 |
| הזמנה לתערוכה |
האירוע פותח חודש של פעילות ואירועים המוקדשים לגמלאי העיר בשנת 2016.
בחסות: רן קוניק - ראש עיריית גבעתיים,
בהשתתפות: בני רייך - סגן ראש העירייה, מירי פרחי - מנהלת אגף הרווחה.
תכנית אמנותית הפסנתרנית אלה קרס
על התערוכה:
'מכחולים' הנקראים גם מַצְבוֹעים הינם כלי עבודה המשמשים לציור ולצביעה. בעבר שימשו מכחולים גם לכתיבה. הם פשוטים למראה ועשויים מידית אחיזה שאליה מחוברת מברשת. משתמשים בהם לציור בצבעים רטובים, כגון צבעי מים ושמן על גבי משטחים. לאחר רכישת מיומנות השימוש בהם, ניתן לבצע באמצעותם יצירות אמנות מגוונות.
שפת היצירה החזותית המייצרת אשליה של מציאות תלת ממדית, משקפת גם את המצויר באופן בו נתפש דרך מסננת הרהורים, מחשבות, תחושות ותפישות מודעות ובלתי מודעות. ייצוג המציאות והפיכתה לתצורות פלסטיות יוצרת אשליית נפח תלת ממדי על משטח הנייר או הקנבס הדו-ממדיים באמצעות פעולת המכחולים והתכנים הגלויים והסמויים שנמסרים באמצעותם.
מפגשים שבועיים של יצירה אמנותית נערכים במועדוני 'אלון' ו'בית-ראשונים' בהנחיית האמנית והמורה - 'נילי קשאני' ובמועדון 'שדה בוקר' בהנחיית האמנית הוותיקה 'יהודית חדד'. הן מאפשרות לתלמידיהן לצאת לחיפוש אחר פתרונות מתוך נקודות מבט אישיות והגיע למצב של גילוי והאדרת העצמי. בדרך זו הן מייצרות למשתתפי החוגים לציור במועדוני הגמלאים הזדמנויות ללמידה ולעיסוק במיומנויות לפיתוח כישורי התבוננות וחשיבה.
תוצרי התערוכה 'מכחולים' הינם פרי של התנסות יצירתית וביטוי חווייתי המאפשרים לעוסקים במלאכת הציור לממש מציאות נפשית. זו מוצאת ביטויי תמטי נרחב ומבוצעת בקומפוזיציות ובשילובי צבעים היוצרים תמונת עולם סובייקטיבית, נקודת מוצא והיבטים מגוונים. הם מאירים נקודות שונות ומייצרים גיוון, העמקה והרחבה של החומרים המצוירים.
ניתן למצוא בתערוכה זו אזכורים לתנועות אמנותיות כגון הנטורליזם כדוגמת ציורי דיוקן, טבע-דומם ופיסות שונות של העולם החיצוני השמשים להשגת תחושה של אמת צילומית. האקספרסיוניזם המצטין בקווי יצירה גסים, אשר ניסה לשבור את הסדר ששלט בסוף המאה התשע-עשרה באמנות ועוד.
שוש רוניס - "על המוקד"
שמות המשתתפים בתערוכה:
חמדה אבשרי, שולמית אליאס, איילה ביטרמן, שושנה בן-עטר, נורית הר-טוב, אראלה הרטוב, דויד ישר, דינה כהן, שולמית כהן, זהבה מועלם, יעקב משיח, נעמי נבו, מילן סקלה, נינה עוזרי, מלכה פאר, רגינה צימליכמן, שושנה קרויטורו, חנה רגב, מרים רוטברד, שוש רוניס, טובה רשטיק, סבינה שני וציונה שני.
על הציורים והמציירים:
שוש רוניס, ילידת פולין היא תלמידתה של נילי קשאני במועדון 'בית אלון', היא מורה וכיום פנסיונרית. שוש למדה הוראת אמנות, אמייל וויטראז' וכן פיסול וציור באבני. יצירתה "על המוקד" בתערוכה מתייחסת לאידאולוגיות קיצוניות שבבסיסן משוקעת הדת. הן משתמשות באמצעים קיצוניים כעינויים ורציחות ברוטאליות על מנת להעניש את מי שאינם נכנעים לאיומיהן ומסרבים להצטרף לשורותיהן. שוש מציינת שבמהלך ההיסטוריה בוצעו מעשים מזעזעים וזדוניים בשרות הדת. היא מאזכרת את האנוסים אשר המשיכו לשמור בסתר על יהדותם בספרד הנוצרית, למרות הסכנה שיועלו על המוקד אם ייתפסו. ג'ורדנו ברונו שילם בגופו בשל חשיבתו המדעית שלא עלתה בקנה אחד עם חוקי הכנסייה. במחנות הריכוז וההשמדה, היהדות הייתה סיבה מספקת להשמדה ללא אפשרות להיכנע או אף לשתף פעולה עם הצורר. שוש מציינת כי הצתת יערות הכרמל הזדונית שימשה כהשראה לציור זה אשר הציף את התנהלותן הפנאטית של תנועות הטרור האיסלמי כגון אל קאידה ודאע''ש שממשיכות מסורת זו, ומאידך אנו עדים לשריפת משפחתו של אחמד דוואבשה בכפר דומא.
לאחר פרישתה לגמלאות כמומחית מיחשוב, מתעניינת טובה רשטיק באמנות ובמוזיאוניים, היא עוסקת בשימור מורשת יידיש, מנחה חוגים ומציירת. נושאי עבודותיה נדלים מעולם האמנות הספרות והצילום.
דוד ישר עבד כמנהל באלביט/אלישרא. הוא בוגר הנדסת חשמל מאוניברסיטת ת''א. דוד פרש השנה לגמלאות. ציוריו המגוונים מבוצעים במיומנות ובאפן מדוייק בצבעוניות נעימה ואופטימית.
ציונה שני מציינת כי היא מציירת במועדון בהדרכתה של הציירת יהודית חדד. בהכשרתה ציונה ספורטאית, רקדנית בלט ובעלת תאר BA מאוניברסיטת בר-אילן. היא נשואה ואם לארבעה ילדים. עבדה כאחות בחדרי הניתוח בבית החולים איכילוב וכיום גמלאית של עריית תל-אביב.
זהבה מועלם בת השבעים ושמונה אוהבת ומציירת נופים וצפרים החל מגיל שבעים וארבע. היא נולדה בעיראק שם למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ה' והצטיינה בלימודיה. המשפחה עלתה לישראל לעיר לוד ומשם עברו לפרדס חנה. אבי המשפחה שהיה ספר, חלה. כילדה בכורה במשפחה בת תשעה אחים היא גידלה את אחיה הקטנים שנולדו בישראל. היא עבדה בחקלאות: בשדות, בקטיף ובאריזה בפרדס-חנה, חדרה, ובבנימינה. לאחר נישואיה בגיל שבע עשרה גרה באור-יהודה ומשם הגיעה לגבעתיים. לבני הזוג ארבע בנות ושמונה נכדים.
עם פרישתה מעבודתה בחברת אל-על כמנהלת חשבונות לפני שנתיים, החלה שולמית אליאס לצייר במועדון בית ראשונים בהנחייתה של נילי. שושנה בן-עטר שעבדה בהוראה מציינת כי אין לה רקע אמנותי קודם. דינה-מלכה כהן אף היא בתחלת דרכה. מלכה פאר היא מנהלת חברה. בתערוכה זו הן מיוצגות בציורי נוף כפרי ואורבני אידילים ומשלבות בעבודותיהן דמויות ובעלי חיים.
מרים רוטברד המציירת במסגרת החוג לציור במועדון 'שדה-בוקר' נולדה בשנת 1930 בבוקובינה - רומניה. בשנת 1950 היא עלתה ארצה עם אמה לאחר שהשתיים שרדו את זוועות השואה, מחנות העבודה ומרכזי מוות בטרנסניסטריה. הן שוכנו בחדרה באהל במשך שישה חודשים, המשיכו ליפו לשש שנים, משם לרמת גן בה שכנו שלוש עשרה שנים ובשנת 1969 הגיעו לגבעתיים. היא נישאה ועבדה במקצועות הפקידות ולשתי בנותיה ארבעה ילדים ושישה נכדים.
אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן, גלריית בית אלון.
---
לאחר פתיחת התערוכה הוספתי סרט יו-טיוב ממתאר את האירוע החגיגי. (דבורה)
שמות המשתתפים בתערוכה:
חמדה אבשרי, שולמית אליאס, איילה ביטרמן, שושנה בן-עטר, נורית הר-טוב, אראלה הרטוב, דויד ישר, דינה כהן, שולמית כהן, זהבה מועלם, יעקב משיח, נעמי נבו, מילן סקלה, נינה עוזרי, מלכה פאר, רגינה צימליכמן, שושנה קרויטורו, חנה רגב, מרים רוטברד, שוש רוניס, טובה רשטיק, סבינה שני וציונה שני.
על הציורים והמציירים:
שוש רוניס, ילידת פולין היא תלמידתה של נילי קשאני במועדון 'בית אלון', היא מורה וכיום פנסיונרית. שוש למדה הוראת אמנות, אמייל וויטראז' וכן פיסול וציור באבני. יצירתה "על המוקד" בתערוכה מתייחסת לאידאולוגיות קיצוניות שבבסיסן משוקעת הדת. הן משתמשות באמצעים קיצוניים כעינויים ורציחות ברוטאליות על מנת להעניש את מי שאינם נכנעים לאיומיהן ומסרבים להצטרף לשורותיהן. שוש מציינת שבמהלך ההיסטוריה בוצעו מעשים מזעזעים וזדוניים בשרות הדת. היא מאזכרת את האנוסים אשר המשיכו לשמור בסתר על יהדותם בספרד הנוצרית, למרות הסכנה שיועלו על המוקד אם ייתפסו. ג'ורדנו ברונו שילם בגופו בשל חשיבתו המדעית שלא עלתה בקנה אחד עם חוקי הכנסייה. במחנות הריכוז וההשמדה, היהדות הייתה סיבה מספקת להשמדה ללא אפשרות להיכנע או אף לשתף פעולה עם הצורר. שוש מציינת כי הצתת יערות הכרמל הזדונית שימשה כהשראה לציור זה אשר הציף את התנהלותן הפנאטית של תנועות הטרור האיסלמי כגון אל קאידה ודאע''ש שממשיכות מסורת זו, ומאידך אנו עדים לשריפת משפחתו של אחמד דוואבשה בכפר דומא.
לאחר פרישתה לגמלאות כמומחית מיחשוב, מתעניינת טובה רשטיק באמנות ובמוזיאוניים, היא עוסקת בשימור מורשת יידיש, מנחה חוגים ומציירת. נושאי עבודותיה נדלים מעולם האמנות הספרות והצילום.
דוד ישר עבד כמנהל באלביט/אלישרא. הוא בוגר הנדסת חשמל מאוניברסיטת ת''א. דוד פרש השנה לגמלאות. ציוריו המגוונים מבוצעים במיומנות ובאפן מדוייק בצבעוניות נעימה ואופטימית.
מרים רוטברד - "הסוס"
ציונה שני מציינת כי היא מציירת במועדון בהדרכתה של הציירת יהודית חדד. בהכשרתה ציונה ספורטאית, רקדנית בלט ובעלת תאר BA מאוניברסיטת בר-אילן. היא נשואה ואם לארבעה ילדים. עבדה כאחות בחדרי הניתוח בבית החולים איכילוב וכיום גמלאית של עריית תל-אביב.
זהבה מועלם בת השבעים ושמונה אוהבת ומציירת נופים וצפרים החל מגיל שבעים וארבע. היא נולדה בעיראק שם למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ה' והצטיינה בלימודיה. המשפחה עלתה לישראל לעיר לוד ומשם עברו לפרדס חנה. אבי המשפחה שהיה ספר, חלה. כילדה בכורה במשפחה בת תשעה אחים היא גידלה את אחיה הקטנים שנולדו בישראל. היא עבדה בחקלאות: בשדות, בקטיף ובאריזה בפרדס-חנה, חדרה, ובבנימינה. לאחר נישואיה בגיל שבע עשרה גרה באור-יהודה ומשם הגיעה לגבעתיים. לבני הזוג ארבע בנות ושמונה נכדים.
עם פרישתה מעבודתה בחברת אל-על כמנהלת חשבונות לפני שנתיים, החלה שולמית אליאס לצייר במועדון בית ראשונים בהנחייתה של נילי. שושנה בן-עטר שעבדה בהוראה מציינת כי אין לה רקע אמנותי קודם. דינה-מלכה כהן אף היא בתחלת דרכה. מלכה פאר היא מנהלת חברה. בתערוכה זו הן מיוצגות בציורי נוף כפרי ואורבני אידילים ומשלבות בעבודותיהן דמויות ובעלי חיים.
מרים רוטברד המציירת במסגרת החוג לציור במועדון 'שדה-בוקר' נולדה בשנת 1930 בבוקובינה - רומניה. בשנת 1950 היא עלתה ארצה עם אמה לאחר שהשתיים שרדו את זוועות השואה, מחנות העבודה ומרכזי מוות בטרנסניסטריה. הן שוכנו בחדרה באהל במשך שישה חודשים, המשיכו ליפו לשש שנים, משם לרמת גן בה שכנו שלוש עשרה שנים ובשנת 1969 הגיעו לגבעתיים. היא נישאה ועבדה במקצועות הפקידות ולשתי בנותיה ארבעה ילדים ושישה נכדים.
אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן, גלריית בית אלון.
---
לאחר פתיחת התערוכה הוספתי סרט יו-טיוב ממתאר את האירוע החגיגי. (דבורה)
---
לידיעה: העורכת השתמשה בדימויים ואינפורמציה ממאמר זה.
