"פועלים מכל הלב" - תערוכה שנתית של אמנות ישראלית.

פועלים מכל הלב - תערוכה שנתית של אמנות ישראלית.

גם השנה אני נוטלת חלק ותורמת עבודת אמנות למען המטרה החשובה 
המשלבת בין אמנותלנתינה לקהילה.
כל העבודות המוצגות מוצעות למכירה לציבור.

הזמנה לתערוכה 

עבודה מספר 76 

ללחוץ:   קטלוג תערוכת אמנות ישראלית 2017 

תמונות מספרים - תערוכה קבוצתית

'תמונות מספרים' תערוכה קבוצתית 

פתיחה: 9.9.2014 בשעה 19.30 בגלריית ספריית בית אלון, אילת 8 גבעתיים. אוצרת דבורה בוצ'מן 

בראיון באמצע שנות ה-60 מחפש הסופר 'דן צלקה' ביצירת האמנות: "מעין קולוניה יוונית, ציביליזציה הניתנת להעברה. מזוודה ובה כמה תווים, ספרים, איזה כלי נגינה שיעבור בחברתה על פני כל העולם, ציביליזציה מופשטת-אפלטונית, שאין לה כל קשר הכרחי עם זמנה ועם מקומה"

התערוכה "תמונות מספרים" הנערכת בחלל הגלריה ובספרייה[i] מדמה את המגוון ההטרוגני של התכולה הטקסטואלית המצוי בספרייה ליצירות אמנות המוצבות בחלל האמביוולנטי, ובודקת את אופני הקריאה השונים[ii] באמצעות סך כל היצירות וזיקתן לדינמיקה שנוצרת בין הקריאה, הכתיבה והדימוי החזותי.

כיום הופכות המילים נלוות לדימויים חזותיים ולכן, האמנות ותולדותיה מתרחבות לתרבות חזותית. רוב המסרים החזותיים נתפסים כמובנים מאליהם, נרכשים מתוך ניסיון אישי קודם. הם יוצרים מעין שפה שהיא תוצאה של קידוד והצפנה שאינה היררכית.

כתוצאה מכך, הדימוי החזותי נתפס כניתן לזיהוי ללא למידה ספציפית או מוקדמת אולם מכיוון שנוצר על ידי מי שאינו אובייקטיבי או ניטרלי - לא יהיה הדימוי חף מגישותיו ומערכיו של יוצרו.

אביגיל פריד מתייחסת לשינויים מגדריים בחברה, ובמעורבות הגבר כשותף שווה זכויות במשפחה בהשפעת ספר הילדים של נירה הראל 'מפתח הלב'[iii].  היא רוקמת על כיסוי-חלה את האב כטבח העוסק בהכנות לסעודת השבת. חוטי הרקמה פורצים מקווי המתאר כמשבשים את הסדר הישן והמוכר. הם מדגישים את עמלנותו בהומור, ושואלים מה יעלה בגורלה של המסורת.

עבודתה של אסתי ירון הינה קולאז' המתאר רגע של כמיהה לפריחה כאנלוגיה לחייו הקצרים של האמן וינסנט ואן גוך. הספר 'מכתבים לתיאו' עוסק בעולמו הפנימי, מצוקותיו, החיפוש אחרי רגעי אושר ורצונו של ואן גוך להמשיך ולצייר.

האמנית מצטטת את 'החמניות' של האמן ומשלבת אותן בזר פרחים צבעוני ואופטימי שייצרה בהתייחסה למכתב הפנייה לתיאו - אחיו הגלריסט:

"מאחר שזו עונה משופעת בפרחים... תעשה בחכמה  אם תשלח לי חמישה מטרים נוספים של בד. מפני שלפרחים חיים קצרים...כשתקבל את הבדים שעשיתי בגן, תראה שאני לא עצוב כל-כך כאן.

שלום בינתיים,

לחיצת יד איתנה במחשבה לך וליו שלך

וינסנט."

אתי מצא יחזקאל מציירת באקריליק על דפדפתA4 טיוטת שירה-סיפורת עצמית. היא יוצרת דיאלוג בין שני מדיומים: כתיבה וציור. הפורטרט בעבודה זו מבוצע בקווים עזים על פני טקסט ומצטיין במבט חיצוני ממוקד אך בלתי אפשרי לתוך רבדי הלך הרוח הפנימיים. פעולת התבוננות זו חודרת אל בין השורות, לתוך אותן מחשבות שיצרו את הדמות המתבוננת.

ברוך בריצמן התרשם מתפישת החיים הזנית, השונה מהידוע בתרבות המערב. תפישה זו מתגלה בציור האקספרסיבי 'בדרך אל האושר' דרך חיוך קל בזווית פיו של אדם זקן המבצבץ מהחשכה. פניו חרוצות הקמטים מוארות באור כחלחל סגלגל בתהליך ההתמודדות הסבלני עם ההזדקנות.

האמן בחר באפיזודה מתוך הספר: "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה" של הסופר היפני הַרוּקי מוּרַקַמי. ספר מאופק ואינפורמטיבי זה מתאר את המסלול והטכניקות שפותחו להגשמת מטרה ומציץ לחייו של הסופר כאצן חובב למרחקים ארוכים.

הצילום של גפן שטרן מנסה לפתור את אחת מבעיותיו של הנסיך הקטן בספרו של אנטואן דה סנט-אכזופרי - ספר השזור באיורי שיח פילוסופי בין טייס לילד על אי בודד. בצילום מתייחסת האמנית לעצב של קליפה ישנה מתחתיה נמצא משהו אחר - והיא מושלכת. האמנית יוצרת לנסיך קליפה נצחית בתעדה קליפות שונות שנעשו ביציקות שעווה כדימויים מופשטים בחלל לבן. כך מיוצגת ההתכתבות עם דמות הנסיך הקטן, מסעותיו והיעלמותו, דרך זמניות השעווה כחומר שנמס ונעלם בטכניקת 'השעווה הנסוגה' לאחר ששימרה צורתה. השעווה נעלמת עתה גם מתולדות הפיסול .

עבודתו של דב דרובל מבוצעת על דיקט בשחור ובלבן. היצירה הינה אפיזודה אחת מתערוכת יחיד בהשפעת הספר 'אאוריקה' של אדגר אלן פו. בשנת 1848 פרסם פו תיאוריה קוסמולוגית על מקור היקום, מצבו הנוכחי ועתידו האפשרי. תיאור ראשון ומדויק זה של תיאורית המפץ הגדול על התפשטות, התכווצות וקריסה, פורסם שמונים שנים לפני חישובי הפיזיקאים בזרם המרכזי בפיזיקה כיום. חורים שחורים לא נעלמו מעיני רוחו של פו, שהיה הראשון להסביר מדוע השמיים חשוכים בלילה.

'תמונה מספר' הנה עבודת עיסת-נייר של דבורה בוצ'מן ובה מצוי מאגד דפים בעל מראה מתכתי חרוך. העבודה מתכתבת עם משפטו הנבואי של המשורר הגרמני-יהודי היינריך היינה: 'במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם.' האימרה חקוקה לצד אנדרטת ה'ספרייה' שעוצבה על ידי מיכה אולמן. האנדרטה מייצגת את החלל התרבותי שנותר לאחר השריפה הפומבית של ספרים 'המאיימים על הרוח הגרמנית'. משרד התעמולה הגרמני ארגן את השריפה בכיכר האופרה בברלין בשנת 1933, בה הושמדו20,000 ספרים.

ספר הילדים 'אבא לא מגיע' מאת שי ראשוני, חולהALS ורז בנו בן התשע. האמנית דורית ראשוני, אחותו של שי, איירה את הספר ומציגה אותו בתערוכה כשהוא עקוד במגירה ישנה. "הספר הוא הסיפור המשפחתי שלנו לצד החוויה של המחלה שלי", אמר שי בגל"צ, "רז מבין לאיזה מצב המחלה צפויה להגיע ומבין שאי אפשר לעשות דבר". דורית מציירת את גיבורי הספר כפי שהם במציאות, ומקפידה על ציורים אווריריים שצוירו בצבעי גיר ואינם מתחרים עם הטקסט אלא משלימים אותו.

הצילום של זאב פרוש מוצג לצד השיר 'הבל הבלים אמר קהלת...', שכתב אביו, הסופר והמשורר החרדי מאיר צבי פרוש בספר שירים וצילומים בשם 'שוקולד מריר' על טעמים מנוגדים המדגישים זה את זה. הגרפיטי בצילום 'מומו לכנסת' והאדם היושב בכיסא סלוני כשדלי על ראשו - עוסקים בנושא מלכות, דמוקרטיה ומעמדות כאשר מעל כולם מרחפת רוח של 'הבל ההבלים'.

הרובוטיקה באה לידי ביטוי בצילום המריץ לכנסת את "הבובה מומו" כנגד אדם השקוע בכורסתו בחוסר אונים. כך מתקיים שיח נכזב עם רובוט חדש המכונה פלקסיבוט, שנבנה על ידי הפרופסור מייק טופינג מאוניברסיטת סטנפורד על מנת להקל על נכים בכיסאות גלגלים בתפקודי הבית ובפעולות כמו גילוח, בישול וניקיון וכן בהרמת מצרכים בסופרמרקט...

'וגם אני' הינו אסמבלאז' מנייר מטופל, כחלק מסדרה שיצרה חניתה בירנבאום. עשרות חוברות וספרים בנושא "אני ועבודתי" אשר נכתבו בידי הסופר דוד פאר ואיוריהם, היוו חומר גלם ומקור השראה וביקורת, ביצירותיה של חניתה.

איורה של איצקוביץ' בספר "אני עובד כמו אבא", מפורק ומטופל על ידי חניתה. היא משבשת את דמות הילד כחלק מאקט ביקורתי על הסדרה "החינוכית ומקורית שנועדה להקל על הילד את צעדיו הראשונים בגן ובבית הספר."

הספרים נועדו להורים, למורים ולגננות בשנות החמישים והשישים. הם שמשו ככלי בתהליך החברוּת. ההורים מתוארים בספרים כבני משפחה אידאלית שסיפקו ביטחון ויציבות. האם שמשה כמטפלת בבית ולילדים והאב פרנסם כרופא, בנאי, נגר, ספר, דייג, חייט וכיו"ב.

יוליה פורן התרשמה מספרה של קולין מקאלוג 'ציפורים מתות בסתר'. הבת היפה והגאה, מגי קלירי, מתגוררת בחווה מבודדת באוסטרליה. היא מתאהבת בכומר יפה התואר - ראלף. בעקבות צוואתה של דודתה של מגי, בעלת האחוזה העשירה והאכזרית, ראלף מתחייב לחיות בפרישות ואהבתם הבלתי אפשרית מקבלת תפנית דמונית.
יוליה מתייחסת ביצירתה לכותר הספר ולאגדה קלטית על ציפור מיוחדת הזונחת את קינה ותרה אחר עץ קוצני. היא נצמדת לקוץ הקשה ביותר ופוצחת בזמר נדיר ביופיו. אך הדקירה עולה לה בחייה.
הציפור מונעת להידקר באופן אינסטינקטיבי ואינה מודעת לכך שמותה קרב. אבל כשאנו תוקעים קוץ בחזנו - אנו יודעים ומבינים, אך עושים זאת למרות הכול.

שיר הילדים 'קן לציפור בין העצים' מאת חיים נחמן ביאליק הינו מושא עבודתה הדקורטיבית של יפית נומברג המבוצעת בעט שחור על נייר, וכן סיומו של תהליך המתחיל כשרבוט. השיר מתאר את חיי הטבע וקצבם באמצעות המבט בשלוש ביצים שטרם בקעו בקן. יפית ממשיכה את השיר, אך ביצירתה האפרוחים כבר בקעו ועפו.

מיכל בלייר קראה מחדש את הספר: 'שוגון'[iv] מאת ג'יימס קלאוול ובדקה את משמעות חווייתה אז והיום. בסצנה שנחקקה בגיל ההתבגרות כמזעזעת, ממתינים הגיבור וחבריו למשפט שיחרוץ את דינם לחיים או למוות, כשהם כלואים בבור ומעונים. הטקסיות התקופתית בתרבות היפאנית נקראה עתה בגיחוך - לנוכח ההגזמה הגרוטסקית המוטמעת בה. יצירתה קבלה צורת ביטוי קריקטוריסטית בעפרון שחור ובצבעי מים על נייר.

יצירתה של מרים וילנר בדיו ובצבעי מים על נייר מחברת את הילדותי לאיור. היא מייחסת לסיפור הקצר "סוסי רפאים" בספר "קרנבל" מאת איסק דינסן, סופרת הממזגת מציאות ובדיה. גיבורת הסיפור, הילדה החולה אינונה, חולקת סוד גורלי מהעבר עם דודה האמן סדריק שנותר לטפל בה. אינונה לא מבינה את משמעותו והשלכותיו של הסוד: "ראית פעם סוסים מבריקים כל כך, הדוד סדריק?" שאלה נוני בעליצות. "בילי ואני היינו רוחצים אותם בספוג קטן והיינו מנקים אותם במטלית שהייתה שייכת לסבא של בילי. כשאתה מעמיד אותם אחד ליד השני, בשורה, הם מגיעים מקיר אל קיר". היו שם טבעות משובצות יהלומים...

מיקי שמואלי עם ציור שמן ואקריליק על בד בעקבות "הקץ לנשק"[v]מאת ארנסט המינגווי. יצירתה עוסקת בהיגיון הגובל בשיגעון המשתקף מגילוי אהבה טהורה בשדה הקרב. לפני שבצעה את עבודתה בחנה האמנית מאגרי מידע בנושאי אירועי מלחמת העולם הראשונה. ביצירתה השתמשה בדימויים ממשיים על מנת להמחיש את סצנת המפגש הראשון בין הנרי וקתרין לאחר מערכה קשה של לחימה.

צילום נוף תמים למראה של ים גלי ובוהק, קרני שמש מרצדות, שמיים מעוננים, מעוף ציפורים וענן קטן וכהה המזכיר זינוק של חיה טורפת המרחפת בחלקה הקדמי של הקומפוזיציה - ממצלמתו של מישה קמינסקי, מתמודד עם אסתטיקה של המתח והתגברותו לאורך הסיפור הקצר והשנון של ג'.די. סלינג'ר "יום מושלם לדגי בננה". הסיפור עוסק ביומו האחרון של 'סימור', צעיר החוזר פגוע-נפש ממלחמת העולם השנייה. בירח-דבש שני של בני הזוג הצעיר בפלורידה, נערכת שיחת טלפון בין אשתו ואמה. השיחה מבהירה לנו את חששם של ההורים לבתם בשל מעשי בן זוגה. באותה עת  משוחח סימור על שפת הים עם סיביל בת הארבע. הם נכנסים למים והוא מספר לה על דגי הבננה שנכנסים למחילה באוקיאנוס, טורפים בננות ומתנפחים. עתה לא יוכלו להיחלץ מהמקום הצר וימותו מקדחת הבננות - באנלוגיה למחילת המלחמה. סימור חוזר לחדרו בבית-המלון ולאשתו הישנה מוריאל, מוציא אקדח ויורה בראשו.

נורית ליברמן ציירה בסגנון ריאליסטי על בד סצנה מתוך הספר "קפקא על החוף"[vi] מאת הרוקי מורקמי. הסיפור המורכב ועמוס הפנטזיה אינו מציית לכללים. בסצנה המתוארת בידי האמנית, המשולבת בחוף וים גלי, יגלה הנער 'עורב' את סודות החיים ותתאפשר השלמת מסעו והתבגרותו. "חיי היום יום שולטים בנפשנו ורוב הדברים החשובים נעלמים מחוץ לתודעתנו כמו כוכבים עתיקים שכבר התקררו."

נעמי טדסקי בלנקט בצעה ב"סדנת ההדפס ירושלים" תחריט בשם 'יונה והדג' בהשראת הספר 'יוֹנָה', הספר החמישי בספרי תרי-עשר, בו דורש האל מהנביא לספר לאנשי העיר נינווה על חורבן המקום אם לא יחזרו בתשובה. האמנית מוצאת שקורותיו של יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי מרתקים ומאתגרים ויזואלית. היא בחרה לייצג  בתחריט את הסצנה בה הדג מקיא את יונה הנביא אל החוף ודמיינה את יונה מרים את ידו המהוססת, כמחאה אחרונה ולא מוצלחת כלפי הבורא. עבודתה מתכתבת גם עם ספרו של הסופר האיטלקי קרלו קולודי וספרו 'פינוקיו' בו מסופר על דג גדול הבולע אנשים ואלו נותרים חיים בבטנו.

המראה מחלון המטוס בצילומה של ענבל דרו מייצג את הרומן: 'ארבעה בתים וגעגוע' [vii] מאת אשכול נבו. הספר מתאר את ההוויה הישראלית העכשווית על ריבוי פניה ומערכות היחסים שבה דרך המושגים בית וגעגוע - מושגים מגדירי זהות במישור האישי, הזוגי והקולקטיבי. הספר נקרא בזמן שהותה בהולנד במסגרת תכנית חילופי סטודנטים, עת גילתה שניתן לחצות מדינות ברכבת. לימים המשיכה ללימודי תואר שני באמנות בסקוטלנד. ככל שהעולם נפתח בפניה, כך הבית הוסיף להתרחק "עד שכיום אני לא בטוחה איפה הוא למעט בתוכי".

רות הורם מאיירת בטכניקת הדפס רשת. עבודתה משלבת שתי כריכות: כריכה קדמית ובה איור בכתמים אבסטרקטיים עזי צבע ומבע, וכריכה אחורית של הספר 'אהבת אי''ש' - ספר מאת דניה עמיחי הנכתב על בסיס חומר תיעודי ואיגרות סופרים ומפרט את התפתחות המו"לות שטיבל יחד עם סיפורו של מייסדה יוסף שטיבל - איש של ניגודים עזים. אישיותו, פגמיו, הפכפכותו ופעילותו של הפטרון שהתעשר מעסקי עורות והיה לספרות העברית כמעט מה שהברון רוטשילד היה להתיישבות העברית[viii].

גיבורת הספר 'עליסה בארץ הפלאות' מאת לואיס קרול ('ארלס לוטווידג' דודג'סון) היא דמות המאתגרת את האמנית רחל דקל בספר הילדים שקיבל פרשנות מגוונת. העבודה 'לפני הנפילה' נעשתה על לוח עץ ניצב במידות של 9 על 90 ס"מ. בחלקה העליון מבוצע רישום של סצנה בה עליסה רודפת אחרי הארנב בטרם נופלת לארץ הפלאות.

על יתר הלוח מרחה האמנית שכבת חול המעורבבת בדבק ובצבע לבן ועליה הדביקה זרדים דקיקים מעץ אלון. רחל התייחסה בעבודתה לנפילות העלולות להתרחש במרוץ החיים ועשויות גם לפתוח מסע של תובנות. העמדת העבודה והזרדים המודבקים במרווחים שונים - יוצרת מקצב ושלבים דקיקים להיאחזות במסע.

עתה מתייחסת האמנית לעולם האגדות והשמאניזם בפיסת עץ שעליה רשמה את האמן יוזף בויס מערסל בחיקו ארנבת מתה כפייטה. באגדות כבפולחן שמאני, מתרחשים תהליכי מוות ולידה מחדש לריפוי טראומה. ביכולתם של בעלי החיים האוחזים באמיתות קדומות על הטבע לשנות ולרפא.

רננה לאוב מייצרת את עבודתה "ילדה יקרה" בטכניקה מעורבת על עץ/נייר, בהשראת הספר 'כיפה אדומה' מאת שארל פרו. באמצעות הקראתו של הספר המצוי בלקט האחים גרים, המצטיין במסרו המיני לבנות בתחילת גיל הבשלות המינית, הזהירו אימהות את בנותיהם מפני זרים (זאבים, גברים).

בהקשר אגדתי פנטזמטי מטפלת האמנית בנושא בזות הגוף הנשי, בתפניות ובשינויים בגוף, במסע ההתפתחות (בעיקר בהקשר היונגיאני) והאובדן הכרוך בו.

העבודה משמשת כמעין קמע לשמירה על הגיבורה-הילדה מפני סכנות הדרך. משולבים בה חומרים הרומזים על מוטיבים אפלים המופיעים בסיפור. ברקע מצטטת רננה שורות משירו של תומס דילן, המתייחס לכיפה אדומה: 'ילדתי הפוסעת בשביל וביער הרע...יהלום, יקירה, הו ילדה יקרה'.

תילי ברץ יוצרת בעקבות סצנה מתוך הספר: ״לאכול להתפלל לאהוב״ מאת אליזבת גילברט. אליזבת נפטרת מכל חפציה, מתפטרת מהעבודה ויוצאת אל העולם להרפתקה של גילוי עצמי לאחר דיכאון הרסני בעקבות גירושיה ובסיומו של רומן כושל, כשכל מה שקיוותה להיות - פשוט התפוגג.

תילי מציירת את אליזבט בהודו ברגע של תחושת שחרור וחיות מחודשים: ״פרצתי בריצה, דהרתי מהשביל אל האחו, פשוט חציתי את אמבט העשב שטוף אור הירח. הגוף שלי הרגיש כל כך חי...״ (עמ' 245). 

מייצבים:

המיצב והציור של שירי דורון 'חללים פנימיים' מתייחסים לחללים הפנימיים הדמיוניים הקיימים בציור כמו גם בסיפור.

המיצב "חללים פנימיים בין הספרים" בוחן את החללים הפנימיים בספרייה באמצעות מסמנים ומסומנים.

הוא נוצר בעקבות שינוי חללים פיזיים אישיים.

עבודות המקור המוצגות מחוץ למדפי הספרייה משמשות כסימני דרך לחיפוש בספרייה. הן צוירו בקפידה בצבעי שמן. הן מבוצעות על הצד הפנימי של מארזי מוצרי צריכה יום יומיים שנפרסו (קורנפלקס, תה, תרופות).

הפרויקט החל בקווי הקיפול של הקופסאות השונות המשמשים כמסמניהם של קווי מתאר של חללי קירות הבית. עתה נפרסו והועברו עם יתר תכולת הדירה למקום אחר. הפרויקט התרחב למסמן גופי תלת מימד ותמונות של פסלים וארמונות אירופאים מפוארים הוצבו ישן וחדש, ישראלי ואירופאי, מציאות ודמיון.

חלקה האחר של הסדרה מורכב מפיסות דיקט שהונחו בין הספרים על מדפי הספרייה. הן מדמות את שני צדדי עבודות המקור באמצעות הדבקת מדבקה בגודל ובמראה הזהה לו על כל דיקט. כל יחידה טופלה בצבעוניות וטקסטורה שונה והפכה לייחודית. הטיפול כלל גם חריטה בעץ.

המבקר בין מדפי הספרייה פוגש באובייקט שונה. הוא יוכל לאחוז בפיסת דיקט כבספר, לחוש בגבשושיות ובמקומות חלולים המייצרים את הטקסטורה. כך נוצר קשר עם המרחב הווירטואלי המדומה ועם זה של הציור הפיגורטיבי. (הוצג לראשונה בספרית בית השחמט בתל אביב).

דנה לאור קוגן - מיצב וצילום מתוך מיצב של דנה לאור קוגן הנם תוצרי המיצב הפיסולי "DO IT YOURSELF".

המיצב מונה מעל 200 בקבוקים מתעשיית התרופות, כל בקבוק מכיל תמונת פולרואיד השוחה בשמן.

המצולמים נשאלו שאלות הקשורות להשתוקקות ולחלומותיהם בעת התיעוד. השמן שמציף את הצילומים גם הורס אותם - ממחיש את טבעם של החיים לחלוף ואת חשיבות הגשמת כמיהותינו עוד היום, ללא דחייה!

דנה הציגה את הבקבוקים כפרויקט סיום לימודי אמנות במחלקה לאמנות באוניברסיטת חיפה, בחלל שדימה פס ייצור לביקבוק ולמרקחה של כמיהות וסודות...

עתה מוצב פס ייצור הבקבוקים מעל מדפי הספרייה כפי שמוצבים הספרים שמתחתיו. כל פריט שונה בתכולתו ומייצג עולם שלם. האם קריאת הספרים משמרת אותם? או שייזכרו רק לזמן מה ודינם נחרץ מראש לכיליון?

'הסיפור שאינו נגמר' הנו ספר הכותב את עצמו. הוא אינו מסתפק במבט לאחור, אלא ממשיך ולוכד את תובנות העתיד.

האם בעקבות השמדת הצילומים והיעלמותם המוחלטת בבקבוקיה של דנה, הם יהפכו ל'דפים ריקים' מהסוג שניתן לדפדף בו כמו בספר הבדיוני 'הסיפור שאינו נגמר'? האם דנה תאפשר לצופה לראות את העתיד?

(הפרויקט הוצג לראשונה במוזיאון הכט ומוצג בימים אלה עד ההיעלמות המוחלטת. לפרטים נוספים: www.danalaorkogan.com)

קרדיט לצלם: ורהפטיג ונציאן בע"מ

[i] הספרייה מכונה "בית קברות" אך יש הגורסים כי הנה גן עדן, בוסתן ופרדס.

[ii] תכנים נקראים נקלטים בתדרים שונים על פי אופני הקריאה הבאים: בסריקה כחיפוש למציאת פרט רצוי. ברפרוף מהיר להנגשת מידע כללי. בקריאת הנאה מתנהלת בדומה לשיטוט. אך הקריאה המרוכזת הינה זהירה והנקרא יעורר לחשיבה ולדיון בסוגיות שמעבר לטקסט

[iii] תקציר: חיפוש צרור מפתחות שאבד לאב המחזיר את בנו מגן הילדים, משמש כטריגר לעריכת מסע של תובנות המשחזר את עיסוקי האב. את המפתחות מסרה הגננת לאימא...

[iv] תמצית הספר 'שוגון': סיפור עלייתו של טוקוגאווה איאיאסו לכס שוגון מנקודת מבטו של קפטן בלאקתורן - ימאי אנגלי של ספינת הסחר ההולנדית אראסמוס. הוא נקלע לחוף יפן כאשר ספינתו התרסקה וזכה לקבלת פנים עוינת. לאיטו הוא מבין את היפנים ואת תרבותם ומכבד אותה. גם היפנים לומדים לכבד את ה"ברברי" והוא מקבל תואר סמוראי. מטרתו של בלקת'ורן הייתה להשתלט על 'הספינה השחורה' של האויב הספרדי שיצאה אחת לשנה עמוסת אוצרות לסין. עליו היה להשתמש בעורמת היפנים להשגת מטרתו.

[v] "הקץ לנשק" הינו רומן אמריקאי על הטבע האנושי, אהבה ונאמנות נוכח זוועות מלחמת העולם הראשונה. נהג אמבולנס נשלח לחזית ונשבה בתשוקה לאחות אנגלייה. מימושה של אהבתם המתגברת על רקע המלחמה העקובה מדם.

[vi] "קפקא על החוף" - תקציר. טאמורה בורח מביתו ומעברו לאחר קללת האב ויוצא לחפש את אחותו ואמו שנטשה אותו בגיל ארבע. הוא מוצא מחסה בספרייה פרטית בה עובד אושימה, שהופך לידידו של קפקא ואיש סודו. מסע נוסף מתרחש בין מציאות ודמיון. נאקאטה, זקן פגוע מוח, החי מקצבת סיעוד וממציאת חתולים עימם הוא משוחח. נהג משאית בשם הושינו מוביל אותו בפעם הראשונה למסע הרחק מביתו.

[vii] "ארבעה בתים וגעגוע" - תקציר. ארבעה זוגות מתגוררים בסמיכות זה לזה במעוז ציון שליד ירושלים. חייהם של הזוגות מתערבבים ונשזרים האחד בשני, תוך התערערות מערכות היחסים שהיו קיימות בעבר.

[viii] "אין אני מכיר את אברהם יוסף שטיבל. לא ראיתי אותו מעולם ולא שמעתי את קולו." כתב י"ח ברנר ב'פנקס'. אך סופרים ומתרגמים רבים שמחו לעבודה ולשכר הגבוה שלא נשמע כמותו שפיזר שטיבל. כאשר העריץ סופר, היה מרעיף עליו כסף ומחמאות. כאשר היו היחסים מתקררים, היה מסתגר, משתתק, דוחה בקש ואפילו בורח ונעלם.

המו''לות פעלה במשך שלושים שנה (1948-1918) וצברה הצלחות מו"ליות עצומות בצד כישלונות עצובים בשל חולשות אנושיות, מלחמות, משברים כלכליים, התלונות ההשמצות, הלנות השכר וקנאות סופרים.

קטלוג לסריקה בטלפון  באמצעות קורא ברקו
Catalogue  by using  phone Barco

  קטלוג דיגיטלי     Digital catalog     http://goo.gl/nftWvz    

        An invitation to the group exhibition

'Pictures of Books'

On Tuesday 09/09/2014 at 19:30

Library&Gallery Beit Allon,  Eilat 8 St. Givataim

Featuring

,Abigail Fried, Estee Yaron,  Eti Matza Yehezkel 

,Boruch Britzmn, Dorit Rishoni, Dov Droval
, Rachel Dekel, Zeev Porush, Dvora Bochman

,Stern Gefen,  Yafit Nomberg, Hanita Birnbaum

,Yulia Furen, Misha Kaminski, Michal Blair

,Miriam Willner,  Nurit Lieberman, Mickey Shmueli

,Renana Laub, Naomi Tedeschi Blankett

 Inbal Drew, Ruth Horam, Tili Birch

Installations:  Shiri Doron   Dana Kogan Laor

Curated by Dvora Bochman

10.31.14 - 1.9.14

'ארץ.עיר.חי.צומח.דומם' - תערוכת ציורים

הזמנה לתערוכה 

אוכלוסיית הדור השלישי  בישראל צפויה להכפיל את עצמה בעשרים השנים הבאות. אתגר דמוגרפי דרמטי זה מייצר דרישה להתמודדות לאומית משמעותית והקמת שירותים קהילתיים ומוסדיים ייעודיים.

במקביל מסתמנת התעצמות המחקר הנוגע להזדקנות ולזקנה.

איכות חיים, בריאות פיזית ונפשית, אירועי חיים טראומתיים, הנם רק חלק מנושאי מחקרים אלה בפקולטות למדעי החברה והפקולטות לרפואה.

תופעה חדשה הנובעת מהארכת משך החיים של המין האנושי הנה הופעתו של זמן חופשי למכביר בקרב פלח מתרחב זה של האוכלוסייה, והיכולת לעשות בו שימוש אפקטיבי. 

האגף לשרותי רווחה חברה וקהילה  בעיריית גבעתיים מקיים פעילות מגוונת המוקדשת לבני הדור השלישי. 

מועדון הגמלאים "אלון" בהנהלתה של דליה הראל הנו מרכז הפונה לזמן הפנוי של ציבור מסוג זה וזולתו. 

שם התערוכה: 'ארץ.עיר.חי.צומח.דומם' מהדהד אל הילדות והמקום המאושר של החופש והמשחק של פעם.

  

המשורר 'אלי משעלי' העוסק בגעגועים לעבר, כותב בשירו 'ילדות שנייה:

# "...עַכְשָׁו זוֹ יַלְדוּת שְׁנִיָּה- \\ הָעֵינַיִם מִתְמַלְּאוֹת בְּאוֹר,\\ וּבִדְמָעוֹת גִּיל נִשְׁטָפוֹת.\\ לִחְיוֹת אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת\\, וּלְהָאֳפִיר בְּאֹשֶׁר וְתִקְווֹת.\\"

בספרו 'אובדן הילדות' מנה 'ניל פוסטמן' את הסיבות להעלמות מושג 'הילדות' בתקופת ימי-הביניים: העלמות החינוך והלימודים בבית הספר, אי ידיעת הקריאה והכתיבה, והעלמות הבושה כשילדים נחשפו לתכנים כגון: מין, מלחמות, וכיו"ב. 

מראשיתה של העת החדשה ועד לתקופתנו, הילדות מתוארת בעיקר כניסיון חיים חברתי ולא רק כשלב של צמיחה ביולוגית. 'אבדן הילדות' נקשר להחלשות מוסדות החינוך, המשפחה וערכיה. ההורים איבדו את האינסטינקטים בנוגע לגידול ילדיהם.  תקשורת ההמונים התחזקה (בייחוד הטלוויזיה כמבטלת מחסומים.) בד בבד נעלמים בגדי הילדים ומשחקי-ילדים. 

האם הזקנה גם היא ניסיון חיים חברתי ולא רק שלב של צמיחה ביולוגית? 

האם אבדה?

כיום לאוכלוסיית הגיל השלישי יש זכויות לקיום עצמאי. הם בעלי אמצעים: מטיילים בעולם, מעודכנים באמצעי המדיה, לומדים, שומעים הרצאות, משתתפים בחוגים, מתעמלים שרים, מנגנים ורוקדים. 

הם מתאמצים בהקניית מראה צעיר לעצמם. כך גם יאמצו דפוסי התנהגות ועיסוקים תואמי אוכלוסיה המוגדרת כצעירה מאד.

לצד 'ההורה-הנעדר' מחמת שעות עבודה ממושכות הנדרשות להתפרנסות המשפחה נוצרת ברית של אהבה ונתינה בין סבים וסבתות לנכדיהם. 

האם כך מתפתח מודל הזקן הפוסט מודרניסטי בה הילדות והילדות השנייה הולכים יחדיו לאיבוד במרחב?

האמנית נילי קשאני מדריכת החוג לציור פורסת את ציורי תלמידיה בתערוכה שנתית המסכמת את הישגיהם. לצד ציורים ורישומים אלה מציגה האמנית מספר יצירות בביצועה.

'ארץ.עיר.חי.צומח.דומם'  הינו שם משחק-ילדים המונה את נושאי יצירותיהם של תלמידי החוג השקדנים. מסגרת זו מאפשרת למשתתפיה לחרוג ממטלות היום יום הרגילות, ולשקוע בעשייה שיש בה רצינות וצורך בריכוז, אך גם  חדווה ויצירה. כאן יפליגו באניות הדמיון ויממשו חלומות נשכחים. נופים וצמחים אקזוטיים מרצדים לצד  יצירות עדינות של טבע דומם, בעלי חיים ובני אנוש. 

על משתתפים בתערוכה וציוריהם:

אראלה הרטוב מציירת בקביעות במשך שבע השנים האחרונות. הציורים בתערוכה זו מתארים : צדף, נוף וגל. הם מצטיינים בצבעוניותם, בעבודה על הפרטים הקטנים ובאופטימיות המשתקפת מהם.

ורדה איגל  חסרת ניסיון קודם באמנות. היא מציגה את עבודותיה הראשונות בתערוכה.

מרי כהן רכשה את ניסיונה האמנותי במועדון אלון. עבודותיה רוויות המבע והצבע נעשו בהשראת מגוון צילומי נוף מרחבי העולם אשר הרשימו אותה הן בצבעיהם והן בקומפוזיציה בה הונצחו.

שולמית כהן  מציירת כארבע שנים בלתי רצופות ומשתתפת בחוג הציור במועדון בשנתיים האחרונות. היא מציירת בעיקר פורטרטים ודמויות אקזוטיות מארצות שונות. עבודותיה נעימות לעין המתבונן ומאיירות חוויות של נוסטלגיה ויחסים אישיים בין בני אדם.

יעקב משיח החל לצייר במסגרת החוג לפני זמן מה.

נעמי נבו  מציירת כשמונה שנים נופים ופרחים.

רגינה צימליכמן  החלה לצייר לפני שלוש עשרה שנה. היא למדה אצל ריקי רוזנטל. בחוג הציור בבית אלון למדה אצל מורים שונים. רגינה שואבת את נושאי ציוריה מצילומי שבועונים. כאן מוצאת את מושאי עבודותיה אשר גרמו לה להנציחם ביצירותיה. אפן עבודתה אינטואיטיבי מהיר וישיר. לציורים מראה של פשטות ונטייה לנאיביות.

יצחק סבן ביצע בעבר עבודות ריקוע בנחושת. עתה במסגרת החוג, הוא נותן ביטוי לאהבתו לטבע. בציורי הנוף מבחינים בעבודה על אור וצל, ובגוונים  העשירים של מכחולו החופשי.

רות ראובני  מצטיינת בציורי נופים עדינים. היא צובעת את צמרות העצים בצבעי שלכת רווים וחמים, ובנוף שליד שפת הים ניתן לחוש ברוח קלילה המצננת את החום באווירה של אידיליה. רות גם עוסקת ברישום אקספרימנטאלי. (בפורטרט של דמות אוריינטלית עם תרבוש.)  

 

עדנה רצ'קובסקי מציירת שלוש שנים לסירוגין. הא מציגה בתערוכה ציור אוורירי של בתי כפר ביער בצבעוניות עליזה ומשמחת לב, וכן נוף מופשט במריחות מכחול חופשיות בצבעוניות מינימליות של כחלחלים, חומים ונגיעות ירקרקות בקומפוזיציה מאוזנת ורגועה.

שולמית שמיע  מציירת נופים מובנים ומשלבת מקורות מים בהם משתקפים מבנים הסמוכים למים, סירות ובעלי חיים. מריחות המכחול אכספרסיביות וצבעוניות רוויה.

נילי קשאני - מדריכת החוג החלה בלימוד ציור אצל האמנית שרה ניסים ב1997. היא המשיכה בכיתתו של ראובן תשרי בבית האמנים באלחריזי בתל אביב ב2004, וכן בבית האומנים מוזיאון תל אביב בשנים 2005-2012. למדה פיסול וציור אצל הפסל והצייר צביקה לחמן. ב 2011 השתלמה באיטליה, אומבריה, בבית הספר הבינלאומי Montecastello. ב2013 השתלמה אצל יאן ראוכוורגר.

נושאי הציור שלה התגבשו בעקבות אירועי הטרור בעולם כאסון נפילת מגדלי התאומים. היא הושפעה מאמנים כגון פיקסו, סזאן ומאטיס. עבודותיה עזות מבע ורוויות בצבע. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות. זכתה בפרסים ובציונים לשבח.

חברה באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל ובאיגוד האמנים גבעתיים רמת-גן.

פתיחה חגיגית: ביום ב' 14.7.2014 בשעה 19:30

בטלפון נייד נא לסרוק ברקוד לקטלוג

       http://goo.gl/OLUYGW     לינק לקטלוג התערוכה     http://goo.gl/OLUYGW 

יו טוב לפתיחת התערוכה

דבורה בוצ'מן - אוצרת

(בהמתנה להרשאת ציטוט מהמשורר)
#  http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=66841#.U7jBCpR_uSp