התבוננות.דרך.מָא תערוכת ציורים והשקת הדיסק TIMELESS מאת מאור רוזנברג, אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן

שם התערוכה של מאור רוזנברג מעוגן בשלושה צירים:

'התבוננות', 'דרך', ו'מָא'.

המונח 'התבוננות' מהדהד תחושות, ומחשבות, ומעצים את יכולות הקליטה של ההוויה כפי שהיא מתקיימת ברגע זה, בד בבד עם אינטרוספקציה המשקפת את האני של האמן.

רוזנברג נוהג לתרגל מדיטציה שההתבוננות היא מהותה.

על פי מורשת ה'זן', במסורת הקליגרפיה היפנית, האימון מבוצע מתוך ההתבוננות בקו הקליגרפי המשקף את מהות האני.

ניתן ליישם אלמנטים פלסטיים ותלת ממדיים באופן דו ממדי לאחר התנסות של מגע. פיתוח מיומנות זו מאפשרת לנסח מושאים מוחשיים מתוך הפנמה של אפשרויות טקסטואליות ותכנים נרטיביים המוטבעים בהם.

בתערוכה זו בוצעו הציורים מתוך התבוננות עמוקה, והם משקפים את הדרך שלארכה פסע האמן אל הפוזיציה שבה הוא מצוי עתה. בנוסף לכך משמשת לו האמנות כסוג של סימולציה וכחיבור לתחומים נוספים שבהם הוא עוסק בהווה.

ציר 'הדרך' מצביע על הפעילות בגינון הקהילתי של רוזנברג ושותפיו בעיר גבעתיים. ציר זה מתייחס למודל פילוסופי אקולוגי המכונה Permaculture, אשר אותחל על ידי האקולוגים האוסטרליים ביל מוליסון ודייוויד הולמגרן.

בתכנון בר-קיימא זה נדרשים להתבוננות ארוכה בטבע ובמצב הקיים, כצעד ראשון לתכנון שטח.

מודל זה עושה שימוש בשיטות ותיקות ויעילות, במשאבים לוקאליים ובעקרונות פיזיקליים, ויוצר מכנה משותף אשר משמש לתכנון וליצירת מבנים אקולוגיים יציבים, יצרניים ויעילים - לשיפור מערכות החיים האנושיות.

כך באותה התבוננות עצמה שבה עוסק רוזנברג, מגולם ערך מוסף המאפשר חיבור אל העתיד, ולתובנות של מצב שטרם התקיים, בעזרת הפנמת הדרך שעבר.

מושג הדאו - 'הדרך' נלקח ממסורת הזן והקליגרפיה. כאן מושם הדגש על התהליך ולא על התוצאה. כלומר אמונה זו מבוססת על הדרך כמיקום עיקרי, וכבעלת חשיבות אבסולוטית. היעד הינו מסמן בלבד, ומשני לה בערכו.

בתערוכה נצפות יצירות מתקופות שונות של האמן, אשר בוצעו בהדרכת מוריו. האמנים: מתי להט, רועי שפירא, סימון אדז'יאשבילי, וקאזואו אישיאי. 

"הן משקפות את הדרך שעברתי."

הציור: 'סיפון ושני כדים', מבוצע באפן מדויק בצבעי שמן על קנבס בצבעוניות חמימה. עבודת טבע-דומם בנאלית זו, מתארת שלושה עצמים בקומפוזיציה ברורה, אשר המרחקים בין שלושת העצמים שבה זהים. הציור מייצר גם פרשנות נרטיבית של שילוש שאיננו קדוש. הסיפון הגבוה, הגבר, פונה אל כד שקוף, האישה הנמוכה, רווית הנוזלים, השקופה והבהירה. הם מייצגים מערכת יחסים שקופה. מערכת זו לא תוכל להסתיר זמן רב את הכלי הכהה המייצג את האישה האחרת שמסתתרת מעברו האחר של הסיפון, ואת הקרבה שביניהם. 

בנוסף למלודרמה המסתתרת בציור זה ובדומים לו בקומפוזיציות הישירות והפשוטות, נבחנות השתקפות כנגד אטימות, צבעוניות מינימליסטית, עדינות, מיעוט, ושקיפות של מי שנוכחותם כמעט בלתי מורגשת, אך אין ספק בקיומם. 

האמן לוכד בציוריו חפצים שיצאו מכלל שימוש כגון: סיפון, כדים וכלי אוכל ישנים. הם מציפים את משמעותו של קו הזמן. 

סיטואציות אלה הבוחנות אובייקטים מחיי היום יום של פעם, מהדהדות ניחוחות של טכנולוגיות ומוצרים ישנים שפג תוקפם, אך הם שמורים בתודעה כפריטי אספנות המנכיחים את מה שהיה טוב ונכון.  

הביצוע הנזירי של האובייקטים בציורים מצטיין בניתוקם מסביבה מובחנת. באופן זה הם מייצרים חלקים ממיתוסים של העבר הקולקטיבי ומספרים את סיפוריו באמצעות פריטים כגון: פרוטומה לבנה של ונוס וכד יווני או מאוורר ישן.

מושאיהם של מרבית הציורים נדלה מתחום הבית והביתי: פירות, ירקות וכלים המשמשים להכנת המזון, או לאכילתו, כגון קרש חיתוך לחם או מצקת וכולי'. רישומים, אקוורלים, קולאז'ים ואוריגמי על נייר, מתכתבים עם ציורים המבוצעים על קנבס.

הציר השלישי בתערוכה מקורו ביפן ובמוקד עניין נוסף של רוזנברג, בקליגרפיה. ה'מא' מושג שפירושו: חלל, מרחב, רווח. מילה המוטבעת בתרבותה של יפן ובאמנותה.

המושג 'מא' מתקשר לחלל הריק שהינו בעל חשיבות זהה למקומות בהם נגע המכחול בקומפוזיציות היפניות.

כפי שקרה לרוזנברג במאה ה21, גם אמני המערב החל מהמאה ה19 התאהבו באמנות היפנית. אנרי טולוז לוטרק, אדגר דגה, ז'אן אווריל, פול גוגן, פר טאנגי, ואן גוך, אנרי מאטיס ואמנים אחרים הושפעו מהדפסים יפניים. הם הטמיעו בציוריהם קומפוזיציות, סגנונות וצבעוניות שנלמדו מאמני יפן.

בכתיבת קליגרפיה מייצר הכותב אתנחתא בין הכוונה לביצוע לפני הנחת המכחול. מרווח של שקט זה לקראת יצירת הקו הראשון הינו מעין חלל מדומיין המייצר את עצמו, ומאפשר מיקוד והתכווננות, ומעניק עוצמה רבה.

כמי שעוסק בלימוד קליגרפיה של הכתיבה היפנית, מציג האמן כתיבה זו שיש לה משמעות הן ככתם והן כצורה המונחת על דף ייעודי, שעליו מבצעים אמני הקליגרפיה יצירות מבוססות כתב.

רישומים של ענפים עדינים או חוט הכרוך סביב עצמו הינם תצורות  ממשיכות ותולדה ישירה של העיסוק בקליגרפיה ובמקצבי השקט שהיא מייצרת.

 "גם בציורים "המערביים" בתערוכה, אני מרגיש שה-מא בא לידי ביטוי - בשקט שברקע, בחללים הריקים, ובתחושת רוגע"

מאור רוזנברג,

בעל תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב,

בעל תואר שני במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב.

מלחין ונגן קונטרבס.

מטפל במתמטיקה בילדים.

מתמטיקאי בחברת היי-טק

רכז גינה קהילתית בגבעתיים.

2007 - 2010 לימודים קבוצתיים עם הצייר והפסל מתי להט, לימודים קבוצתיים ופרטיים עם הצייר רועי שפירא.

2010 - 2013 לימוד פרטי עם הצייר סימון אדז'יאשבילי.

2011 - 2016 לימוד קליגרפיה יפנית עם אומן הקליגרפיה קאזואו אישיאי.

פתיחה חגיגית ביום א' 20.03.2016 בשעה 19.00

בגלריית ספריית בית אלון, ברח' אילת 8 גבעתיים
התערוכה תתקיים בין התאריכים: 6.5.16 - 18.3.16

לינק לאלבום ציורים - https://goo.gl/photos/zsJMdBsVRXvi5eoq8

"על אם דרך דובה - ספר מסע" - פתיחה חגיגית של התערוכה והשקת ספר מסע פנימי בציור ובשירה של 'ריקה רוסו-סינה'.

אוצרת התערוכה : דבורה בוצ'מן.

"על אם הדרך דובה" - ריקה רוסו-סינה

ריקה רוסו-סינה, אמנית רב תחומית, עוסקת בקרמיקה, קדרות ופיסול, ציור, כתיבה ובמרבלינג על נייר.

נולדה בקבוץ אפיקים ומתגוררת עם משפחתה במושב שרונה. לאחרונה זכתה במגן הוקרה מידיי שרת הקליטה על פעילותה הממושכת באימוץ נוער עולה בפנימיית כדורי, וכמוצאת משפחות מאמצות נוספות.

למדה אומניות פלסטיות בעין הוד, הוראת אמנות בסמינר אורנים, קדרות אצל האמנית פליסיטי ברנשטיין יעקובי במכללת צמח, והנחיית קבוצות בשילוב אומנויות בסמינר לוינסקי.

נשלחה מספר פעמים מטעם הסוכנות היהודית כמדריכת אומנויות לנוער יהודי בארה"ב. כיום מלמדת אמנות במספר מכללות בארץ, מנחת קבוצות בשילוב אמנויות, ועוסקת בקרמיקה בסטודיו במושב שרונה.

משנת 1982 ואילך השתתפה: בביאנלה הבין לאומית לקרמיקה, בתערוכות ובפרויקטים אמנותיים בארץ ובעולם, וכן ייצרה לאורך שנים כלי קרמיקה וחפצי חן, לחנויות מוזיאון ישראל בירושלים.

כמו כן בנתה פסל "בית עם מלאך" לתצוגת קבע בגן הפסלים של מוזיאון באר שבע, ובנתה קיר פסיפס למבנה קבע בJCC, מילווקי-ארה"ב.

ספרה הראשון "הסיפור שלי עם שמעון" –ספורים קצרים על אהבה וניסים, יצא לאור ב 2007.

סיפורה "לידה" זכה בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר "כתוב" מטעם מפעל הפיס.

בשנת 2008 בעקבות מלחמת לבנון השנייה הוציאה לאור את הספר: "תרמיקה" על פציעה במהלך קרב ותהליך של שיקום.

בשנת 2015 - הוציאה לאור את הספר: "על אם הדרך דובה". ספר מסע פנימי זה משופע באיורים, אך ניתן לאפיינו גם כספר אמנות המעוטר בשירה אישית.

תערוכה זו מורכבת מיצירות מקוריות המופיעות בספר, וכן מיצירות חדשות.

בהקדמה לספרה האחרון כותבת המחברת: "...היצירה מלווה אותי שנים ארוכות... היא מובילה אותי להכיר ולקבל את העולם סביבי... לפני שנים החל מסעי הפנימי, שנופיו הם נופי נפש ורוח ושביליו נכבשים ונסללים תוך כדי תנועה...השירים והציורים ... נפגשו על גבי דפים אלו".

"אני מזמינה אתכם להצטרף למסעי, בתקווה שהוא יעורר בכם עניין והשראה לצאת לדרך חדשה משלכם".

העלעול בספר מייצר חיבור בין הקורא ובין האמנית. אל מחשבותיה תחושותיה וקורותיה, ואל ניסים שהתרחשו בחייה. כל אלה למרות ייחודם, הינם אוניברסליים ומשותפים במהותם.

"מְבַקֶּשֶׁת לְהָבִין הַרְבֵּה
ולְומֹרַ מעְטַ
מִלִּים סְפוּרוֹת
מְדוּדוֹת
מְדֻיָּקוֹת,
תַּמְצִית הָעִקָּר
אוּלָם יֵשׁ לִי לוֹמַר
מִלִּים כְּנָהָר."

השירה האישית עשירה במטפורות ובדימויים.

היא מותירה תחושה של עיסוק בעולם ומלואו, אך גם באישי ובמופנם. כך צובעת ריקה את ההוויה בצבעוניות ססגונית המבוצעת במשיכות מכחול עדינות באמצעות הקומפוזיציות הפלסטיות והשירה הכרוכים זה בזה.

עבודות האמנות בתערוכה מקשרות את התעסקותה של ריקה ביצירות תלת ממדיות כגון הקרמיקה ובאובייקטים פיסוליים בעלי אוריינטציה לתרבויות עתיקות ולפסלוני פולחן מיתולוגיים.

יצירתה מוצאת ביטוי בספרי סקיצות ויומנים ויזואליים בהם ניתן ביטוי למחשבות המצטיירות הנכתבות ובסגנון הארט ג'ורנלינג ונראותו.

הארט ג'ורנלינג או בשמה הלועזי art journaling היא אמנות אישית, וביטוי ויזואלי ללא חוקים, הנותנת ביטוי לעולמה הפנימי של היוצרת, למחשבותיה, לחוויותיה, למקורות השראתה, חלומותיה, שאיפותיה ולקשייה.

בדומה לייצוגיי אמנות ה'סקראפ' היא מצרפת אלמנטים שונים ליצירה אחת, ושוזרת מיקס-מדיה, ציור, קולאז', עיבוד אלבומים בעלי דפים עבים יחסית, וכל מדיה שהיוצרת קובעת ועושה בה שימוש.

בטכניקת הביצוע החופשית של ריקה יש שימוש בצבעוניות רוויה, מריחות של צבעי אקריליק ושימוש בסוגי דיו ומדיומים שונים, ציורים ביד חופשית, שרבוטים, חותמות שונות ועוד. סטנסילים, קרעי עיתונים, צילומי דמויות וכולי. הם מעוצבים על הגיליון בנדבכים זה על גבי זה. כל רובד מסתיר מעט, מייצר רמזים, ומוסיף חיבורים.

בחלק מהקומפוזיציות ניכרת זיקת האמנית למנדלות שפרושן בסנסקריט: 'מעגל מקודש'. הן מבוססות על צורת המעגל ומצטיינות בנקודה מרכזית שממנה יוצאות שלוחות. כך נוצרים המעגלים הגדושים בקווים, בצורות גאומטריות, בסימנים ובסמלים. המנדלה האנושית גדלה בתוך הרחם העגול והחוויה המנדלית זורמת באדם מראשית ומייצרת חיבור העצמי פנימה. לכן עשיית המנדלה עוזרת בתהליכים אישיים ואנרגטיים.

כך גם קיימת בעבודות זיקה לטכניקת המרבלינג - השיוש. בה השתמשו בעבר גם לצביעת קירות במבנים מפוארים, במקום להשתמש בלוחות שיש. בשיטה זו של ​​מעצבת ריקה יצירות המקבלות נראות של פיסות שיש אנרגטיות, וכל הדפסה הינה מונוטייפ ייחודי.

נוף, אדם, חי וצומח מבצבצים באופנים שונים ביצירות. טכס החינה כברכת שפע, וכסימן למזל טוב נהוג בהודו ובקרב עמים שונים במזרח התיכון, מאוזכר בכפות ידיים מפוספסות. שרטוטי ציפורים מוצבים על ראשי אנוש.

בעלי הכנף מסמלים מזל טוב או רע על פי האמונה הרווחת. הפרשנות הסימבולית המוענקת לציפורים הינה כסמל לשפע ושמחת חיים, לכן מפגשים איתן מבטאים מזל. שורשי האמונה מצויים במיתולוגיה היוונית ובפולקלור האנגלי הקדום.

כנפיים משורטטות כתוספים לבני אנוש יוצקים תחושת ריחוף פיזי ומטפיזי. נראות זו כמלאכים המתווכים בין שמיים וארץ, משנים משמעות ומראה לאורך ההיסטוריה.

ריקה פונה ביצירתה אל הדגים המסמלים שפע ופוריות וכן אל הדובה. ריקה מציירת אותה הן בכותר והן כמרקע לשיר (132-133). בעל חיים זה מסמל אומץ, חופש, ספונטניות ועוצמתיות אך גם גישה רוגעת לחיים וחכמה, וכן כמי שמסמל הגנה. השתיים יוצרות קשר מדומיין המאפשר למחברת העברת מסר ערטילאי המתבטא גם בצבעוניות הסגלגלה ירקרקה - מסתורין ותחושה של התחדשות החיים והסמליות המוטמעות בה.

עבור ריקה, העיסוק באמנות הוא כמו "מגרש משחקים המאפשר לי את עולם היצירה ומאתגר אותי באין סוף אפשרויות ובצלילה אל הלא נודע...הציורים הם בעצם שיחה פנימית שיש לי עם עצמי, לה אני נותנת ביטוי באמצעות האמנות...חלק מעבודותיי נעשות יחד עם משתתפות הסדנאות שלי. אני מתחילה אותן בתור הדגמה ומשם הן כבר מתפתחות למה שהן רוצות...

הנושאים המעסיקים אותה נוגעים לחיפוש תמידי אחר הטוב, לתגובה לאירועי החיים, וחייה סובבים סביב העיסוק המתמיד ביצירה.

Invitation 

השקת ספר מסע פנימי בציור ובשירה, ופתיחה חגיגית של התערוכה:
"על אֵם הדרך דוּבה" מאת: ריקה רוסו סינה. 

ביום א', 7 בפברואר 2016, בשעה 19.00

בספריית בית אלון, ברח' אילת 8 גבעתיים התערוכה תתקיים בין התאריכים: 5.2.16 - 18.3.16 

שינויי בתאריך תערוכת אמנות הישראלית של בנק הפועלים IMAGINATION ל20.02.2016

הזמנה 

גם השנה אני משתתפת באירוע ההתרמה למען הוועד למלחמה באיידס,בין 600 האמנים שתרמו מיצירותהם למטרה חשובה זו.

 לצד יוצרים ותיקים מציגים גם סטודנטים לאמנות משנקר, בצלאל ועוד.

התערוכה מוקדשת לזכרה של הגב’ לאה רבין ז”ל, שהייתה בין הראשונות לתמיכה בהגברת המודעות לנושא.

האירוע מתקיים במשרדי ההנהלה המרכזית של בנק הפועלים  שהופך לאכסנייה לאמנות בישראל ב20 בפברואר.

שם הציור: ללא כותרת 

אתר אינטרנט  למכירת היצירות יעלה ב-19/2/16 ותתאפשר מכירת יצירות גם לאחר נעילת התערוכה. כתובת האתר הינה: www.artisrael.org.il

קטלוג דיגיטאלי  http://online.flipbuilder.com/cepc/bqsk/   

'חלון ראווה' תערוכתה של ניצה שוחט בן-טל

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן

נעילת תערוכתה של ניצה שוחט בן-טל "חלון ראוה"
 תיערך במפגש עם האמנית, בתצוגת פריטים ייחודיים בעיצובה.

ביום ה' 4 בפברואר בשעה 11.00 בגלריית ספריית בית אלון רח' אילת 8 גבעתיים 


בתערוכה 'חלון ראווה' נתבונן במעשה ידיה של האמנית ניצה שוחט בן-טל. האומנית הוותיקה והידועה המאזכרת בדרכי יצירתה ובגורלה את הדדאיזם וגלגוליו, ונשאל: האם אומנות או אמנות?

הדדאיזם נוסד בשנת 1916, בעקבות זוועות מלחמת העולם הראשונה. זרם אמנותי תרבותי זה נועד לערער על הסדר הקיים. הוא הרחיב את תחום השיח התרבותי, ואת החשיבה המקובלת אודות "אמנות מהי".

סגנונה של תנועת הדאדא קשה להגדרה. ישויות אקראיות נוצרו  כמחאה כנגד ערכי החברה הבורגנית ומתוך זלזול באובייקט האמנותי.

טכניקות אוונגרדיסטיות כגון: הקולאז', האסמבלז', הפוטומונטאז' והרדי-מייד שהוצגו, הוכללו בתחום האמנות הפלסטית וזעזעו את התפיסה האסטטית.

כך נעשו שימושים בגזירה ובהדבקת דימויים וויזואליים, באובייקטים תלת ממדיים, ובחפצים יומיומיים, שנותקו מההקשר השימושי והמקורי שלהם.

אמנים כגון ז'אן ארפ, מרסל ינקו, פרנסיס פיקבייה ואחרים, פעלו בזיקה ישירה אל הזרם. הם נודעו בחריגתם מהכללים המקובלים, וה"מזרקה" של מרסל דושאן עדיין טורדת את המתבוננים בה.

כיום אמנים בעלי זיקה לדדאיזם כג'ספר ג'ונס, ג'ף קונס ואנדי וורהול, עוסקים בערעור היחס בין אמנות לבין אומנות.

בתערוכה "סביבות עבודה" במוזיאון תל אביב הציגה האמנית רעות פרסלר חנות משפחתית מאובזרת. מיצב זה בודק את הלגיטימציה להקרא 'אמנות' בעצם הצגתו בחלל המוזיאון.

תערוכה זו מפקיעה את חלון הראווה שממוקם בחזית החנות, והינו כלי שווקי המשמש להצגת מוצרים אטרקטיבים המצויים בחנות. 
  

פגשנו את ניצה בביתה לאחר ששריפה כילתה את תכולתו ואת מצבור עבודותיה.

ניצה המכנה עצמה בשם: 'סטייליסטית אבסולוטית', לא נכנעה חרף ניסיון הגורל למחוק את עברה.

היא מצטטת את המדבקה שיצר שרון רג'יניאנו, ומצהירה: "אמנות או נמות".

'גן-גדן'  ניצה שוחט בן-טל

בתערוכה זו מציגה ניצה שטיחי קיר ופריטים נוספים אותם היא מעצבת בהשראת סגנון האינקה והמזרח הרחוק. כל אייטם ייחודי, מיוחד ויחיד במינו.

בעבודותיה משולבים גובלנים, תחרות, סרטים, ורקמת יד מעשה ידיה.

התהליך מתחיל ברישום ספונטני על נייר. 

על פיו היא רוקמת יצירה חד פעמית.

אל היצירה מותאמות רצועות של בדים וסרטים הנאספים בקביעות ומקורם מארצות המזרח הרחוק ומשאר מדינות העולם.

"בחרתי ליצור בבד וברקמה כי אני חשה בחיבור חזק מאד לעולם הטקסטיל בו עיצבתי במשך שנים רבות את בגדיי המיוחדים המצטיינים בצבעוניות ובאמצעותם הועברה אהבת החיים הפועמת בי".

כילדה שמשפחתה התגוררה בבני-ברק וברמת-גן, נהגה להלביש את בובותיה בבגדים ובאביזרים שהכינה בעבורן. ציוריה קשטו את הקירות כבר בגן הילדים. בעת שבגרה למדה הוראה בסמינר, והמשיכה בהכשרה במדרשה למורים לציור.

עיסוקה הראשון היה באיפור מקצועי לסרטים בטלוויזיה. כאן יושמה אהבתה לצבע ולאסתטיקה.

עתה פנתה להגשמת אהבתה הראשונה: לאופנה.

באווירת התקופה ההיא פתחה ניצה בביתה עסק ובו עיצבה בגדים ושמלות חופה רקומים ושזורים בחרוזים, שבלטו באופיים הרומנטי.

הצלחתה הרבה הובילה להרחבת הפעילות ולפתיחת בית אופנה שנודע בשם: "אנאבלי".

בין שבעת הסניפים בלטה חנות הדגל שמוקמה בנקודה היוקרתית של תל אביב באותה עת: ברחוב דיזינגוף המיתולוגי.

פריטי הלבוש השונים והמיוחדים בעיצובה הפכו ללהיטים. הם נמכר ברחבי הארץ.

ניצה היתה סלבריטי. היא קיימה תצוגות אופנה חשובות שהפכו לסצנה המועדפת על סלבריטאים מִשַמְנָהּ ומסלטהּ של החברה. על המסלול הודגמו פריטי לבוש שלא נראו כמותם. 

"במהלך חיי עיצבתי בגדים לידוענים כגון: אופירה נבון, שולמית אהרון, יהודית רביץ, ולאחרים".

במקביל המשיכה ניצה לצייר בספונטניות האופיינית לה.

כך מצאה את דרכה לעיצוב שטיחי קיר רקומים. כל שטיח כמו כל פריט אחר שיצרה כגון: תיק, צעיף, חצאית או מעיל - זכו לטיפול אוהב ולתשומת לב אישית.

הפריטים המרכיבים את התערוכה מדגימים את מעשה ידיה כמעצבת המתכננת את יצירתה בהרמוניה של צבע וקומפוזיציה ומספרים סיפורים מופלאים על גן העדן,  על נסיכים ונסיכות,  על פרפרים ופרחים, חברות ויופי שמתקיימים בסיפורת ובשירה.

פתיחת התערוכה ביום ד' 13 בינואר 2016 בשעה 19:00  בגלריית ספרית בית-אלון, רח' אילת 8 גבעתיים.

התערוכה תתקיים בתאריכים: 8.1.16  עד 5.2.16

המעגל - פרויקט mail-art בתערוכה המציינת 10 שנות פעילות של גלרית אלפרד, תל אביב

הזמנה לתערוכה

המעגל הנו צורה שוויוניות בו כל הנקודות על ההיקף מצויות במרחק שווה ממרכזו.

במסגרת התערוכה בה חוגגת הגלריה עשור לפעילותה כעמותה שיתופית, תוצב במרכז החלל תיבת הפתעות של יצירות בנוסח הפלוקסוס. הן מאופיינות בקנה מידה קטן ונוצרו על ידי אמנים ואמניות מרחבי העולם.

התוצרים לפרויקט תיבת הפתעות הנם דו ממדיים או תלת ממדיים. 

ממדי עבודה דו ממדיות נע בין 9X14 ס"מ עד 29X21 ס"מ.

ממדי עבודה תלת ממדיות נע בין 5X5X5 ס"מ עד 15X15X15 ס"מ.

הן נשלחו לגלריה באמצעות הדואר (בסגנון ה:mail-art), ויוצעו למכירה לכל דורש במחיר סמלי, לגיוס תמיכה בעבור המשכת הפעילות השוטפת.

העבודות תשארנה סגורות במעטפה/חבילה באריזתן המקורית, עד שרוכש היצירה יפתח את ההפתעה.

בכל מעטפה/חבילה מצוי מסמך הכולל פרטי אמן/ית: שם האמן, שם העבודה, מדיום, אימייל וכתובת אתר אינטרנט (ליצירת קשר ולצורך אספנות של הרוכש).

טכניקת היצירות בלתי מוגבלת וכוללת: רישום, ציור, קולאז', הדפס, צילום, שיעתוק, רקמה, מדיה מעורבת, פיסול, לרדי-מייד וכולי.

untitled - Dvora Bochman 

עבודתי בפרויקט "מעגל" דנה ברדיוסים ובניראות המייצגת את המרחק השווה ממרכז המעגל, ושואלת: האם הם באמת שווים?

ציצית המצויה מחוץ להיקף המעגל צמודה לנוסחת השוויון ונספחת למערכת. לכן אינה מקיימת את תנאיו, ואת האפשרויות המגולמות בשייכות לקבוצות השווים למיניהן.

הריבוע המוצמד לחלקו המרכזי של המעגל הנו מצרף של תוצרים  פילטלים: תוויות ' דואר אויר' המשמשות כתוסף פנים מערכתי. הן משנות את כללי המשחק של משלוח הדואר ומאיצות אותו. 

שימוש בתוויות הנו  איזכור לעיסוק הבולאי .......... 
הטכניקה מעורבת  
  

תאריך פתיחת התערוכה: 10 דצמבר 2015 (נעילה: 19 דצמבר 2015).

שעות פעילות

שלישי - חמישי  17:00 - 21:00
שישי - 10:00 - 14:00
שבת - 11:00 - 15:00

אתר - http://www.alfredinstitute.org

אוצרת: רותם ריטוב.

תערוכת ציורים של האמן: ברוך (בארי) בריצמן, אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן.

ברוך  הוא אמן אוטודידקטי שהחל לצייר כתוצאה מחנייה אקראית ליד חנות לחומרי ציור ואמנות בבאר שבע בדרכו לפגישה מקצועית.

האמן מבצע את יצירותיו על בדי קנבס בגדלים שונים בצבעי אקריליק.

הוא מצייר מזה שלוש שנים ללא לימוד במסגרת מוסדרת, פרט לשיחות אקראיות שניהל עם המורה והאמן 'מרק שנדרוב'.

ייתכן וזו הסיבה שקשה להגדיר במילים את ההפתעה הנגרמת לנו כצופים המביטים במגוון הציורים העז והמדמם.

הציורים מתארים אפיזודות מובחנות ושונות. הן מבצבצות מתוך מבטים רושפים, ומהבעות מורכבות וסבוכות של הדמויות המונצחות. כך גם מוטבע בהן ייצוג של איום שתפרוצנה מהמרקע בו הם נתונות לעת עתה.

ברוך מצהיר כי הוא נזקק למכניזם חיצוני ראשוני שיפעיל אותו, כיוון שהוא חש אי בהירות לגבי אותה נקודה ראשונה שיניח על הבד הריק.

אולם לעומת תחושת חוסר האונים המאתחל את ראשיתה של היצירה, הרי המשך עבודתו מצטיינת בהחלטיות, ובמשיכות מכחול בטוחות ועזות מבע. שכבות הצבע הינן רוויות ועשירות, והקומפוזיציות מהודקות וישירות.

ממכלול יצירותיו  ניתן לראות את מסלול התקדמותו והתפתחותו של האמן. הוא מוקסם מזרמים אמנותיים שונים בתולדות האמנות, ומיישם מכלול של סגנונות על פי דרכו והבנתו.

ההצבר המיוצג פושט ולובש צורה, ומשמש כבסיס לביצוע רעיונותיו האישיים הרבים. הללו נובעים מחוויות שונות המשפיעות עליו ועל מחשבותיו. מקורן בספרות, בטיולים בארץ ובעולם, באירועים בתובנות. הם מוצאים דרכם אל בדי העבודה עליהם מבוצעות היצירות.

ניתן לסווג את עבודתו לסוגות שונות כגון: דיוקנים אישיים ואחרים, דמויות שונות בלבוש אופייני או בעירום, בעלי חיים (בעיקר סוסים) ונופים. הציורים מקבלים ייצוג נטורליסטי, ראליסטי, לירי, אקספרסיבי, סמלי - סוראליסטי, קוביסטי, מופשט, ועוד היד נטויה. 

ברוך בריצמן , ציפורן אדומה 100X120

פתיחה חגיגית ביום ג' 8 בדצמבר 2015 בשעה 19:0

בגלריית ספרית בית-אלון, רח' אילת 8 גבעתיים

שעות הפתיחה:‏
בימים: א', ג', ה' 9:00-13:00, 15:00-19:00
ביום ב': 10:00-14:00
ביום ד': 10:00-14:00, 15:00-19:00
ביום: ו' בין השעות 9:00-13:00

התערוכה תתקיים בין התאריכים 8.1.2016 - 27.11.2015

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן

לחם ושושנים 10 - שנקר, בנין עלית, רמת גן

"לחם ושושנים הינה  תערוכת מכירת יצירות אמנות למען פרויקט 'נשים ועבודה' של ארגון העובדים מען, המקדם תעסוקה הוגנת בקרב נשים ערביות.

התערוכה נערכת מאז 2006. היא תורמת ליצירת גשר אל אוכלוסייה הערבית, מגייסות כספים לפרויקט השמה של נשים ערביות בחקלאות, ליצירת מקומות עבודה ולפתרון לבעיית האבטלה של נשים ערביות.

ההשתתפות הרחבה של אמנים בתערוכת השנתיות מגלמת מסר תרבותי-מוסרי, פתוח ואופטימי

ימי פתיחת התערוכה: 26-27 בנובמבר 2015.

יזמי התערוכה והמיזם המורכב "לחם ושושנים" הינם ניר נאדר והאמנית זויה צ'רקסקי.

חברי צוות התערוכה 'לחם ושושנים' 10 הינם: ניר נאדר, שרון ליאור, דני בן שמחון ורותם בן נון."

 DVORA BOCHMAN  - ROOTS 

העבודה "שרשים" מבוצעת בטכניקה מעורבת על לביד. 

רשימת האמנים המשתתפים: 

אברהם אילת, ‏אהוד בן שך, אוסי ילון, אורי גרשט, ‏אורי דושי, ‏אורי קצנשטיין, אוריאל הר טוב,אורנה דגני, אורנה מרטון, ‏איה אליאב, ‏איוון הלמריך, אייל אדלר קלנר, איל יצהר, ‏אילונה אהרון, אילנה זפרן, אילת אבני‏, איריס פינצ'ובר, איריס פנקסל, ‏איתמר פרנס, איתמר שמשוני,‏ איתמר שץ, ‏איתמר תוסיה כהן, אלי שמיר , אליה כהן, אלכס קרמר‏, אלכסנדרה אילייב, אמי ספרד, אמיר לבון ‏, אמיתי סנדי, אנה לוקשבסקי‏, אניסה אשקר‏, אסנת בר-אור‏, אסף שני‏, אסתר כהן סקין‏, אפרת בלוססקי‏, ארז חרודי, אתי יעקובי ‏, בויאן לוזנוב ‏, בועז ארד ‏, בוקה גרינפלד ‏, ברי פרידלנדר ‏, בתיה מלכא ‏, ג'ני רפלסון ‏, ג'ניפר בלוך ‏, ג'קי שטרנברג ‏, גוני חרל"פ ‏, גיא בן נר, גידי רובין, גיל גורן, גיל זבלודבסקי, גיל מועלם דורון, גיל צלנר, גל ברזילי, גל כהן, גליה גור זאב, גליה פסטרנק, גלעד אופיר, גלעד קידר, גלעד רטמן, דבורה בוצ'מן, דבורית בן שאול, דגנית אסולין, דגנית ברסט, דוד וקשטיין, דוד עדיקא, דוד ריב, דודיק אופנהיים, דויד אמויאל, דויד טרטקובר, דורית גודארד, דורית ספיר, דינה הופמן, דינה לוי, דינה שנהב, דיקלה יובל, דן אורימיאן, דני בן שמחון, דני בק, דניאל באוור, דניאל ניברון, דפנה שלום, דרור אוסלנדר, הילה בן ארי, הילה לביב, הילה סלעי, הילי אילון , ורד נחמני, ורדי בוברוב, ורדית גולדנר, זויה צ'רקסקי, חאדר וישאח, חגי איזנברג, חוה פוליבודה, חיים לוסקי, חלי גולדנברג, חן וליאנו, טובה אלדד, טובית בסירטמן, טל מצליח, טלי נבון, טליה ימיני, טליה רז , טמיר ליכטנברג, יואב ויס, יואל גילינסקי, יובל יאירי, יוחאי מטוס, יוחנן הרסון, יוכבד וינפלד, יוליה ארונסון, יורם קופרמינץ, ינאי קלנר, יעל אורן, יעל פרבר, יעל רשף, יעקב גילדור, יפעת בצלאל, יפעת גת, יצחק לבנה, כוכי דוקטורי, כילי קורן‏, כרים אבו שקרה‏, כרמלה וייס, לארי אברמסון,ליאור שביל, ליאת אלבלינג, לילי פישר, לילך מדר, לילך שחר, לירון כהן, לירון לופו, לן בוכמן, לנה פישר, לריסה מילר, מאיה כהן לוי, מאיר גל, מורן קליגר, מוש קאשי, מידד אליהו, מיה גורביץ, מיכאל ורברגר, מיכה קירשנר, מיכל אריאלי, מיכל בלייר, מיכל בן זאב, מיכל בקי, מיכל גבע, מיכל הרדוף רז, מיכל נאמן, מיקי קרצמן, מירה צדר, מירי נשרי, מרב קמל, מרב רהט, מרב שין בן-אלון, מרגו גראן, מרי מיטרני, מרים כבסה, נאוה קריזה רון, נגה יודקוביק - עציוני, נועה רבינר, נועם הולדנגרבר, נטליה זורבוב, נטעלי שלוסר, ניהאד דביט, נינו הרמן, ניר אדוני, ניר הראל, נמרוד נשרי, נעה גינזבורג, נעם ונקרט, נעמה ברקוביץ, נעמי בריקמן, סוניה חיים, סיון כהן, סימה מאיר, עדו בראל, עדו ערן, עדי חסיד, עדי סנד, עודד אילן, עידית לבבי, עינת בסט, עלמה שניאור, עמית קבסה, ענבל מנדס-פלור, ענבר רוטשילד, ענר גלם, ענת אביב, ענת מעוז, ענת עופרי, ערן וולקובסקי, ערן שקין, עתר גבע, פהד חלבי, פיליפ רנצר, פנינה גרייצר, פריד אבו שקרה, צוקי סרפר, ציבי גבע, ציון אברהם חזן, ציפה קמפינסקי, קרן אביאלי, קרן שפילשר, ראניה עקל, רואן אבו אלהווא, רון עמיר, רונה שחר, רוני אלוני, רוני סומק, רונן רז, רות שלוס, רותי בן יעקב, רחל פרץ, רחל קיני, רמי שן, רן ברלב, רעות קרן, רענן חרל"פ, שחר סריג, שי הראל, שי יחזקאלי, שי עבאדי, שירה גלזרמן, שירי דורון, שמעון צבר, שרה בנינגה, שרה גליידן, שרון יערי, שרון ליאור, שרון פדידה, תומר אלוף, תמי ברקאי, תמי נוצני, תמי רכטר, תמר גטר, תמר שליט אבני, תמרין מקרוב, Klone , know hope TEBA78, ‏ Tine Fetz , tom Puiwa ‏