יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

"הילדה שבי מנופפת לשלום" - פאנל על סבתאות בהנחיית עפר ליפשיץ 29.12.2016

"הילדה שבי מנופפת לשלום" 


 מהבוידם



עפר ליפשיץ המציג את ציוריה של סבתו  נטליה, מארגן ומנחה ערב העוסק בהיבטים שונים בסבתות ובסבתאות בשני פאנלים.

1. הקשר היצירתי על סבתות ויצירה: נורית ליברמן, יוצרת, ציירת ופסלת  מול דנה שוכמכר, מבקרת תיאטרון ומשוררת.                                       
2. ההקשר הבינדורי על סבתות וטיפול: אסתי לי-דר, אנליטיקאית יונגיאנית ומנחת סדנאות עדות וסיפור, מול יפעת אלאור, פסיכולוגית שיקומית ומנחת קבוצות.   
                  
עפר שואב את השראתו מתערוכת מיני המוצג על "קיר התערוכות הספונטניות" - באוצרות דבורה בוצ'מן "הילדה שבי מנופפת לשלום".
במהלך השיח שהתפתח בין עפר ודבורה לגבי תערוכת סבתו האהובה, אוזכר ציור שציירה דבורה לפני שנים רבות למען ילדיה או אולי לילדיהם של קרובי משפחה. מודל הציור היה דובון צעצוע והוא שוכפל שלוש פעמים על מנת שייראה משלושה כוונים ונוכחותו תועצם.

למרות החיפוש הקפדני במקומות ביזריים, על מנת למצוא את הציור או לפחות צילום של אותו ציור - האחרון טרם נמצא. אולם ציור תקופתי אחר נמצא בבוידם לאחר שכחה ואולי "פרידה" של עשרות שנים. דמות זעירה בעלת עיצוב "תינוקי" היושבת על שרפרף ונהנית מטבילת רגליה בבריכה זעירה.


Dvora Bochman

העבודה הובאה למעמד זה ומוצגת עבור באי התכנסות זו.

בברכת חג חנוכה שמח!

דבורה בוצ'מן – אוצרת בגלריית ספריית בית אלון ואמנית.

תודות לשירי לוי הספרנית שעזרה בארגון ערב חשוב זה.

יום רביעי, 14 בדצמבר 2016

הנה הם באים - תערוכת ציורים - מאיה אילה ויסברג - אוצרת: דבורה בוצ'מן


הזמנה

תערוכת היחיד הראשונה של מאיה אילה ויסברג "הנה הם באים" מגלה לצופה יצירות אמנות הניתנות להגדרה ככתיבה ציורית.

תהליך היצירה התפתח במשך העשור האחרון והחל כ"קשקושים קטנים". מאיה נהגה לשרבט צורות, אולם במשך השנים האחרונות הסתקרנה והחלה לבדוק את התוצרים ולפתחם לאיורים שהצטיינו כרישומי עפרון בשחור על גבי רקע לבנבן, הוסיפה צבעוניות שהתבטאה בשימושי עפרונות מים, צבעי מים ואקריליק. מרקרים שמאפשרים דיוק רב יותר, החליפו את צבעי הפסטל. היא מכלילה עוד ועוד חלקיקים אך גם גורעת ומצרפת צורות, משתמשת בחלקי עבודות, מטמיעה אותן באחרות וכן יוצרת קולאז'ים.

התצורות תהפוכנה לקומפוזיציות בעלות משמעות הגלומה בחיבוריות החלקיקים הזעירים וממדי הגופים יגדלו ליצירות העומדת בפני עצמן.
התוואי אל הציור עבר דרך מפותלת בציר חייה של האמנית. מאיה ילידת 1977 גדלה ברמת אילן וכעת מתגוררת בגבעתיים, נהנית לרקוד ריקוד חופשי, לתרגל טאי צ'י, לגנן, לטפל בחתולה שלה וגם לחבק עצים. עובדת כמדריכה שיקומית במרכז "סודות ירוקים" של עמותת אנוש.


הקוסם - מאיה אילה ויסברג - פרט

בשנת 1997 למדה טכניקות ציור שונות ב"מכללת ויטל" במסגרת שנת מכינה ללימודים גבוהים לעיצוב המוצר.

אנשים סיקרנו אותה מאז ומעולם, אך הדמויות הראשיות בסרטי הדרמה הבריטית של מייק לי עניינו אותה במיוחד. הם גם היוו טריגר להחלטתה ללמוד קולנוע. מאיה בחרה להתמקד בקולנוע דוקומנטרי ועריכת וידאו בבית הספר 'קמרה אובסקורה' שם למדה בין השנים 2002-1998 אצל המורים: דיויד נוי, אביגדור וויל, ערה לפיד, ג'ואל אלכסיס ועקיבא טבת.

בשל הדיוק המוחלט שנדרש לעצוב הסצנה הנכונה היא חשה שהעריכה דומה לנגינה מושלמת בכלי נגינה עדין. מדיום הווידאו ארט באמנות היה אהוב עליה.

היא עבדה כעורכת סרטי תדמית ב"גילת לווייני תקשורת" ו"באולפני הרצליה", עבדה כמביאה לשידור וכמבקרת איכות אודיו וידיאו.

העיסוק בקולנוע הדוקומנטרי אפשר לה לחקור ולהכיר בני אדם וכן גם להבין שהיא מעדיפה לעבוד עם אנשים באפן ישיר ללא הסתתרות מאחורי עדשות המצלמה, לכן היא המשיכה, התנסתה והתמחתה בתחומים נוספים להרחבת כישוריה.

מאיה למדה הנחיית קבוצות במכללת "בינה" וטכניקות שונות לשחרור והעצמה בתנועה אצל מורתה רונית דניאל. תרגלה מספר שנים ויפאסנה ובקמפוס "ברושים" למדה רפלקסולוגיה.

היא הקימה חברה לסדנאות העוסקת במודעות בתנועה, יוגה צחוק, ודמיון מודרך. היא הנחתה ימי גיבוש עובדים, מסיבות פרטיות וחוגים פרטיים משלה. עבדה בשיתוף עם עמותות שונות כגון על"ה, אנוש לבב ובתי אבות והנחתה מעגלי אנרגיה שיתופיים.

כשכירה עבדה כמדריכת תעסוקה עם גיל הזהב, התפקיד כלל גם יצירה עם הדיירים, העבירה סיורים במרכז "מהותי" של קרן אריסון וכיום מדריכת שיקום ורכזת מועדון בעמותת אנוש.

על ציר זמן זה, אשר שילב סדנאות של חופש והעצמה בתנועה וטיפולים אנרגטיים - נוצרה לכידות הוליסטית ואנרגיה שזרמה ותועלה לידיים. חיוניות זו אפשרה את תובנת הטוטליות, כשהציור מזמן המחשה של תחושות וחוויות שמתפתחות בעת הריקוד או הטיפול וחיבורם.

מאיה חשה שהיא מודעת יותר לסביבה ומבחינה בפרטים שאינם נגלים ספונטנית לכל אחד. הללו החלו להצטייר בטבעיות ובאפן ספונטני כבחלום. דמויות ערטילאיות ובעלי חיים זעירים התחברו והופכו ליחידה שלמה - בדומה לחיתוכים שבוצעו על ידיה במערך שלם של צילומי הווידאו וחיבור היחידות הזעירות של יחידות סטילס סטטיות למארג עלילתי שלם ומרתק.

האמנית מרחיקה וגורסת ביצירותיה כי הכל שוויוני ומחובר: החי, הדומם והחלל וכי אין כלל גבולות. החושים שלנו הם אלו היוצרים את אשליית הנפרדות שמתבטאים בחלוקה לעיקר ותפל, נושא ורקע.

"כך גם בציור שלי כולם מחוברים, אך בשלב כלשהו מבקשים ממני החושים שאציב גבולות ע"מ שיוכלו להתקיים כיצירה".... "הדרקונים, הציפורים, היצורים שצצים לי על הדף הם המתנה שמתהווה בזכות התנועה, אני מודה להם מאוד כשהם באים."

יום שלישי, 22 בנובמבר 2016

תערוכת לחם ושושנים 11, מכירת יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה' בגלריה קלישר בתל אביב

תערוכת לחם ושושנים 11, מכירת יצירות אמנות עבור פרויקט 'נשים ועבודה' גאה להתארח בגלריה קלישר בתל אביב

שעות פתיחה: יום חמישי 29.12.16 20:00-23:00| יום שישי 30.12.16, 09:00 – 15:00 |יום שבת 31.12.16, 10:00-22:00

הגלריה של סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב קלישר 5, תל אביב



תערוכה שנתית של מכירת יצירות אמנות שהכנסותיהן מוקדשות לפרוייקט נשים ועבודה. 
 מאות אמנים ואמניות, יהודים וערבים, ביניהם אמנים צעירים וכן רבים מהשורה הראשונה של עולם האמנות בישראל, תרמו במשך השנים לתערוכה, ובכך סייעו בשילוב אלפי נשים ערביות חסרות השכלה בעבודה. 
אמנים רבים פועלים להצלחתה של התערוכה. בתערוכה האחרונה של "לחם ושושנים" גויסו כ-85 אלף דולר ממכירת יצירות האמנות.
אודות הפרויקט:
ארגון העובדים מען ועמותת סינדיאנת הגליל מקדמים את מעמד הנשים הערביות, ופועלים יום-יום לשלבן בעבודה בשכר הוגן. 
בהעדר תשתיות בסיסיות נשאר שיעור הנשים הערביות העובדות הרחק מאחורי הנשים היהודיות.


 התחריט שנתקבל ממני למכירה בפרוייקט חשוב זה:


dvora-bochman

יום שני, 7 בנובמבר 2016

"חנוכיות מתכת" - תצוגה מאוסף חניתה הלוי (הררי-בירנברג)

אוצרת: דבורה בוצ'מן

פתיחת התערוכה והדלקת נרות חנוכה ביום א' 25 בדצמבר 2016 בשעה 19.00 בערב 

בגלריית ספריית בית אלון רחוב אילת 8 בגבעתיים.


בתכנית:
הדלקת נרות חנוכה, שיח עם חניתה הלוי, הרצאה 'על אמנות בחנוכיות': נירה לב ארי ועוד הפתעות. 

לכבוד חג החנוכה 
מתכבדת גלריית ספריית בית אלון בגבעתיים להציג תערוכת חנוכיות מיוחדת ובה כשלושים חנוכיות מתכת מאוסף שהתפתח וכולל מעל 130 חנוכיות, מנורות ופמוטים המובנים מפורצלן וקרמיקה, מעץ, מזכוכית וכן ממתכות שונות בשלל צבעים. הפריטים נאספו ונאספים בידי חניתה הלוי במהלך 45 שנים והינם מגוונים ובעלי ערך היסטורי ובעלי משמעות רגשית רבה.


התערוכה מאופיינת באחידותו של החומר המתכתי מהן מעוצבות החנוכיות שנבחרו לתצוגה זו במרחב הציבורי ובאפן הצבתן בחלל הגלריה. כל פריט מהווה מאין מופע של תו מוסיקלי וביחד מצטרפים זה לזה. כך המבט בשורות עליהן מוצבות החנוכיות יוצר ניגון המצטיין בתנודות עדינות כמלודיה.

האיסוף החל בעת שרכשה אביזרים שונים עבור חנות כל-בו לחפצי חן ונוי ברחוב כצנלסון בגבעתיים, בה הייתה שותפה עם אשת אחיה עדינה. היא התאהבה בחנוכיות שרכשה למכירה והחליטה להשאירן אצלה. במשך הזמן המשיכה לרכוש, ולפתח את ממדי האיסוף. פריטים נרכשו בעת שנסעה בעולם, אחרים נתקבלו כמתנות בהזדמנויות חגיגיות או כתרומות לאוסף המתפתח.

באופן זה צברה פריטים יחידאיות ואוריגינליים שעוצבו בידי מעצבי חנוכיות.

הללו הניצבים בביתה לצד פריטים עתיקים שמצטיינים בעושר צורותיהם, בגודלם, בעיצובם ובסגנונם השונה. ביניהן נמצאות חנוכיות שיוצרו באופן תעשייתי והן מצויות בבתי ישראל בארץ ובעולם.



חנוכיותיה של חניתה מצטיינים במראה המסביר לצופה כי הן שמשו בעתן כחלק ריטואלי ואמיתי בטכסי חג החנוכה. ניתן להבחין בשאריות עדינות של חלב הצמוד אליהן ומשווה להן אוטנטיות קנונית.

עד עצם היום הזה נוהגת 
הלוי לארח במעונה בחג החנוכה את המשפחה המורחבת בלוויית חברים כדי לחגוג ולהציג את אוסף החנוכיות העשיר. לאחר שבעלה יענקל'ה נפטר בחנוכה 1998, התפתח המנהג ההתכנסות ועריכת טכס זיכרון המואר באור גדול. זה מגיח מהדלקת הנרות בחנוכיות הרבות הפזורות ברחבי ביתה, מקום המשמש במידה רבה כמוזיאון לזכר בן הזוג, האב והסב.


ההשראה לעריכת תערוכות ולהצגת האוסף הוצף מהמבקרים בהתכנסויות השונות. היא קבלה את הצעתם  להצגת הפריטים. התצוגות נערכו במסגרות שונות ולוו בפעילויות חינוכיות בערים, בקיבוצים, במושבים ואף בבית יד לבנים בגבעתיים ובנחשולים, במוזיאון "המזגגה" בו מצויה תצוגת ממצאים ארכיאולוגיים תת ימיים מתקופות שונות.

חג החנוכה נועד להזכיר את ניצחון החשמונאים על חילות אנטיוכוס אפיפנס בשנת 164 לפני הספירה ואת נס פך השמן בבית-המקדש.

מנהג הדלקת הנרות בחג החנוכה ועיצוב צורת החנוכייה החל בימי הביניים בקהילות היהודיות בישראל ובגולה. הן ייצרו את הקשר בין בית-המקדש ובין מנורת בית המקדש. החנוכייה שימשה את בעליה לקיום מצוות הדלקת נרות בחנוכה. החנוכיות הוצבו בבתי המאמינים, בבתי כנסת ואף במקומות ציבוריים. שפע העיצובים ובחירת הסמלים המעטרים את החנוכיות נובע ממהותן ככלי לקיום מצווה. הן נעשו בהתאם למקום והתקופה ומעידות על אורח חייהם של קהילות ישראל בארץ ובתפוצות.

אלמנטים עיצוביים האופייניים לחנוכיות הינם: חזית ארון-הקודש המוקף באריות וסמלי לאום ושלטון שונים. ברכת הדלקת הנר ומילות הפזמון " הנרות הללו ", דמויות אדם, מבנים, אורנמנטיקה, בעלי חיים וציפורים, עצים, פרחים ועוד...

מבחר החנוכיות המצוי בידי חניתה הינו עשיר וברשותה אף חנוכיות שאינן נמצאות בתצוגת אוסף מוזיאון ישראל המפורסם, המכיל כאלף חנוכיות.

מקור הפריטים מארצות שונות כגון: אוסטריה, איטליה, גרמניה, הולנד, צרפת, ספרד, רוסיה, פולין, ארה''ב ועוד. בביקורה במרוקו - בחנות לפריטי יודאיקה, רכשה חניתה עדי של מנורה/חנוכייה הענוד תמיד על צווארה.



על חניתה:


- נולדה בתקופת חומה ומגדל בשנת 1938 בשכונת ברנר לפין בתל אביב, למשפחה שעלתה לישראל 
בשנת 1920 מוולין, אוקראינה לאחר הפרעות ביהודים - בעת העלייה השלישית.

נקראה על שם הקיבוץ חניתה שהוקם בגליל בשבוע בו נולדה.
- נישאה ליעקב הלוי, צבר מנוה צדק, ממקימי קיבוץ חוקוק. 
- לאחר 32 שנה חוזרת חניתה לגור גבעתיים.
- בוגרת בית הספר לעיתונות, קורס תקשורת המונים של האוניברסיטה הפתוחה, קורסים לתסריטאות, ספרות עולמית, יהודית ועוד.
- גזברית וחברת הנהלת באיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, חברה באקדמיה לקולנוע וטלוויזיה ובאגודת הסופרים.
- ידועה בכתיבתה ובעריכה בעיתונים "צומת השרון", "מעריב", "עולם האישה", "עולם האופנה", "אינדקס השרון", "שרון שלי" ועוד.
- מחברת תסריטים וספרים למבוגרים, לילדים וכן ספרי שירה. חלקם תורגמו לאנגלית ולערבית, הולחנו וסרט קצר הופק מהשיר 'כאשר אהיה גדולה'.
- כתסריטאית הוענקו לחניתה הלוי ולבנה הקולנוען מענקי קרן הקולנוע הישראל ופרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל מנצ'סטר.  
- הוציאה לאור ספרי עיון, שנתונים ואנתולוגיות. 
הייתה: יו"ר איגוד נשים יוצרות - אנ"י.
            אחראית על מרפאות באגף השיקום של משרד הביטחון.
            מורה לפקידות בבית הספר התיכון "פיטמן" ואחרים.
            עובדת שיקום בבית ספר לחינוך מיוחד "אחיקם".

3.1.17 - 25.12.26 בשעות פעילות הספרייה.



invitation
חיים רוטר מארח את חניתה:



כתבות במקומון גבעתיים פלוס לכבוד חג החנוכה 



תערוכת ציורים: "המפה והטריטוריה של רוקסנה" - רוקסנה מרקוביץ

אוצרת: דבורה בוצ'מן

הפתיחה החגיגית ביום א' 11 בדצמבר 2016 בשעה 19:00
בגלריית ספריית בית-אלון, אילת 8 גבעתיים

תכנית אמנותית: אולה בינדר - זמרת
שמוליק רון ונטע זינגר - דואו פסנתרנים

9.12.16 עד 27.1.17


שם התערוכה מתייחס לשמה של יצירה ספרותית מתעתעת של מישל וולבק העוסקת במנגנונים הנסתרים המוליכים להצלחתו של אמן צרפתי פיקטיבי בתחום האמנות הפלסטית. הוא מבצע סדרת תצלומים מעובדים באפן דיגיטלי של מפות מישלן והופך למיליונר.

שם הספר מהדהד ציטוט מהטקסט של ז'אן בודריאר "סימולקרה וסימולציה", הנוגע כשלעצמו לסיפור קצר חורחה לואיס בורחס "על הדיוק במדע". מפה שצוירה עבור הקיסר בגודל של 1:1 הייתה כה מדויקת ומפורטת עד כדי זהות מושלמת לממלכה שהיא ייצגה וכיסתה אותה כליל. זו מהדהדת את אין סוף הצילומים המוצמדים למפת העולם הדיגיטלית בגוגל עד לכיסויו מושלם...

רוקסנה מרקוביץ הינה אמנית ייחודית העוסקת בפרופסיה באפן אינטנסיבי היא עוסקת בפיקסול וכן ממפה סצנות רבות מסביבתה הקרובה בציורים - מדיה אליה התחברה.

כמות העבודות העצומה הצבורה בסטודיו האמנית היא זו שאתחלה את הרעיון למתן שם התערוכה. לכך נוספו תולדות חייה של האמנית והאופן בו נמסרו לי וגרמו להרהור בספרו המבריק של וולבק.

רוקסנה נולדה בבוקרשט, רומניה בשנת 1960 ועלתה לישראל בשנת 1974. לאחר שנה נסעה לאפריקה וחייתה בניגריה במשך חמש שנים. היא חזרה לישראל בשנת 1979 ולמדה ספרות ובלשנות אנגלית, אוניברסיטה "בר-אילן" עד שנת 1981.

1986 - בוגרת מכון לאמנות הציור והפיסול ע"ש אבני.

1988 ואילך חברה באגודת הציירים והפסלים.

לא מכבר הציגה תערוכת יחיד בשם "שינויים באטמוספירה "בגלריה "מגדלור" ביפו העתיקה. האוצרת יעל גולדמן מציינת בקטלוג התערוכה שרוקסנה אהבה אמנות מגיל צעיר מאוד והתחילה לעסוק בציור באופן רציני יותר מגיל 15, במהלך חייה באפריקה.

תערוכות יחיד נוספות נערכו בשנת 1998 באגודת הציירים ת"א, בשנת 1997 במנהל החינוך והתרבות חולון, בשנת 1994 ב"יד לבנים" ת"א. בשנת 1990 בגלריה "שולמית" ת"א, וכן במוזיאון רמת-גן בשנת 1986.

התערוכות קבוצתיות בהן השתתפה היו בשנים 1994-1995 בשטוקהולם, שוודיה (שתי תערוכות). 1992-1994 ב"עקד" ת"א, (שמחה וצער, מרץ, 1993). באגודת הציירים ת"א בשנת 1993, בטורונטו קנדה 1990. באגודת הציירים ת"א 1986-1988. במוזיאון ת"א 1986, ב1982-1985 מכון "אבני". 1978 – ניגריה.

ציוריה הרבים מצטיינים בגודלם ובצבעוניותם העזה במיוחד. הם מבוצעים בסגנון המאזכר וממפה מכלול זרמים מעולם הציור של תחילת המאה העשרים כגון הפוביזם המצטיין בהשתחררות מהעיצוב הנטורליסטי, פשטות בעיצוב הצורות, הדמויות והנוף וגורס שימוש בצבעים עזים במשיחות מכחול אינטנסיביות. האקספרסיוניזם המציב את היוצר ואת ראייתו הפנימית בלב היצירה. הקוביזם מפרק את האובייקט למקטעים ומציגו מנקודות מבט שונות בו-זמנית. הפוטוריזם מחליף את שלוות הקוביזם האנליטי ברעש ובתנועה קינטית כדי לאפשר ביטויי אסתטיקה חדשה של החיים המודרניים. הדה סטיל שניסה לצמצם כל אובייקט עד לצורה ולצבע טהור על מנת ליצור הרמוניה מופשטת וטהורה. הקונסטרוקטיביזם השואב מהתעשייה והתיעוש צורות גאומטריות וכולי.

רוקסנה מגיעה לאפריקה בה התגלו תרבויות ואמנות אשר כבר הקסימו ציירים כגון אנרי מאטיס מנהיגה של תנועת הפוביזם ואת פיקאסו שנמשך לאמנות האפריקנית. הוא צייר בסגנון הקוביסטי שהמציא - את העלמות מאביניון שהפכו לסמל המודרניזם, כהמשך ברור לסזאן והשפעת אמנות אפריקאית. כך ניתן גם לאזכר את אָמָדֶאוֹ קלמנטה מוֹדִיליאני בעל הסגנון הייחודי שביצירותיו בולטת גם השפעת אמנות שבטי אפריקה.

באפן המהלך קסם על האמנים, נשבית גם רוקסנה במרחבי היבשת השחורה ומקסמיה. כך נפתח אשנב למצרף סגנונות שמחלחלים לקנבסים ובהם היא תטפל מעתה ואילך. 



מתהלך בשלג - רוקסנה מרקוביץ 50X70

הנופים בציוריה משתנים בהתאם לעונות השנה. ים, הרים, שדות, עצים, פרחים ובעלי חיים - מאכלסים את עבודותיה. סביבת הכרך הסואנת, בני אנוש שנקלעו לסצנות המצוירות הונצחו בקווי רישום מינימליסטיים, ועוד...

בספרו של וולבק מתקבל הגיבור על ידי אביו בחוסר הערכה, אולם מקורביה של רוקסנה מקבלים אותה באהבה ומאמינים בה, בדרכה ובהצלחתה.






יום שני, 31 באוקטובר 2016

קיר התערוכות הספונטניות: "הילדה שבי מנופפת לשלום" - עופר ליפשיץ על הסבתא נטליה



התערוכה הראשונה על קיר התערוכות הספונטניות בגלריית ספריית בית אלון בגבעתיים מוקדשת לסבתא האהובה של עופר. ציוריה הרבים מכסים את קירות מעונו ומייצרים עולם של זכרונות שנותרו לו ממנה.

עתה מאפשר הנכד לחלוק איתנו את חוויותיו הפרטיות והקרובות ופורשן בטקסט אמיץ, בתערוכה מציוריה ובשיר שחיברה:

"הילדה שבי מנופפת לשלום" 


שלום מאת נטליה הברמן ז"ל
(מתוך ההקדמה לספרה: "נעורי שאבדו")

שלום, מילה כה גדולה ונאצלת,
על ידי רוב האנושות מקובלת.
שלום, כמה אנו אליך עורגים,
שלום, מילה אשר אינה מובנת לרבים.
חכמי עידננו,
דברו נא למען העניין הצודק.
רבים הם המשתוקקים לדמו של הזולת,
הורו להם צדק מהו.
ומה בכך אם הוא אחר,
למי איכפת צבע עורו
או הדת בה יאמין.
חשוב שנכון יבין,
שיידע כי האדם
לחיות נולד.


ציור שסבתא ציירה לנכד עפר 

נטליה הברמן-ישראלי לבית גדנסק (1924-2000), תושבת גבעתיים, אחות במקצועה, ציירת חובבת.

נטליה, ילידת עיר השדה ויסקיטקי שבפלך ז'יררדוב בפולין, באה ממשפחה ברוכת ילדים. נטליה בעלת ידי הזהב הבריחה מזון למשפחתה בגטו ורשה ולאחר חיסול הגטו עבדה בעבור משקים מקומיים וכך הצילה את עצמה בעצמה, ללא כל תעודות רשמיות.

ככל הידוע לנו, היא הניצולה היחידה ממשפחתה הגרעינית.
לאחר המלחמה, נישאה, הקימה משפחה ורכשה מקצוע. עלתה לארץ עם משפחתה ב-1956.

למרות השכול והכאב בחייה של נטליה ז"ל, שאיבדה את הוריה, סבתה, אחיה ואחיותיה בשואה, התאלמנה בגיל צעיר, איבדה את בנה הבכור בטרם עת, ונאבקה בכל כוחה במחלת האלצהיימר שהכריעה אותה, היא מעולם לא איבדה את שמחת החיים ותמיד שקדה על עשיה ויצירה. ציירת חובבת, בשלנית ואופה, בעלת קול זמיר, מחברת ספר על פרשת חייה במהלך המלחמה, גבורתה וניצחונה הגדול ביותר בכך שתמיד הצליחה לשמר בתוכה משהו מן הילדה, מן המבט הילדי. תמיד סיפרה בעיניים בורקות על סבתה האהובה, שהייתה 'כמו יונה'.

המבט הילדי של נטליה האהובה עליה השלום, אמי וסבתנו, מוגש למבקרי הספרייה, בחיוך שאפיין אותה כל כך.
יהא זכרה ברוך.

מאת: אלה אראל-הברמן ועפר ליפשיץ, ביתה ונכדה של נטליה ז"ל


נר לנשמת משפחות גדנסק והברמן שניספו בשואה,
ישעיהו ורחביה הברמן ז"ל (בעלה הראשון ובנה של נטליה)
וניסים ישראלי ז"ל (בעלה השני)



תערוכת הילדה שבי מנופפת לשלום 
אוצרת גלריית ספריית בית אלון: דבורה בוצ'מן 

יום שני, 10 באוקטובר 2016

"מכחולים" - תערוכת הישגים שנתית 2016



הזמנה לתערוכה 
התערוכה השנתית של תלמידי החוגים לציור במועדוני הגמלאים בגבעתיים "מכחולים" נערכת השנה בגלריית ספריית בית-אלון, אילת 8 גבעתיים - ביום ד' 2.11.2016 בשעה 19:00.

האירוע פותח חודש של פעילות ואירועים המוקדשים לגמלאי העיר בשנת 2016.

בחסות: רן קוניק - ראש עיריית גבעתיים,

בהשתתפות: בני רייך - סגן ראש העירייה, מירי פרחי - מנהלת אגף הרווחה.

תכנית אמנותית הפסנתרנית אלה קרס




על התערוכה:

'מכחולים' הנקראים גם מַצְבוֹעים הינם כלי עבודה המשמשים לציור ולצביעה. בעבר שימשו מכחולים גם לכתיבה. הם פשוטים למראה ועשויים מידית אחיזה שאליה מחוברת מברשת. משתמשים בהם לציור בצבעים רטובים, כגון צבעי מים ושמן על גבי משטחים. לאחר רכישת מיומנות השימוש בהם, ניתן לבצע באמצעותם יצירות אמנות מגוונות.

שפת היצירה החזותית המייצרת אשליה של מציאות תלת ממדית, משקפת גם את המצויר באופן בו נתפש דרך מסננת הרהורים, מחשבות, תחושות ותפישות מודעות ובלתי מודעות. ייצוג המציאות והפיכתה לתצורות פלסטיות יוצרת אשליית נפח תלת ממדי על משטח הנייר או הקנבס הדו-ממדיים באמצעות פעולת המכחולים והתכנים הגלויים והסמויים שנמסרים באמצעותם.

מפגשים שבועיים של יצירה אמנותית נערכים במועדוני 'אלון' ו'בית-ראשונים' בהנחיית האמנית והמורה - 'נילי קשאני' ובמועדון 'שדה בוקר' בהנחיית האמנית הוותיקה 'יהודית חדד'. הן מאפשרות לתלמידיהן לצאת לחיפוש אחר פתרונות מתוך נקודות מבט אישיות והגיע למצב של גילוי והאדרת העצמי. בדרך זו הן מייצרות למשתתפי החוגים לציור במועדוני הגמלאים הזדמנויות ללמידה ולעיסוק במיומנויות לפיתוח כישורי התבוננות וחשיבה.


תוצרי התערוכה 'מכחולים' הינם פרי של התנסות יצירתית וביטוי חווייתי המאפשרים לעוסקים במלאכת הציור לממש מציאות נפשית. זו מוצאת ביטויי תמטי נרחב ומבוצעת בקומפוזיציות ובשילובי צבעים היוצרים תמונת עולם סובייקטיבית, נקודת מוצא והיבטים מגוונים. הם מאירים נקודות שונות ומייצרים גיוון, העמקה והרחבה של החומרים המצוירים.
ניתן למצוא בתערוכה זו אזכורים לתנועות אמנותיות כגון הנטורליזם כדוגמת ציורי דיוקן, טבע-דומם ופיסות שונות של העולם החיצוני השמשים להשגת תחושה של אמת צילומית. האקספרסיוניזם המצטין בקווי יצירה גסים, אשר ניסה לשבור את הסדר ששלט בסוף המאה התשע-עשרה באמנות ועוד.

שוש רוניס - "על המוקד" 

שמות המשתתפים בתערוכה: 


חמדה אבשרי, שולמית אליאס, איילה ביטרמן, שושנה בן-עטר, נורית הר-טוב, אראלה הרטוב, דויד ישר, דינה כהן, שולמית כהן, זהבה מועלם, יעקב משיח, נעמי נבו, מילן סקלה, נינה עוזרי, מלכה פאר, רגינה צימליכמן, שושנה קרויטורו, חנה רגב, מרים רוטברד, שוש רוניס, טובה רשטיק, סבינה שני וציונה שני. 

על הציורים והמציירים:

שוש רוניס, ילידת פולין היא תלמידתה של נילי קשאני במועדון 'בית אלון', היא מורה וכיום פנסיונרית. שוש למדה הוראת אמנות, אמייל וויטראז' וכן פיסול וציור באבני. יצירתה "על המוקד" בתערוכה מתייחסת לאידאולוגיות קיצוניות שבבסיסן משוקעת הדת. הן משתמשות באמצעים קיצוניים כעינויים ורציחות ברוטאליות על מנת להעניש את מי שאינם נכנעים לאיומיהן ומסרבים להצטרף לשורותיהן. שוש מציינת שבמהלך ההיסטוריה בוצעו מעשים מזעזעים וזדוניים בשרות הדת. היא מאזכרת את האנוסים אשר המשיכו לשמור בסתר על יהדותם בספרד הנוצרית, למרות הסכנה שיועלו על המוקד אם ייתפסו. ג'ורדנו ברונו שילם בגופו בשל חשיבתו המדעית שלא עלתה בקנה אחד עם חוקי הכנסייה. במחנות הריכוז וההשמדה, היהדות הייתה סיבה מספקת להשמדה ללא אפשרות להיכנע או אף לשתף פעולה עם הצורר. שוש מציינת כי הצתת יערות הכרמל הזדונית שימשה כהשראה לציור זה אשר הציף את התנהלותן הפנאטית של תנועות הטרור האיסלמי כגון אל קאידה ודאע''ש שממשיכות מסורת זו, ומאידך אנו עדים לשריפת משפחתו של אחמד דוואבשה בכפר דומא.

לאחר פרישתה לגמלאות כמומחית מיחשוב, מתעניינת טובה רשטיק באמנות ובמוזיאוניים, היא עוסקת בשימור מורשת יידיש, מנחה חוגים ומציירת. נושאי עבודותיה נדלים מעולם האמנות הספרות והצילום.
דוד ישר עבד כמנהל באלביט/אלישרא. הוא בוגר הנדסת חשמל מאוניברסיטת ת''א. דוד פרש השנה לגמלאות. ציוריו המגוונים מבוצעים במיומנות ובאפן מדוייק בצבעוניות נעימה ואופטימית.



מרים רוטברד - "הסוס"

ציונה שני מציינת כי היא מציירת במועדון בהדרכתה של הציירת יהודית חדד. בהכשרתה ציונה ספורטאית, רקדנית בלט ובעלת תאר BA מאוניברסיטת בר-אילן. היא נשואה ואם לארבעה ילדים. עבדה כאחות בחדרי הניתוח בבית החולים איכילוב וכיום גמלאית של עריית תל-אביב.
זהבה מועלם בת השבעים ושמונה אוהבת ומציירת נופים וצפרים החל מגיל שבעים וארבע. היא נולדה בעיראק שם למדה בבית הספר אליאנס עד כיתה ה' והצטיינה בלימודיה. המשפחה עלתה לישראל לעיר לוד ומשם עברו לפרדס חנה. אבי המשפחה שהיה ספר, חלה. כילדה בכורה במשפחה בת תשעה אחים היא גידלה את אחיה הקטנים שנולדו בישראל. היא עבדה בחקלאות: בשדות, בקטיף ובאריזה בפרדס-חנה, חדרה, ובבנימינה. לאחר נישואיה בגיל שבע עשרה גרה באור-יהודה ומשם הגיעה לגבעתיים. לבני הזוג ארבע בנות ושמונה נכדים.

עם פרישתה מעבודתה בחברת אל-על כמנהלת חשבונות לפני שנתיים, החלה שולמית אליאס לצייר במועדון בית ראשונים בהנחייתה של נילי. שושנה בן-עטר שעבדה בהוראה מציינת כי אין לה רקע אמנותי קודם. דינה-מלכה כהן אף היא בתחלת דרכה. מלכה פאר היא מנהלת חברה. בתערוכה זו הן מיוצגות בציורי נוף כפרי ואורבני אידילים ומשלבות בעבודותיהן דמויות ובעלי חיים.

מרים רוטברד המציירת במסגרת החוג לציור במועדון 'שדה-בוקר' נולדה בשנת 1930 בבוקובינה - רומניה. בשנת 1950 היא עלתה ארצה עם אמה לאחר שהשתיים שרדו את זוועות השואה, מחנות העבודה ומרכזי מוות בטרנסניסטריה. הן שוכנו בחדרה באהל במשך שישה חודשים, המשיכו ליפו לשש שנים, משם לרמת גן בה שכנו שלוש עשרה שנים ובשנת 1969 הגיעו לגבעתיים. היא נישאה ועבדה במקצועות הפקידות ולשתי בנותיה ארבעה ילדים ושישה נכדים. 


אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן, גלריית בית אלון. 
---
לאחר פתיחת התערוכה הוספתי סרט יו-טיוב ממתאר את האירוע החגיגי. (דבורה)



---
מאמר קצרצר על התערוכה במגזין "גבעתיים פלוס" מס' 17. יש לפתוח את טופס הPDF ב: חדר חדשות עמוד 4.

לידיעה: העורכת השתמשה בדימויים ואינפורמציה ממאמר זה.

יום חמישי, 14 ביולי 2016

"נִרְאֵית" - תערוכת יצירותיה של נירית שרון

הזמנה לפתיחה חגיגית של תערוכת הציורים
 של נירית שרון: 
"נִרְאֵית"
 בגלריית ספריית בית אלון, ברח' אילת 8 גבעתיים 
ביום א' 11 בספטמבר 2016  בשעה 19.00

בערב זה תקריא האמנית משיריה
יהלי שרון ינגן קטעי מוסיקה בסקסופון
תושק סדרת ספרי השירה של האמנית 

אוצרת התערוכה: דבורה בוצ'מן
 -
שם התערוכה "נִרְאֵית" המתכתב עם שם האמנית "נירית", מחלץ אך גם בוחן את "האומץ לומר שאני רוצה שיראו אותי, ואת המתנה הייחודית שאני מביאה לעולם -  בעצם היותי כאן!"

ציוריה של נירית שרון בתערוכה זו למעט אחד, מבוצעים באקריליק על קנבס.

האמנית יוצרת ומציגה מזה חמש עשרה שנים, בהן גיבשה לשון אמנותית וחזותית בתצבורת של עבודות אמנות ואומנות. היצירות המוקדמות הצטיינו בתלת-ממדיות, שמשלבות אבן, זכוכית, ברזל. אל הציור הגיעה נירית לאחרונה, לאחר מות אמה. מדיום זה מאפשר לה להשתחרר ברובד נוסף, ונותן לה עוד כלי ביטוי, בנוסף לעבודות האבן.

השכלתה האמנותית בלתי פורמלית, למעט לימוד טכנאות נוף. נירית השתתפה בקורס נפחות אצל האמן והמורה רמי רודיך, ומפעם לפעם עובדת עמו על יצירותיה. בנוסף, השתתפה במספר קורסים בטכניקת הויטראז'.

מכלול יצירותיה הינן אינטואיטיביות ומפגישות פרקטיקות נרכשות וכן פן מיסטי-רוחני הנגזר מאישיותה ומעיסוקיה המגוונים. במשך השנים עסקה במזכירות, בתרגום מאנגלית, בעריכה לשונית, בהכנת כתוביות לסרטונים, בשיאצו, ובגינון - אשר סמן את קרבתה לקמאיות האדמה, לכוחה, לעצמתה, ליופייה, לשלוותה ולמהלכי הצמיחה והקמילה. 

בשנת 2011 מצאה עצמה נסחפת אל המחאה החברתית. היא השקיעה זמנה ומרצה בהפגנות, ביוזמות ובפעילויות נוספות. התהליך בו התנסתה ממשיך להעסיקה. תובנותיה של נירית מתרחבות בעקבות לימוד דרכי פעולה לשינוי חברתי מעמיק בארץ ובעולם. בנוסף לכך מתגברת ההבנה שהשינוי הוא אישי וחייב להתרחש בכל אחד מאתנו.

בימים אלה עוסקת נירית בהדרכת חוגים לציור אינטואיטיבי. היא מגיעה למקום החי ומעוררת אותו, לעולם פנימי קיים ולאוצרות הטמונים בו. היא מערערת על מוסכמות ומעודדת הפחתת ביקורת עצמית וטיפוח האהבה העצמית.

ועוֹד הַיַּד נְטוּיָה!

מרבית מושאי ציוריה של  נירית שרון הינם דמויות נשיות וכן מופעים של צמיחה. שמות יצירותיה מהווים מעין כותרים השזורים גם בשיריה והם תוחמים מעגל שלם של חיים: 'אימא ותינוק', 'אימא ובת', 'מישהי להישען עליה', 'אישה', 'נישאת ברוח', 'מסתתרת', 'הולכת באור', 'שמחת הניצחון', 'העדינות', 'שלום', 'מרכבת האש', 'אני והמלאכים, 'זהב', 'החיים כטיפה', 'קסם הפיקוס', 'פּרִיחה', 'חלון', 'שערי גן עדן'.

בספרה: "קצה חוט" מילות השיר: "בְּכָל דַּקָּה יֵֹש בִּי" (עמ' 47), שופכות אור ותובנות על התהוותה של היצירה הפלסטית והמילולית אצל נירית שרון:

בְּכָל דַּקָּה יֵֹש בִּי
זֶרַע קָטָן שֶל צִיוּר,
שֶל שִיר
אוֹ  יְצִירָה גְּדוֹלָה.
מִכָּל דַּקָּה יָכוֹל לִנְבּוֹט
נֶבֶט רַךְ שֶל יופִי,
לִגְדוֹל לְעֵץ שֶל תְּהִילָה.
וְכָךְ, שַֹקִים מְלֵאִים בִּזְרָעִים
נֶעֱרְמוּ אֶצְלִי בַּמַחְסַנים
נִֹשְכְּחוּ חֲבוּיִים בַּאֲפֵלָה.
מִדֵי פַּעַם מוֹשִיטָה יָד
אוֹסֶפֶת כְּכָל יְכֹלְתִי,
וּמוֹצִיאָה לָאוֹר
אֶת נִֹשְמָתִי.

האמנית נירית שרון נולדה בשנת 1954 במושב ניר בנים. כיום היא נשואה + שלושה בנים ומתגוררת בגבעתיים בבית דו קומתי צמוד קרקע. המקום משמש הן למגורים והן כמרחב יצירה וגלריה לבנה. בין הצמחים האקזוטיים בגינתה פזורות יצירות אמנות מעשה ידיה. הן מוצבות גם בחלל הבית. יצירותיה קשורות ללא ספק לאהבת האדמה והטבע שהוטמעו בה מילדותה. גושי אבן וסלעי כורכר ראשוניים ללא טיפול וללא עיבוד, משולבים בזכוכית בצמחיה ובמתכת. הם יוצרים ממשות חדשה ומיתית כפסלים, כגופי תאורה, כבתי מזוזה, ככלים לפרח, כקופסאות, כמפלי מים קטנים, ככלים לנרות ועוד.

שתי יצירות תלת ממדיות משלובות באבן - מוצבות בתערוכה. ביתר יצירות תלת-הממד ניתן לחזות במסגרת אירוח אמנותי הנערך מדי יום שישי "בחצר של נירית" באירועי בית פתוח לציבור.

שלושת ספרי השירה שחיברה נירית שרון המושקים כסדרה הינם: "אהבת הגנן", "פעמון השמחה" ו"רגע של נצח + קצה חוט". השירים נובעים ממקום של בהירות ועוסקים בחיפוש בעל צביון רוחני אחר האהבה והאושר לאורכו התָּחוּם של קו החיים הנִפְתַל. השירים מצטיינים בקצביות רווית מטפורות ומקורן בגילויים הרבים של האנושי והטבעי.

המסר של 'פרם ראוואט' המוכר גם כמהרג'י מאוזכר ומצוטט בספרי השירה של נירית. בין פעילותיו הרבות נודעות סדנאותיו: "לחיות בשלום עם עצמך" ומציאת האושר הפנימי. ברוח זו מוצאת האמנית גם את נשיותה במעין נקודת מגוז המתכתבת עם הפרספקטיבה המצויה ביצירותיה התלת מימדיות באבן.

מרכבות האש - נירית שרון






















תערוכות:

2014 ספטמבר – בתים פתוחים – גבעתיים.
2007 "גלרינה" בת-שלמה.
2005 ספטמבר "גלריה אלטרנטיבית" יפו.
2004 דצמבר גלריה "אנונימי" תל-אביב.
2004 יוני  תערוכה ב"מרכז שז"ר" בגבעתיים.

יצירותיה הוצגו בחנות מוזיאון בית התפוצות תל אביב.

התערוכה תתקיים בין התאריכים: 9.9.16 - 27.10.16
בשעות פעילות הספריה 


יום שני, 20 ביוני 2016

גפן שטרן - סחריר - בתערוכת בוגרים 2016 מכללת אורנים

תערוכת בוגרים 2016 - החוג לאמנות הפקולטה למדעי החברה והרוח, 
מכללת אורנים 22.6.16 2.7.16 – 15.6.16

פתיחת התערוכה יום חמישי 16.6.15 בשעה 00:18 

המכללה האקדמית לחינוך כוללת עבודות של 21 בוגרות ובוגרים. הפרויקטים מסכמים ארבע שנות לימוד ועשייה אמנותית במיצב, מיצג, וידאו, ציור, פיסול, הדפס, ספר אמן, ועוד. 

העבודות בתערוכה ממזגות בין נקודות מבט אישיות לבין נקודות מבט רחבות על חברה ותרבות, תוך עיסוק בסוגיות אתיות, בהיבטים של חינוך וביחס אל האחר.


גפן שטרן 1
גפן שטרן 2 
 סחריר - גפן שטרן 

"העבודה בוחנת גופים שונים השואפם לויסות ולאיזון בתנועתם ומתקימים כמעבדה בעלת ריבויי מקרים, בה נחקרת החוקיות המחזורית של תהליכים טבעיים.

התהליכים עוברים בידוד ועיבוד, כמעין צורך לתפוס ולהבין את הפעילות הפיזית של האורגניזם, כמו גם להבין את המשמעויות המטפוריות העולות ממנה.

דרך פרקטיקות מדעיות של התבוננות מיקרוסקופית, מעקב תיעוד ושחזור בוחנת גפן שטרן את המתרחש בתווך בין צורה לא צורה, בין החזקה לקריסה ובין נביטה לקמילה."

המציגים בתערוכה : אדית אבגי / קרולין אבו חמוד אלקרא / שחר בר / גלי ברודהרסט / עודד ברזל / עדי גיל / יעל דגן / לאורה ויינברג / ספיר זאבי / פולינה זובנקו / אמנון יוהס / מעיין לנג / יעל ניצן / אלינור סבן-מילר / הדס עמית / יעל פרקטובניק / יעל קישון / מיכל קלירס-ניזרי / שרון קציר / ענבל רז / גפן שטרן.