יום שני, 9 ביולי 2018

'המשך יבוא - To be continued' תערוכת ציור ופיסול של האמנית דבורה בוצ'מן - 3/9/2018 19:30



סרט שנוצר בשיתוף צילומים וסרטונים שצילמו המשתתפים בפתיחת התערוכה 'המשך יבוא' 
(לצפייה רצוי לפתוח למסך מלא) - תודות!


גלריית 'עדי' במרכז קהילתי שז"ר יבניאלי 30 גבעתיים
מתכבדת להזמינך לפתיחה חגיגית
בתערוכת ציור ופיסול
ביום ב' 3 בספטמבר 2018 בשעה 19:30

בתכנית אמנותית בערב הפתיחה:
קטעי מוזיקה בביצוע אביגיל רונן
קטעי זמרה: זמי פליטר


על התערוכה:
משמעותו של הביטוי "הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא" התאפיינה מחדש באמצעותו של המדיום הטלוויזיוני שמשמש כמוביל תקשורתי לצופים רבים. אמצעי קומוניקציה זה מבנה מערכת חברתית מודרנית ואותחל במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא הפך לגורם דומיננטי במכלול אמצעי תקשורת ההמונים (Mass Media) כמספק מידע ובידור.

במרחב זה, שגבולותיו אינם ברורים, מתבצע משא ומתן על עמדות וערכים בחברה במגוון רחב של טקסטים מילוליים ואור-קוליים, ומיוחסת לו השפעה על עיצוב דעת הקהל ועל הבניית המציאות. בטלוויזיה הכוח והיוזמה נמצאים בידי הגוף המשדר וקהל הצופים שלו מצוי בעמדה פסיבית.

בחוויית תקשורת מידית זו מייצר המוען פן אסקפיסטי, ומכונן זהות פיקטיבית. זו מתחזקת באמצעות המדיה ומסריה המלאכותיים והבדויים. הללו ממירים את המציאות בעולם בייצוגים מלאכותיים שהופכים לשפת האמת של המדיה, ומשמשים כמשבשי תרבות.
על מנת לבנות ולפתח את מיקומה הייחודי, החלה הטלוויזיה בבניית ז'אנרים שהתפתחו והשתכללו בתוכן, בצורה, ובטכנולוגיה.
סוגת הדרמה הטלוויזיונית הפכה לפופולארית ביותר. זו התאפיינה ביצירת סדרות בהמשכים שבנויה ממקטעים. בסדרה הדמויות והמקומות חוזרים על עצמם שוב ושוב בכל פרק, אך כל פרק בנוי כסיפור בפני עצמו וכולל אקספוזיציה שמסכמת בקצרה את העלילה לטובת קהל חדש ולשכחנים... הסדרות מתארכות ונמתחות על פני ״עונות״, ויש שאינן מסתיימות. הקהל החל לפתח נאמנות לדמויות, ומי שרק נקלע לפרק כל שהוא, יוכל להבין בקלות את תרחיש הסדרות.

תצורה מסוג זה משפיעה על מבנה הנרטיב בהן.

ארבעת מרכיבי הנרטיב הקלאסי על פי דליה למיש הינם: דמויות, במה, עימות ופתרון. עתה הנרטיב יכיל עלילות משנה רבות ואותן דמויות ומקומות יחזרו שוב ושוב לצד הנרטיבים שמתמשכים מפרק לפרק. במבנה נרטיבי חדש זה, אין חובה להבנות את הפרקים כבעיה ופתרונה והם מתמשכים מפרק לפרק. כל פרק מתאפיין בעלילת משנה הנפתחת ונסגרת באפיזודה אחת, ובסוף כל פרק יופיע הביטוי
 "To be continued".
התערוכה "הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא" בוחנת את יחסי הגומלין בין היצירות הסדרתיות שמופקות עבור קהל אמצעי התקשורת ובין סדרות באמנות הפלסטית.
תיאורטיקנים וחוקרים ניסו לבחון את השפעת הדרמה הטלוויזיונית ומסריה על הצופה ועל תפיסת עולמו: את יצירת אשליה שהעולם יפה, ניוון התמודדות אמתית בבעיות חברתיות וכלכליות של החברה, הממד האסקפיסטי, השפעת האלימות, וטיפוח הייצוגים הסטריאוטיפים הטבועים בה.
כפועלות מטעם תאגידים והון הגלובלי, מייצרות הדרמות הסדרתיות האחדה והשטחה של הבדלי תרבות. בד בבד הן מייצרות מפגש בין-אישי, פורשות אפשרויות שונות לעיצוב עולם ייחודי, מרחיבות את היכולת להכרה עצמית ומאפשרת לקבל את שוני הזולת.
בתולדות האמנות של העולם העתיק ניתן לזהות יצירות סדרתיות באימפריה הרומית. הדיפטיכון הינו אובייקט אמנותי המורכב משני לוחות שטוחים ומחוברים באמצעות ציר. תוצרים אמנותיים אלה כשהם מגולפים או מצוירים העבירו מסר מוחשי דתי. כל חלק ביצירה השלמה היה שונה ועמד בפני עצמו. בימי הביניים הדיפטיכונים נועדו לשימוש כאיקונין - יצירת אמנות דתית המוצבת על מזבח הכנסייה. כמרים נודדים נהגו להקים באמצעותו אתר תפילה נייד אשר הוצב בתחילת התפילה וקופל בסיומה. באפן זה הונגשה והופצה הנצרות גם באוכלוסיות שלא ידעו קרוא וכתוב.
ברנסנס, במאות ה15-16 החלו להתפתח יצירות אמנות מסוג טריפטיכון. הן  הורכבו משלוש יחידות מחוברות הניתנות לקיפול למטרה דתית זו. טריפטיכונים שהוצבו בקתדרלות הצטיינו בגודלם ובהדרם ואמנים ידועים ציירו אותם. בכנסיות האורתודוקסיות ניתן למצוא פוליפטיכונים - קירות איקונין שמחברים עשרות יצירות מצוירות למכלול פולחני עשיר.
המושגים טריפטיכון ופוליפטיכון התרחבו ומשמשים גם לתיאור סדרת של יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני. אמנים כראובן רובין ויוסף זריצקי יצרו טריפטיכונים חפים מפרשנות דתית כבר בשנים הראשונות של הישוב בארץ ישראל.
על קירות תערוכה זו מוצגות סדרות שמונות שלוש או ארבע עבודות. הן עצמאיות אולם מקיימות קשר זו עם זו והסדרות אף הן מהדהדות האחת את רעותה.
כל יחידה מדומה כאן למסך של מדיה. הסדרות שמתארות קטעי נהר, חוף, וצמחייה בגדה שמנגד. הן מצטרפות ומתחברות למעין תמונה פנורמית וממשיכות זו את זו לאורכו של קיר שלם. כשהן מוצבות ביחד – יצירות אלה מייצרות תחושת עוצמה של זרימה וקיטועה בו-זמנית. בדרך זו מיוצגים גם פרקי התקדמותו של המבט האנושי שאינו בנוי לקליטת הסצנה השלמה הנפרשת מאופק לאופק.
ציורים אלה וזולתם בסדרה זו, שאינם מוצגים בתערוכה, צוירו בעת בה לא נצפתה תנועה של בני אדם, בעלי חיים, סירות או ספינות בסצנה המצוירת. ללא סימנים מסוג זה לא ניתן לדייק ולנחש היכן הן נוצרו. היצירות צויירו והובאו מחו''ל ומוצגות לראשונה בתערוכה זו.
הנוף בתערוכה מייצג את הבמה שהינה חלק בלתי נפרד מהנרטיב הקלאסי בדרמה. פיסות נוף אבסטרקטיות בחלקן מכסות את הקיר שמנגד ומייצרות במה לאפיזודות הסדרתיות השונות שניתן לייצר על גביהן. הן מוצבות בצמידות ובאפן שהן מהדהדות זו את זו ומסבירות את הדמיון שבין הסדרות השונות כביכול בתקשורת ההמונים. 


  Dvora Bochman - Untitled 
הנפשות הפועלות - גיבורי הסדרות לסוגיהם - ניצבים בזקיפות קומה על העמודים בגלריה. אוסף מגוון זה של פורטרטים נבחר בקפדנות מתוך מחסן יצירות צבורות על מנת לייצג את קו הזמן ואת השינויים בסממני הדמויות שנוצרו לאורך השנים הארוכות בהן נוצרו וכולל בעיקר דמויות נשים.  הן משקיפות על הבמות שנוצרו על קירות הגלריה וממתינות להשתלב בעלילות השונות שקהל הצופים ירכיב. יש לזכור שהנרטיב נע בין שני מצבים. הוא מציג לפנינו מצב מאוזן התחלתי, אשר הפרתו מייצרת מצב של אי-סדר, ואת הדרך בה מתמודדות הדמויות השונות ופותרות את הבעיה.
כלי אפסון ריקים מוגבהים באמצעות שלושה או ארבעה כלונסאות צורפו לתערוכה ומיועדים לאפסון נרטיבים. הם תוצרים של סדרה המורכבת מ 30 פסלונים ונוצרה בחו''ל. פריטים ספורים שהובאו לחלל התצוגה מוצגים לראשונה בישראל. בתערוכה זו הם מייצרים Fake News שמתפרסמים בתקשורת - האינפורמציה שנתפסת לגבי המראה המיוצב של דגמי הבטון אפרפר הינה מטעה. הפסלונים עשויים מעיסת נייר ועלולים להתרסק בעת נפילה או בהפעלת כוח בלתי זהירה עליהן. הן ניצבות על מעמדים אשר שמשו כקופסאות מארז למותגי הלבשה והנעלה, ואשר בעיצובן הושקע לא פחות מהמושקע במוצרים שהוכנסו לתוכן. יש בהן יסוד פתייני והתכתבות עם קופסת פנדורה. לאחר שתפתחנה הן יושלכו לזבל, אך יש מי שאוספים אותן. פתיחת האריזה הינו נושא שמחקרים נכתבו עליו, וכאן המארזים ממוחזרים.


Dvora Bochman - Untitled
הדימויים בהזמנה הדיגיטלית לתערוכה ואי הכללתו של אחד מהם בתערוכה זו נועדו לאזכר פרסומים מטעים לסוגיהם אשר משוקעים בתקשורת ההמונים לסוגיה ובמיוחד בסדרות בהמשכים. הם מייצרים התמכרות ומתח בעזרת מידע שיתגלה כלא אמתי בהמשך שיבוא. השימוש בסילוף כשיטה טמון במבנה ובחלקי העלילה. הם כוללים: חשיפה, הסלמה, שיא, פתרון והתרגעות.
אוצרת התערוכה ומפיקה: דבורה בוצ'מן
שעות פתיחה: א'-ה':07:00-22:00

 סיום התערוכה: 12.10.2018




יום חמישי, 10 במאי 2018

פלאות ואיגיון - תערוכת סוף השנה לחוגי האמנות של המרכז הקהילתי 'שדה בוקר' בגלריית 'עדי'



גלריית 'עדי' מתכבדת להזמינכם לתערוכת סוף השנה לחוגי האמנות של המרכז הקהילתי 'שדה בוקר' בגבעתיים.

בתערוכה זו מוצגות עבודות של ילדים הלומדים אמנות בשני חוגים: קבוצת ילדי הכיתות ד-ה-ו, וקבוצת ילדי הכיתות ו-ז-ח.



שתי הקבוצות עסקו השנה בדמיון, באיגיון ובחלומות.

סיפורה של אליס בארץ הפלאות שימש כבסיס ליצירות בהשראת עולמות סוריאליסטיים, הדאדא, מירו, ועוד.

התערוכה נחלקת לארבעה חלקים:

1.  פסלי readymade בהשראת "אליס בארץ הפלאות".
2.  הקולאז' והפוטומונטאז' שנוצרו כמחווה לפועלם האמנותי והפוליטי של אמני הדאדא
3.  שירים ורישומים בסגנון "הגווייה המופלאה" שצוירו בעקבות הסוריאליסטים
The wondrous corpse Surrealism
4.  ציורי נוף מופשט ופסלים שהוכנו בעקבות מירו.

שמה של התערוכה "פלאות ואיגיון" מורכב משתי מילים אשר צירופן ופריסתן על פיסות מקו הזמן האמנותי מסביר את התהליכים שעברו התלמידים בחוגי האמנות השנה.

המילה פלאות מופיעה בספר תהלים, פרק קיט, פסוק קכט: "פְּלָאוֹת עֵדְותֶיךָ, עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי". ההתייחסות לפלאי כחשוב מוסברת על ידי המלבי"ם במאה ה19: 'פלאות' הינם דברים מופלאים אשר יש בהם סודות וצפונות וצריכים 'נצירה' שהיא שמירה יתירה.

איסוף והשמירה של העצמים המופלאים בתקופת הרנסנאס מצוי באוספים של חפצים בלתי שגרתיים. הם רוכזו ונשמרו ב'חדרי-פלאות' ברחבי אירופה. מקבצים אלה היו אבותיו של המוזיאון המודרני.

למונח 'פלאות' שורה ארוכה של מילים נרדפות ואלה הן: אַבְּרָקָדָבְּרָה, אוֹב, אוֹת, הוקוס פוֹקוּס, כִּשּׁוּף, לַחַשׁ נַחַשׁ, מַגְיָה, מוֹפֵת, מעשׁה כשׁפים, מִקְסָם, נֵס, קֶסֶם. הימצאותן של ביטויים רבים אשר משיקים למונח, מגדירים אותו במישורים שונים. היקף גדול זה רומז על עוצמתו של הפלאי, ההתלבטות, וכן על הרצון לדייק את משמעותו.

איגיון הינו מונח שנוצר מהלחם של שתי מילים: אי + הגיון Nonsense    

ביצירות איגיון באמנות מתלכדים דימויים חזותיים שחיבורם נראה משמעותי ובעל מסרים מורכבים ומבלבלים. אך לאיגיון אין פרשנות "נכונה" אחת. להיפך: ז'אנר זה מובנה סתירות. יש ויצירות איגיון מתבססות על משחקי מילים מומצאים אך עליהם להישמע אמתיים באפן תחבירי.

פסל -  בעקבות 'אליס בארץ הפלאות 

ספרו של לואיס קרול "אליס בארץ הפלאות" אשר משמש כהשראה ליצירות בתערוכה מקיים מפגש בין הפלאות והאיגיון. בחידון שערך לואיס קרול הוא שאל שאלה משונה שקשה לתת לה תשובה הולמת. התשובות שניתנו היוו משפטים נכונים תחבירית אך לא היה להן קשר הגיוני לשאלתו.

..." מי את?" אמר הזחל.

לא הייתה זו פתיחה מעודדת לשיחה. אליס השיבה, די בהיסוס – "אני – אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה – לכל הפחות, אני יודעת מי הייתי כשקמתי מהמיטה הבוקר, אבל אני חושבת שכנראה החליפו אותי מאז כמה פעמים."

"למה את מתכוונת בדברים האלה?" אמר הזחל בקשיחות. "הסבירי את עצמך!"

"אני לא יכולה להסביר את עצמי, לצערי, אדוני," אמרה אליס, "כי אני לא עצמי, אתה מבין."

"אני לא מבין," אמר הזחל.

"לצערי, אני לא יכולה לנסח את זה בצורה ברורה יותר," השיבה אליס בנימוס מופלג, "כי אני לא יכולה להבין את זה בעצמי מלכתחילה; ולהחליף כל-כך הרבה גדלים ביום אחד זה נורא מבלבל."

(מתוך התרגום של עטרה אופק לספר)

בשנת 1919 הצטרף האמן מרסל דושאן לאסכולת הדאדא אשר שמה נבחר באפן מקרי. אמני הז'אנר פיתחו טכניקות אמנות חדשות. קולאז'ים ותבליטים העשויים מחומרים שונים סודרו באופן אקראי על ידיהם. דרכי היצירה של אמני הדאדא נועדו לזעזע ולערער את הקהל ואת שיפוטו האמנותי והאסתטי.

קולאז' בהשראת תנועת הדאדא 


ביצירות הדאדא-ברלין נראים לראשונה יצירות Photomontage  (מצרפתית) -   פוטו/תמונה, מונטאז'/הרכבה. בטכניקה זו נעשה שילוב של גזרי תצלומים שהודבקו זה לזה. התוצר אף הוא נראה מציאותי ומשמש להעברת מסר אמנותי פוליטי בידיעה של המתבונן שאין מדובר בתצלום אמתי.

המונח Readymade הגיע מצרפתית: "Objet trouvé", אוֹבּזֶ'ה טרוּבֶה. מושג זה נטבע על ידי האמן מרסל דושאן. הוא פיסל באובייקטים ובחפצים יומיומיים כשהם מנותקים מן הקונטקסט המקורי שלהם. כך הרחיב את החשיבה המקובלת אודות מה היא אמנות.
הגווייה המופלאה הינה טכניקה שהומצאה על ידי אנדרה ברטון וחבורת אמנים סוריאליסטים. מקורה במשחק שיתופי בו ארבעה שחקנים כתבו על דף נייר קטע קצר בתורם, הדף קופל כדי להסתיר את החלק שנכתב והועבר לשחקן הבא לכתיבה נוספת. הביטוי המוזר שנוצר באקראי: 'הגווייה המופלאה תשתה את היין'  "Le cadaver exquis boira le vin nouveau"  הפך לשמו של המשחק.
 הסוריאליסטים צעדו צעד נוסף. הם הדביקו צילומים או ציירו תמונות אדם במקטעים כאשר נייר הציור קופל לאחר כל מקטע, כך שמשתתפים מאוחרים יותר לא יוכלו לראות חלקים קודמים. הפתעה נוצרה בסוף, כשנפרש כל הדף המצויר.
האמנים הסוריאליסטים: איב טאנגי, ג'ואן מירו, מקס מוריס ומאן ריי שיחקו  במשחק זה שכלל אלמנטים בלתי צפויים ליצירת דמויות המשלבות הומור אבסורדי מאוזני עלים ועד רגלי שלג. שיתופי פעולה קבוצתיים אלה עזרו לשבש את נטייתו של המוח לסדר.
עולמות דמיוניים בהשראת מירו


דרכו של הצייר והפסל חואן מירו יליד ברצלונה, בין פטריוטיות, מסורת, שירה דמיון והשילוב בין השפעת אמנות פולקלוריסטית קטלאנית, ובין השפעת הקוביזם והסוריאליזם המודרניים, הובילה אותו לסגנון אישי ומיוחד אשר נראה עדיין רענן ואהוב.

מירו הגיע לפריז של 1919 כשהציור הפך לביטוי בצבע ובצורה, וחבר לחוג שיצר את המניפסט הסוריאליסטי שדגל בכתיבה אוטומטית ובציור ללא כל מחשבה או תכנון. רעיונותיו בוצעו על פיסות קרטון או נייר שנקרעו בהיסח הדעת, ובהם שרטוטים, כיתוב ומספור.

בציוריו המוקדמים לדמויות חזות מופשטת בהשפעת הסוריאליזם ונוף ילדותו שהפכו למארג דימויים סימבוליים. הוא טען שאינו מצייר מופשט וכל צורה מבוססת על דבר אמתי. כך תמיד נראה בציוריו אלמנטים מוכרים כירח, כוכבים, דמויות גרוטסקיות, כמעט קריקטורות, חפצים כסולמות ובעלי חיים על רקע חלל ריק.

מירו יצר קולאז`ים והשתמש בעבודותיו בחומרים מגוונים מאוד שערבב ויצר בעצמו. צבע מעורב בחול וזפת, צבעי מים, ציור על נחושת, תחריטים וליטוגרפיות, גואש, עפרונות צבעוניים, דיו שמן, פסטל וגם בריבה.

הוא פיסל וצבע חפצים בהשפעת אמנות הפופ. ציוריו הקלילים הודפסו כפוסטרים עממיים והגיעו לכל בית, אך יצירתו הייתה מגוונת: מאיורים לספרים לקירות ופסלים גדולים.
על מינדי וענת  מפעילות החוגים:

מינדי מרגלית היא מורה לאמנות, בוגרת Techniques des Arts et ESATEcole Supérieure. היא מנחה חוגי אמנות בהם סיפורי ילדים ושיחה עליהם מהווים השראה ובסיס רעיוני לעבודה הפלסטית. 

בעת הכשרתה המקצועית ועבודתה כמעצבת תפאורה, תלבושות ואביזרים בתיאטרון, הבינה שהבמה מספקת לאנשיה חופש ליצירה בסביבה בטוחה ומוגנת. את אותו החופש ואותה האווירה היא שואפת ליצור לכל תלמיד בסטודיו, כשהיצירה מהווה מעין במה קטנה לכל יוצר.

ענת חסון בת קיבוץ עין המפרץ, אם לנער ולנערה וגרה בגבעתיים.
בהכשרתה האקדמית בוגרת החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת חיפה והחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.

הכשרה בין-תחומית זו חשפה אותה לקשר הקיים בין המילה הכתובה לדימוי החזותי - קשר מרתק אשר הקסים אמנים רבים לאורך ההיסטוריה, בעיקר בתקופה המודרנית.

היא מאמינה כי קשר זה מפרה ומעשיר את תהליך היצירה האמנותי של ילדים ומבוגרים כאחד, גם בימינו.

על בסיס אמונה זו ומתוך רצון ליצור לילדי הקטנים מסגרת יצירה מעשירה ולא שגרתית, פתחה יחד עם שותפתה מינדי מרגלית את "פיסול וציור בעקבות הסיפור" - חוג אמנות לילדים הפועל כבר 12 שנה.

לפני ארבע שנים פתחה חוג דומה למבוגרים ("ברעיון, בקו ובחומר- אמנות בתיאוריה ובמעשה") וברוח זו היא מרצה לתולדות האמנות במכללה האקדמית בית ברל כבר שנים רבות.

אוצרת בגלריית עדי – דבורה בוצ'מן


סרט יו-טיוב מפתיחת בתערוכה 

יום ראשון, 29 באפריל 2018

”ראשים מדברים talking heads" - תערוכת סוף השנה - סטודיו "ספירלה"


ראשים מדברים Talking heads"
תערוכת סוף השנה - סטודיו "ספירלה"



פתיחה חגיגית: יום ד' 9 במאי    201819:00

בגלריית "עדי" יבניאלי 25 גבעתיים,

תערוכת סוף השנה של סטודיו "ספירלה" מורכבת ממקבץ יצירות של התלמידים בחוגים השונים ונפרשת מגילאי 4-5 עד 15. תצוגה זו נערכת לפני פינוי מקום לתהליך חדש, ולעולם חדש שיתהווה. "עתה כשהמדפים מתרוקנים ואנו מתגעגעות למי שהיו ולמה שנוצר. כל אחת והעולם שלה, כל אחד והצבע שלו".

ספירלה - סדנת אמנות ועיצוב לכיתות ו-ז ולכיתות ח-ט נחלקים לשני חלקים בהם נלמדים שילובי טכניקות של פיסול בעיסת נייר, ציור, קולאז'', עיצוב בחומרים שונים, תפירה ופיתוח השפה האמנותית האישית. בחלקה השני הופכת הסדנה ל״סטודיו פתוח״ בה יוצרים במרחב אישי.

'ראשים מדברים' הינה סידרת פרוטומות (פסלי ראש) שמוצגת בתערוכה. הראשים הינם  סטנדרטיים בראשית התהליך. אולם עתה כל ראש מעוצב באפן מקורי. סך כל התוצרים מגוונים ומתכתבים עם הסגנון הסוראליסטי וכן עם הReady made  (מצרפתית"Objet trouvé" ) שטבע האמן מרסל דושאן. הוא יצר אמנות מחפצים יומיומיים שנותקו מהקשר המקורי שלהם.

התערוכה קרויה על שמה של סדרה זו : 'ראשים מדברים'  Talking Heads על שם השיר  שכתבו דייוויד ביירן , כריס פראנץ וטינה וויימוט  ובוצע לראשונה בשנת 1974:

Talking Heads - Psycho Killer


I can't seem to face up to the facts 
I'm tense and nervous and I cant relax
I can't sleep cuz my bed's on fire
Don't touch me I'm a real live wire
-
 Psycho killer, qu' est-ce que c'est?...



'כסאות' הוא שמה של סדרה המבוצעת אף היא על ידי תלמידי החוג. כורסה ויקטוריאנית שמוצבת בפינת חדר וצל מוטל ממנה על הרצפה משמשת כמודל ליצירות השונות. הדמיון בעיצובן נובע בשל היותן רפליקות של תוצר אפנתי נפוץ בעבר. כל כורסא הייתה נתונה בחדר אחר שנצבע באפן אישי והייתה שייכת למשפחות שלא היה ביניהן קשר. למרות שאין איש יושב עליהן, הן משקפות שארית של חיים שלמים שעברו ואינם. כך כל כורסא שונה בצבעיה ובאפן צביעתה ומשמשת כנוכח נעדר. 

סגנון הביצוע של כורסאות הסדרה מתכתב עם סגנון הכיסא הפוסט אימפרסיוניסטי שצייר וינסנט ואן גוך בצבעי שמן בשנת 1888-9. הצייר האימפרסיוניסטי חקר את האור והצבע הטהור שמתערבב בעין ומתורגם לתצורות. לעומתו האמן הפוסט-אימפרסיוניסטי הדגיש את הצבעים ודרך הנחתם, את הקומפוזיציה והצורות. ההתבוננות והציור בטבע ננטשה. עתה הצבע הונח בחופשיות ונעשה שימוש גם בצבע שחור.
  

  
הקבוצה הבוגרת בסטודיו הפתוח מיוצגת בעבודות המצטיינות בקומפוזיציות חופשיות, בקולאז'ים של דמויות המבוצעות בהקפדה, עבודות נרטיביות, הבדיון, ובנושאים מחיי היום יום.

"בובל'ה" הוא חוג מסע אמנותי בעקבות סיפור שנערך לילדים הלומדים בכיתות א-ב ו ג-ה. הסיפור "המסע אל האי אולי" והדמויות שאותם יפגשו ויכירו בדרך יהפכו למסע אמנות ויצירה. כך יתנסו הצעירים בטכניקות מעורבות של ציור, פיסול, מיחזור, עיסת נייר, קולאז', ותפירה.

מרים ילן שטקליס  (1900-1984)מגדולי היוצרים בשפה העברית לילדים, כתבה את ספר הילדים "המסע אל האי אולי" בשנת 1944. הספור עוסק בצעצועים שבורים ומלוכלכים שחברו לנסיעה רצופת הרפתקאות על מנת הירפא בארץ הבובות. הספר שכולו חמלה, התחשבות, אמפתיה ואופטימיות הומחז וגם הוצא לאור בפעם נוספת באיוריה של בתיה קולטון. 

ילדי החוג בכיתות א-ב יוצרים את ההגעה לאי 'אולי'. החוף החולי המצוי בחלקו התחתון של הציור. הוא נצבע בצבע צהוב.  בחלק העליון של היצירה מצוי הים. המים מצוירים בגוונים כחלחלים והגלים לבנים. הים והיבשה רוחשים חיים שנוצרים בעזרת סוגים שונים של חלקיקים המודבקים למרקע . יש ילדים היוצרים שפע של בעלי חיים השוכנים בים ובקרבתו ואחרים מצטיינים בעיצוב הנוף באמצעות קווי מתאר בלבד.  


 בן ובנות הים מהווים סדרה נוספת של ילדי החוג  "בובל'ה" במסע לאי 'אולי'. כאן ניתן להבחין בעולמם של יצורי המים המקסימים, בו משולבים אביזרים שימושיים שמוכרים לילדים ומשמשים אותנו בחיי היום יום כגון סוגי לבוש ואפנה, שעון ,מסרק וכדומה. הללו נחוצים כפי הנראה גם לאלה החיים במים...




"חומר וצבע" הינו חוג לילדי גן טרום/חובה בגילאי 4-5 שנערך בהשראת מוזיקאים, משוררים, סופרים, מאיירים ואמנים מפורסמים. החוג נועד להיכרות ולחקירת חומרים מגוונים ולפיתוח שפה אמנותית אישית, שימוש בדמיון ובמוטוריקה עדינה.

ילדי חוג  זה מוזמנים לפתוח את "ארון הבגדים של שירה"
ולהיכנס לעולם של חלומות ובדים. הם יוצרים סדרת עבודות המבוססות על הספר "ארון הבגדים של שירה" שנכתב על ידי רינת הופר. סופרת זו, שזכתה בפרסים שונים למדה בתיכון לאמנות ע"ש תלמה ילין בגבעתיים.

הילדים שונים באופיים, בטעמם, בהתייחסותם אל עצמם ולסביבתם. הם יוצרים עולמות שונים. כך ניתן לראות ביצירות דמות מרכזית שלבושה בבגדים המורכבים מחומרים מגוונים. פיסות צבעוניות של בדים, ניירות וקישוטים שונים אשר נגזרו והודבקו על המרקע   - בוראים דמויות. בהתאם לסוג בבגד שביצעו, מייצרים הילדים סביבה עשירה המקיפה את מושא יצירתם. לעומתם יש מי שעובדים בצורה מינימליסטית ומסתפקים במספר רצועות בד ההופכות לדמות, והיא מספיקה להם. היצירות שונות זו מזו ויוצרות חגיגה של צבע לעין המתבונן.

בסדרה "דלפט" הכינו ילדי החוג הצעירים מגזרות של כדים באסתטיקה הנובעת מהחרסינה המצוירת של דלפט. היא מצטיינת בעיטוריה הכחולים על רקע לבן והשראתה נובעת מהנוף ההולנדי המקומי. מקור העיטורים בפורצלן סיני משושלת מינג.

הילדים הקפידו לצייר ולגזור כד או שניים ושרטטו עליהם בצבעים כחלחלים רישומים עדינים בצורה חופשית. עתה הודבקו הכדים בעלי הצורות המגוונות על רקע מעוצב, המתכתב עם אריחי דלפט הנודעים. אולם המלאכה טרם הושלמה. עתה הוסיפו האמנים הצעירים סידורי פרחים מסוגים שונים לאגרטלים כשהם מצוירים על המרקע. גם ביצירות אלה ניכר טעמו השונה של כל ילד. יש כדים בהם נתונים רק מספר פרחים עדינים ואילו האחרים גודשים את הרקע האפלולי.



 חלק ב - על המרכז והמורים

סטודיו ספירלה להבעה וליצירה ממוקם ברחוב המלבן 5 בגבעתיים. המקום מרכז מגוון של חוגי אומנות ויצירה לילדים וכן עוסק בטיפול באומנות לילדים על יד מינדי מרגלית והלית כפיר.  הסטודיו מארח סדנאות אומנים בתחומי יצירה שונים ואירועים.

מינדי מרגלית היא אמנית, מורה לאמנות בוגרת ESAT-Ecole Supérieure des Arts et Techniques בפריז. היא מנחה את חוגי הפיסול והציור בהשראת סיפורי ילדים ושיחה עליהם כבסיס רעיוני לעבודה הפלסטית. העבודה על הפרויקט והמעבר מהפורמט הלשוני אל הוויזואלי תכשיר את שיח הילד על יצירותיו.

בעת הכשרתה המקצועית כמעצבת תפאורה, תלבושות ואביזרים בתיאטרון - הבינה שהבמה מספקת לאנשיה חופש בסביבה בטוחה ומוגנת. כך גם יצירה פלסטית הנוצרת בהשראת טקסט ניתנת לשימוש ככלי טיפולי. היא מאפשרת ליוצרים, לילדים או למבוגרים להתמודד עם תהליכים קשים או כואבים לבד, עם קבוצה ומול קהל.

הלית כפיר היא יוצרת ובעלת תואר שני בטיפול באומנות, תואר בחינוך ובפסיכולוגיה, בוגרת התכנית להכשרת מטפלים בהבעה ויצירה, לימודי צורפות במכללת "אמנית", ציור ורישום בסטודיו של עתליה שחר וכן למדה פיסול בעיסת נייר.

כמטפלת מוסמכת בהבעה וביצירה לילדים ולמבוגרים מאמינה הלית בכוחה המרפא של האומנות. ניתן לשנות, להשתנות ולהתגבר על קשיים באמצעות ההתנסות במגוון עשיר של טכניקות מעולם היצירה הפלסטי. פיתוח הערך עצמי ירפא תחושות של תסכול, תוקפנות, בדידות וביישנות ויעזור להתמודד עם שינויים. להלית ניסיון רב בטיפול באומנות בילדים ובנוער לקויי למידה ועל הרצף האוטיסטי במסגרות שונות. 
מינדי 052-4046696 הילית 054-4326784  

אוצרת גלריית עדי בבית שז'ר - דבורה בוצ'מן 



סרטון צילומים מהפתיחה החגיגית