יום שני, 10 באוקטובר 2016

"מכחולים" - תערוכת הישגים שנתית 2016



הזמנה לתערוכה 
התערוכה השנתית של תלמידי החוגים לציור במועדוני הגמלאים בגבעתיים "מכחולים" נערכת השנה בגלריית ספריית בית-אלון, אילת 8 גבעתיים - ביום ד' 2.11.2016 בשעה 19:00.

האירוע פותח חודש של פעילות ואירועים המוקדשים לגמלאי העיר בשנת 2016.

בחסות: רן קוניק - ראש עיריית גבעתיים,

בהשתתפות: בני רייך - סגן ראש העירייה, מירי פרחי - מנהלת אגף הרווחה.

תכנית אמנותית הפסנתרנית אלה קרס




על התערוכה:

'מכחולים' הנקראים גם מַצְבוֹעים הינם כלי עבודה המשמשים לציור ולצביעה. בעבר שימשו מכחולים גם לכתיבה. הם פשוטים למראה ועשויים מידית אחיזה שאליה מחוברת מברשת. משתמשים בהם לציור בצבעים רטובים, כגון צבעי מים ושמן על גבי משטחים. לאחר רכישת מיומנות השימוש בהם, ניתן לבצע באמצעותם יצירות אמנות מגוונות.

שפת היצירה החזותית המייצרת אשליה של מציאות תלת ממדית, משקפת גם את המצויר באופן בו נתפש דרך מסננת הרהורים, מחשבות, תחושות ותפישות מודעות ובלתי מודעות. ייצוג המציאות והפיכתה לתצורות פלסטיות יוצרת אשליית נפח תלת ממדי על משטח הנייר או הקנבס הדו-ממדיים באמצעות פעולת המכחולים והתכנים הגלויים והסמויים שנמסרים באמצעותם.

מפגשים שבועיים של יצירה אמנותית נערכים במועדוני 'אלון' ו'בית-ראשונים' בהנחיית האמנית והמורה - 'נילי קשאני' ובמועדון 'שדה בוקר' בהנחיית האמנית הוותיקה 'יהודית חדד'. הן מאפשרות לתלמידיהן לצאת לחיפוש אחר פתרונות מתוך נקודות מבט אישיות והגיע למצב של גילוי והאדרת העצמי. בדרך זו הן מייצרות למשתתפי החוגים לציור במועדוני הגמלאים הזדמנויות ללמידה ולעיסוק במיומנויות לפיתוח כישורי התבוננות וחשיבה.


תוצרי התערוכה 'מכחולים' הינם פרי של התנסות יצירתית וביטוי חווייתי המאפשרים לעוסקים במלאכת הציור לממש מציאות נפשית. זו מוצאת ביטויי תמטי נרחב ומבוצעת בקומפוזיציות ובשילובי צבעים היוצרים תמונת עולם סובייקטיבית, נקודת מוצא והיבטים מגוונים. הם מאירים נקודות שונות ומייצרים גיוון, העמקה והרחבה של החומרים המצוירים.
ניתן למצוא בתערוכה זו אזכורים לתנועות אמנותיות כגון הנטורליזם כדוגמת ציורי דיוקן, טבע-דומם ופיסות שונות של העולם החיצוני השמשים להשגת תחושה של אמת צילומית. האקספרסיוניזם המצטין בקווי יצירה גסים, אשר ניסה לשבור את הסדר ששלט בסוף המאה התשע-עשרה באמנות ועוד.

שוש רוניס - "על המוקד" 

שמות המשתתפים בתערוכה: 


חמדה אבשרי, שולמית אליאס, איילה ביטרמן, שושנה בן-עטר, נורית הר-טוב, אראלה הרטוב, דויד ישר, דינה כהן, שולמית כהן, זהבה מועלם, יעקב משיח, נעמי נבו, מילן סקלה, נינה עוזרי, מלכה פאר, רגינה צימליכמן, שושנה קרויטורו, חנה רגב, מרים רוטברד, שוש רוניס, טובה רשטיק, סבינה שני וציונה שני. 

על הציורים והמציירים:

שוש רוניס, ילידת פולין היא תלמידתה של נילי קשאני במועדון 'בית אלון', היא מורה וכיום פנסיונרית. שוש למדה הוראת אמנות, אמייל וויטראז' וכן פיסול וציור באבני. יצירתה "על המוקד" בתערוכה מתייחסת לאידאולוגיות קיצוניות שבבסיסן משוקעת הדת. הן משתמשות באמצעים קיצוניים כעינויים ורציחות ברוטאליות על מנת להעניש את מי שאינם נכנעים לאיומיהן ומסרבים להצטרף לשורותיהן. שוש מציינת שבמהלך ההיסטוריה בוצעו מעשים מזעזעים וזדוניים בשרות הדת. היא מאזכרת את האנוסים אשר המשיכו לשמור בסתר על יהדותם בספרד הנוצרית, למרות הסכנה שיועלו על המוקד אם ייתפסו. ג'ורדנו ברונו שילם בגופו בשל חשיבתו המדעית שלא עלתה בקנה אחד עם חוקי הכנסייה. במחנות הריכוז וההשמדה, היהדות הייתה סיבה מספקת להשמדה ללא אפשרות להיכנע או אף לשתף פעולה עם הצורר. שוש מציינת כי הצתת יערות הכרמל הזדונית שימשה כהשראה לציור זה אשר הציף את התנהלותן הפנאטית של תנועות הטרור האיסלמי כגון אל קאידה ודאע''ש שממשיכות מסורת זו, ומאידך אנו עדים לשריפת משפחתו של אחמד דוואבשה בכפר דומא.

לאחר פרישתה לגמלאות כמומחית מיחשוב, מתעניינת טובה רשטיק באמנות ובמוזיאוניים, היא עוסקת בשימור מורשת יידיש, מנחה חוגים ומציירת. נושאי עבודותיה נדלים מעולם האמנות הספרות והצילום.
דוד ישר עבד כמנהל באלביט/אלישרא. הוא בוגר הנדסת חשמל מאוניברסיטת ת''א. דוד פרש השנה לגמלאות. ציוריו המגוונים מבוצעים במיומנות ובאפן מדוייק בצבעוניות נעימה ואופטימית.



מרים רוטברד - "הסוס"

ציונה שני מציינת כי היא מציירת במועדון בהדרכתה של הציירת יהודית חדד. בהכשרתה ציונה ספורטאית, רקדנית בלט ובעלת תאר BA מאוניברסיטת בר-אילן. היא נשואה ואם לארבעה ילדים. עבדה כאחות בחדרי הניתוח בבית החולים איכילוב וכיום גמלאית של עריית תל-אביב.
זהבה מועלם בת השבעים ושמונה אוהבת ומציירת נופים וצפרים החל מגיל שבעים וארבע. היא נולדה בעיראק שם למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ה' והצטיינה בלימודיה. המשפחה עלתה לישראל לעיר לוד ומשם עברו לפרדס חנה. אבי המשפחה שהיה ספר, חלה. כילדה בכורה במשפחה בת תשעה אחים היא גידלה את אחיה הקטנים שנולדו בישראל. היא עבדה בחקלאות: בשדות, בקטיף ובאריזה בפרדס-חנה, חדרה, ובבנימינה. לאחר נישואיה בגיל שבע עשרה גרה באור-יהודה ומשם הגיעה לגבעתיים. לבני הזוג ארבע בנות ושמונה נכדים.

עם פרישתה מעבודתה בחברת אל-על כמנהלת חשבונות לפני שנתיים, החלה שולמית אליאס לצייר במועדון בית ראשונים בהנחייתה של נילי. שושנה בן-עטר שעבדה בהוראה מציינת כי אין לה רקע אמנותי קודם. דינה-מלכה כהן אף היא בתחלת דרכה. מלכה פאר היא מנהלת חברה. בתערוכה זו הן מיוצגות בציורי נוף כפרי ואורבני אידילים ומשלבות בעבודותיהן דמויות ובעלי חיים.

מרים רוטברד המציירת במסגרת החוג לציור במועדון 'שדה-בוקר' נולדה בשנת 1930 בבוקובינה - רומניה. בשנת 1950 היא עלתה ארצה עם אמה לאחר שהשתיים שרדו את זוועות השואה, מחנות העבודה ומרכזי מוות בטרנסניסטריה. הן שוכנו בחדרה באהל במשך שישה חודשים, המשיכו ליפו לשש שנים, משם לרמת גן בה שכנו שלוש עשרה שנים ובשנת 1969 הגיעו לגבעתיים. היא נישאה ועבדה במקצועות הפקידות ולשתי בנותיה ארבעה ילדים ושישה נכדים. 


אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן, גלריית בית אלון. 
---
לאחר פתיחת התערוכה הוספתי סרט יו-טיוב ממתאר את האירוע החגיגי. (דבורה)



---
מאמר קצרצר על התערוכה במגזין "גבעתיים פלוס" מס' 17. יש לפתוח את טופס הPDF ב: חדר חדשות עמוד 4.

לידיעה: העורכת השתמשה בדימויים ואינפורמציה ממאמר זה.

יום חמישי, 14 ביולי 2016

"נִרְאֵית" - תערוכת יצירותיה של נירית שרון

הזמנה לפתיחה חגיגית של תערוכת הציורים
 של נירית שרון: 
"נִרְאֵית"
 בגלריית ספריית בית אלון, ברח' אילת 8 גבעתיים 
ביום א' 11 בספטמבר 2016  בשעה 19.00

בערב זה תקריא האמנית משיריה
יהלי שרון ינגן קטעי מוסיקה בסקסופון
תושק סדרת ספרי השירה של האמנית 

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן
 -
שם התערוכה "נִרְאֵית" המתכתב עם שם האמנית "נירית", מחלץ אך גם בוחן את "האומץ לומר שאני רוצה שיראו אותי, ואת המתנה הייחודית שאני מביאה לעולם -  בעצם היותי כאן!"

ציוריה של נירית שרון בתערוכה זו למעט אחד, מבוצעים באקריליק על קנבס.

האמנית יוצרת ומציגה מזה חמש עשרה שנים, בהן גיבשה לשון אמנותית וחזותית בתצבורת של עבודות אמנות ואומנות. היצירות המוקדמות הצטיינו בתלת-ממדיות, שמשלבות אבן, זכוכית, ברזל. אל הציור הגיעה נירית לאחרונה, לאחר מות אמה. מדיום זה מאפשר לה להשתחרר ברובד נוסף, ונותן לה עוד כלי ביטוי, בנוסף לעבודות האבן.

השכלתה האמנותית בלתי פורמלית, למעט לימוד טכנאות נוף. נירית השתתפה בקורס נפחות אצל האמן והמורה רמי רודיך, ומפעם לפעם עובדת עמו על יצירותיה. בנוסף, השתתפה במספר קורסים בטכניקת הויטראז'.

מכלול יצירותיה הינן אינטואיטיביות ומפגישות פרקטיקות נרכשות וכן פן מיסטי-רוחני הנגזר מאישיותה ומעיסוקיה המגוונים. במשך השנים עסקה במזכירות, בתרגום מאנגלית, בעריכה לשונית, בהכנת כתוביות לסרטונים, בשיאצו, ובגינון - אשר סמן את קרבתה לקמאיות האדמה, לכוחה, לעצמתה, ליופייה, לשלוותה ולמהלכי הצמיחה והקמילה. 

בשנת 2011 מצאה עצמה נסחפת אל המחאה החברתית. היא השקיעה זמנה ומרצה בהפגנות, ביוזמות ובפעילויות נוספות. התהליך בו התנסתה ממשיך להעסיקה. תובנותיה של נירית מתרחבות בעקבות לימוד דרכי פעולה לשינוי חברתי מעמיק בארץ ובעולם. בנוסף לכך מתגברת ההבנה שהשינוי הוא אישי וחייב להתרחש בכל אחד מאתנו.

בימים אלה עוסקת נירית בהדרכת חוגים לציור אינטואיטיבי. היא מגיעה למקום החי ומעוררת אותו, לעולם פנימי קיים ולאוצרות הטמונים בו. היא מערערת על מוסכמות ומעודדת הפחתת ביקורת עצמית וטיפוח האהבה העצמית.

ועוֹד הַיַּד נְטוּיָה!

מרבית מושאי ציוריה של  נירית שרון הינם דמויות נשיות וכן מופעים של צמיחה. שמות יצירותיה מהווים מעין כותרים השזורים גם בשיריה והם תוחמים מעגל שלם של חיים: 'אימא ותינוק', 'אימא ובת', 'מישהי להישען עליה', 'אישה', 'נישאת ברוח', 'מסתתרת', 'הולכת באור', 'שמחת הניצחון', 'העדינות', 'שלום', 'מרכבת האש', 'אני והמלאכים, 'זהב', 'החיים כטיפה', 'קסם הפיקוס', 'פּרִיחה', 'חלון', 'שערי גן עדן'.

בספרה: "קצה חוט" מילות השיר: "בְּכָל דַּקָּה יֵֹש בִּי" (עמ' 47), שופכות אור ותובנות על התהוותה של היצירה הפלסטית והמילולית אצל נירית שרון:

בְּכָל דַּקָּה יֵֹש בִּי
זֶרַע קָטָן שֶל צִיוּר,
שֶל שִיר
אוֹ  יְצִירָה גְּדוֹלָה.
מִכָּל דַּקָּה יָכוֹל לִנְבּוֹט
נֶבֶט רַךְ שֶל יופִי,
לִגְדוֹל לְעֵץ שֶל תְּהִילָה.
וְכָךְ, שַֹקִים מְלֵאִים בִּזְרָעִים
נֶעֱרְמוּ אֶצְלִי בַּמַחְסַנים
נִֹשְכְּחוּ חֲבוּיִים בַּאֲפֵלָה.
מִדֵי פַּעַם מוֹשִיטָה יָד
אוֹסֶפֶת כְּכָל יְכֹלְתִי,
וּמוֹצִיאָה לָאוֹר
אֶת נִֹשְמָתִי.

האמנית נירית שרון נולדה בשנת 1954 במושב ניר בנים. כיום היא נשואה + שלושה בנים ומתגוררת בגבעתיים בבית דו קומתי צמוד קרקע. המקום משמש הן למגורים והן כמרחב יצירה וגלריה לבנה. בין הצמחים האקזוטיים בגינתה פזורות יצירות אמנות מעשה ידיה. הן מוצבות גם בחלל הבית. יצירותיה קשורות ללא ספק לאהבת האדמה והטבע שהוטמעו בה מילדותה. גושי אבן וסלעי כורכר ראשוניים ללא טיפול וללא עיבוד, משולבים בזכוכית בצמחיה ובמתכת. הם יוצרים ממשות חדשה ומיתית כפסלים, כגופי תאורה, כבתי מזוזה, ככלים לפרח, כקופסאות, כמפלי מים קטנים, ככלים לנרות ועוד.

שתי יצירות תלת ממדיות משלובות באבן - מוצבות בתערוכה. ביתר יצירות תלת-הממד ניתן לחזות במסגרת אירוח אמנותי הנערך מדי יום שישי "בחצר של נירית" באירועי בית פתוח לציבור.

שלושת ספרי השירה שחיברה נירית שרון המושקים כסדרה הינם: "אהבת הגנן", "פעמון השמחה" ו"רגע של נצח + קצה חוט". השירים נובעים ממקום של בהירות ועוסקים בחיפוש בעל צביון רוחני אחר האהבה והאושר לאורכו התָּחוּם של קו החיים הנִפְתַל. השירים מצטיינים בקצביות רווית מטפורות ומקורן בגילויים הרבים של האנושי והטבעי.

המסר של 'פרם ראוואט' המוכר גם כמהרג'י מאוזכר ומצוטט בספרי השירה של נירית. בין פעילותיו הרבות נודעות סדנאותיו: "לחיות בשלום עם עצמך" ומציאת האושר הפנימי. ברוח זו מוצאת האמנית גם את נשיותה במעין נקודת מגוז המתכתבת עם הפרספקטיבה המצויה ביצירותיה התלת מימדיות באבן.

מרכבות האש - נירית שרון






















תערוכות:

2014 ספטמבר – בתים פתוחים – גבעתיים.
2007 "גלרינה" בת-שלמה.
2005 ספטמבר "גלריה אלטרנטיבית" יפו.
2004 דצמבר גלריה "אנונימי" תל-אביב.
2004 יוני  תערוכה ב"מרכז שז"ר" בגבעתיים.

יצירותיה הוצגו בחנות מוזיאון בית התפוצות תל אביב.

התערוכה תתקיים בין התאריכים: 9.9.16 - 27.10.16
בשעות פעילות הספריה 


יום שני, 20 ביוני 2016

גפן שטרן - סחריר - בתערוכת בוגרים 2016 מכללת אורנים

תערוכת בוגרים 2016 - החוג לאמנות הפקולטה למדעי החברה והרוח, 
מכללת אורנים 22.6.16 2.7.16 – 15.6.16

פתיחת התערוכה יום חמישי 16.6.15 בשעה 00:18 

המכללה האקדמית לחינוך כוללת עבודות של 21 בוגרות ובוגרים. הפרויקטים מסכמים ארבע שנות לימוד ועשייה אמנותית במיצב, מיצג, וידאו, ציור, פיסול, הדפס, ספר אמן, ועוד. 

העבודות בתערוכה ממזגות בין נקודות מבט אישיות לבין נקודות מבט רחבות על חברה ותרבות, תוך עיסוק בסוגיות אתיות, בהיבטים של חינוך וביחס אל האחר.


גפן שטרן 1
גפן שטרן 2 
 סחריר - גפן שטרן 

"העבודה בוחנת גופים שונים השואפם לויסות ולאיזון בתנועתם ומתקימים כמעבדה בעלת ריבויי מקרים, בה נחקרת החוקיות המחזורית של תהליכים טבעיים.

התהליכים עוברים בידוד ועיבוד, כמעין צורך לתפוס ולהבין את הפעילות הפיזית של האורגניזם, כמו גם להבין את המשמעויות המטפוריות העולות ממנה.

דרך פרקטיקות מדעיות של התבוננות מיקרוסקופית, מעקב תיעוד ושחזור בוחנת גפן שטרן את המתרחש בתווך בין צורה לא צורה, בין החזקה לקריסה ובין נביטה לקמילה."

המציגים בתערוכה : אדית אבגי / קרולין אבו חמוד אלקרא / שחר בר / גלי ברודהרסט / עודד ברזל / עדי גיל / יעל דגן / לאורה ויינברג / ספיר זאבי / פולינה זובנקו / אמנון יוהס / מעיין לנג / יעל ניצן / אלינור סבן-מילר / הדס עמית / יעל פרקטובניק / יעל קישון / מיכל קלירס-ניזרי / שרון קציר / ענבל רז / גפן שטרן. 

יום חמישי, 9 ביוני 2016

מיצב 'הסטודיו' של דוריאן גוטליב בתערוכת MFA באמנויות - בצלאל

בין עשרים ואחד בוגרי MFA (תואר שני באמנויות בצלאל) 2016, מציג  דוריאן גוטליב את המיצב: הסטודיו (הסטודיו-בית של אוזנפנט, לה קורבוזיה, פריז, 1922), 2016, ברזל ופרספקס, 288X210X280ס׳׳מ.

גוטליב על יצירתו:

"האדריכל לה קורבוזיה בנה בשנת 1922 בית-סטודיו לחברו האמן אמדה אוזנפנט. עד אותה תקופה, מרבית האמנים פעלו בתוך בתי מלאכה ישנים או במקומות מאולתרים. בית-סטודיו זה היה בין הראשונים בעולם בעת המודרנית שתוכננו מראש ובמתכוון כסטודיו. אולם דומה כי בית-סטודיו זה היה במידה רבה המוצלח ביותר לייצג את המיתוס של הסטודיו המודרני, והוא אכן היווה מקור השראה חשוב לתכנון בתי-סטודיו מודרניסטים מאז ועד היום.

בעבודה זו, בחרתי להתייחס ולייצג את הסטודיו של אוזנפנט על-ידי בנייה של חלק מתוך חלון הסטודיו שלו, אשר מייצג לטעמי את היסוד המרכזי שלו, בקנה מידה הזהה למקור. בכך אני מבקש, בין היתר, להביע כמיהה ״לסטודיו המושלם״ ולבחון שאלות על העתקה גאוגרפית של האדריכלות המודרנית, יחסי כוחות בשדה האמנות ועוד." 

צילומי המיצב: 
 Dorian Gottlieb, The Studio (Ozenfants' Studio)2016 
The Studio (Ozenfant's Studio), Iron and Plexiglass
(The Studio 2016 - Detail (Iron and Plexiglass  



 מידע נוסף על דוריאן גוטליב: www.doriangottlieb.com • dorian.gott@gmail.com • +972-545852088
קישורית להזמנת התערוכה : http://www.files.org.il/BRPortalStorage/a/2/90/14/07-TySJ5S9rqV.png

פתיחת התערוכה ביום ד' 1.6.16, נעילת תערוכה 8.6.16
סלמה 60, תל-אביב. 

יום שלישי, 16 בפברואר 2016

"אוסף סבא" - העתקים של ציורי מופת - תערוכת קבע של ציורי יעקב (יאניו) כהן 1916 - 2011

פתיחה חגיגית ביום ד' 13.04.2016 בשעה 19:00.
במרכז קליטה, רחוב השרון 13, רעננה. 
במעמד ראש עיריית רעננה מר זאב ביילסקי.

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן

בתערוכה זו מוצגים ציורים שהועתקו באופן מדויק מצילומי ציוריהם של אמנים אחרים, מתוך קורפוס הכולל 120 עבודות. הם צוירו בקפדנות בידי כהן בהגיעו לגיל 70 במשך 20 שנה במשך שעות רבות, וחתומים בשם: "סבא".

פיקאסו אמר שהוא "יחתום על זיוף טוב מאוד". האם היה חותם על עבודות אלה?

אך האם ניתן לכנות עבודות אלו בשם 'זיוף'?

ז'אן בודריאר גרס כי כאשר אובייקט דומה בדיוק לאחר, הוא אינו כמוהו בדיוק, הוא רק קצת יותר כמוהו.

מכלול יצירותיו המועתקות של כהן נעשו שלא למטרת רווח. ציוריו קטנים ושונים במידותיהם מיצירות המקור, והוא חתם על הציורים בשם: "סבא", ללא יומרה להתחזות ליוצר המקורי.

יעקב (יאניו) כהן נולד בשנת 1916 בסטרוז'ניץ בחבל בוקובינה, למשפחה יהודית דתית, מבוססת ואוהבת. הוא הצטיין בלימודיו אך הזמנים השתנו לרעה. לכן החליט ללמוד את מקצוע הדפוס. צעד זה היווה נקודת מפנה וקבע את מהלך חייו. למעשה פתח את אופקיו לקדמה ולעמידה בהרפתקאות וקשיים הכרוכים בסכנת חיים, ולמעשים שהצילו אותו ואת משפחתו מגורל מר.

בספרו: "חיי" מוצפות אפיזודות רבות ממהלך חייו המרתקים שהחלו לפני מאה שנה. הן משמרות ומתעדות סיפור אישי ובד בבד מספרות את סיפוריהם של רבים.

בהרפתקאותיו שזורים מקומות כגון: צ'רנוביץ', בוקובינה, בוקרשט, והתרחשויות כמו : הצטרפות למפלגה הקומוניסטית, נישואין, ניתוק מהמשפחה הצעירה, גיוס לצבא האדום, כלא סובייטי ומסעות אין-סופיים מרומניה שבמערב דרך סיביר ועד ים-יפן במזרח. חזרה ללילי אשתו, חבירה לעולם הדפוס, ועוד.

הדפסתה של הגדה לפסח בשפה העברית, עבור "הרבי מסקולען", היוותה נקודת מפנה שהכשירה את עליית המשפחה הגרעינית ארצה. 

זו הייתה התנייתו שנתקבלה - להדפסת 72 אלף סרטיפיקטים ללא תמורה, עבור עולים בלתי ליגאליים לישראל. 

הקמתו של בית הדפוס בישראל נבעה כתוצאה מהחלטתו להמיר 
מקרר חשמלי אשר נתקבל כמתנה מבת דודו מארה"ב - במסדרת דפוס. המסדרה הועברה לחדר שנשכר בבית דפוס בבניין ישן, ברחוב המסגר פינת יצחק שדה. רכישת מכונת דפוס ישנה שפעלה בטכנולוגיה שהכיר מרומניה, הפכה למקור כספי שמימן פתיחת בית דפוס עצמאי בשנת 1950.

השם "דפוס עליה" נבחר לבית העסק בשל היותו עולה חדש. בית הדפוס על גלגוליו הרבים נדד ברחבי תל אביב לרחוב אלנבי, מונטיפיורי, אחד-העם, שדרות-רוטשילד, ולרחוב אילת. הוא שוכלל, גדל ויצאו לו מוניטין. במקום הודפסו מוצרים מגוונים, מ
פנקסי צ'קים, עיתונים יומיים ועד ספרים ומארזי תכנה. 

"במשך שנות עבודתי השקעתי כל כך הרבה שעות עבודה...הקמתי אימפריה קטנה...כנגד כל הסיכויים"

בספר: "חיי" משולבים צילומים תקופתיים שלו ושל בני משפחתו. שניים או שלושה דימויים שגודלם אינו עולה על גדלו של בול דואר, מעטרים את צדי דפי הטקסט. הדימויים הינם ייצוגים של ציורים ידועים, אשר הועתקו בידי  כהן באופן מוקפד.

הציורים לוקטו מתצלומים מספרי אמנות, מגזרי עיתונים, כריכות ספרים, וכו'... כהן בחר ביצירות המצטיינות בויזואליה גרפית, ובצורות תחומות, בבצוע צבעוני או בשחור-לבן.

נקודת מבטו האישית של כהן מעניקה אוטנטיות לסיפורו האישי עומדת בבסיס תיעוד מגוון ציורים זה, שבו נרקם דיאלוג בינו לבין היצירות שנבחרו על פי טעמו, והלימתם את אמונותיו ואת קורות חייו.

הנושאים המיוצגים בציורים שבחר להעתיק הינם מגוונים:

קירבה, אהבה פיזית ומטפיזית, הבית והביתי, שפת הים, חמימות חיי היום יום, אנשים במצבים שונים, מוסיקה מוסיקאים וריקוד. 
עצב, מלנכוליה, עיירה יהודית, נביחת כלב מול הירח, לילה ומראותיו, סוף העולם, נידונים ונופים ישראליים.

ציורים של הדפסים העוסקים בעולם הטבע והחי של יפן, דמויות מסוגננות וביטויין באמנות היפנית. בעל חיים, צמחים וגם ילידים אפריקאים מבוצעים במכחוליו בקצביות ובצבעוניות עזה. 

העתקים אלה הפכו למעין עולם מקביל, ושיכפלו משמעות עוצמתית הנטועה מעבר להוויה היום יומית.

בכל ציור טבועה אמירה שאותה ניסה להנחיל לקרובים אליו. מבעים אלו רוכזו באופן טקטי כמהלכים על גבי לוח השחמט - המשחק שאהב.

בין האמנים המיוצגים בהעתקותיו קסמו לו ציורי האמן Pablo Picasso שבוצעו בין השנים 1915- 1955. הם בוצעו בסגנון הקוביזם בו נערכה אנליזה צורנית על אובייקטים, והם יוצגו בציורים כצורות גיאומטריות. כהן בחר בנושאים כגון: הסטודיו והמודלים שצוירו בו. הוא חש קרבה לפיקאסו הזדהה אתו בציירו דמויות כליצן, או את דורה מאר - אהובתו היהודייה, וכן את הפצצת העיירה הבאסקית "גרניקה", וזוועות מלחמת האזרחים בספרד. 



פיקאסו - מקור 
אוסף סבא
היצירה (collage 1913 Guitar של פיקאסו נבחרה להנצחת מפעל חיו של כהן באפן "חתרני".  בגזרי נייר העיתון של הקולאז' המקורי הושתל טקסט קצר: "שלום, הרשו נא לי להציג לפניכם את דפוס עליה (1982)..." ובו מתואר בית הדפוס ותולדותיו. פיסת נייר נוספת נגזרה מעיתון הבורסה שיצא מתחת מכבש הדפוס "עליה" ואלמנט שלישי הינו הלוגו של בית הדפוס המשמש כפתח התהודה העגול של הגיטרה. 

האמן איטלקי אמריקאי Giancarlo Impiglia יליד 1940, וציוריו מתקופת הניאו ארט דקו היוו מוקד הערצה נוסף. היצירות לכדו בתוכן באמצעות דגמים הנדסיים מתוכננים בקפידה את הקצב של חיי העיר, ואת האנונימיות שבהם. הדמויות בציורים מסוגננות, אך חסרות זהות מוגדרת. הגברים אלגנטיים, והנשים בלבוש פרובוקטיבי מצויים בקבלות פנים חגיגיות. הם מבוצעים בגוונים עזים ומסנוורים, באלכסונים ובצורות מסובכות ושלובות זו בזו.
אמנים אחרים שעבודותיהם הועתקו הינם: 


Pablo Picasso. Joan Miro. Marc Chagall. Francoise Gilot. Paul Klee. Michael Roberts. Giancarlo Impiglia. Ferdand Leger. Sonia Delaunay. Giorgio De Chirico. Vincent Van Gogh. Andre Masson. Carlo Carra. Erich Heckel. Frans Masereel. George Grosz. Henry Matisse. Jose Guadalupe. Posada. Karl Shmidt. Rottluff. Louis Lozowick. Ludwig Meidner. Lyonel Feininger. Max Ernst. Meir Gur Arie. Otto Muller. Reuven Rubin. Werner Berg. Wilhelm Lehmbruck.

על הזיקה בין הצייר המקורי, הנושא המצויר, ועולמו הפנימי של יעקב כהן ניתן ללמוד מהציור שהועתק מ Giorgio De Chirico, הידוע בציוריו המסתוריים הנושאים אופי חידתי ומסקרן. הוא נחשב לאבי הציור המטפיזי סוריאליסטי.

לאחר שהעתיק "סבא" את היצירה הנקראת: "משפחת הצייר", הוצמדו על גבי ציור זה צילומי המשפחה שלו. 


Giorgio De Chirico - The Painter Family – 1926


 ההתפתחות הטכנולוגיה המואצת בכלל, וטכנולוגית השעתוק בפרט, במאה ה-20 ובמאה ה-21  וכן התמורות שחלו במעמדם של הייצוגים החזותיים, חוללו שינוי עמוק ויסודי באופני הבניית המציאות של החברה האנושית.

ג'יימסון סבור כי לאחר שהטבע סולק סופית במודרניזם, הפוסטמודרניזם הינו ההיעדר. הסגנון האישי נעלם, ואת מקומו תפסו העתקים חסרי מקור.

אך עוד
בשנת 1931 טען ולטר בנימין כי עם ההתקדמות הטכנולוגית, קלילות שעתוק הדימוי המציאותי וההתעסקות המתמדת בפיתוח ההמצאה - יעדיפו את הרפרודוקציה של יצירת אמנות על פני היצירה האותנטית.

על רקע זה ניתן לדון באופרציית הציור של כהן שנמשכה ברציפות שנים כה רבות במספר מישורים:

קרוב לוודאי כי "הדפוס", התחום המקצועי בו התמחה  כהן, איתחל את רעיון הציור, שלא הוגשם הלכה למעשה בעת שהיה ילד. טכניקת שכפול מדויקת זו מאפשרת ייצור חוזר של טקסטים ודימויים הזהים זה לזה, כמעט ללא הגבלה.

כהן  נעזר בצילומים לצורך ביצוע הציורים אותם נהג להעתיק. הצילום כמו הדפוס מהווה אמצעי טכנולוגי לשכפול. על מנת לדייק ככל האפשר בהעתקה, חילק כל צילום של ציור בו עשה שימוש - למשבצות אחידות, לקבלת "גריד" עדין ואז שועתק הציור באופן יחסי לגודלה המקורי של היצירה. הפרטים בכל משבצת הועתקו אל הקנבס שחולק אף הוא למספר משבצות זהה - עד להשלמת היצירה.

בעשייה זו התקיים "תיקון" הסוגר מעגל.  כהן ביצע ציורים יחידאיים, באמצעים בהם מייצרים יצירות חד פעמיות: מכחולים, וצבעי אקריליק על קנבס או לביד, בדרך בה בוצעה יצירת המקור, שהייתה ציור שנוצר באופן חד פעמי.

"אוסף סבא" מאמץ את המשמעות המסורתית של המוזיאון, לפני השינויים ו"משבר הזהות" של מוסד זה, אשר העמיד בספק את תפקידו כמשמר תרבות!

המוזיאון נתפס בתקופה היוונית הקדומה כאוסף אובייקטים להמחשת התרבות ולשימורה. הוא הקנה דעת, השרה חדווה, והביא יופי.

בספרו "חברת הראווה" ג
רס גִי דֶבּוֹר כי החברה מתווכת באמצעות אוסף של מופעים וייצוגים, וכי המציאות אינה נחווית עוד במישרין, ואכן רפליקות מוקטנות ומדויקות של פלאי העולם לסוגיו הוכנו והוצגו במוזיאונים במאה ה19. אלה התרחבו והתפלגו למוזיאונים למדעי-הטבע, לאומנויות, לארכיאולוגיה, לאנתולוגיה, לתעשייה ולאמנות.

מאז ימי אפלטון, התיאוריה והפרקטיקה של האמנות החזותית התבססו כמעט באופן בלעדי על יחס בין האמיתי והעותק שלו. כך למונח הלטיני סימולקרה יש אזכורים בדיאלוגים של אפלטון היווני כפנטזמה, או כמראית-עין.

לאמנים היו סיבות שונות להעתיק יצירות של זולתם. רעיון העתקת עבודות אמנות החל לפני יותר מאלפיים שנה. פסלים רומיים יצרו עותקים של פסלים יווניים עבור לקוחותיהם. האמנים המסורתיים ביפן העתיקו ציורים של אמנים מפורסמים מהם מהאמנות הסינית והיפנית, עד שהגיעו לשלמות ביצירה.

ברנסאנס למדו השוליות ציור, כשהעתיקו מיצירותיו של המאסטר את סגנונו. בתקופה זו  
הותנה ערך יצירת אמנות  בזהות האמנים המבצעים, שחתמו את שמם על יצירותיהם. היו מי שעשו זאת כי רצו לתעתע בעולם האמנות הסנובי, ואחרים שהעתיקו על מנת לצבור רווח. זו הסיבה שהתפתחו טכניקות רבות לבדיקת אמיתות יצירות המקור.

השיטות  להעתקה היו רבות ושונות. 
בשנת 1490 סבר לאונרדו דה וינצ'י כי הקָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה שהפכה ויזואליה תלת ממדית לדו ממדית, תוסב ותשמש ככלי לעזר לאמנים. 


קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה
העתקת קווי מתאר 
גריד 
 במאה ה-17 השתמשו הפלמים בטכנולוגיה זו ככלי עזר לרישום ובקביעת קומפוזיציות. מתקן חלוקה לגריד שימש להפיכתה של קומפוזיציה תלת ממדית שנבחרה, לציור דו ממדי מדויק. פמוט שימש להארת קווי מתאר של האובייקט והעתקתם המדויקת. 

בשיח הפוסטמודרני באמנות, עוסקת הסימולאקרה (הדמי), במקור ובייצוגיו, בלגיטימיות ובהכרה בעותקים, העתקים, רפרודוקציות ובחיקויים כעבודות המקיימות תנאים מובחנים.

הסימולאקרה חותרת תחת ההבחנה של מודל מקור והעתקתו, משום האיום על עצם הרעיון של ייצוג עצמו. היא הודחקה בהיסטוריה לייצוג. תמונה כוזבת כבר חגגה כאישורה של האמת במופעים טכנולוגים שונים הנתפסים אמת.

כיצד ייתפס "אוסף סבא" ?






"מבעד לעיניו" - תערוכת צילומים והשקת ספר לזכרו של תומר בכר

פתיחה חגיגית ביום א' 8.05.2016 בשעה 19.00
בגלריית ספריית בית אלון, ברח' אילת 8, גבעתיים



הזמנה 
בתערוכה מוצגים צילומים של תומר בכר, שהלך לעולמו בגיל 42, לאחר שחלה בסרטן אלים ונדיר. 

בכר נולד בתל-אביב, גדל בהרצליה והתגורר בשדה ורבורג.
התחנך בבית הספר היסודי "הנדיב", בחטיבת הביניים "הנגיד" ובתיכון "היובל" בהרצליה.
שירת בצבא ביחידת הניסויים של חיל החימוש והיה אחראי על פיתוח יישומים בתוכנות מחשב. על פועלו זה זכה ב"אות מצטייני הנשיא" (תשנ"ב).
סיים את התואר הראשון במדעי המחשב.
עבד כמתכנת בחברות "רד בינת", "רדקום" ו"אמדוקס", ובחברת "888 אחזקות".

בכר פעל בעולם של דיגיטציה ועיסוק באלגוריתמים שהופכים באמצעות ביטים בינאריים, את הפיזיקלי והנתפס למייצגי הַמְשָׂגָה ולבָּבוּאוֹת. הוא אהב מוזיקה, היה צמחוני, התעניין בבודהיזם וגילה עניין באנתרופולוגיה, בגיאולוגיה, בקרטוגרפיה ובבלשנות.

לאחר שנסע לטיול הראשון באמריקה הדרומית כתרמילאי בסיום השירות הצבאי, המשיך ותיעד ביומן מסע ובמצלמה מרשמיו בשישים וארבע מדינות שבהן טייל. כך הפך לצלם-חוקר שיצר מסר שמדגיש את הדמיון הבסיסי שבין בני האדם על פני תבל.

לאורך השנים צילם אלפי תמונות ושקופיות במקומות רבים, בעונות ובזמנים שונים. כך העלה בחכתו מופעים חד פעמיים: אנשים, טבע, נופים ימיים, בעלי חיים, שווקים, טקסים, פרסומות, גרפיטי, מזון ועוד.

לתערוכה זו נבחרו 24  צילומים שצולמו בשנים 2004 - 2013 במקומות שונים בעולם: כף-ורדה, מאקאו , נורבגיה, סיביר, סרי-לנקה, פפואה-ניו-גיני, קובה, קירגיסטן, יפן, מונטנגרו, אוזבקיסטאן, ובעכו - ישראל.

בכר מיקם עצמו באופנים שונים הן בשטח והן בחלל אשר שימשו כבמת ההתרחשות. הוא הצליח לייצר קומפוזיציות שמצטיינות באסתטיקה הנחבאת אל הכלים, מצמצמת את הנראה ומגדירה במדויק את האובייקטים המטופלים. באופן זה היא מייצרת עושר שנובע מתוך החרך הצר דרכו מתבונן הצלם, ופותחת אשנב של הוויה אינטימית שמועצמת בשל יכולת האמן 'הנוכח הנעדר' לזרום עם הנראה ללא ייצור עמדה מובחנת, העלולה לייצר מתיקות עודפת.

בצילומיו, ילדים קטנים אינם עוברים תהליך של הגדלה והעצמה כמתאפשר בטכנולוגיית הצילום היום וכך הדמויות נתפסות  כקטנות אף כשהן מוצבות בקדמת הצילום בכף ורדה 2013. דמות היושבת על צוק גבוה ביפן 2009, צולמה כשגבה מופנה אל המצלמה. כך היא שומרת על פרטיותה ומשמרת מסתורין של תרבות אחרת. קו הרקיע הנמוך, צמצום הצבעוניות, גודלה של הדמות ביחס לגודל הפריים והכלי הפולחני שלצידה יוצרים תחושה של מקדש רוחני במרחבים של שממה ארצית. תחושה של ריחוף בלתי אפשרי נוצרת בצילום שתי סירות דייג זעירות בקירגיסטן 2007. הן ממוקמות על פני מרחבי מים ירקרקים ושלווים, שמתפרשים לאין סוף ממרכז הצילום הצר והמארך על מאין פס רוחב דמיוני. מעל המים הרקיע כחלחל. גוש עננים לבנים הלוכדים עֲנָנוּת אפרפרה מגיח מקו האופק. עתה הכול שלו, אך רוח קלה עלולה לשנות את התמונה. הצבעוניות העשירה והחמימה בצילום מסיביר 2008 עומדת ביחס הפוך לדימויי שנוצר בתודעה לגבי סיביר כאפלה וכמטילה אימה.


עשרות צילומים נבחרו מהקורפוס והם נפתחים בעשרה שערים אל המתבונן בספר "מבעד לעיניו. מפליגים אל האין סוף", שיצא לאור בהוצאת המשפחה ובשיתוף מסע אחר און ליין. כל שער מוקדש לנושא מובחן, וביחד הם יוצרים מקשה אחת של חיי אדם כמסע.

נורבגיה, 2008


השער הפותח מוקדש ליסודות העולם: אוויר, אש, מים ואדמה. 
בשער השני בולט הצבע, כגון ראשיהם הלבנים של הפרחים בנורבגיה, או אודם של פלפלים המתייבשים בסרילנקה. בשלישי ילדים וילדות באתרים רבים בעולם. ברביעי צלליות והשתקפויות. בחמישי פרספקטיבה ונקודות מגוז. בשישי חיי שגרה ועבודה. השביעי מתמקד במבטים ישירים. בשמיני כביסה ודרכי תלייתה ברחבי העולם. אופניים משמשים כמושא צילום בשער תשיעי - בשל היותו רוכב אופניים מגיל צעיר. השער האחרון מוקדש ליחידים, לזוגות ולרבים. הספר נחתם בכפולת תצלומי שקיעות. 

הספר כולל מאמר מאת האם ד"ר דליה בכר: "דרך אנייה בלב ים" שם היא דנה במשמעויות הדימוי. "המילה "אנייה" מכילה את המילה "אני"; והלוא אנייה היא אובייקט מואנש: יש לה "בטן" ו"גוף". האם אפשר שהדימוי אוצר בתוכו מהות פנימית של סף - מרחב גבול סמלי?". בכר ממשילה את התנהלות האנייה בעת השייט לחיי אדם,  ומאירה את השימוש בכלי-שייט כדימוי הטעון במשמעויות רבות בתרבויות השונות.

המאמר מרחיב את השיח על מהלך השייט במרחב ספי וד''ר בכר מסכמת: "כשאני מתבוננת בתצלומי הספינות ובמשמעות הדימוי בעיני רוחו של תומר, נראה לי שהדימוי מייצג, יותר מכול, רגע של סף".

משפחתו הקימה עמותה לזכרו להענקת מלגות לימודים גבוהים לצלמים-תרמילאים, ליוזמות בתחום הצילום ועוד.



התערוכה מוצגת בין התאריכים 6.5.2016 עד 16.6.2016

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן

קישורים לכתבות נוספות: 
+ סופשבוע ב"ידיעות השרון" - יומנו של הטייל התמידי 
http://www.mynet.co.il/home/0,7340,L-5425,00.html

+  www.masa.co.il/tomer