דבורה (זמל) בוצ'מן - תערוכת ציור ופיסול - "עוד הפעם"
בגלריה "ציאורים", בקיבוץ אורים
שעות הגלריה: ימי שישי 19:30 –20:30 שבתות 11:00-13.00
שיח גלריה ב-30.3.19 - בשעה 12.00
פתיחה: יום ה' 14.3.19 שעה 19.30
או בתיאום עם אסתי, טלפון: 054.6786432 (גם לפתיחת שער הקיבוץ)
נעילה 30.3.19 (כולל)
על האמנית
דבורה (זמל) בוצ'מן היא אמנית רב תחומית ואוצרת ישראלית שנולדה בתל-אביב ובת לניצולי שואה. דבורה השתתפה כאמנית בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ בעולם - בציור ובפיסול. כאמנים רבים היא ציירה כבר בילדותה וכן אצל הצייר אריה אלואיל בעת לימודיה בתיכון עירוני א' בתל אביב. מיסוד האמנות בחייה עבר דרך לימודי אמנות והוראתה במדרשה לאמנות בבית-ברל בעת שהמכללה התאכסנה עדיין בתל אביב.
לאחר שנישאה לצביקה בן גבעתיים עברה להתגורר במקום. יחד עם שני ילדיהם: אורן ורוני נסעה המשפחה לשליחות בת עשר שנים לניירובי, קניה - אפריקה. שם המשיכה לצייר והשתתפה במספר תערוכות. היא הוזמנה לצייר סדרות בולים על ידי השרות הבולאי הקנייתי. כן עיצבה, עזרה וביצעה סטים של תפאורות בתיאטרון הלאומי ובתיאטרון 'ברייבורן' בניירובי, ובהפקות נוספות כגון ציורי קיר שהוזמנו על ידי אדריכלים.
דבורה הייתה פעילה בקהילה היהודית וכסטודנטית במוזיאון הלאומי בניירובי. היא המשיכה ולמדה במסגרת קורסים במוזיאון, בסיוריה, ובעת שבדקה פרטים לגבי נושאים שהשיקו ליצירתה. כך נקשרה גם יצירתה לטבע ולעולם הבראשיתי והמופלא שנתגלה לה. באותם ימים החלה בפעילות בקהילה במסגרת ארגונים וולונטריים אליהם השתייכה והתמקדה בעיקר בעזרה לאמנים מקומיים.
לאחר החזרה לגבעתיים, המשיכה בפעילות האמנותית בישראל - ציירה והציגה את עבודותיה. כמי שסבורה שעולם האמנות הינו חלק מהחיים ואינו קיים בבועה, המשיכה בלימודיה וקבלה תעודת תאר שני במדעי המידע מאוניברסיטת בר אילן, ועוד.
בשנת 2004 נסעה לבודפשט, הונגריה - בעקבות עבודתו של צביקה בן זוגה. שם שהו כעשר שנים ובהן ציירה והחלה לפסל בעיסת נייר. עבודותיה הוצגו בגלריות מקומיות שם, וזכו להערכה ולפרסום. בד בבד הצטרפה לארגון הדוסנטים במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט. דבורה הוסמכה להדרכה בגלריות השונות. היא עבדה בהתנדבות במסגרת המוזיאון ובגלריה הלאומית של הונגריה - בה היא חברה גם עתה.
לאחר שחזרה לישראל שבה האמנית לפעילות אמנותית בסטודיו שממוקם בדירתה בגבעתיים. היא עסקה בהגשמת חלום ישן שטרם מומש ולמדה אוצרות במסגרת שיתוף פעולה בין סמינר הקיבוצים ובין CCA בקלישר תל אביב. במהלך העשור האחרון דבורה אצרה דבורה עשרות תערוכות. היא פעלה כאוצרת במסגרת איגוד האמנים הפלסטיים של רמת-גן וגבעתיים. לאחר מכן מונתה לאוצרת בגלריה שהוקמה בספריית בית אלון בגבעתיים, והמשפחה תמכה ועזרה בפעילות זו. כיום היא עוסקת בהתנדבות באוצרות ובארגון תערוכות מגוונות בקהילה בגלריית "עדי" שממוקמת במרכז שז''ר ברחוב יבניאלי 30 בגבעתיים. במקום מצויים צוות והנהלה שמבינים את חשיבות הפן האמנותי, ואינם חוסכים מאמץ - על מנת לפתח את מקום ולשלבו בלב הפועם של העיר. לצד פעילות זו ייסדה ומנהלת בלוג בשם: 'זוית חדה' בה מפורטת פעילותה כאמנית וכאוצרת, ותכנים ממאמריה משמשים מדי פעם ככתבות בעיתונות הממוסדת.
על פי 'מילון הסלנג המקיף' הביטוי "עוד הפעם" הינו קריאה לביצוע נוסף. במקורות: יוספוס פלביוס ההיסטוריון תיאר את כיבוש יודפת על ידי הצבא הרומי, בימי המרד הגדול של היהודים ברומאים: "וביום המחרת יצאו היהודים עוד הפעם מן העיר לקראת הרומאים הנלחמים עליה והתנגחו אתם ביתר עז, כי החיל אשר עשו ביום אתמול..." בכתבי הרב"ש - רב ברוך אשלג (1904-1991) אשר גם עסק בקבלה, מופיע הביטוי "עוד הפעם" בהסבר לדרך בה יש ללמד את התורה: "והסדר כפי שמלמדים את התינוק ללכת שמחזיקים בידו ומוליכין אותו (עוד פעם), וכשמתחיל ללכת אזי כבר עוזבים אותו לנפשו..." כרך 2 עמ' 1471. כיום בשפה הדבורה המונח "עוד הפעם" מתואר ב ”מילוג “ - מילון עברי-עברי, כקריאת עידוד קצבית לביצוע הופעה או מעשה פעם נוספת. על פי רוב נאמרת כמה פעמים ברצף "עוד הפעם! עוד הפעם! עוד הפעם!"
העיקרון המארגן של צורה זו הוא האופן בו עולות המחשבות. בחירת יצירות למכלול נעשה בצורה אסוציאטיבית. האמן מיוצג כאן כאִינְפוֹרְמַנט - מוען שלא מודע לנמען. הוא (אני) מרשה לעצמו לחשוב מחשבות אישיות, ואינו יודע שאותן מחשבות "נראות" על ידי המתבונן. כלומר: בחירת היצירות לתערוכה זו מגיעה מתוך תודעה זו ומתודעות מישנה אשר מתפצלות ממנה וקובעות את החוקים. שטף המחשבות כייצוג של הנפש הוא חופשי וסובייקטיבי: ללא היגיון, תיקונים או סימני פיסוק, בניסוח אסוציאטיבי וללא מחסומים. הוא מקשר בין עצמים, גירויים לתגובות וזיכרונות. מקורה של גישה זו מהאסכולה הביהביוריסטית שעוסקת בחקר ההתנהגות והלמידה.
מיון היצירות הראשונות משתף עבודות שמבוצעות בצבעי שמן, באקריליק ובפפיר-משה (Papier mâché ) על קנבס ולבידים וכן יצירות תלת ממדיות, ותבליטים. הן נקשרות זו לזו לסדרה בשל צבעם התכלכל והמונוכרומטי. יש ויצירה אינה מסתיימת והיא מוסיפה להציף את התודעה בנוכחות שלא מוצתה. כך החלו דרכן חלק מהעבודות בסדרה זו. המרקם היה נכון אך הצבעוניות דרשה להשתנות פעם ועוד פעם, ועוד הפעם..
עתה, לעיתים לאחר שנים של התלבטות כוסתה הצבעוניות בצבע אחיד ותכלכל. מצבן של יצירות אלה אולי זמני אך עתה הן הגיעו למקום נכון. לניסיון הצמצום של הצבעוניות למצב א-קולוריסטי זה, הצטרפו יצירות נוספות השונות זו מזו במהות ובתוכן, אך ביחד הן יצרו את הסדרה: 'תכלת'. בהתבוננות זו על אוסף הציורים שהצטבר אצלי הבחנתי בקיומן של יצירות שהינן ממש קרובות משפחה, והן צורפו אל הסדרה בשל הגנטיקה שחלקו. יצירות אלה מצטיינות בצבעוניות מעטה ויצאו דופן בעת שנוצרו לצד זולתן הססגוניות. האחרונות הצליחו להשפיע על המכחולים שלא להוסיף להן גיוון. ושמרו על אופיין כמוטציות.
הצבע התכלכל נבדק ביצירות אחרות שמצטיינות בנרטיביות, כשהצבע השמימי מעביר דרכן מסר סלסטיאלי. הן נוספו באפן
טבעי לבחירה וזו יצקה נראות חדשה לחומרים שהוצגו בתערוכותיי עד עתה.
 |
| MASK |
על האמנית
דבורה (זמל) בוצ'מן היא אמנית רב תחומית ואוצרת ישראלית שנולדה בתל-אביב ובת לניצולי שואה. דבורה השתתפה כאמנית בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ בעולם - בציור ובפיסול. כאמנים רבים היא ציירה כבר בילדותה וכן אצל הצייר אריה אלואיל בעת לימודיה בתיכון עירוני א' בתל אביב. מיסוד האמנות בחייה עבר דרך לימודי אמנות והוראתה במדרשה לאמנות בבית-ברל בעת שהמכללה התאכסנה עדיין בתל אביב.
לאחר שנישאה לצביקה בן גבעתיים עברה להתגורר במקום. יחד עם שני ילדיהם: אורן ורוני נסעה המשפחה לשליחות בת עשר שנים לניירובי, קניה - אפריקה. שם המשיכה לצייר והשתתפה במספר תערוכות. היא הוזמנה לצייר סדרות בולים על ידי השרות הבולאי הקנייתי. כן עיצבה, עזרה וביצעה סטים של תפאורות בתיאטרון הלאומי ובתיאטרון 'ברייבורן' בניירובי, ובהפקות נוספות כגון ציורי קיר שהוזמנו על ידי אדריכלים.
דבורה הייתה פעילה בקהילה היהודית וכסטודנטית במוזיאון הלאומי בניירובי. היא המשיכה ולמדה במסגרת קורסים במוזיאון, בסיוריה, ובעת שבדקה פרטים לגבי נושאים שהשיקו ליצירתה. כך נקשרה גם יצירתה לטבע ולעולם הבראשיתי והמופלא שנתגלה לה. באותם ימים החלה בפעילות בקהילה במסגרת ארגונים וולונטריים אליהם השתייכה והתמקדה בעיקר בעזרה לאמנים מקומיים.
לאחר החזרה לגבעתיים, המשיכה בפעילות האמנותית בישראל - ציירה והציגה את עבודותיה. כמי שסבורה שעולם האמנות הינו חלק מהחיים ואינו קיים בבועה, המשיכה בלימודיה וקבלה תעודת תאר שני במדעי המידע מאוניברסיטת בר אילן, ועוד.
בשנת 2004 נסעה לבודפשט, הונגריה - בעקבות עבודתו של צביקה בן זוגה. שם שהו כעשר שנים ובהן ציירה והחלה לפסל בעיסת נייר. עבודותיה הוצגו בגלריות מקומיות שם, וזכו להערכה ולפרסום. בד בבד הצטרפה לארגון הדוסנטים במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט. דבורה הוסמכה להדרכה בגלריות השונות. היא עבדה בהתנדבות במסגרת המוזיאון ובגלריה הלאומית של הונגריה - בה היא חברה גם עתה.
לאחר שחזרה לישראל שבה האמנית לפעילות אמנותית בסטודיו שממוקם בדירתה בגבעתיים. היא עסקה בהגשמת חלום ישן שטרם מומש ולמדה אוצרות במסגרת שיתוף פעולה בין סמינר הקיבוצים ובין CCA בקלישר תל אביב. במהלך העשור האחרון דבורה אצרה דבורה עשרות תערוכות. היא פעלה כאוצרת במסגרת איגוד האמנים הפלסטיים של רמת-גן וגבעתיים. לאחר מכן מונתה לאוצרת בגלריה שהוקמה בספריית בית אלון בגבעתיים, והמשפחה תמכה ועזרה בפעילות זו. כיום היא עוסקת בהתנדבות באוצרות ובארגון תערוכות מגוונות בקהילה בגלריית "עדי" שממוקמת במרכז שז''ר ברחוב יבניאלי 30 בגבעתיים. במקום מצויים צוות והנהלה שמבינים את חשיבות הפן האמנותי, ואינם חוסכים מאמץ - על מנת לפתח את מקום ולשלבו בלב הפועם של העיר. לצד פעילות זו ייסדה ומנהלת בלוג בשם: 'זוית חדה' בה מפורטת פעילותה כאמנית וכאוצרת, ותכנים ממאמריה משמשים מדי פעם ככתבות בעיתונות הממוסדת.
על התערוכה
 |
| MASKS |
תערוכה זו שואבת את שמה מביטוי זה וממבחר האנלוגיות הרב שנגזרו ממנו במשך השנים. כאמנית שמציגה את יצירותיה שוב ושוב מעל ארבעים שנה, החלטתי הפעם לארגן את הבחירה לתערוכה באופן אסוציאטיבי ובאנלוגיה לארגון התכנים בסגנון הידוע בספרות המודרנית בשם: "זרם התודעה" שמקורו בפסיכולוגיה. ברומנים מסוג זה יש שימוש במרַמֵזים (כינויי גוף, זמן וכדומה) שאינם מפורשים, ועל הקורא להסיק בעצמו במי מדובר.
העיקרון המארגן של צורה זו הוא האופן בו עולות המחשבות. בחירת יצירות למכלול נעשה בצורה אסוציאטיבית. האמן מיוצג כאן כאִינְפוֹרְמַנט - מוען שלא מודע לנמען. הוא (אני) מרשה לעצמו לחשוב מחשבות אישיות, ואינו יודע שאותן מחשבות "נראות" על ידי המתבונן. כלומר: בחירת היצירות לתערוכה זו מגיעה מתוך תודעה זו ומתודעות מישנה אשר מתפצלות ממנה וקובעות את החוקים. שטף המחשבות כייצוג של הנפש הוא חופשי וסובייקטיבי: ללא היגיון, תיקונים או סימני פיסוק, בניסוח אסוציאטיבי וללא מחסומים. הוא מקשר בין עצמים, גירויים לתגובות וזיכרונות. מקורה של גישה זו מהאסכולה הביהביוריסטית שעוסקת בחקר ההתנהגות והלמידה.
מיון היצירות הראשונות משתף עבודות שמבוצעות בצבעי שמן, באקריליק ובפפיר-משה (Papier mâché ) על קנבס ולבידים וכן יצירות תלת ממדיות, ותבליטים. הן נקשרות זו לזו לסדרה בשל צבעם התכלכל והמונוכרומטי. יש ויצירה אינה מסתיימת והיא מוסיפה להציף את התודעה בנוכחות שלא מוצתה. כך החלו דרכן חלק מהעבודות בסדרה זו. המרקם היה נכון אך הצבעוניות דרשה להשתנות פעם ועוד פעם, ועוד הפעם..
עתה, לעיתים לאחר שנים של התלבטות כוסתה הצבעוניות בצבע אחיד ותכלכל. מצבן של יצירות אלה אולי זמני אך עתה הן הגיעו למקום נכון. לניסיון הצמצום של הצבעוניות למצב א-קולוריסטי זה, הצטרפו יצירות נוספות השונות זו מזו במהות ובתוכן, אך ביחד הן יצרו את הסדרה: 'תכלת'. בהתבוננות זו על אוסף הציורים שהצטבר אצלי הבחנתי בקיומן של יצירות שהינן ממש קרובות משפחה, והן צורפו אל הסדרה בשל הגנטיקה שחלקו. יצירות אלה מצטיינות בצבעוניות מעטה ויצאו דופן בעת שנוצרו לצד זולתן הססגוניות. האחרונות הצליחו להשפיע על המכחולים שלא להוסיף להן גיוון. ושמרו על אופיין כמוטציות.
הצבע התכלכל נבדק ביצירות אחרות שמצטיינות בנרטיביות, כשהצבע השמימי מעביר דרכן מסר סלסטיאלי. הן נוספו באפן
טבעי לבחירה וזו יצקה נראות חדשה לחומרים שהוצגו בתערוכותיי עד עתה.
כך נמשכת ומתגבשת בחירת היצירות והקהל מוזמן לראותן!
 |
| GIRAFFE |
ניתן להעביר הזמנה זו לחברים ולמכרים שאוהבים אמנות ומתגוררים בקיבוץ אורים ובאזור. בתודה - דבורה בוצ'מן
השבמחק