תערוכה קבוצתית "מטקות הכי ישראלי /נובוסיבירסק - רוסיה" 2017 - באוצרות יפה מאיר

יפה מאיר אוצרת ומפיקה את תערוכת "מטקות הכי ישראלי" במוזיאון Krayevecheskeya בנובוסיבירסק 

בחודש מאי 2017 . הפתיחה 13.5.17

-------------------

כתובת המוזיאון: Krasnyy pr., 23, Novosibirsk, Novosibirskaya oblast', Russia, 630099

(רחוב קראסני פרוספקט 23 נובוסיבירסק)

העבודות המוצגות מיושמות על גבי מטקות בטכניקות ובנושאים שונים וכן בנוגע לישראל וליהודות.

לפרטים נוספים: 

   על מנת לטלפן למוזיאון יש ללחוץ על הקישורית: טלפון

פעילות המוזיאון	:
Wednesday	10AM–6PM
Thursday	10AM–6PM
Friday	10AM–6PM
Saturday	11AM–7PM
Sunday	11AM–7PM

המשך התערוכה בחודש יולי 2017 בסנט פטרסבורג.

התערוכות ברוסיה הן ביזמת /בסיוע ובחסות משרד ראש הממשלה - נתיב, העוסק בחינוך וזיקה לישראל של הקהילות היהודיות ברחבי ברית המועצת לשעבר.

מטקות 2017

מטקות - דבורה בוצ'מן - עיסת-נייר

כתבה על יצרני מטקות ותיקים

המשך הדרך:

הגלריה בקייב  https://m17.kiev.ua/

תערוכת יחיד של רגינה צימליכמן "יהיה טוב" - אוצרת דבורה בוצ'מן

הזמנה לתערוכה

רגינה צימליכמן נולדה כרגינה יושקביץ בעיר פינסק בפולין בשנת 1930 למשפחה טובה. היא דוברת: עברית, יידיש, פולנית, אנגלית, צרפתית ורוסית. בשל נישואי הוריה בטכס יהודי בלבד היא נשאה את שם משפחת אמה 'פורמן'. רגינה רצתה לעלות לישראל והייתה חברה בגורדוניה ובאיחוד אך ההורים לא התירו לה זאת. כילדה, בעת מלחמת העולם השנייה נאלצה לברוח לקירגיסטן. היא הפכה לפליטה ונאלצה לעבוד במפעל נשק. אולם היא, אחיה שמחה ושלושת אחיותיה ברוניה, יוכה ומינה ניצלו מהשואה. לאחר המלחמה הכירה את בן זוגה 'הרמן' בעיר שטטין (בפולנית שצ'צ'ין), מקום בו התגוררה משפחתה והשניים נישאו בשנת 1950.

בשנת 1957 ולאחר המתנה ארוכה לקבלת אישור יציאה מפולין, הפליגה באנייה "ארצה" דרך איטליה והגיעה לישראל עם בן הזוג ושני ילדיהם: קלרה ונפתלי. הבת השלישית אדית נולדה בארץ. כעולים חדשים הגיעו לבאר שבע וכן גרו בדימונה במשך שנתיים. אולם הדוד העשיר של הרמן רכש עבורם דירה בגבעתיים. שם מתגוררת רגינה מאז שנת 1958 ועד עצם היום הזה. בפולין לא נהגו הנשים לעבוד מחוץ לביתן, אולם בישראל עבדה רגינה כתופרת וכמטפלת לפעוטות. היא התאלמנה לפני 13 שנה ונותרה בגפה. אך שלושת ילדיה, שמונת נכדיה, נין ושלושת נינותיה משמחים את ליבה.

העיסוק באמנות טבוע במשפחה. האחות מינה גמפל היא ציירת ידועה ומורה לציור בגרמניה באוניברסיטת אסלינגן (Esslingen am Necka). אדית גרסיאני בתה הצעירה של רגינה גדלה וגרה בגבעתיים. היא למדה במסגרת חוגי הציור של איציק עדי. תערוכת היחיד שלה נערכה בשנת 2000 בבית שז"ר בגלריית עדי שנקראה כך לזכרו. הרווחים נתרמו לילדים החולים בסיסטיק פיברוזיס. 

רגינה החלה לצייר שלוש שנים לאחר פטירתו של בעלה והיא משתתפת בחוגי אמנות בעיר גבעתיים במשך עשר השנים האחרונות. האמנית רבקה רוזנטל הייתה מורתה הראשונה בחוג הציור במועדון ב"בית-ראשונים" בגבעתיים. לאחר כחמש שנים ועזיבתה של המורה, המשיכה רגינה לצייר במסגרת החוג לציור במועדון הגמלאים 'אלון' המנוהל על ידי דליה הראל. מרבית מדריכי האמנות שם היו "עולות חדשות" מברית המועצות. עתה, בעת שבריאותה מאפשרת, היא פוקדת את המועדון באפן שבועי ומציירת במסגרת חוג הציור של האמנית נילי קשאני.

ניתן להבחין בנוכחותה בעת שהיא עוסקת במלאכה באולם הגדול בו מתקיימים מפגשי היצירה. חריצותה, ריכוזה ומיומנותה בולטים, ואכן כשרון הציור שהתגלה היווה הפתעה נעימה ותוספת של שלווה ושמחה בחייה.

רגינה שואבת את נושאי ציוריה מתכניות בטלוויזיה בהן צופה גם בשפה הרוסית וממגזינים שונים. לאחר קריאת המאמרים שהותירו רישומם עליה היא משתמשת בצילומים המלווים את הנכתב, מגדילה אותם ומבצעת בהשפעתם את יצירותיה כמעין אטריבוטים איקונוגרפיים פרטיים המקיימים שיח עם ימי ילדותה שנגזלו בשל מלחמת העולם השנייה.

אופן עבודתה אינטואיטיבי מהיר וישיר. הציורים המגוונים מצטיינים בפשטותם ובנטייה לאמנות נאיביות, פרימיטיבית ולציורי ילדים. זרמי אמנות אלה מאופיינים בציורים התואמים פרספקטיבה של ילדים, קלים להבנה ולפרשנות, מבוצעים בצבעים בהירים וחיוניים בסגנון פיגורטיבי.

כאמנים אלה היא מבטאת בציוריה את משאלת לבה בראיית עולם חיובית ואופטימית ומייפה את המציאות והתרחשויות היום-יום. רגינה שמה דגש על קווי מתאר, רוב הדמויות בציוריה חסרות נפח, היא אינה מקפידה על שמירת פרספקטיבה או על שימוש באור וצל ליצירת תלת ממדיות, אין לה עניין בפרופורציות נכונות ובאנטומיה ובמרבית ציוריה אין עיסוק בקומפוזיציה.

ניתן להבחין בשלושה נושאים עיקריים המעסיקים את האמנית:

ציורי נוף בהם מתגלים מקומות מדומיינים ומציאותיים וכן מראות מהעבר כגון: נוף רוסי בשלכת כתומה, כפר עם תחנת מים, רחוב ססגוני ובתים ירוקים בכפר, טיול בטבע וכן בציור של שלדג כחול על רקע צהוב. הים משתקף בעבודות העוסקות בעיר על חוף אגם ביוגוסלביה, נוף ים עם סירות, סירות עוגנות במזח, זוג ברווזים במים וצמחיית מים ליד אגם וסירה.

ציורים המייצגים טבע דומם הינם: פרחים בכלים לבנים וכתב מצרי, סלסלת פירות אביבית, מבט על שולחן, פרחים כתומים בכד, כלים משולבים וכדומה.

בין ציורי הדיוקנאות נבחין באישה באפור, מלך מצרי, אישה אצילה מתבוננת, יהודי מתפלל, פורטרט של עלמה נאה, עלמה עם כובע ורוד ועוד. כאן משרטטת רגינה טיפוסים שונים מרחבי עולם המאזכרים גם סגנונות ציור מהמזרח ומההיסטוריה של תולדות האמנות. 

קרדנל - רגינה צימליכמן 

בעת שהוצגה תערוכתה הקודמת הושק ספר שכלל קטעי יומן מחייו של בעלה הרמן ז''ל. שם תיאר באפן מפורט אפיזודות ממצבו הבריאותי  וכן תיעד את העבר על מנת שלא יישכח. רגינה הבחינה שהכתיבה היטיבה אתו, לכן נהגה לבקשו להמשיך ולכתוב ללא התערבותה בעניין.

בין הכאבים וההתחשבנות עם מי שעשו לו עוול, מצטיירת תמונות תקופתיות קשות של עוני, יתמות, מלחמה, שנאת יהודים, פגיעה, גירוש ורציחה, המעבר לרוסיה, מחנות ומאסר, רעב, קומוניזם, שירות צבאי, הימלטות ועוד.

שם התערוכה "יהיה טוב" נגזר מתכונותיה של רגינה האופטימית והמקווה לטוב למרות כל הקשיים שעברה.

רגינה היא בת ,87 הציגה מעבודותיה גם בתערוכות קבוצתיות,  ומקווה להמשיך וליהנות שנים רבות מעולמה ומזה שבראה בעשר אצבעותיה.

ברווזים במים - רגינה צימליכמן 

יהיה טוב - וואָלט זיין גוט - Walt Zane Gut

Art Exhibition by Regina Zimlichman

 Adi Gallery at the Shazar Community Center, 30 Shmuel Yavne'eli St, Givatayim

Curator: Dvora Bochman

Regina Zimlichman was born in 1920 in the town of Pinsk in Poland. She speaks Hebrew, Yiddish, Polish, English, French and Russian. In her youth Zimlichman wished to emigrate to Israel and was a member of Gordonia and the Union, but the parents did not allow her to do so. As a child, during the Second World War she had to flee to Kyrgyzstan where she became a refugee and was forced to work in a weapons factory. But she, her brother Simha and her three sisters Bronia, Yocha and Mina survived the Holocaust. After the war, she met her husband Herman in the city of Stettin (in Polish Szczecin), where her family lived and the two married in 1950.

In 1957 she sailed to Israel via Italy and came to Israel with her husband and two children: Clara and Naphtali. Edith her third child was born in Israel. As new immigrants, they arrived in Be'er Sheva and lived in Dimona for two years. Herman's rich uncle bought an apartment for them in Givatayim, where Regina has lived since 1958 and to this day. In Poland, women did not work outside the house, but in Israel Regina worked as a seamstress and as a kindergarten teacher. She was widowed 13 years ago. Her three children, her eight grandchildren, her four great-grandchildren make her happy.

The artistic gift runs in the family. Zimlichman’s sister Mina Gampel is a well-known painter and painting teacher in Germany at the Esslingen am Necka University. Edith Garciani, Zimlichman’s younger daughter who grew up and lived in Givatayim, has studied in the drawing circles of Itzik Adi. Garciani’s solo exhibition was held in 2000 at the Shazar House in the Adi Gallery, which was named for him in his memory, and the children donated to them were given cystic fibrosis.

Zimlichman started drawing three years after her husband passed away and she has been participating in art courses of the city of Givatayim for the last ten years. The artist Rivka Rosenthal was her first teacher in the painting class at the Beit Rishonim club in Givatayim. After about five years, Zimlichman continued to draw in the painting class at the Alon Pensioner Club run by Dalia Harel. Most of the art instructors there were "immigrants" from the Soviet Union. She regularly paints in the Nili Kashani’s painting class.

Her diligence, her concentration and her skills are prominent, and indeed the talent of painting that was revealed was a pleasant surprise and an added peace and joy in her life. Zimlichman selects her subjects from television and various magazines. After reading articles which particularly impressed her, she makes use of accompanying photographs, enlarges them and then they become a private iconography of her lost childhood.

Her style of work is intuitive and direct. The varied paintings excel in their simplicity and their propensity for primitive art, naïve art and children's paintings. These art streams are characterized by paintings that match a child's perspective, are easy to understand and interpret, are executed in light and vital colors in a figurative style.

She expresses in her paintings her positive and optimistic worldview and illuminate’s reality and daily events. True to this style of work, Zimlichman emphasizes contours, most of the characters in her paintings lack volume, she does not maintain a perspective or use of light and shade to create three-dimensional, has no interest in proper proportions and anatomy and most of her paintings do not engage in composition.

There are three main themes that concern the artist:

Landscape paintings in which imaginary and realistic places are discovered, as well as sights from the past such as: a Russian landscape in an orange sliver; a village with a water station; a colorful street and green houses in the village; a hike in nature and a picture of a blue kingfisher on a yellow background. The sea is reflected in works dealing with the city on the shore of a lake in Yugoslavia; a sea view with boats; boats anchored in a pier; a pair of ducks in water and water plants near a lake and a boat.

still life paintings such as: flowers with white pieces and Egyptian writing; a spring fruit basket; a table view; orange flowers in a jar; combined dishes and so on.

Portraits such as: are a gray woman; an Egyptian king; a noble woman watching; a praying Jew; a portrait of a handsome maiden; a girl with a pink hat and more. Here Zimlichman draws various characters from around the world who referencing painting styles from the East and the history of art history.

During her previous exhibition, a book was presented which included diary entries from the life of her dear departed husband, Herman. In it he detailed episodes of his health condition and documented the past so as not to be forgotten. Zimlichman noticed that the writing had done him good, so she would ask him to continue writing without her intervention.

Between the pain and the reckoning with those who have been wronged, difficult periodical images of poverty, orphanhood, war, hatred of Jews, injury, expulsion and murder, transit to Russia, camps and imprisonment, hunger, communism, military service, escape and more.

The title of the exhibition "Good Will" is derived from Zimlichman’s optimistic and hopeful qualities despite her challenges.

Zimlichman, 87, has also exhibited in group exhibitions and is will to continue to provide the world with the artworks she creates with her ten fingers.

מאלך ועד תו - תערוכת ציורים - אלה נאורי, אוצרת: דבורה בוצ'מן

"מאלף ועד תו"

תערוכת ציורים של אלה נאורי

אוצרת  דבורה בוצ'מן

האמנית אלה נאורי טובלת את מכחוליה בפלטה של אפיזודות מגוונות  מהחיים. היא מספרת שאביה נולד בלייבציק (גרמניה) למשפחת ויזנגרונד (אחו ירוק). הוא ניחן ברוח אמנותית ואולי לו היא חייבת את כישרונה.

אלה החלה את דרכה היצירתית בגל רך. היא התעקשה והתמידה ליצור, למרות ביקורת בלתי פוסקת שנמתחה על יצירותיה מבית.

בהיותה בת 12 עברה המשפחה להתגורר בעיר רמת-גן. הילדה הצטיינה בעבודות היד וברקמה, שהיו חלק ממערך הלימודים באותם ימים.

היא המשיכה ללמוד בבית הספר אורט רמת גן. כאן בלטה כספורטאית אך החליטה לפנות למסלול לימודי עיצוב אפנה, בהרחבת המסלול ללימודי תולדות אמנות ולדוגמנות.

אלה נישאה, הקימה משפחה והמשיכה לצייר במסגרת אגודת הציירים בראשון לציון, מקום בו הוצג ציורה הראשון. במקביל היא עסקה בפיתוח מותג הלבשה לכלבים.

לאחר הולדת בנותיה שימשה כעוזרת לגננת, הקימה וניהלה סוכנות דואר. לאחר גירושיה הייתה מזכירה רפואית במכון מור ועסקה בניהול 'פלאס קליניק'.

בדרכה האמנותית המתמשכת השתתפה אלה בתערוכה קבוצתית "תשואות ראשונות" בגלריית "מגדל" בתל אביב.

ציוריה הצטברו והיא חשה כי החלה לגבש התנסחות אמנותית משלה. עתה מוצגת תערוכת היחיד הראשונה של אישה מיוחדת זו, המתבוננת על סביבתה כשהיא מחויכת, אך אינה פוסחת על הפרטים הקטנים ביותר.

אלה נוהגת לצייר על הקנבס באפן ישיר, ללא הכנות או סקיצות. כך נבנות יצירות אקספרסיביות טעונות בתובנות מהחיים. חיוך ודמעה מוצאים דרכם אל הבד לצד אמירות, התרשמויות, ציוני דרך, אך גם הטחת ביקורת, תגובות לאירועים שלא מצאו מענה מילולי, ומענה מדומיין לבעיות אמתיות.

ניתן להבחין באלמנטים החוזרים ביצירות השונות כגון: שמש וירח, עלים ופרפרים. מופעים אלה ניתנים לפרשנות מצטברת. הם מייצרים תתי סדרות ונפרשים על פני הסדרות הראשיות. אך ניתן למצאם גם ביצירות יחידניות שאינן ניתנות לסווג כסדרתיות.

בקדמת היצירה "זוגות רוקדים" ניתן לזהות דמויות בלבוש טכסי, שבטי או מסורתי. הם אוחזים זה בזה  במהלך ריקוד. הקנבס נותר חשוף ואוורירי בעיקר בחלקו העליון. ראשים מבצבצים מהלובן ללא רמז לתפקידם במארג ומייצרים חידה. האם הם קהל של צופים שעומדים במעגל סביב המחוללים? האם החלקיות מאפיינת מראה לא מהודק שנוצר מהאקסטזה וסיבובי הריקוד המהיר? אך אולי הם מלאכים שניתן לראותם גם בציורים אחרים של אלה. 

"ירח אדום בירושלים"  - (פרט)

"ירח אדום בירושלים" הינו ציור הנכלל בין ציורי הנוף הרבים שציירה. הירח נצבע באדום עז ומצטיין בגודלו. הוא ניצב כמעט על הקרקע בין גגות העיר. נראות זו מקנה לו עוצמה ומשמעות מיסטית. מלאכים מרחפים מבוצעים ספונטנית בקווי רישום לבנים. הם מוסיפים נדבך של מסתורין לקומפוזיציה המועצמת בפשטות צורנית טעונת רגשות. ירח זה אמור להגן על העיר לאחר עזיבת המלאכים - מסבירה האמנית.

אהבתה של אלה לטבע צובעת אותו בגוונים רכים כחלחלים ורוגעים. סערת חורף, גבעות במדבר, שביל ביער, עץ זית ושלכת הינם רק חלק מהציורים העוסקים בנוף במגוון זה. האמנית מקרבת או מרחיקה מבט והעין לוכדת את המראות שונים שיצטיירו.

ספינות דייגים משייטות בקדמת היצירה שמתארת את חוף הים ביפו. זולתה עוסקת בבאי בית קפה בעיר. כולם מוזמנים לסעוד במרחב זה בו נפגשים בני שלושת הדתות.

בית קפה בירושלים  (פרט)

מבט מלא צחוק והומור ישתקף ביצירות של אפיזודות מחיי היום יום במרחב העירוני והכפרי. חתול מנמנם רובץ בחלון ראווה ילכוד את קרני השמש האחרונות. אהבה פורחת תקבל ייצוג בשני צמחים הנושקים זה לזו מתוך זוג עציצים. שני לבבות מספרים סיפור של אהבה נכזבת. עלמת חן יושבת בסביבה אוורירית ושלושה עציצים מארחים לה חברה. לאחרת יש "פרפרים בראש". חמור לבן ומוזר ניצב וממתין לבוא המשיח ואליו מצטרף זוג שמתאזר בסבלנות וניצב לו אי שם במרחב...

פתיחה חגיגית ביום ה' 2 במרץ 2017 בשעה 19:00

בגלריית ספריית בית-אלון, אילת 8 גבעתיים

משך התערוכה: 2.3.17 עד 27.4.17

בשעות פתיחת ספריית בית אלון 

  

סרט יו-טיוב של האמנית לצפייה לחץ כאן

"פועלים מכל הלב" - תערוכה שנתית של אמנות ישראלית.

פועלים מכל הלב - תערוכה שנתית של אמנות ישראלית.

גם השנה אני נוטלת חלק ותורמת עבודת אמנות למען המטרה החשובה 
המשלבת בין אמנותלנתינה לקהילה.
כל העבודות המוצגות מוצעות למכירה לציבור.

הזמנה לתערוכה 

עבודה מספר 76 

ללחוץ:   קטלוג תערוכת אמנות ישראלית 2017 

"הילדה שבי מנופפת לשלום" - פאנל על סבתאות בהנחיית עפר ליפשיץ 29.12.2016

"הילדה שבי מנופפת לשלום" 

 מהבוידם

עפר ליפשיץ המציג את ציוריה של סבתו  נטליה, מארגן ומנחה ערב העוסק בהיבטים שונים בסבתות ובסבתאות בשני פאנלים.

1. הקשר היצירתי על סבתות ויצירה: נורית ליברמן, יוצרת, ציירת ופסלת  מול דנה שוכמכר, מבקרת תיאטרון ומשוררת.                                       

2. ההקשר הבינדורי על סבתות וטיפול: אסתי לי-דר, אנליטיקאית יונגיאנית ומנחת סדנאות עדות וסיפור, מול יפעת אלאור, פסיכולוגית שיקומית ומנחת קבוצות.   

                  

עפר שואב את השראתו מתערוכת מיני המוצג על "קיר התערוכות הספונטניות" - באוצרות דבורה בוצ'מן "הילדה שבי מנופפת לשלום".

במהלך השיח שהתפתח בין עפר ודבורה לגבי תערוכת סבתו האהובה, אוזכר ציור שציירה דבורה לפני שנים רבות למען ילדיה או אולי לילדיהם של קרובי משפחה. מודל הציור היה דובון צעצוע והוא שוכפל שלוש פעמים על מנת שייראה משלושה כוונים ונוכחותו תועצם.

למרות החיפוש הקפדני במקומות ביזריים, על מנת למצוא את הציור או לפחות צילום של אותו ציור - האחרון טרם נמצא. אולם ציור תקופתי אחר נמצא בבוידם לאחר שכחה ואולי "פרידה" של עשרות שנים. דמות זעירה בעלת עיצוב "תינוקי" היושבת על שרפרף ונהנית מטבילת רגליה בבריכה זעירה.

Dvora Bochman

העבודה הובאה למעמד זה ומוצגת עבור באי התכנסות זו.

בברכת חג חנוכה שמח!

דבורה בוצ'מן – אוצרת בגלריית ספריית בית אלון ואמנית.

תודות לשירי לוי הספרנית שעזרה בארגון ערב חשוב זה.

הנה הם באים - תערוכת ציורים - מאיה אילה ויסברג - אוצרת: דבורה בוצ'מן

הזמנה

תערוכת היחיד הראשונה של מאיה אילה ויסברג "הנה הם באים" מגלה לצופה יצירות אמנות הניתנות להגדרה ככתיבה ציורית.

תהליך היצירה התפתח במשך העשור האחרון והחל כ"קשקושים קטנים". מאיה נהגה לשרבט צורות, אולם במשך השנים האחרונות הסתקרנה והחלה לבדוק את התוצרים ולפתחם לאיורים שהצטיינו כרישומי עפרון בשחור על גבי רקע לבנבן, הוסיפה צבעוניות שהתבטאה בשימושי עפרונות מים, צבעי מים ואקריליק. מרקרים שמאפשרים דיוק רב יותר, החליפו את צבעי הפסטל. היא מכלילה עוד ועוד חלקיקים אך גם גורעת ומצרפת צורות, משתמשת בחלקי עבודות, מטמיעה אותן באחרות וכן יוצרת קולאז'ים.

התצורות תהפוכנה לקומפוזיציות בעלות משמעות הגלומה בחיבוריות החלקיקים הזעירים וממדי הגופים יגדלו ליצירות העומדת בפני עצמן.
התוואי אל הציור עבר דרך מפותלת בציר חייה של האמנית. מאיה ילידת 1977 גדלה ברמת אילן וכעת מתגוררת בגבעתיים, נהנית לרקוד ריקוד חופשי, לתרגל טאי צ'י, לגנן, לטפל בחתולה שלה וגם לחבק עצים. עובדת כמדריכה שיקומית במרכז "סודות ירוקים" של עמותת אנוש.

הקוסם - מאיה אילה ויסברג - פרט

בשנת 1997 למדה טכניקות ציור שונות ב"מכללת ויטל" במסגרת שנת מכינה ללימודים גבוהים לעיצוב המוצר.

אנשים סיקרנו אותה מאז ומעולם, אך הדמויות הראשיות בסרטי הדרמה הבריטית של מייק לי עניינו אותה במיוחד. הם גם היוו טריגר להחלטתה ללמוד קולנוע. מאיה בחרה להתמקד בקולנוע דוקומנטרי ועריכת וידאו בבית הספר 'קמרה אובסקורה' שם למדה בין השנים 2002-1998 אצל המורים: דיויד נוי, אביגדור וויל, ערה לפיד, ג'ואל אלכסיס ועקיבא טבת.

בשל הדיוק המוחלט שנדרש לעצוב הסצנה הנכונה היא חשה שהעריכה דומה לנגינה מושלמת בכלי נגינה עדין. מדיום הווידאו ארט באמנות היה אהוב עליה.

היא עבדה כעורכת סרטי תדמית ב"גילת לווייני תקשורת" ו"באולפני הרצליה", עבדה כמביאה לשידור וכמבקרת איכות אודיו וידיאו.

העיסוק בקולנוע הדוקומנטרי אפשר לה לחקור ולהכיר בני אדם וכן גם להבין שהיא מעדיפה לעבוד עם אנשים באפן ישיר ללא הסתתרות מאחורי עדשות המצלמה, לכן היא המשיכה, התנסתה והתמחתה בתחומים נוספים להרחבת כישוריה.

מאיה למדה הנחיית קבוצות במכללת "בינה" וטכניקות שונות לשחרור והעצמה בתנועה אצל מורתה רונית דניאל. תרגלה מספר שנים ויפאסנה ובקמפוס "ברושים" למדה רפלקסולוגיה.

היא הקימה חברה לסדנאות העוסקת במודעות בתנועה, יוגה צחוק, ודמיון מודרך. היא הנחתה ימי גיבוש עובדים, מסיבות פרטיות וחוגים פרטיים משלה. עבדה בשיתוף עם עמותות שונות כגון על"ה, אנוש לבב ובתי אבות והנחתה מעגלי אנרגיה שיתופיים.

כשכירה עבדה כמדריכת תעסוקה עם גיל הזהב, התפקיד כלל גם יצירה עם הדיירים, העבירה סיורים במרכז "מהותי" של קרן אריסון וכיום מדריכת שיקום ורכזת מועדון בעמותת אנוש.

על ציר זמן זה, אשר שילב סדנאות של חופש והעצמה בתנועה וטיפולים אנרגטיים - נוצרה לכידות הוליסטית ואנרגיה שזרמה ותועלה לידיים. חיוניות זו אפשרה את תובנת הטוטליות, כשהציור מזמן המחשה של תחושות וחוויות שמתפתחות בעת הריקוד או הטיפול וחיבורם.

מאיה חשה שהיא מודעת יותר לסביבה ומבחינה בפרטים שאינם נגלים ספונטנית לכל אחד. הללו החלו להצטייר בטבעיות ובאפן ספונטני כבחלום. דמויות ערטילאיות ובעלי חיים זעירים התחברו והופכו ליחידה שלמה - בדומה לחיתוכים שבוצעו על ידיה במערך שלם של צילומי הווידאו וחיבור היחידות הזעירות של יחידות סטילס סטטיות למארג עלילתי שלם ומרתק.

האמנית מרחיקה וגורסת ביצירותיה כי הכל שוויוני ומחובר: החי, הדומם והחלל וכי אין כלל גבולות. החושים שלנו הם אלו היוצרים את אשליית הנפרדות שמתבטאים בחלוקה לעיקר ותפל, נושא ורקע.

"כך גם בציור שלי כולם מחוברים, אך בשלב כלשהו מבקשים ממני החושים שאציב גבולות ע"מ שיוכלו להתקיים כיצירה".... "הדרקונים, הציפורים, היצורים שצצים לי על הדף הם המתנה שמתהווה בזכות התנועה, אני מודה להם מאוד כשהם באים."

תערוכת לחם ושושנים 11, מכירת יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה' בגלריה קלישר בתל אביב

תערוכת לחם ושושנים 11, מכירת יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה' גאה להתארח בגלריה קלישר בתל אביב

שעות פתיחה: יום חמישי 29.12.16 20:00-23:00| יום שישי 30.12.16, 09:00 – 15:00 |יום שבת 31.12.16, 10:00-22:00

הגלריה של סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב קלישר 5, תל אביב

תערוכה שנתית של מכירת יצירות אמנות שהכנסותיהן מוקדשות לפרוייקט נשים ועבודה. 

 מאות אמנים ואמניות, יהודים וערבים, ביניהם אמנים צעירים וכן רבים מהשורה הראשונה של עולם האמנות בישראל, תרמו במשך השנים לתערוכה, ובכך סייעו בשילוב אלפי נשים ערביות חסרות השכלה בעבודה. 

אמנים רבים פועלים להצלחתה של התערוכה. בתערוכה האחרונה של "לחם ושושנים" גויסו כ-85 אלף דולר ממכירת יצירות האמנות.

אודות הפרויקט:

ארגון העובדים מען ועמותת סינדיאנת הגליל מקדמים את מעמד הנשים הערביות, ופועלים יום-יום לשלבן בעבודה בשכר הוגן. 

בהעדר תשתיות בסיסיות נשאר שיעור הנשים הערביות העובדות הרחק מאחורי הנשים היהודיות.


 התחריט שנתקבל ממני למכירה בפרוייקט חשוב זה: