'סריקת לב ארכיטקטונית' - תערוכת ציורים - מיכל פוני אדלר

 גלריה 5  - קניון עזריאלי גבעתיים

פתיחה: 7.11.2012  - נעילה:  9.01.2013.

פוני, אדריכלית וציירת, הציגה תערוכות רבות בכל חלקי הארץ. היא נולדה בנהריה, נשואה ואם ל- 3 בנות וגרה ברמת גן.

בוגרת לימודי אדריכלות בטכניון. היא החלה לצייר בגיל צעיר, למדה אצל מורים רבים  וכן בקורס לרישום באוניברסיטת חיפה. בשנים האחרונות ציירה  פוני בסדנה אצל הציירת שלי חלאווי ועתה היא יוצרת באפן עצמאי.

האמנית מתארת את תהליך הציור במילים פשוטות וחודרות ללב: "הציור רוחש וגועש בי כים בסערה פנימית. הוא פורץ החוצה אל הבד הלבן ומציף אותו בכתמים וצורות בעזרת מכחולים ואצבעות הידיים" 

מיכל פוני אדלר

על מקורות ההשראה לעבודתה היא  מספרת: הציור מתחיל בחוף הים של נהריה-נוף ילדותי  כחול-ירוק אינסופי, לעיתים הים סוער ולעיתים הוא נרגע, מלווה בשמיים כתומים וורודים, סגולים וכחולים של שקיעת השמש. הציור ממשיך ונטען בגווני ירוק אחר-מנופים רחוקים הטבועים בזיכרונותיהם של הורי, כפי שסופרו לי במשך השנים".

במשך השנים נוספו נופי הארץ המגוונים, צבעים, צורות ותחושות ממקומות אחרים. נופים אלו נארגים לעולם אישי כשהם משולבים ברגשות ומחשבות , שמחה ועצב, אהבה ודאגה, קשיים ותקוות ובעיקר המון אופטימיות.

סגנון העבודות הינו אקספרסיבי ומופשט. הסדרה מקיימת משחק עדין בין קו וצורה בשימושי טקסטורות וצבעוניות מגוונת. רוך ועדינות ניצבים מול צבעוניות רוויה ומהודקת משהוא.

חלוקת השטח האפקטיבית וצבעוניותם של הקנבסים הינם פרי עבודתה האינטואיטיבית מחד אך עולם הארכיטקטורה בו מתפקדת האמנית מוצא אף הוא בטויי בנופים שהינם תערובת של מבט ממעוף הציפור ותקריב.

* חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים - רמת-גן.

אוצרת: דבורה בוצ'מן

"תבונה ורגש" - רונן ארגזלי תערוכת ציורים של רונן ארגלזי - אמן המצייר באמצעות הפה

גלריית תפוח פייס יפו לאמנויות.

פתיחה:  13 נובמבר 2012 

נעילה :   6  דצמבר 2012

אודות התערוכה:

ההתבוננות בעבודותיו של המגוונות של האמן מאפשרת בחירות רבות. מתוך המכלול קובצו לתערוכה ציורי צומח, חי, נוף, וטבע-דומם המצטיינים בעזות ובעושר מבעם, בצבעוניותם הלוהטת, ובקומפוזיציות של תנועה וריצוד. הן מבוצעות בטכניקה של מריחות צבע חופשיות שממשיכות מהפיגורטיביות ומייצרות עבודות מופשטות של עוצמה וחופש.

רונן ארגזלי 

אודות האמן:

ארגזלי שנולד בתל אביב של שנות השישים המאוחרות היה נער של חיים שגרתיים ומלאי פעילות . נתיב חייו השתנה בגיל 17 כשנפצע בתאונת אופנוע והפך למשותק ארבע גפיים. השתקמותו לוותה בלימוד גרפיקה ממוחשבת, כשעזרים מיוחדים שמשו אותו בבצוע עבודותיו.

בשנת 91  התוודה לציור באמצעות הפה. הוא התמקצע, והתקבל כחבר בארגון הציירים של הפה והרגל הבינלאומי. האמן לא הסתפק בכך. הוא המשיך ולמד ציור ורישום במדרשה לאמנות ברמת השרון, (מכללת בית ברל בכפר-סבא) בשנים: 1996- 2000 וקיבל תעודת מדריך מוסמך לציור ולרישום.

רונן בתהליך העבודה

כיום מייעד ארגזלי את זמנו לציור, וכן מרצה בבתי-ספר בנושא תאונות הדרכים ומספר על פציעתו, ועל העיסוק בציור שבאמצעותם שיקם את חייו.

ציוריו של רונן הוצגו בתערוכות יחיד במרכזי פיס, במתנס"ים, באולמות מופת ובגלריות בכל רחבי הארץ.

חבר באגוד הציירים והפסלים של גבעתיים רמת-גן.
חבר בארגון הציירים של הפה והרגל הבינלאומי.

אוצרת: דבורה בוצ'מן

"עולם פיגורטיבי" חיים גרון - תערוכת ציורים רטרואספקטיבית

מוזיאון בית יד לבנים, רמת גן.
 פתיחה : 1.11.2012
נעילה : 27.11.2012

לעיתים פוגשים אמן שהמציא שם לתערוכתו. בנסיון להפוך שם זה למתוחכם או אטרקטיבי יותר, אתה לומד על האמן ומקור יצירתו.

40 עבודות אקריליק על בד הינן של חיים גרון, יליד סופיה בולגריה, בעל שני תוארים של הטכניון בחיפה, מנהל כללי של אורט סינגאלובסקי עד ליציאה לגמלאות.

הידע בציור נרכש מספרי לימוד, התבוננות, נסיון והתנסות עצמית, וביקורים בתערוכות רבות בארץ ובחול, וללא השכלה פורמלית.

העבודות מאגדות בתוכן סיפורים קטנים וגדולים שקיבלו נראות פיגורטיבית.

חיים גרון 

האמן מראה לקחים מוסרים מחיי היום יום אשר מועברים מדור לדור.  בתמונה אחת השווה לאלף מילים נחזה במה שברור למבוגרים אך נסתר מהצעירים.

חיים גרון 

נוכל לפגוש בתערוכה סצנות מסיפורי המקרא, סצנות ומראות אכזוטיים, מזרחיים, וכפריים, בהם נבחין באלגוריות שונות שנטוו מדמיון האמן ומחשבתיו ונוסחו במכחוליו.

לצדן מוצבות דמויות מהתא המשפחתי המצומצם והפרטי וכן נופים שמבוצעים בדיוק רב, בעלי חיים, טבע דומם וכולי. 

חיים גרון

גרון מרחיב ויוצר  את דיוקנה של גולדה מאיר ועוד אישים מעברה של המדינה הצצים ועולים בהתבוננות בעבודות.

נושאים אלו וזולתם המתגלים מתוך מסגרות חומות אמיתיות או מצוירות פותחים אשנבים לנושאי התעניינותו המגוונים של האמן, היוצר והאדם - חיים גרון.


אוצרת: דבורה בוצ'מן

'מתגלגלים' - תערוכת ציורים - תקוה גורן

 גלריה 5 - קניון עזריאלי גבעתיים 

  האמנית מגדירה את עשייתה האמנותית בשיר שכתבה:

                                          חלומות שהתנגנו בי לאורך הילדות.../תקוה גורן

חלומות על עיצוב הסביבה בה אני אחיה                            הזיכרונות מרחפים על הבד המתוח        
קמו ועמדו מול עיני לעדות                                              ואני ילדה קטנה בעמק יזרעאל             
למה שאני ולמה שאהיה                                                 פוסעת לאיטי בשדה הפתוח                  
זאת יצירתי וזאת בחירתי עד אחריתי                                בין אלף צבעים, ריחות ורוח מתהולל
לפרק ולפרוט את הרגע-לחרוט במכחול                            כי לוחות הצבעים המרפדים את עולמי    
לשחזר, להנציח בתנופה עוצמה וכוח באפור                      מן העמק הם ומגבעת המורה     
דממה ומתחתיה תנועה להחיות-שחור                              כחול, ירוק, צהוב, אדום, תכלת שמימי
והשקט שאחרי, לבן, שמים ואור  -                                   כל צבעי הקשת שיצר הבורא  

                                           זאת יצירתי וזאת בחירתי עד אחריתי.

גורן  למדה והתמקצעה מאז 1997 אצל האמנים: מוריס לזר, עדי יצחק, יוסף גטניו, ראובן תשרי וצביקה לחמן.

תערוכת "מתגלגלים" נבעה ממבט אקראי על צורתו של שעון יד בעת שציירה, ושיח עם קבוצת אמנים על הזמן ומהותו. התנועה המעגלית של גלגלי השיניים הוותה השראה לעבודותיה האקספרסיביות. 

הן מתייחסות למסע בזמן האוטוביוגרפי ברחבי הארץ ובנופיה המגוונים מלווי סערת רגשות ואהבה אדומה הנצבעים באומץ ובחופשיות  בקומפוזיציות מאוזנות ונופים מופשטים.

האמנית נהגה לצייר וליצור כשהיא מתבוננת בציורי אחיה הבכור. היא תארה את עשייתה האמנותית בשיר שכתבה על חלומות ילדות בהם יצרה עולמות מדומיינים צבעוניים וריחניים, שרוח ותנועה, שקט ודממה מניעים את מכחוליה על פני הקנווסים.

כאז כן עתה, הצבע העז והרווי הינו מוטיב דומיננטי ביצירותיה, ומותיר את המתבונן בציורים נכסף לעוד.

חברה באיגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן,        

         ארגון המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל, 

מדריכת לציור לילדים: שדה בוקר, גבעתיים.

 אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן. 

"פרחים יפים בדרך כלל" - תערוכת ציור משותפת

תערוכה קבוצתית בבבית-ראשונים ובגלריית בית-יד-לבנים, גבעתיים.

מה רואה אדם המנסה לחשוב שמחה, לרגש ולשמח את הזולת?
מה יביא הביתה או לחבר ?
מה יקנה על מנת לפנק את עצמו ?

זר פרחים!

בהומור, בסטירה, בספרות ובשירה, במדע ובכל תחום אשר יעלה על הדעת טיפלו, דשו ושפשפו תמה זו. אולם הטריטוריה נותרה פתוחה ובלתי רוויה, משום שאין דבר המשתווה לפרחים ומתחרים בהם, בצורותיהם הרבות והמגוונות, ריחותיהם נעימים והשונים ובאין סוף גווניהם.

אני זוכרת כילדה שאימי הושיבה אותי  מול זר פרחים רעננים שקנתה ואמרה: ציירי!

במהלך ההיסטוריה יאכלסו פרחים ציורי "טבע דומם" רבים ויסמלו את היפה, הרענן ואת הזמן החולף. מדיות העיצוב והפרסום יתחברו וישתמשו בפרח למכור לנו את הריחני, הנכון, האמיתי והנעים. 

ויקי נוי 

הפעם  נבחר זר הפרחים לפתוח את השנה כמדיום וסמן החג הבסיסי.

המבקרים בחלל התערוכה צופים באיחולים הנובעים ממחוזות נשכחים, נראותן  ונוכחותן של אגרות ברכה תמימות של פעם, זרויות פתיתי כסף וזהב, אשר נשמרו באוספים ובספרי זיכרונות  טרם המסר הדיגיטלי והמשתמע ממנו.


משתתפי התערוכה המקבלים את השנה החדשה : בן עמי עמיאל, מוטי דבי, דבורה בוצ'מן, שרה חגי,  ויקי נוי, צביה עזיז, קטי ויינר , רבקה טיר, ויטלי רוזנזפט

אוצרת דבורה בוצ'מן

"פועלת" מיצב של נגה מלמד ברזילי, בוגרים 2012 - סמינר הקיבוצים.

החוג לאמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית.

Noga Melamed Barzilai עוסקת בנושא ספורט הכדורגל בעבודת המיצב שיצרה. התבוננותה בתפקיד הצופה, משתתפת בעולם שתפש מקום מרכזי בזוגיותה. לא רק שאינה אדישה, מתעלמת או מרחיקה, אלא להיפך, היא מקרבת לליבה את המתחולל על מגרש המשחקים, מקום המשקף במידה רבה את התמורות בחיי היום יום בארץ ואת ההקבלה למגרשה הביתי.

מלמד- ברזילי יצרה את מעונה במבואה מלבנית. השמים מבצבצים מתוך הקובייה הלבנה המכנסת פנימי וחיצוני. דלת רחבה מזמינה את הקהל אל חללו הפנימי של המיצב, בדומה לאופן שהכניסה את עולם הכדורגל לביתה, שם הוא מתארח בין הקירות הלבנים. וילונות בוהקים המקרינים נשיות וחיוניות, מסמנים את הכנסת האורחים לה זכה המשחק בליבה, וחוליה שנוספה לעולמה ולחיי זוגיותה. ביחד נוצר המרחב הייחודי של התא משפחתי.

רצפת הבית עשויה מרבד דשא סינטטי ירוק, המדמה את משטח הדשא עליו מתרחש משחק הכדורגל. הבית מרוהט בטריבונת בטון מוגבהת, עליה ניצבים שני כסאות פלסטיק אדומים מקוריים. הללו שימשו את בני הזוג מלמד-ברזילי לישיבה ולצפייה במגרש המכתש בגבעתיים, שנהרס לטובת עסקי נדל''ן מקומיים משגשגים.

הכסאות אוצרים לתוכם את כל השייכים לתחום: שחקנים, מאמנים, שופטים, עסקנים, אנשי תקשורת  אך בעיקר את האוהדים המכונים: "השחקן ה-12" - בלעדיהם לא תתקיים חווית המשחק. האוהדים מעצימים את תרבות הכדורגל באמצעות פעילויות אקטיביות שהמניע להם מצוי לעיתים על גבול המיסטי. עתה בנוכחותם הנעדרת, הם ניצבים זה ליד זה, כשתי קבוצות הנאבקות זו בזו.  נראה שהמאבק  הוא המקיים את התחום, אך גם מייצג את הבעיות שמוצפות מתוך המבנה המשפחתי המורכב.

קיר המבואה מעוטר בצילומים וביניהם טקסטים בעלי משמעות כפולה. אוהדי הכדורגל מעודדים באמצעותם את קבוצותיהם, אולם אותם משפטים מוכרים גם כבטויי אהבה בזוגיות האנושית. 

יש להתקרב לריכוז הצילומים הממוסגרים מאלבום התמונות המשפחתי המדומיין של בני הזוג, על מנת להבחין בדימויים מעובדים של הקולוסאום - האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה ברומא, עמית היסטורי שהתאזרח גם בישראל. הדימויים שעל הקיר מרוקנים כמעט מזכר המקום ומותירים רק קווי מתאר לבנים עדינים הנרשמים על גבי שחור העבר. זיכרון עמום זה נטען במשמעות מחודשת לאור מעשי האלימות המתרחשים כיום על מגרשי הכדורגל.

צילום:דבורה בוצ'מן 

 אוצרת המיצב "פועלת": דבורה בוצ'מן

"היום קוראים לזה: קיימות" תערוכה קבוצתית

גלריית אשכול פיס לאמנויות - יפו 

פתיחה: יום ד' 13.06.2012 בשעה 10 
במעמד מר דוד בן זהר, מנהל תיכון עירוני ז, יפו

בהשתתפות: אושרית אייזןן, דבורה בוצ'מן, ליאורה בנקל, דוד בן חיים, רותי ברין, איילה ליפסון לוי.

תערוכת "הקיימות" עוסקת בשיח על עתיד האנושות.

בשל גידול אוכלוסיית העולם על פני כדור הארץ, מזדהמים מקורות המים, הימים, פני האדמה ומעמקיה, וכן את האוויר, בשל התעשייה שיוצרת זהום סביבתי רב. 

קיימות (באנגלית: Sustainability ) היכולת להמשיך לקיים  מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. במונח טמון  הפוטנציאל לחיים של רווחה סביבתית, כלכלית וחברתית.

על מנת לנסות ולהפחית את מימדי הזיהום,על הפרט לבצע שינויים בצורת המגורים ובסגנון החיים האישי.

יש שתי דרכים עיקריות לצמצום הפגיעה במערכות האקולוגיות ובשפורה. הראשונה: ניהול סביבתי. השנייה: ניהול הצריכה של האנושות. על מנת לפעול למען קיימות נחקקו חוקים לאומיים ובינלאומיים בתכנון עירוני, בתחבורה, ובצרכנות.

אמני איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים ורמת גן בוחנים בעבודותיהם את בעיית הקיימות וממחזרים חומרים פסולת שונים ההופכים לבעלי משמעות ועניין על מנת להתריע על התופעה החמורה: זיהום כדור הארץ.

האמנית בנקל ליאורה נוהגת לאסוף חפצים ישנים ושבורים, זרעים וענפי עצים, אבנים וחלוקי נחל, אריזות שיצאו מכלל שימוש ועוד. היא לקחה חפץ או אריזה ושינתה את צורתם מתוך שעשוע וסקרנות.

חופש הפעולה והיצירה בתחום המיחזור בחברת השפע בה אנו חיים כיום הינו חסר גבולות. אוסף החמרים השונים המצטבר סביבנו גדל בקביעות, וכולם מוזמנים ליצור ולחדש  בהתאם ליכולת היצירתיות  והדמייון הגלומים בנו. 

מתוך תערוכת מיחזור ביפו 

רות ברין יוצרת בסיבי הצמחים מבושלים שנטחנים ומושרים במים עד התפרקותם והפיכתם לעיסה שאותה היא מעצבת מצמחים ממשפחות 

שונות. כך מתקבלים סוגי נייר באיכויות, מרקמים ואופי המיוחדים להם - המהווים את המצע לעבודות היצירה.

דוד בן חיים  משתמש בגרוטאות של חלונות אשר הושלכו ובלבידים שמצא זרוקים ברחובות העיר. הוא יוצר עולמות חדשים בשרבוטים עזים שמרצדים בשלל צבעים. ומזהיר אותנו בדרכו מפני הזיהום.

תודות לגילה מלניק מנהלת אשכול פיס יפו 

אוצרת דבורה בוצ'מן.