"פועלת" מיצב של נגה מלמד ברזילי, בוגרים 2012 - סמינר הקיבוצים.

החוג לאמנות בהתמקדות מדיה דיגיטלית.

Noga Melamed Barzilai עוסקת בנושא ספורט הכדורגל בעבודת המיצב שיצרה. התבוננותה בתפקיד הצופה, משתתפת בעולם שתפש מקום מרכזי בזוגיותה. לא רק שאינה אדישה, מתעלמת או מרחיקה, אלא להיפך, היא מקרבת לליבה את המתחולל על מגרש המשחקים, מקום המשקף במידה רבה את התמורות בחיי היום יום בארץ ואת ההקבלה למגרשה הביתי.

מלמד- ברזילי יצרה את מעונה במבואה מלבנית. השמים מבצבצים מתוך הקובייה הלבנה המכנסת פנימי וחיצוני. דלת רחבה מזמינה את הקהל אל חללו הפנימי של המיצב, בדומה לאופן שהכניסה את עולם הכדורגל לביתה, שם הוא מתארח בין הקירות הלבנים. וילונות בוהקים המקרינים נשיות וחיוניות, מסמנים את הכנסת האורחים לה זכה המשחק בליבה, וחוליה שנוספה לעולמה ולחיי זוגיותה. ביחד נוצר המרחב הייחודי של התא משפחתי.

רצפת הבית עשויה מרבד דשא סינטטי ירוק, המדמה את משטח הדשא עליו מתרחש משחק הכדורגל. הבית מרוהט בטריבונת בטון מוגבהת, עליה ניצבים שני כסאות פלסטיק אדומים מקוריים. הללו שימשו את בני הזוג מלמד-ברזילי לישיבה ולצפייה במגרש המכתש בגבעתיים, שנהרס לטובת עסקי נדל''ן מקומיים משגשגים.

הכסאות אוצרים לתוכם את כל השייכים לתחום: שחקנים, מאמנים, שופטים, עסקנים, אנשי תקשורת  אך בעיקר את האוהדים המכונים: "השחקן ה-12" - בלעדיהם לא תתקיים חווית המשחק. האוהדים מעצימים את תרבות הכדורגל באמצעות פעילויות אקטיביות שהמניע להם מצוי לעיתים על גבול המיסטי. עתה בנוכחותם הנעדרת, הם ניצבים זה ליד זה, כשתי קבוצות הנאבקות זו בזו.  נראה שהמאבק  הוא המקיים את התחום, אך גם מייצג את הבעיות שמוצפות מתוך המבנה המשפחתי המורכב.

קיר המבואה מעוטר בצילומים וביניהם טקסטים בעלי משמעות כפולה. אוהדי הכדורגל מעודדים באמצעותם את קבוצותיהם, אולם אותם משפטים מוכרים גם כבטויי אהבה בזוגיות האנושית. 

יש להתקרב לריכוז הצילומים הממוסגרים מאלבום התמונות המשפחתי המדומיין של בני הזוג, על מנת להבחין בדימויים מעובדים של הקולוסאום - האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה ברומא, עמית היסטורי שהתאזרח גם בישראל. הדימויים שעל הקיר מרוקנים כמעט מזכר המקום ומותירים רק קווי מתאר לבנים עדינים הנרשמים על גבי שחור העבר. זיכרון עמום זה נטען במשמעות מחודשת לאור מעשי האלימות המתרחשים כיום על מגרשי הכדורגל.

צילום:דבורה בוצ'מן 

 אוצרת המיצב "פועלת": דבורה בוצ'מן

"היום קוראים לזה: קיימות" תערוכה קבוצתית

גלריית אשכול פיס לאמנויות - יפו 

פתיחה: יום ד' 13.06.2012 בשעה 10 
במעמד מר דוד בן זהר, מנהל תיכון עירוני ז, יפו

בהשתתפות: אושרית אייזןן, דבורה בוצ'מן, ליאורה בנקל, דוד בן חיים, רותי ברין, איילה ליפסון לוי.

תערוכת "הקיימות" עוסקת בשיח על עתיד האנושות.

בשל גידול אוכלוסיית העולם על פני כדור הארץ, מזדהמים מקורות המים, הימים, פני האדמה ומעמקיה, וכן את האוויר, בשל התעשייה שיוצרת זהום סביבתי רב. 

קיימות (באנגלית: Sustainability ) היכולת להמשיך לקיים  מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. במונח טמון  הפוטנציאל לחיים של רווחה סביבתית, כלכלית וחברתית.

על מנת לנסות ולהפחית את מימדי הזיהום,על הפרט לבצע שינויים בצורת המגורים ובסגנון החיים האישי.

יש שתי דרכים עיקריות לצמצום הפגיעה במערכות האקולוגיות ובשפורה. הראשונה: ניהול סביבתי. השנייה: ניהול הצריכה של האנושות. על מנת לפעול למען קיימות נחקקו חוקים לאומיים ובינלאומיים בתכנון עירוני, בתחבורה, ובצרכנות.

אמני איגוד הציירים והפסלים של גבעתיים ורמת גן בוחנים בעבודותיהם את בעיית הקיימות וממחזרים חומרים פסולת שונים ההופכים לבעלי משמעות ועניין על מנת להתריע על התופעה החמורה: זיהום כדור הארץ.

האמנית בנקל ליאורה נוהגת לאסוף חפצים ישנים ושבורים, זרעים וענפי עצים, אבנים וחלוקי נחל, אריזות שיצאו מכלל שימוש ועוד. היא לקחה חפץ או אריזה ושינתה את צורתם מתוך שעשוע וסקרנות.

חופש הפעולה והיצירה בתחום המיחזור בחברת השפע בה אנו חיים כיום הינו חסר גבולות. אוסף החמרים השונים המצטבר סביבנו גדל בקביעות, וכולם מוזמנים ליצור ולחדש  בהתאם ליכולת היצירתיות  והדמייון הגלומים בנו. 

מתוך תערוכת מיחזור ביפו 

רות ברין יוצרת בסיבי הצמחים מבושלים שנטחנים ומושרים במים עד התפרקותם והפיכתם לעיסה שאותה היא מעצבת מצמחים ממשפחות 

שונות. כך מתקבלים סוגי נייר באיכויות, מרקמים ואופי המיוחדים להם - המהווים את המצע לעבודות היצירה.

דוד בן חיים  משתמש בגרוטאות של חלונות אשר הושלכו ובלבידים שמצא זרוקים ברחובות העיר. הוא יוצר עולמות חדשים בשרבוטים עזים שמרצדים בשלל צבעים. ומזהיר אותנו בדרכו מפני הזיהום.

תודות לגילה מלניק מנהלת אשכול פיס יפו 

אוצרת דבורה בוצ'מן.   

"בין בני אדם", תערוכת ציורים - סמדר מסינג

גלריה 5 בקניון עזריאלי בגבעתים
פתיחה 17.7.2012  

לסמדר מסינג אין צורך להסביר מהי אמנות קהילתית. משנת 1998 היא מפתחת  ותורמת רבות לשימור האמנות האתיופית בפרויקט הנוטל חלק באירועים גדולים בארץ ובעולם כמנהלת חנות המפעל, בשיווק הפרויקט וכיחצנית. "במסגרתו ייצגנו מספר רב של אמנים אתיופים וקידמנו אותם מקצועית" מציינת סמדר.

מושאי אהדתה וחיבתה מקרב קהילה זו מוצאים דרך אל עולם היצירה הפרטי של האומנית החולקת איתנו מבחר של עבודות אינטימיות המוצגות אף היא במסגרת הקהילתית - בגבעתיים בגלריה 5 הנמצאת בקניון עזריאלי.

סמדר מסינג 

נשים הן המאכלסות את הקנווסים האפלוליים שמגלים טפח מעולמן של נשים קשות יום, היגעות במלאכתן  המפרכת, אך אינן מאבדות צלם. להיפך, אהבה קורנת מפניהן העייפות ברגע בו פוגשות את ילדיהן ובני המשפחה הנסמכים על שולחנן.

 סמדר המשקיפה ומשתתפת בחיי היו יום של נשים אלה מצליחה לחדור לעולמן הפנימי וביחד הן שוגות בחלומות שיוגשמו על בד הציור. כך תנועות המכחול נלכדות במקצב מוסיקלי מרצד אור, הנמשך מעבודה אחת לרעותה ומספר עוד ועוד ספורים קטנים ממסכת ארוכה של מפגשי האמנית עם  בני אדם.

סמדר מסינג

סמדר הפיקה אירועים שונים לעולים חדשים מארצות חבר הלאומים ומאפריקה, ולבני מיעוטים כגון: אמנות הבדואית בלקיה (בצפון הנגב)  ואמנות ערביות בגליל.  היא גם שימשה כרכזת קורסים וחוגים לאמנות במוזיאון תל אביב וקשרה את ליבה לעיסוקים הנושקים לאמנות. 

מביה"ס תיכון "דביר", רמת גן, לימודי אמנות  במכון אבני, קורס רכזי תרבות באוניברסיטת חיפה ולימודי אמנות במוזיאון תל אביב, ממשיכה סמדר המגלה התמדה בעבודותיה המצטיינות ביושרה.

סמדר  חברה ב'איגוד הציירים והפסלים גבעתיים רמת-גן', ומתנדבת בפעילויות להקניית פרספקטיבה אמנותית בקרב בני הנוער.

אוצרת - דבורה בוצ'מן                   
הפקה - בן עמי עמיאל

"בדרך חלק ב' 2012 " תערוכה קבוצתית - במוזיאון "יד לבנים", רמת-גן

משתתפים:

דבורה בוצ'מן ציור ופיסול, דויד בן חיים - ציור, בן עמי עמיאל - ציור 

17.07.2012 -  01.07.2012 

דוד בן חיים      

סדרת התערוכות "בדרך" ממשיכה והפעם נוסף לאמנים המציגים הצייר דוד בן חיים.

שלושת האמנים: עמיאל, בן חיים ובוצ'מן, נפגשו במהלך פעילותם האמנותית באיגוד הציירים והפסלים כשהם מטפלים  בצד הפיזי ובפן הרוחני בתערוכות החברים. בתערוכה זו הם נפגשים לזמן קצר על קירות המוזיאון "יד לבנים"  ברמת-גן ומשרטטים ביחד את הדרך שאותה עברו.

הציירים בן-חיים ועמיאל מציגים מבחר עבודות  מופשטות המצטיינות במבנה אקספרסיבי המכילות ביטויי רגשות וריגוש. 

בן עמי עמיאל 

בן חיים עוסק בצבעוניות עזה ואוהבת,  השוכחת את אפלוליות העבר ומתרכזת ביחסים המתפתחים בינו לבין הזולת. 

עמיאל  מצייר את סערת נפשו האישית, הנקשרת לעצמים ולנופים והסובבים אותו. משמעותם מתערבלת ומתמוססת בצבעוניות עזה ובקומפוזיציות מורכבות המשמעות את הסתור.

בדרך פלא מתחברים הנרטיבים האוטוביוגרפיים שפגשו את אלה  המצויים בעבודותיה של האמנית בוצ'מן המנסה לאחות את פיסות החיים הקטועות שנחוו בנסיעותיה התכופות.  היא מנסה ליצור קו הגיוני של המשכיות, לנרמל, לקטלג ולהאחיד את השונות, הזרות, והבלתי ידוע - בשתי עבודותיה הסדרתיות.

דבורה בוצ'מן 

פסלי עיסת הנייר המתכלים של בוצ'מן כפסלת, מוצבים בחלל ומכנסים הצטלבות דרכים ומהלך גורל. שושנת הרוחות, ופסלי רגליים שתנועתן הופכות לפטיש של תנועה. הן תמשכנה לנוע אך לאן נעים ולאיזה כוון?  שואל פסל ארבעת הרגליים השוזר זיכרונות עבר ואירועיו  בעיצובו המונוכרוני ובצבעו הבטוני.

נעילה חגיגית ביום חמישי 12.07.12 בשעה 19:30 במוזיאון יד לבנים רמת-גן רח' מעלה הבנים (כניסה מדרך בן גוריון 171)

אוצרת: דבורה בוצ'מן

"נופים בישראל" - תערוכת ציורים, עירית רונן

גלריית יד לבנים, גבעתיים

עירית רונן  נולדה בקיבוץ שער הגולן ומתגוררת בגבעתיים משנת 1948. היא בחרה בציור בנוסף להוראת ספרות ולכתיבה.

ניתן לציין את מוריה הידועים לאמנות: סטימצקי, שטרייכמן, זריצקי, אליהו גת, אבני כץ, עדית פאנק,יוסי גטניו ורפי משל, ובנשימה אחת גם את המיומנות בה היא אוחזת במכחול ויוצרת.

מבין בנושאים בהם התמחתה: נוף, מודל, ובעלי חיים, נבחר הנוף לתערוכה זו המוצגת בבית-יד-לבנים בגבעתיים.

האמנים הנודעים שהיו מוריה הראשונים היו בין מקימי תנועת "אופקים ראשונים" והעדיפו את האוניברסלי על המקומי. אולם רונן מתבוננת במראות המקומיים, מנסחת אותם בגוונים עדינים וקלילים המותירים תחושה של ראשוניות וזכות  רעננה של ימי חסד ובראשית.

עירית רונן

הפעם והאז ממשיכים להיות נוכחים ויוצקים את ניחוחם, טעמם ותמימותם במכלול ציורי השמן, האקריליק, האקוורל וברישומים.

מועדי ביקור בתערוכה: יום ב' 12:00 – 09:00, יום ה' 12:00- 09. הנעילה 31 במאי.

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן.

"מראות" תערוכת ציור, איציק אדיר

פתיחה 21.02.2012  ב'גלריה 6&5' קניון עזריאלי, גבעתיים.  

על האמן:

אדיר נולד בשנת 1947 באיראן. הוא למד אלקטרוניקה ואת שירתו הצבאי מילא בטייסת קרב בחיל האוויר. 

כאדם נמרץ ואופטימי הוא יצק תכנים חדשים לחייו לאחר תאונת דרכים שבעטיה נותר נכה המרותק לכסא גלגלים. כך, במשך 40  שנה כשמכחול נתון בפיו בסטודיו המותאם למגבלות הגוף, מצייר  אדיר באדיקות את היש ואת האין של חייו, ומציג את עבודותיו המגוונות בתערוכות רבות בארץ ובעולם.

על התערוכה:

הנופים העדינים האקוורליים באופיים מצביעים על יכולת תימצות ומוקפדות של אמן שאינו מוותר. באמצעות ציורי נופים  הוא מבקר את ילדותו המאושרת והפסטורליה של רחובות ומראות כפריים. המבט נע לאורך הרחוב והעצים שנותרו מלבלבים ושיני הזמן לא פגעו בהם.

האור מוקרן הן מהשמש והן מפנימיותו של האמן המחוייך, המבין כי  יכולתו לחבור ליפה ולנעים יעזרו לו להיות שרויי במקום המקרין כוח וחיים.

 מקורות ההשראה של מכלול נופי הסדרה נובעים מטיוליו ברחבי הארץ ובעולם, אשר הוטמעו בנפשו ומקבלים נראות קסומה בעלת צבעוניות רגישה במגוון קומפוזיציות פסטורליות וסוערות. 

יו"ר "ארגון הציירים בפה וברגל" ונציג אירופה בארגון.     

חבר ב"איגוד הציירים והפסלים גבעתיים - רמת-גן"     

מאגיה(ר)קוצקה - Mágia(r) kocka

 A new exhibitionat the Curatorial Studies Gallery

  of  the Kibbutzim College of Education and the CCA

"Mágia(r) kocka" – Hungarian Magic Cube – video exhibition of Hungarian artists

Curated by:  Dvora Bochman

Participating artists:

Eike, Lajos Csontó, Tamás Komoróczky,

Ádám Ulbert, Erika Baglyas, János Sugár,

Endre Koronczi, Ilona Lovas, Szacsva y Pál,

Gyula Július, Zsolt Vásárhelyi, Szabolcs KissPál

The Mechanical puzzle called the Rubik's Cube, was invented in 1974 by Erno Rubik, a sculptor and Doctor of Architecture from Budapest, Hungary. Rubik dealt with the geometry and the study of three-dimensional forms and aspired to create a channel through which students clarify issues of 3D form Design.

The hypothes is that successful export of the cube had a major contribution to accelerating the transition from communism to capitalism remains controversial, but there is no denying that it was the best selling toy in history.In this exhibition, Rubik's Cube is viewed as a metaphor for complex systems, which their convoluted mechanism is hidden from view, and deciphering them requires sophistication.

The gallery space, commonly known as a 'white cube', acts here as an artistic equivalent of a Rubik's Cube. Both function as mechanisms charged with secrecy, utilizing puzzles and games as their governing rule.

"Do you know my method" -  János Sugár

תערוכה חדשה בגלריה של התוכנית הבינלאומית ללימודי אוצרות של סמינר הקיבוצים

מאגיה(ר)קוצקה - Mágia(r) kocka

קוביית הקסם ההונגרית - תערוכת וידאו של אמנים הונגריים

אוצרת: דבורה בוצ'מן

פתיחה : יום חמישי 8/3/12 בשעה 20:00

האמנים המשתתפים:

אייקי, לויוש צ'ונטו, תומש קומורוצקי, אדם אולברט, אריקה בגיאש, ינוש שוגאר, אנדרה קורונדזי, אילונה לובש, צ'ואה אי פל, ג'ולה יוליוש, ז'ולט ושרהיי, סבלוץ' קיש פאל

הפאזל המכני המכונה הקובייה ההונגרית, הומצא ב-1974 על ארנו רוביק, פסל ודוקטור לארכיטקטורה מבודפשט, הונגריה. רוביק שעסק בגיאומטריה ובמחקר של צורות תלת-ממדיות שאף ליצור כלי שבאמצעותו יבהיר לתלמידיו סוגיות בעיצוב תלת-ממדי. ההשערה שהצלחת יצוא הקובייה הפכה אותה לאחת התרומות המרכזיות שהאיצו את המעבר מהקומוניזם לקפיטליזם, נתונה במחלוקת,^.אולם אין להכחיש שצעצוע זה הוא הנמכר ביותר בהיסטוריה.

ניתן לראות בקובייה ההונגרית סוג של מטאפורה למערכות מסובכות בעלות מנגנון שמורכבותו נסתרת מן העין ואשר נדרש תחכום רב כדי להבינן. המקרה של חלל המוזיאון ומרחב הגלריה המכונים 'קובייה לבנה', הוא מעין מקבילה לקובייה ההונגרית. שניהם פועלים כמנגנונים טעוני סוד אשר משתמשים במשחק ובחידה כעיקרון על.