"עולם פיגורטיבי" חיים גרון - תערוכת ציורים רטרואספקטיבית

מוזיאון בית יד לבנים, רמת גן.
 פתיחה : 1.11.2012
נעילה : 27.11.2012

לעיתים פוגשים אמן שהמציא שם לתערוכתו. בנסיון להפוך שם זה למתוחכם או אטרקטיבי יותר, אתה לומד על האמן ומקור יצירתו.

40 עבודות אקריליק על בד הינן של חיים גרון, יליד סופיה בולגריה, בעל שני תוארים של הטכניון בחיפה, מנהל כללי של אורט סינגאלובסקי עד ליציאה לגמלאות.

הידע בציור נרכש מספרי לימוד, התבוננות, נסיון והתנסות עצמית, וביקורים בתערוכות רבות בארץ ובחול, וללא השכלה פורמלית.

העבודות מאגדות בתוכן סיפורים קטנים וגדולים שקיבלו נראות פיגורטיבית.

חיים גרון 

האמן מראה לקחים מוסרים מחיי היום יום אשר מועברים מדור לדור.  בתמונה אחת השווה לאלף מילים נחזה במה שברור למבוגרים אך נסתר מהצעירים.

חיים גרון 

נוכל לפגוש בתערוכה סצנות מסיפורי המקרא, סצנות ומראות אכזוטיים, מזרחיים, וכפריים, בהם נבחין באלגוריות שונות שנטוו מדמיון האמן ומחשבתיו ונוסחו במכחוליו.

לצדן מוצבות דמויות מהתא המשפחתי המצומצם והפרטי וכן נופים שמבוצעים בדיוק רב, בעלי חיים, טבע דומם וכולי. 

חיים גרון

גרון מרחיב ויוצר  את דיוקנה של גולדה מאיר ועוד אישים מעברה של המדינה הצצים ועולים בהתבוננות בעבודות.

נושאים אלו וזולתם המתגלים מתוך מסגרות חומות אמיתיות או מצוירות פותחים אשנבים לנושאי התעניינותו המגוונים של האמן, היוצר והאדם - חיים גרון.


אוצרת: דבורה בוצ'מן

'מתגלגלים' - תערוכת ציורים - תקוה גורן

 גלריה 5 - קניון עזריאלי גבעתיים 

  האמנית מגדירה את עשייתה האמנותית בשיר שכתבה:

                                          חלומות שהתנגנו בי לאורך הילדות.../תקוה גורן

חלומות על עיצוב הסביבה בה אני אחיה                            הזיכרונות מרחפים על הבד המתוח        
קמו ועמדו מול עיני לעדות                                              ואני ילדה קטנה בעמק יזרעאל             
למה שאני ולמה שאהיה                                                 פוסעת לאיטי בשדה הפתוח                  
זאת יצירתי וזאת בחירתי עד אחריתי                                בין אלף צבעים, ריחות ורוח מתהולל
לפרק ולפרוט את הרגע-לחרוט במכחול                            כי לוחות הצבעים המרפדים את עולמי    
לשחזר, להנציח בתנופה עוצמה וכוח באפור                      מן העמק הם ומגבעת המורה     
דממה ומתחתיה תנועה להחיות-שחור                              כחול, ירוק, צהוב, אדום, תכלת שמימי
והשקט שאחרי, לבן, שמים ואור  -                                   כל צבעי הקשת שיצר הבורא  

                                           זאת יצירתי וזאת בחירתי עד אחריתי.

גורן  למדה והתמקצעה מאז 1997 אצל האמנים: מוריס לזר, עדי יצחק, יוסף גטניו, ראובן תשרי וצביקה לחמן.

תערוכת "מתגלגלים" נבעה ממבט אקראי על צורתו של שעון יד בעת שציירה, ושיח עם קבוצת אמנים על הזמן ומהותו. התנועה המעגלית של גלגלי השיניים הוותה השראה לעבודותיה האקספרסיביות. 

הן מתייחסות למסע בזמן האוטוביוגרפי ברחבי הארץ ובנופיה המגוונים מלווי סערת רגשות ואהבה אדומה הנצבעים באומץ ובחופשיות  בקומפוזיציות מאוזנות ונופים מופשטים.

האמנית נהגה לצייר וליצור כשהיא מתבוננת בציורי אחיה הבכור. היא תארה את עשייתה האמנותית בשיר שכתבה על חלומות ילדות בהם יצרה עולמות מדומיינים צבעוניים וריחניים, שרוח ותנועה, שקט ודממה מניעים את מכחוליה על פני הקנווסים.

כאז כן עתה, הצבע העז והרווי הינו מוטיב דומיננטי ביצירותיה, ומותיר את המתבונן בציורים נכסף לעוד.

חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן,        

         ארגון המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל, 

מדריכת לציור לילדים: שדה בוקר, גבעתיים.

 אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן. 

"פרחים יפים בדרך כלל" - תערוכת ציור משותפת

תערוכה קבוצתית בבבית-ראשונים ובגלריית בית-יד-לבנים, גבעתיים.

מה רואה אדם המנסה לחשוב שמחה, לרגש ולשמח את הזולת?
מה יביא הביתה או לחבר ?
מה יקנה על מנת לפנק את עצמו ?

זר פרחים!

בהומור, בסטירה, בספרות ובשירה, במדע ובכל תחום אשר יעלה על הדעת טיפלו, דשו ושפשפו תמה זו. אולם הטריטוריה נותרה פתוחה ובלתי רוויה, משום שאין דבר המשתווה לפרחים ומתחרים בהם, בצורותיהם הרבות והמגוונות, ריחותיהם נעימים והשונים ובאין סוף גווניהם.

אני זוכרת כילדה שאימי הושיבה אותי  מול זר פרחים רעננים שקנתה ואמרה: ציירי!

במהלך ההיסטוריה יאכלסו פרחים ציורי "טבע דומם" רבים ויסמלו את היפה, הרענן ואת הזמן החולף. מדיות העיצוב והפרסום יתחברו וישתמשו בפרח למכור לנו את הריחני, הנכון, האמיתי והנעים. 

ויקי נוי 

הפעם  נבחר זר הפרחים לפתוח את השנה כמדיום וסמן החג הבסיסי.

המבקרים בחלל התערוכה צופים באיחולים הנובעים ממחוזות נשכחים, נראותן  ונוכחותן של אגרות ברכה תמימות של פעם, זרויות פתיתי כסף וזהב, אשר נשמרו באוספים ובספרי זיכרונות  טרם המסר הדיגיטלי והמשתמע ממנו.


משתתפי התערוכה המקבלים את השנה החדשה : בן עמי עמיאל, מוטי דבי, דבורה בוצ'מן, שרה חגי,  ויקי נוי, צביה עזיז, קטי ויינר , רבקה טיר, ויטלי רוזנזפט

אוצרת דבורה בוצ'מן

"פועלת" מיצב של נגה מלמד ברזילי, בוגרים 2012 - סמינר הקיבוצים.

החוג לאמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית.

Noga Melamed Barzilai עוסקת בנושא ספורט הכדורגל בעבודת המיצב שיצרה. התבוננותה בתפקיד הצופה, משתתפת בעולם שתפש מקום מרכזי בזוגיותה. לא רק שאינה אדישה, מתעלמת או מרחיקה, אלא להיפך, היא מקרבת לליבה את המתחולל על מגרש המשחקים, מקום המשקף במידה רבה את התמורות בחיי היום יום בארץ ואת ההקבלה למגרשה הביתי.

מלמד- ברזילי יצרה את מעונה במבואה מלבנית. השמים מבצבצים מתוך הקובייה הלבנה המכנסת פנימי וחיצוני. דלת רחבה מזמינה את הקהל אל חללו הפנימי של המיצב, בדומה לאופן שהכניסה את עולם הכדורגל לביתה, שם הוא מתארח בין הקירות הלבנים. וילונות בוהקים המקרינים נשיות וחיוניות, מסמנים את הכנסת האורחים לה זכה המשחק בליבה, וחוליה שנוספה לעולמה ולחיי זוגיותה. ביחד נוצר המרחב הייחודי של התא משפחתי.

רצפת הבית עשויה מרבד דשא סינטטי ירוק, המדמה את משטח הדשא עליו מתרחש משחק הכדורגל. הבית מרוהט בטריבונת בטון מוגבהת, עליה ניצבים שני כסאות פלסטיק אדומים מקוריים. הללו שימשו את בני הזוג מלמד-ברזילי לישיבה ולצפייה במגרש המכתש בגבעתיים, שנהרס לטובת עסקי נדל''ן מקומיים משגשגים.

הכסאות אוצרים לתוכם את כל השייכים לתחום: שחקנים, מאמנים, שופטים, עסקנים, אנשי תקשורת  אך בעיקר את האוהדים המכונים: "השחקן ה-12" - בלעדיהם לא תתקיים חווית המשחק. האוהדים מעצימים את תרבות הכדורגל באמצעות פעילויות אקטיביות שהמניע להם מצוי לעיתים על גבול המיסטי. עתה בנוכחותם הנעדרת, הם ניצבים זה ליד זה, כשתי קבוצות הנאבקות זו בזו.  נראה שהמאבק  הוא המקיים את התחום, אך גם מייצג את הבעיות שמוצפות מתוך המבנה המשפחתי המורכב.

קיר המבואה מעוטר בצילומים וביניהם טקסטים בעלי משמעות כפולה. אוהדי הכדורגל מעודדים באמצעותם את קבוצותיהם, אולם אותם משפטים מוכרים גם כבטויי אהבה בזוגיות האנושית. 

יש להתקרב לריכוז הצילומים הממוסגרים מאלבום התמונות המשפחתי המדומיין של בני הזוג, על מנת להבחין בדימויים מעובדים של הקולוסאום - האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה ברומא, עמית היסטורי שהתאזרח גם בישראל. הדימויים שעל הקיר מרוקנים כמעט מזכר המקום ומותירים רק קווי מתאר לבנים עדינים הנרשמים על גבי שחור העבר. זיכרון עמום זה נטען במשמעות מחודשת לאור מעשי האלימות המתרחשים כיום על מגרשי הכדורגל.

צילום:דבורה בוצ'מן 

 אוצרת המיצב "פועלת": דבורה בוצ'מן

"היום קוראים לזה: קיימות" תערוכה קבוצתית

גלריית אשכול פיס לאמנויות - יפו 

פתיחה: יום ד' 13.06.2012 בשעה 10 
במעמד מר דוד בן זהר, מנהל תיכון עירוני ז, יפו

בהשתתפות: אושרית אייזןן, דבורה בוצ'מן, ליאורה בנקל, דוד בן חיים, רותי ברין, איילה ליפסון לוי.

תערוכת "הקיימות" עוסקת בשיח על עתיד האנושות.

בשל גידול אוכלוסיית העולם על פני כדור הארץ, מזדהמים מקורות המים, הימים, פני האדמה ומעמקיה, וכן את האוויר, בשל התעשייה שיוצרת זהום סביבתי רב. 

קיימות (באנגלית: Sustainability ) היכולת להמשיך לקיים  מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. במונח טמון  הפוטנציאל לחיים של רווחה סביבתית, כלכלית וחברתית.

על מנת לנסות ולהפחית את מימדי הזיהום,על הפרט לבצע שינויים בצורת המגורים ובסגנון החיים האישי.

יש שתי דרכים עיקריות לצמצום הפגיעה במערכות האקולוגיות ובשפורה. הראשונה: ניהול סביבתי. השנייה: ניהול הצריכה של האנושות. על מנת לפעול למען קיימות נחקקו חוקים לאומיים ובינלאומיים בתכנון עירוני, בתחבורה, ובצרכנות.

אמני איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים ורמת גן בוחנים בעבודותיהם את בעיית הקיימות וממחזרים חומרים פסולת שונים ההופכים לבעלי משמעות ועניין על מנת להתריע על התופעה החמורה: זיהום כדור הארץ.

האמנית בנקל ליאורה נוהגת לאסוף חפצים ישנים ושבורים, זרעים וענפי עצים, אבנים וחלוקי נחל, אריזות שיצאו מכלל שימוש ועוד. היא לקחה חפץ או אריזה ושינתה את צורתם מתוך שעשוע וסקרנות.

חופש הפעולה והיצירה בתחום המיחזור בחברת השפע בה אנו חיים כיום הינו חסר גבולות. אוסף החמרים השונים המצטבר סביבנו גדל בקביעות, וכולם מוזמנים ליצור ולחדש  בהתאם ליכולת היצירתיות  והדמייון הגלומים בנו. 

מתוך תערוכת מיחזור ביפו 

רות ברין יוצרת בסיבי הצמחים מבושלים שנטחנים ומושרים במים עד התפרקותם והפיכתם לעיסה שאותה היא מעצבת מצמחים ממשפחות 

שונות. כך מתקבלים סוגי נייר באיכויות, מרקמים ואופי המיוחדים להם - המהווים את המצע לעבודות היצירה.

דוד בן חיים  משתמש בגרוטאות של חלונות אשר הושלכו ובלבידים שמצא זרוקים ברחובות העיר. הוא יוצר עולמות חדשים בשרבוטים עזים שמרצדים בשלל צבעים. ומזהיר אותנו בדרכו מפני הזיהום.

תודות לגילה מלניק מנהלת אשכול פיס יפו 

אוצרת דבורה בוצ'מן.   

"בין בני אדם", תערוכת ציורים - סמדר מסינג

גלריה 5 בקניון עזריאלי בגבעתים
פתיחה 17.7.2012  

לסמדר מסינג אין צורך להסביר מהי אמנות קהילתית. משנת 1998 היא מפתחת  ותורמת רבות לשימור האמנות האתיופית בפרויקט הנוטל חלק באירועים גדולים בארץ ובעולם כמנהלת חנות המפעל, בשיווק הפרויקט וכיחצנית. "במסגרתו ייצגנו מספר רב של אמנים אתיופים וקידמנו אותם מקצועית" מציינת סמדר.

מושאי אהדתה וחיבתה מקרב קהילה זו מוצאים דרך אל עולם היצירה הפרטי של האומנית החולקת איתנו מבחר של עבודות אינטימיות המוצגות אף היא במסגרת הקהילתית - בגבעתיים בגלריה 5 הנמצאת בקניון עזריאלי.

סמדר מסינג 

נשים הן המאכלסות את הקנווסים האפלוליים שמגלים טפח מעולמן של נשים קשות יום, היגעות במלאכתן  המפרכת, אך אינן מאבדות צלם. להיפך, אהבה קורנת מפניהן העייפות ברגע בו פוגשות את ילדיהן ובני המשפחה הנסמכים על שולחנן.

 סמדר המשקיפה ומשתתפת בחיי היו יום של נשים אלה מצליחה לחדור לעולמן הפנימי וביחד הן שוגות בחלומות שיוגשמו על בד הציור. כך תנועות המכחול נלכדות במקצב מוסיקלי מרצד אור, הנמשך מעבודה אחת לרעותה ומספר עוד ועוד ספורים קטנים ממסכת ארוכה של מפגשי האמנית עם  בני אדם.

סמדר מסינג

סמדר הפיקה אירועים שונים לעולים חדשים מארצות חבר הלאומים ומאפריקה, ולבני מיעוטים כגון: אמנות הבדואית בלקיה (בצפון הנגב)  ואמנות ערביות בגליל.  היא גם שימשה כרכזת קורסים וחוגים לאמנות במוזיאון תל אביב וקשרה את ליבה לעיסוקים הנושקים לאמנות. 

מביה"ס תיכון "דביר", רמת גן, לימודי אמנות  במכון אבני, קורס רכזי תרבות באוניברסיטת חיפה ולימודי אמנות במוזיאון תל אביב, ממשיכה סמדר המגלה התמדה בעבודותיה המצטיינות ביושרה.

סמדר  חברה ב'איגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן', ומתנדבת בפעילויות להקניית פרספקטיבה אמנותית בקרב בני הנוער.

אוצרת - דבורה בוצ'מן                   
הפקה - בן עמי עמיאל

"בדרך חלק ב' 2012 " תערוכה קבוצתית - במוזיאון "יד לבנים", רמת-גן

משתתפים:

דבורה בוצ'מן ציור ופיסול, דויד בן חיים - ציור, בן עמי עמיאל - ציור 

17.07.2012 -  01.07.2012 

דוד בן חיים      

סדרת התערוכות "בדרך" ממשיכה והפעם נוסף לאמנים המציגים הצייר דוד בן חיים.

שלושת האמנים: עמיאל, בן חיים ובוצ'מן, נפגשו במהלך פעילותם האמנותית באיגוד הציירים והפסלים כשהם מטפלים  בצד הפיזי ובפן הרוחני בתערוכות החברים. בתערוכה זו הם נפגשים לזמן קצר על קירות המוזיאון "יד לבנים"  ברמת-גן ומשרטטים ביחד את הדרך שאותה עברו.

הציירים בן-חיים ועמיאל מציגים מבחר עבודות  מופשטות המצטיינות במבנה אקספרסיבי המכילות ביטויי רגשות וריגוש. 

בן עמי עמיאל 

בן חיים עוסק בצבעוניות עזה ואוהבת,  השוכחת את אפלוליות העבר ומתרכזת ביחסים המתפתחים בינו לבין הזולת. 

עמיאל  מצייר את סערת נפשו האישית, הנקשרת לעצמים ולנופים והסובבים אותו. משמעותם מתערבלת ומתמוססת בצבעוניות עזה ובקומפוזיציות מורכבות המשמעות את הסתור.

בדרך פלא מתחברים הנרטיבים האוטוביוגרפיים שפגשו את אלה  המצויים בעבודותיה של האמנית בוצ'מן המנסה לאחות את פיסות החיים הקטועות שנחוו בנסיעותיה התכופות.  היא מנסה ליצור קו הגיוני של המשכיות, לנרמל, לקטלג ולהאחיד את השונות, הזרות, והבלתי ידוע - בשתי עבודותיה הסדרתיות.

דבורה בוצ'מן 

פסלי עיסת הנייר המתכלים של בוצ'מן כפסלת, מוצבים בחלל ומכנסים הצטלבות דרכים ומהלך גורל. שושנת הרוחות, ופסלי רגליים שתנועתן הופכות לפטיש של תנועה. הן תמשכנה לנוע אך לאן נעים ולאיזה כוון?  שואל פסל ארבעת הרגליים השוזר זיכרונות עבר ואירועיו  בעיצובו המונוכרוני ובצבעו הבטוני.

נעילה חגיגית ביום חמישי 12.07.12 בשעה 19:30 במוזיאון יד לבנים רמת-גן רח' מעלה הבנים (כניסה מדרך בן גוריון 171)

אוצרת: דבורה בוצ'מן