‏הצגת רשומות עם תוויות סיון לוי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סיון לוי. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 במאי 2019

"ים, יער, מערה ומלכים אוכלים עוגות" - תערוכת סוף השנה לחוגי האמנות של המרכז הקהילתי "שדה בוקר" בגלרית "עדי" מרכז שז''ר גבעתיים



INVITATION

"ים, יער, מערה ומלכים אוכלים עוגות"
תערוכת סוף שנה של החוג 'פיסול וציור בעקבות הסיפור'.

גלריית 'עדי' מתכבדת להזמינכם לתערוכת סוף השנה של חוג האמנות לילדים 'פיסול וציור בעקבות הסיפור', שפועל במרכז הקהילתי 'שדה בוקר' בגבעתיים.

בתערוכה זו מוצגות עבודות פלסטיות שילדי החוג, צעירים ובוגרים, יצרו לאורך השנה בהדרכת מינדי מרגלית וענת חסון.

ילדי כיתה א' מציגים פסלי עוגות - פנטזיה על עוגת החלומות המושלמת.

תריסר עוגות "טעימות", עשויות בטכניקה מעורבת, מוצבות על אדן החלון בגלריה ומזמינות את מי שמציץ, להכנס ולהצטרף לחגיגה.



ילדי כיתה ב' מציגים ציורים של נוף תת-ימי ופסלים של לוויתנים: בשקט-בשקט, מתחת למים, נוצרות חברויות מופלאות.



כיתה ג' מציגה קבוצה של דיוקנאות מלכותיים שצויירו בפרטנות רבה ולאורך זמן, בהשראת דיוקנאות קלאסיים של בני מלכות שצויירו לפני שנים רבות.

הכתר, פריטי הלבוש המפוארים, התכשיטים וההבעה הקפואה של הדמויות - כל אלה מעידים כי מדובר באנשים רמי מעלה




מה זה יער? ילדי כיתות ד'-ה' מחפשים תשובה לשאלה זו בסדרה של רישומים וציורים שמציגים את היער כמקום חלומי שמזמין אותנו לשוטט בתוכו על כנפי הדמיון; במסע שכזה איצטרובל יכול להפוך לכובע של חייל ועלה - לזנב של טווס.
היער מתגלה גם כמקום עצום, מלא חיים ומלא צללים: מסקרן ומושך אך גם מפחיד ומאיים



ילדי כיתות ו-ז חזרו לשחר ההסטוריה ומציגים ציורי קיר כמו אלה המצויים במערות האדם הקדמון ובקברי הפרעונים במצריים העתיקה



צילומים וטקסט: מינדי מרגלית וענת חסון

התערוכה מוצגת בגלריית 'עדי' במרכז הקהילתי שז"ר בגבעתיים (רח' יבניאלי 30).

פתיחה חגיגית ב- 19 ביוני, נעילה ב- 26 ביוני.

אוצרת בית שז''ר - דבורה בוצ'מן










































































































מה זה יער? ילדי כיתות ד'-ה' מחפשים תשובה לשאלה זו בסדרה של רישומים וציורים שמציגים את היער כמקום חלומי שמזמין אותנו לשוטט בתוכו על כנפי הדמיון; במסע שכזה איצטרובל יכול להפוך לכובע של חייל ועלה - לזנב של טווס.

היער מתגלה גם כמקום עצום, מלא חיים ומלא צללים: מסקרן ומושך אך גם מפחיד ומאיים








ילדי כיתות ו-ז חזרו לשחר ההסטוריה ומציגים ציורי קיר כמו אלה המצויים במערות האדם הקדמון ובקברי הפרעונים במצריים העתיקה












19 ביוני - פתיחה חגיגית

26 ביוני - נעילה

אוצרת בית שז''ר - דבורה בוצ'מן



יום שני, 13 במאי 2019

על גג העולם - תערוכת סוף שנה של סטודיו ספירלה בגלריית 'עדי' גבעתיים







INVITATION

הלית כפיר ומינדי מרגלית מנהלות את סטודיו "ספירלה" להבעה, ליצירה ולטיפול ביצירה ברחוב המלבן בגבעתיים. המקום הינו מרכז חוגים, סדנאות ואירועי אומנות לילדים ולמבוגרים.

השנה מתקיימת תערוכת סוף השנה של הסטודיו בגלריית "עדי" בבית שז''ר בגבעתיים.

אחת הסצנות בסרט ״מלאכים בשמי ברלין״ בבימויו של וים ונדרס (1987) היוותה מקור והשראה לשם התערוכה הנוכחית של סטודיו ספירלה: ״על גג העולם״. בסצנה זו יושבים שני המלאכים דמיאל וקסיאל על גג של בניין ישן בברלין ומאזינים למחשבות אנשים.

חלק ראשון של התערוכה כולל פרויקט פיסול של דמות מלאך מעיסת נייר שאותחל כבר בתחילת השנה. הגדרת המלאך, תכונותיו ומראהו יצרו בלבול בקרב התלמידים הצעירים והמבוגרים. מלאכית הפרחים, המלאך של הנסיך הקטן, מלאך האביר, מלאכית הפלמנקו, והמלאכית של כיפה אדומה הינם מלאכים שנוצרו בסטודיו. לכל אחד מהם נוספו תכונות שמבדלות אותם ויוצקות הומור ושובבות לניראותם. מאמר מלא על המלאכים באתר של הלית



מלאכית הפרחים

חלקה השני של התערוכה מכונה: "בעקבות אמנים" והיא משותפת לכל התלמידים: מגיל 5 ועד 75. בחלק זה ניתן לצפות בהבדלים בהתמודדות עם האתגר ליצירת אינטרפטציה אישית שנובעת מיצירות אמנים מפורסמים. ההנחיה היתה שלא להעתיק מהאמן אלא לקבל ממנו השראה בלבד. הילדים הצעירים התמודדו עם יצירות אמנות של וינסנט ואן גוך ומנחם קדישמן. בקבוצות האחרות תהליך הבחירה היה אישי.






החלק השלישי של התערוכה נקרא: "דיוקנאות של מרי פופינס" ונוצר בהשראת הסרט המוזיקלי: "מרי פופינס" שהופק לראשונה בשנת 1964 על ידי חברת וולט דיסני על פי עלילת ספר זה. "קראנו את הספר במשך השנה, ולקראת סיום החלטנו לצייר דיוקן של הגיבורה. כל אחד צייר את הפרשנות שלו." הדמות שהצטיירה הינה קסומה ומיטיבה, ועם זאת מציבה גבולות ברורים וקשוחה למדי.



מרי פופינס 1


מרי פופינס 2

חלק רביעי או מיני חלק (נמוך במיוחד) מכונה: ״פרה זה עניין של השקפה". ההנחיה ליצור פרה מעיסת נייר עוררה התנגדות. לכן פוסלו כבשים או חזירים במקום פרות. פרות אחדות נוצרו בסופו של דבר. הן מוצבות על דשא סינטטי על גבי רצפת הגלריה ונושאות שני שלטים: "נא לא לדרוך על הדשא" ו"פרה זה עניין של השקפה".



פתיחה חגיגית של התערוכה:

ביום שני 3 ביוני בשעה 19.00.
נעילת התערוכה: 13 ביוני 2019.
שעות פתיחה : א-ה 7.00-22.00

אוצרת בית שז''ר: דבורה בוצ'מן

תודות: לצוות ולהנהלת בית שז''ר-גבעתיים, לקהילתיים, לעיריית גבעתיים

יום רביעי, 24 באוקטובר 2018

'הצבע הוא הקול' - תערוכה שנתית - Curator - Dvora Bochman

גלריית 'עדי', במרכז קהילתי שז''ר, יבניאלי 30 גבעתיים מתכבדת להזמינך לפתיחה החגיגית של התערוכה:
'הצבע הוא הקול'


 האמנית והמשוררת שושי סומך בקרה בפתיחת התערוכה וכתבה שיר זה:


תמונות בתערוכה / שושי סומך

תמונות משובבות לב
במשיכות מכחול עדינות
מילאו את הקירות בתערוכה,
"קול הצבע" נשמע בתרועה רמה.

הנופים מלאי החיים
הזמינו פנימה את הצופים
כישרונם של הציירים
בלט למרחקים.

העיסוק באומנות הציור

נפלא ומבורך לגמלאים המשתתפים.

INVITATION
ביום ה' 22.11.2018 בשעה 19:30

האמנית נילי קשאני המנחה את החוג לציור במועדון 'אלון' בגבעתיים יוזמת תערוכת הישגים שנתית מגוונת במסגרת חודש המוקדש לוותיקי הקהילה. תערוכה זו ממשיכה מסורת מבורכת ומייצרת שוב מפגש ושיח הדדי של יצירות התלמידים עם הקהל הרחב באמצעות קירות הגלריה.

אוצרת גלריית 'עדי' - דבורה בוצ'מן.

    .הפקת התערוכה על ידי  דליה הראל - מנהלת פעילות גמלאים-בית אלון

שם התערוכה 'הצבע הוא הקול' מחבר את העין והאוזן. שני איברים אלו בגוף האדם משויכים לחמשת החושים שנקבעו על ידי הפילוסוף היווני אריסטו (הראייה, השמיעה, המישוש, הריח והטעם). הראיה מתבצעת באמצעות העין, אולם האמנות הפלסטית מנסה להפעיל חושים נוספים באמצעות המסר המתגלה דרכה.

'קול' במובן צליל מוגדר כסוגי גלים בצפיפות שונה בצירי הזמן או המרחב. הגלים מייצרים הפרעה פיזית מחזורית מתפשטת. האדם קולט קולות בעיקר באמצעות האוזן, והם מתורגמים באמצעות המוח לחוויה חושית שמיעתית. חשיבותה של השמיעה מומחשת בשפה במילים שהצטרפו למונח 'קול' וייצרו מטבעות לשון אשר הרחיבו את משמעותו.

קולו של אדם מייצג ומייחד אותו. במקרה פרטי זה מצטרפת האמנות שהוא מייצר כשופר לקולו. שפת היצירה החזותית מאפשרת הפקת תכנים גלויים וסמויים שנמסרים באמצעותה. אובייקטים של אשליה משתקפים במצויר והאופן בו הוא נתפש דרך מסננת הרהורים, מחשבות, תחושות ותפישות מודעות ובלתי מודעות.

בתערוכה זו נתבונן במגוון החדש של היצירות. נבחין שהן תוצרים שממחישים ביטוי חווייתי, ונותנים לעוסקים במלאכת הציור כלים לבצע תמונת עולם סובייקטיבית. כך מוארות נקודות שונות בקומפוזיציות ובשילובי צבעים מנקודת מוצא ומהיבטים מגוונים כהעמקה והרחבה של החומרים המצוירים.
נילי קשאני בעת השיעור
על האמנים:

חביבה אבדי,

נולדה וגדלה בגבעתיים, עתה בגמלאות ומתגוררת ברמת-גן. היא הצטרפה לחוג הציור בתום עבודתה המגוונת: בבנק דיסקונט אגף מט''ח, כגרפיקאית ובדקורציה בשק''ם  בקניון איילון רמת-גן, בסידור חלונות ראווה ועבודה עם ילדים במועדוניות.

חביבה אוהבת ציור ואמנות מגיל צעיר. השתתפה בחוג לאמנות במרכז קהילתי בחיבת ציון רמת-גן אצל המורה שלי (שולמית חלאווי), ולמדה גרפיקה בשנות ה-80  בבני-ברק. יצירותיה של חביבה ניתנים להגדרה הן כציורי אווירה נטורליסטיים על גבול האימפרסיוניזם והן כאבסטרקטים ששואבים נראותם מהקוביזם. היצירות  מצטיינות בצבעוניות רב גונית. היא אוהבת לעסוק בנושאי נוף וטבע דומם.

 חמדה אבשרי,

נולדה בתל אביב, והתחנכה בפנימייה בבן-שמן. מתגוררת בגבעתיים זה 40 שנה.  נשואה +3 וגמלאית מבנק דיסקונט. 

מציירת זה שלוש שנים בחוג של נילי וביצירותיה ניכרת אוירה רומנטית ואהבה לנופי כפר וחורש שמבוצעים בצבעוניות חמימה ורוגעת. מציירת בצבעי שמן על קנבס ועל לבידים. השתתפה בתערוכת החוג "מכחולים" בשנת 2016  

דורית אורנאי,
נולדה בחיפה, ומתגוררת ברמת -גן.  מהנדסת תעשיה וניהול, עבדה בצבא קבע בחיל הים. תואר שני בתולדות אמנות מאוניברסיטת בן-גוריון. עתה גימלאית צה''ל.

פיסול בחומר - 10 שנים אצל האמן צ'רקוב בסגנון נטורליסטי שמייצר מערך פיסולי עלילתי בסגנון מדויק ומוקפד.
הדפס ותחריט - במוזיאון תל אביב - בסדנה שנה שלישית.
צילום - במועדון במרום נווה, רמת גן.

אהבתה לריאליזם מקבלת ביטוי בחוג בציור אצל נילי. כאן היא נמצאת בתהליך מעניין של השתחררות מהנטורליזם הקפדני. בעבודותיה נבחין בדמויות בפוזיציות שמאיירות סצנות מלאות רגש ממחוזות הילדות וממקומות אקזוטיים.  הן מבוצעות בצבעי שמן בקומפוזיציות ובצבעוניות דרמטית.

דורית אורנאי
 שולמית אליאס,

נולדה בבגדד, עיראק. בשנת 1951 עלתה ארצה כילדה בת 4. המשפחה שוכנה במעברת 'שער העלייה' במערב חיפה. משם עברו להתגורר בצריף בהרצליה ומשם, כשהייתה בת 8 הגיעו לרמת גן.

למדה בבית הספר התיכון אוהל-שם. למדה הנהלת חשבונות ועסקה במקצוע זה בבנק לאומי, באל-על ובמקומות נוספים בשל הדינאמיות בה היא מצטיינת ואהבתה למעברים בהם הצטיינו חייה.

לאחר היציאה לגמלאות בשנת 2015 החלה דרכה בעולם היצירה והאמנות. 
למדה במשך שנתיים ציור בצבעי שמן, אקריליק, אקוורל, גיר ופחם אצל רחל בנק גרסטמן במתנ"ס קריית אונו, מרכזי קהילה ופנאי ע"ש הרי סטיל.
לימודי פסיפס אצל אמנית המוזאיקה והפסיפס - בסדנה של עדנה שגב, באזור התעשייה גבעתיים.

שולמית משתתפת בחוג הציור של נילי זה שנתיים ובמסגרתו הציגה מיצירותיה בתערוכת "מכחולים". לקראת ביצוע יצירה חדשה היא מקדישה מחשבה לנושא הבא בו תעסוק. עתה מגיעה הקומפוזיציה, והציור מתחיל לבצבץ. אוהבת לבצע סצנות מגוונות בנושאים שונים בצבעי שמן, בצבעוניות רוויה ואופטימית כמי שעולם האמנות והעוסקים בו אהובים עליה.
שולמית אליאס
רחלי אנישבן,

נולדה בתל אביב אליה חוזרת לאחר השנים בהן גדלה בקיבוץ גבת. לאחר שנישאת עוברת להתגורר ברמת-גן, בה מגדלת את בנה ובתה התאומים, ועובדת כפקידת קבלה בחברת מחשבים. כאן היא מתגוררת גם עתה.

הקשר לאומנות החל בעיצוב בובות בעבודות יד מחומרים שונים. היא עברה לסריגה, ובשנת 2000 השתתפה בחוג לפיסול ולקרמיקה של עדנה מזרחי קונפינו. שם למדה במשך 7 שנים ובצעה פסלי נשים בקרמיקה, חמסות, צלחות וקישוטים. רחלי המשיכה לסטודיו של צ'רקוב בו יצרה במשך 11 שנים פסלים פיגורטיביים וציירה בעיקר פורטרטים נטורליסטיים והשתתפה בתערוכות הסטודיו.

אנישבן הפיקה סרט יו טיוב  ובו תיארה את  לידתו של ציור.

עתה רחלי יוצרת אצל נילי ונמצאת בשלב של התפתחות לעבר השתחררות מהנטורליזם בו דבקה.

אילנה דורף,

נולדה בתל אביב כבת במשפחת זילברברג. העיסוק באמנות היווה חלק חשוב ומשפיע בחיי אביה ואחיו. נישאה ועברה לגור בגבעתיים, עיר בה נולדו וגדלו הילדים. עבדה היו  ובחברת זוהר. 

החלה לצייר עוד בימי הקאנטרי קלאב הישן בגבעתיים אצל האמנית בתיה. לאחר הפסקה היא ממשיכה לצייר כגמלאית אצל נילי בצבעי אקריליק ואוהבת לבצע יצירות של טבע דומם ונופים.   

אראלה הר טוב,

נולדה וגדלה בקיבוץ גבת ומתגוררת בגבעתיים משנת 1955 ומנהלת אורח חיים המלא בנתינה. בגיל שנה נפגעה שמיעתה ובגיל ארבע חזרה לשמוע חלקית והחלה לדבר. כיון שלא גויסה לשירות צבאי התנדבה לעזור במשקים שונים. שם הכירה ונישאה לבן גבעתיים. הם התגוררו  במשך שנתיים בקיבוץ יפעת ומשם עברו לשכונת בורוכוב בגבעתיים.

כילדה הצטיינה ברישומי הפחם שבצעה. נשלחה ללמוד בתיכון מקצועי ב'בית החלוצות' והוכשרה לעסוק בהוראת תפירה סלונית. אראלה מציירת על משי משולב במגזרות נייר, רוקמת על מפות, מפסלת בבד וכן בעיסות נייר. היא  מומחית ואף מלמדת שזירת חרוזים, סריגה אמנותית, ועוד.

אל הציור הגיעה בשנת 2004 במועדון 'אלון' בגבעתיים. עבודותיה מקרינות שמחת חיים. היא יוצרת נופים, בעלי חיים ובעיקר בעלי כנף. העבודות מבוצעות על הקנבס בצבעי אקריליק באופן מדויק ונקי.

השנה, בהמלצת מורתה לאמנות נילי קשאני ובהדרכתה, הציגה האמנית תערוכת יחיד ראשונה בגלריה זו.

מאיר כהן,

נולד בדרום תל אביב לפני 82 שנים. המשפחה הגיעה מסוריה ולהורים היו 12 ילדים. כמסגר אמן עסק בהקמת תפאורות בתאטרונים ברחבי הארץ.  צייר להנאתו במשך השנים.

הצטרף לחוג לפני שנה ומצייר בצבעי אקריליק נופים מוארים, טבע וסצנות מחיי הכפר בעדינות ובקומפוזיציות מאוזנות

אסתר מיכאל,

נולדה בריזיה, פרס. בשנת 1950, כשהייתה ילדה בת 11 עלתה לישראל והמשפחה התגוררה בחולון ובשנות השישים עברו לגבעתיים. כיום מתגוררת אסתר בתל אביב.

אסתר עבדה לפרנסתה בבית חרושת לנעליים ביפו. היא למדה לצייר במסגרת חוגי בית הספר ועסקה שנים רבות בציור כתחביב. עתה מעדיפה לצייר נופים ופרחים. אסתר משתמשת בצבעי אקריליק בצבעונית רוויה. ציוריה דינמיים ומצטיינים בקומפוזיציות מאוזנות שיוצרות אווירת קסם נעימה ומלאת חיים.

יפה מילשטיין,

נולדה ומתגוררת בגבעתיים. שרתה ועבדה 20 שנה בחיל החימוש ככתבנית IBM. שם הכירה את בן זוגה איתן, הנדסאי מכונות שהיה מפקדה והם חיו ועבדו בצוותא. לזוג נולדו שתי בנות, אך יפה התאלמנה, חלתה וסבלה מאד במשך 15 שנה. לפני שנתיים הושתלה כלייה בגופה והיא חזרה לחיות.

היא החלה לצייר בחוג לציור בעת ששרתה בצבא. למדה ציור במשך 10 שנים במועדון הטכני בקריית אונו. אצל האמנית סילביה יצרה עבודות באמייל חם וקר, ציירה על צלחות וכן בחמרים רכים (בד).

עתה מציירת ציורי נוף וטבע בצבעי אקריליק על קנבס. בעבודותיה ניתן להבחין במים כמוטיב המוסיף אוירה של רוגע ושלוה


יפה מילשטיין
נעמי נבו,

לנעמי שהתאלמנה לאחר 50 שנות נישואין יש שלושה ילדים. היא מציירת זה שתיים עשרה שנים ואוהבת לצייר נופים ופרחים. 

חנה עזרא,

נולדה ביפו. למדה בבית ספר התיכון עירוני א' חשמונאים בת-ים במגמה מזרחנית ובאוניברסיטת תל אביב. נשואה +3 ומתגוררת ברמת-גן.  עבדה במרפאת מומחים ברמת גן כמזכירה רפואית ובבנק דיסקונט במחלקת סחר חוץ במשך 25 שנים.

חנה לומדת ציור זה שלוש שנים בחוגים. היא מציירת בצבעי שמן. עבודותיה אינטימיות ועוסקות בלכידת האור בעת השקיעה בים או באפלוליות של קֶרֶן זָוִית של שוק הודי בה יושבת נערה צעירה שמוכרת את מרכולתה.

חנה רגב,

תושבת העיר גבעתיים. נולדה במיסלוביץ הנמצאת בשלזיה, פולין. עלתה לישראל כתינוקת בשנת 1935.
המשפחה הגיעה למושבה רעננה. חנה למדה בגמנסיה הרצליה בתל אביב, שלוש שנים בבית ספר לאחיות בבית החולים רמב'ם בחיפה. שרתה כחיילת בתל-השומר שנקרא אז תל-ליטויבסקי. עבדה בבריאות הציבור בבית הספר 'צבי שפירא' בתל אביב וב'כפיר' בכפר שלם.  היא נישאה וילדה שני ילדים. 

חנה רגב החלה לצייר לפני כעשר שנים וציירה לסירוגין במרכז שז''ר ובמועדון אלון בגבעתיים. היא מציירת דמויות ופורטרטים במשיכות מכחול בטוחות וזריזות. העבודות מצטיינות באקספרסיביות ובצבעוניות חמה. חנה מבקרת במוזיאונים בארץ ובחו'ל ואוהבת לשמוע הרצאות על האמנות ותולדותיה. 

דניאלה רייטמן,

נולדה בגבעתיים וחזרה לגור בה. למדה בבית ספר גורדון,  וכן היסטוריה של ארץ-ישראל באוניברסיטה הפתוחה. עבדה באדמיניסטרציה כחשבת בסוכנות הנסיעות 'הדסים'. יצאה לגמלאות ומציירת זה חצי שנה.

בציוריה שמבוצעים בתנופות מכחול נמרצות מבחינים בנטייה לסגנון אבסטרקטי. הצבעונית קרירה והקומפוזיציות פתוחות ומשוחררות. 


      22.11.18 עד 02.01.19


יום חמישי, 10 במאי 2018

פלאות ואיגיון - תערוכת סוף השנה לחוגי האמנות של המרכז הקהילתי 'שדה בוקר' בגלריית 'עדי'



גלריית 'עדי' מתכבדת להזמינכם לתערוכת סוף השנה לחוגי האמנות של המרכז הקהילתי 'שדה בוקר' בגבעתיים.

בתערוכה זו מוצגות עבודות של ילדים הלומדים אמנות בשני חוגים: קבוצת ילדי הכיתות ד-ה-ו, וקבוצת ילדי הכיתות ו-ז-ח.



שתי הקבוצות עסקו השנה בדמיון, באיגיון ובחלומות.

סיפורה של אליס בארץ הפלאות שימש כבסיס ליצירות בהשראת עולמות סוריאליסטיים, הדאדא, מירו, ועוד.

התערוכה נחלקת לארבעה חלקים:

1.  פסלי readymade בהשראת "אליס בארץ הפלאות".
2.  הקולאז' והפוטומונטאז' שנוצרו כמחווה לפועלם האמנותי והפוליטי של אמני הדאדא
3.  שירים ורישומים בסגנון "הגווייה המופלאה" שצוירו בעקבות הסוריאליסטים
The wondrous corpse Surrealism
4.  ציורי נוף מופשט ופסלים שהוכנו בעקבות מירו.

שמה של התערוכה "פלאות ואיגיון" מורכב משתי מילים אשר צירופן ופריסתן על פיסות מקו הזמן האמנותי מסביר את התהליכים שעברו התלמידים בחוגי האמנות השנה.

המילה פלאות מופיעה בספר תהלים, פרק קיט, פסוק קכט: "פְּלָאוֹת עֵדְותֶיךָ, עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי". ההתייחסות לפלאי כחשוב מוסברת על ידי המלבי"ם במאה ה19: 'פלאות' הינם דברים מופלאים אשר יש בהם סודות וצפונות וצריכים 'נצירה' שהיא שמירה יתירה.

איסוף והשמירה של העצמים המופלאים בתקופת הרנסנאס מצוי באוספים של חפצים בלתי שגרתיים. הם רוכזו ונשמרו ב'חדרי-פלאות' ברחבי אירופה. מקבצים אלה היו אבותיו של המוזיאון המודרני.

למונח 'פלאות' שורה ארוכה של מילים נרדפות ואלה הן: אַבְּרָקָדָבְּרָה, אוֹב, אוֹת, הוקוס פוֹקוּס, כִּשּׁוּף, לַחַשׁ נַחַשׁ, מַגְיָה, מוֹפֵת, מעשׁה כשׁפים, מִקְסָם, נֵס, קֶסֶם. הימצאותן של ביטויים רבים אשר משיקים למונח, מגדירים אותו במישורים שונים. היקף גדול זה רומז על עוצמתו של הפלאי, ההתלבטות, וכן על הרצון לדייק את משמעותו.

איגיון הינו מונח שנוצר מהלחם של שתי מילים: אי + הגיון Nonsense    

ביצירות איגיון באמנות מתלכדים דימויים חזותיים שחיבורם נראה משמעותי ובעל מסרים מורכבים ומבלבלים. אך לאיגיון אין פרשנות "נכונה" אחת. להיפך: ז'אנר זה מובנה סתירות. יש ויצירות איגיון מתבססות על משחקי מילים מומצאים אך עליהם להישמע אמתיים באפן תחבירי.

פסל -  בעקבות 'אליס בארץ הפלאות 

ספרו של לואיס קרול "אליס בארץ הפלאות" אשר משמש כהשראה ליצירות בתערוכה מקיים מפגש בין הפלאות והאיגיון. בחידון שערך לואיס קרול הוא שאל שאלה משונה שקשה לתת לה תשובה הולמת. התשובות שניתנו היוו משפטים נכונים תחבירית אך לא היה להן קשר הגיוני לשאלתו.

..." מי את?" אמר הזחל.

לא הייתה זו פתיחה מעודדת לשיחה. אליס השיבה, די בהיסוס – "אני – אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה – לכל הפחות, אני יודעת מי הייתי כשקמתי מהמיטה הבוקר, אבל אני חושבת שכנראה החליפו אותי מאז כמה פעמים."

"למה את מתכוונת בדברים האלה?" אמר הזחל בקשיחות. "הסבירי את עצמך!"

"אני לא יכולה להסביר את עצמי, לצערי, אדוני," אמרה אליס, "כי אני לא עצמי, אתה מבין."

"אני לא מבין," אמר הזחל.

"לצערי, אני לא יכולה לנסח את זה בצורה ברורה יותר," השיבה אליס בנימוס מופלג, "כי אני לא יכולה להבין את זה בעצמי מלכתחילה; ולהחליף כל-כך הרבה גדלים ביום אחד זה נורא מבלבל."

(מתוך התרגום של עטרה אופק לספר)

בשנת 1919 הצטרף האמן מרסל דושאן לאסכולת הדאדא אשר שמה נבחר באפן מקרי. אמני הז'אנר פיתחו טכניקות אמנות חדשות. קולאז'ים ותבליטים העשויים מחומרים שונים סודרו באופן אקראי על ידיהם. דרכי היצירה של אמני הדאדא נועדו לזעזע ולערער את הקהל ואת שיפוטו האמנותי והאסתטי.

קולאז' בהשראת תנועת הדאדא 


ביצירות הדאדא-ברלין נראים לראשונה יצירות Photomontage  (מצרפתית) -   פוטו/תמונה, מונטאז'/הרכבה. בטכניקה זו נעשה שילוב של גזרי תצלומים שהודבקו זה לזה. התוצר אף הוא נראה מציאותי ומשמש להעברת מסר אמנותי פוליטי בידיעה של המתבונן שאין מדובר בתצלום אמתי.

המונח Readymade הגיע מצרפתית: "Objet trouvé", אוֹבּזֶ'ה טרוּבֶה. מושג זה נטבע על ידי האמן מרסל דושאן. הוא פיסל באובייקטים ובחפצים יומיומיים כשהם מנותקים מן הקונטקסט המקורי שלהם. כך הרחיב את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות.
הגווייה המופלאה הינה טכניקה שהומצאה על ידי אנדרה ברטון וחבורת אמנים סוריאליסטים. מקורה במשחק שיתופי בו ארבעה שחקנים כתבו על דף נייר קטע קצר בתורם, הדף קופל כדי להסתיר את החלק שנכתב והועבר לשחקן הבא לכתיבה נוספת. הביטוי המוזר שנוצר באקראי: 'הגווייה המופלאה תשתה את היין'  "Le cadaver exquis boira le vin nouveau"  הפך לשמו של המשחק.
 הסוריאליסטים צעדו צעד נוסף. הם הדביקו צילומים או ציירו תמונות אדם במקטעים כאשר נייר הציור קופל לאחר כל מקטע, כך שמשתתפים מאוחרים יותר לא יוכלו לראות חלקים קודמים. הפתעה נוצרה בסוף, כשנפרש כל הדף המצויר.
האמנים הסוריאליסטים: איב טאנגי, ג'ואן מירו, מקס מוריס ומאן ריי שיחקו  במשחק זה שכלל אלמנטים בלתי צפויים ליצירת דמויות המשלבות הומור אבסורדי מאוזני עלים ועד רגלי שלג. שיתופי פעולה קבוצתיים אלה עזרו לשבש את נטייתו של המוח לסדר.
עולמות דמיוניים בהשראת מירו


דרכו של הצייר והפסל חואן מירו יליד ברצלונה, בין פטריוטיות, מסורת, שירה דמיון והשילוב בין השפעת אמנות פולקלוריסטית קטלאנית, ובין השפעת הקוביזם והסוריאליזם המודרניים, הובילה אותו לסגנון אישי ומיוחד אשר נראה עדיין רענן ואהוב.

מירו הגיע לפריז של 1919 כשהציור הפך לביטוי בצבע ובצורה, וחבר לחוג שיצר את המניפסט הסוריאליסטי שדגל בכתיבה אוטומטית ובציור ללא כל מחשבה או תכנון. רעיונותיו בוצעו על פיסות קרטון או נייר שנקרעו בהיסח הדעת, ובהם שרטוטים, כיתוב ומספור.

בציוריו המוקדמים לדמויות חזות מופשטת בהשפעת הסוריאליזם ונוף ילדותו שהפכו למארג דימויים סימבוליים. הוא טען שאינו מצייר מופשט וכל צורה מבוססת על דבר אמתי. כך תמיד נראה בציוריו אלמנטים מוכרים כירח, כוכבים, דמויות גרוטסקיות, כמעט קריקטורות, חפצים כסולמות ובעלי חיים על רקע חלל ריק.

מירו יצר קולאז`ים והשתמש בעבודותיו בחומרים מגוונים מאוד שערבב ויצר בעצמו. צבע מעורב בחול וזפת, צבעי מים, ציור על נחושת, תחריטים וליטוגרפיות, גואש, עפרונות צבעוניים, דיו שמן, פסטל וגם בריבה.

הוא פיסל וצבע חפצים בהשפעת אמנות הפופ. ציוריו הקלילים הודפסו כפוסטרים עממיים והגיעו לכל בית, אך יצירתו הייתה מגוונת: מאיורים לספרים לקירות ופסלים גדולים.
על מינדי וענת  מפעילות החוגים:

מינדי מרגלית היא מורה לאמנות, בוגרת Techniques des Arts et ESATEcole Supérieure. היא מנחה חוגי אמנות בהם סיפורי ילדים ושיחה עליהם מהווים השראה ובסיס רעיוני לעבודה הפלסטית. 

בעת הכשרתה המקצועית ועבודתה כמעצבת תפאורה, תלבושות ואביזרים בתיאטרון, הבינה שהבמה מספקת לאנשיה חופש ליצירה בסביבה בטוחה ומוגנת. את אותו החופש ואותה האווירה היא שואפת ליצור לכל תלמיד בסטודיו, כשהיצירה מהווה מעין במה קטנה לכל יוצר.

ענת חסון בת קיבוץ עין המפרץ, אם לנער ולנערה וגרה בגבעתיים.
בהכשרתה האקדמית בוגרת החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה והחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.

הכשרה בין-תחומית זו חשפה אותה לקשר הקיים בין המילה הכתובה לדימוי החזותי - קשר מרתק אשר הקסים אמנים רבים לאורך ההיסטוריה, בעיקר בתקופה המודרנית.

היא מאמינה כי קשר זה מפרה ומעשיר את תהליך היצירה האמנותי של ילדים ומבוגרים כאחד, גם בימינו.

על בסיס אמונה זו ומתוך רצון ליצור לילדי הקטנים מסגרת יצירה מעשירה ולא שגרתית, פתחה יחד עם שותפתה מינדי מרגלית את "פיסול וציור בעקבות הסיפור" - חוג אמנות לילדים הפועל כבר 12 שנה.

לפני ארבע שנים פתחה חוג דומה למבוגרים ("ברעיון, בקו ובחומר- אמנות בתיאוריה ובמעשה") וברוח זו היא מרצה לתולדות האמנות במכללה האקדמית בית ברל כבר שנים רבות.

אוצרת בגלריית עדי – דבורה בוצ'מן


סרט יו-טיוב מפתיחת בתערוכה