצבצת היא מצויה במישור האחורי.

יצירותיה בתערוכה מצטיינות בקומפוזיציות במנח ממורכז, או כזה היוצר תנועה שמובילה את המבט באופן סיבובי בין מרכיביה של כל עבודה שוב ושוב. מריחות המכחול מבוצעות במקצב אקספרסיבי, אך מגוון הצבעים שבהם משתמשת רותי הנו חי נינוח ורגוע. כך היא יוצרת תחושה של נועם ועדינות המנוסחים בעבודותיה. 

רותי קורנבליט 

   





























ענת רביב מרמת גן היא פסיכולוגית ילדים במקצועה. היא מציירת אצל נילי כשנה.
במרכז סדרת ציורים של בתי קפה מצויה האישה העכשווית, הנתפסת כסמל העידן הנוכחי.
הדמות משמשת ככלי ביטוי בסצנות של מערכות יחסים והקשרים ומייצרת חללים נוסטלגיים כאמנים אחרים המתגעגעים למרחבים לזמנים אחרים. 

ענת שואבת מהתרבות המערבית שאין בה שום דבר לכיד ואחיד באופן המהדהד את סובייקט אישה כמודל אנושי, וכאינדיבידואל העומד בפני עצמו המצטיין בהשתוקקות לדו-שיח ודיאלוג, ולקשרי זיקה הדדית. 

עבודותיה מתכתבות עם תקופת ניס ביצירותיו של אנרי מאטיס והפוביזם. האישה המיוצגת בהן מהווה בעת ובעונה אחת אובייקט מחשבתי קונקרטי ומופשט. כך היא נקשרת לנעלה ולנשגב. 

ענת רביב 

לי שיגר מרמת גן לומדת אצל נילי זה שנה ועובדת עם ילדים. היא מצאה מענה בשיח אמנותי שברירי עם תחום שגבולותיו חמקמקים כמושאיו, ופרספקטיבה אופטימית שוררת בעבודותיה בשל המיעוט הוויזואלי ופשטות הקומפוזיציה.  

לי שיגר מבקשת לנסח בסדרת הציפורים המוצגת בתערוכה תרחיש המגדיר אותן בפרשנות שיכולה לרמז על פרמטרים מסוימים מהשקפת עולמה ומשדה פעילותה היום יומי.

כך נוצר כאן ועכשיו קשר המתקיים בין אדם לבעלי כנף במפגש אקראי שאינו  נטול הומור ורגישות  או מודעת לחוסר הוודאות המסתמן מן העבר השני.

לי שיגר 

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן